האתר החופשי של בני קרית חיים

התמונה

ברפת "התעשיתית"  לייצור חלב ,עם כל החידושים וכל  האמצאות:  מחשבים, רובוטים,ומכונות אוטומטיות עדיין הפרות ממליטות.במדע הדמיוני יש כבר תהליכים חליפיים …

באופן  פשוט בטבע  פרה אחרי  "פגישה" רומנטית עם פר  היא נכנסת   להריון  ברפת אצלנו יש מזריע , שעושה את המלאכה.מחליף את הפר. ההריון שנמשך כ' 270 יום. מיד אחר ההמלטה קמה הפרה על רגליה מסלקת את כל סימני ההמלטה מפני חיות טורפות . מזהה את הוולד .מלקקת אותו , עושה לו מסג' טוב, וממריצה אותו, לקום על רגליו ומכוונת אותו ליניקה . איך הפרה יודעת מה לעשות ולגדל את הוולד הנולד. נשאר לפלאי סודות היקום. ברפת שלנו  פרות מטיפוח הגזע הולשטיין מקומי, מיועדות  ליצור חלב, הפרות  שקטות  בעלות אופי חברותי ,נוח  וידידותי. מיד אחר ההמלטה,הוולד הנולד נלקח לטיפול וגידול בידי האדם, הרפתן המגדל. היו הלילה 4 המלטות , כל פרה רובצת  והוולד שלה על ידה.לאחר זיהוי וסימון, רישום ביומן ,איזה פרה המליטה זכר ומי  המליטה נקבה. העגלים מועברים לדיר יונקים.ומכאן ואילך  גורלם נתון בידי המגדל המטפל בעגלים.ברפת אצלנו קרתה תקלה אין מטפל קבוע ויש תמותה רבה.המחלקה לייעול השקיה נסגרה מטעמי יעול . בה עבדתי.  הייתי פנוי ללא עבודה קבועה.  לאחר שיחת שיכנוע עם ברלס , קיבלתי את הצעתו:  "קח את  הגידול עליך , עד גיל שישה חודשים".. ואפשרות לגדל עגלים לפיתום."פיתום עגלים לא התממש ,אך גידול העגלות לרציפות קיום העדר, נמשך…וכך נכנסתי לגידול עגלות.

עוברת שנה ועוד שנה…ואני ביונקיה .העגלים הזכרים נמכרים אחרי עשרה ימי התאקלמות, והעגלות גדלות ונכנסות במועד המתאים למערך יצור החלב.יום אחד בעודי מטפל בעגל, שזה עתה נולד,טובל את הטבור ביוד ומזריק לו חיסון .מגיע טנדר בחריקת בלמים לפתח היונקיה. מהטנדר יורד איש גדול, בפנים מחויכות כאילו חבר שלי   מימים ימימה,לוחץ את ידי בחביבות ומוסר ד"ש מברלס,אני מכיר את האיש, אך לא זוכר מאיפה. פונה אלי ואומר וקורא לי בשמי "תראה מוטקה ,יש לי כאן על הטנדר עגלה שנולדה הלילה, האמא שלה מסרבת להכיר בה, ונוגחת בה כשהיא מתקרבת אליה. טפל בעגלה כמה ימים ראשונים , אחרת היא תמות .וכשהיא תעמוד על הרגלים אבוא לקחת אותה"!  מידית השבתי לו בשלילה. ואמרתי

" אני לא מכניס זנב של מישהו אחר ליונקיה "!  וזה… התחיל ,בדיבורים" בחייך שכנים… יש לי עדר בקר מעבר לירדן אתה עוזר לי ואני עוזר לך . והנ"ל לא מרפה. וכדי להפתר ממנו , אמרתי לו  תראה לך לברלס ותדבר איתו, אם הוא יסכים נראה מה לעשות . (בהיותי בטוח שברלס ינפנף אותו בצורה אלגנטית) עוברות כמה דקות הבן- אדם נוסע חוזר ובחיוך רחב,  מודיע ברלס אמר "בסדר טפל לי בעגלה", אני אומר לו, לא יכול להיות ,אתה בטוח שברלס הסכים. וזה משיב בביטחון בחיי הרגע דיברתי איתו" תטפל בעגלה כמה ימים רק שתלמד  לינוק מבקבוק, אני בא לקחת אותה" .הוריד את העגלה, ונעלם. כל הענין לא מצא חן בעיני, הסתכלתי על העגלה, חומה יפיפיה מגזע "הרדפ ורד"  ,יתומה ,שאמא התנכרה לה,

(הפרות בעדר הבקר לבשר, בשדה הפתוח . מגדלות את העגלים באופן עצמאי לבדן ללא התערבות האדם.)

הכנסתי את העגלה לכלוב ,הטבעתי באוזנה במרצע מיוחד מספר רץ של עגלות ביונקיה, וקיבלה את הטיפול הרגיל, בהתחלה העגלה סרבה לינוק מבקבוק, היא רוצה פטמה חמה אמיתית ולא מגומי … אך כשהרעב מציק וטיפות החלב של הקולוסטרום החם, והמתוק ניגרות אל שפתי העגלה, ועוד יד רכה מלטפת מתחת לזנב,  החלה מוצצת את הפטמה מהבקבוק,גמרה את המנה בצ'יק צ'ק. בבוקר למחרת אני פוגש את ברלס,יושבים על כוס קפה במשרד .מדברים כרגיל קצת בעניני עגלות קצת בעיניני כדור- סל .לפני צאתי מהמשרד אני שואל  "איך הסכמת להכניס ליונקיה,עגל בר מהשדה".?! לפי הבעת פניו עוד לפני שהוציא הגה הבנתי שהשכן מעבר לירדן בעל עדר הבקר . איך אומרים החברה "עבד" עלינו.

 ומאחר שהעגלה כבר מטופלת ובתוך היונקיה וקבלה גם חיסון, נשאיר אותה.  אחרי שלושה ימים הייתה מאוקלמת כאחת משלנו,רק הצבע החום בולט באופן מיוחד בין העגלות מגזע הולשטיין בצבען , שחור- לבן. עבר שבוע ועוד יום , ומאותו בן אדם שכיננו מעבר לירדן, אין כל סימן חיים הבנתי שמשהו כאן לא בסדר! וכנראה סיפור אחר מסתתר אחרי העגלה היתומה. וכך עוברים שבועות וחודשים , העגלה בת יום גדלה והעלתה בשר  התחברה עם העגלות  המיועדות ליצור חלב.וכל סוחר שבא לרפת שם עליה עין , ומציע מחיר טוב עבורה.ומשכיננו מעבר הירדן אין קול ואין עונה.  דן טל לקח על עצמו’לעשות נקיון פסח ברפת , משימה להתפטר מהעגלה! להעביר את העגלה לרפת הישנה לא בא בחשבון ! להשאיר את העגלה שהגיעה לממדי מבכירה ברפת המיועדת לגידול עגלות, לא טוב. העולים הקטנים עם רווח צר להכנסת הראש לא מתאים. מהר מאד הבין שהעסק כלל לא פשוט ,למכור עגלה שלא שיכת לנו גם כן לא בא בחשבון .  והנה דבר פשוט לכאורה, למכור עגלה מעשה יום יום, מפר את האיזון. לאחר מספר התראות  וכמה איומים,שהעגלה כבר על משאית בדרך לתורען , היגיע ידידנו בעל העגלה, שילם את מחיר הוצאות הגידול,ועוד קנס . העמיס את העגלה.ביקש סליחה שלא היה לו זמן לבוא לקחת את העגלה לפני שמונה חודשים.. את השכנים לא בחרנו ! אשרי המאמין!

נ.ב

שנת 2011–היום אין רפת בגדות-עברה לעין המפרץ,מסיבות כלכליות  יש קיבוץ בלי רפת.

הוגה דעות אמר קיבוץ בלי רפת .זה לא קיבוץ.                     מוטקה                     

http://www.greencarmel.co.il/

רשמים מסיור שנערך ע"י אגודת העיתונאים לחברון: בית הדסה ,בתי כנסת ומרכז העיר. 

למערת המכפלה שנמצאת בתוך מבנה ענקי שאפילו הדמיון היצירתי ביותר לא יראה בה מערה. 

לקבר רחל שגם הוא איבד את המראה הקלאסי שאנו זוכרים מילדות וגם הוא תחום בתוך מבנה

 גדול מוקף חומות. 

שבת שלום.    אילנה

http://www.youtube.com/watch?v=P0FsAP2Q-GQ

קיבלתי הצעה להשתתף במחנה  "השרדות" , שיתקיים בחורשת עצי אקליפטוס ליד גנוסר, לשפת הכנרת . המחנה ימשך כחודש ימים ,המשתתפים חובבי מחנאות ושדאות נבחרו ע"י יחזקאל אבנרי .הרעיון נשמע די מפתה  שאתגר רב בו . להיות  12 איש בטבע, מנותקים מהצוויליזציה  , להקים ולבנות את כל הכתוב בספר מחנאות  באמצעים דלים ביותר , חבל וסנדה, ולנצל את כל מה שמעניקה הכנרת  והטבע מסביב . יכול להיות מבצע יוצא מן הכלל.לחיות לשפת הכנרת בימי הקיץ החמים…

בסידור העבודה בקיבוץ הייתי רשום "קומונר", כך שלא הייתה כל בעיה להשתחרר מהסידור. נתתי את הסכמתי להשתתף ולהגיע בתאריך המיועד. נשארו לי עוד כמה ימים לחפיפה עם הקומונר הבא אחרי . את החברים המיועדים להשתתף במחנה הכרתי משנים קודמות .כל רכושי הדל שאספתי בימי שהותי ברעננה העברתי , לבית הורי  בקרית-חיים והגעתי כמתוכנן , לחורשת גנוסר   ברשותי "שק" שנה אולר- כיס  ובגדים להחלפה.  ללא כל ציוד  נוסף.בזה אחר זה הגיעו כל  האנשים , וכעבור זמן קצר היינו חבורה אחת , ישבנו לשפת הכנרת בצל עץ אקליפטוס גדול,יחזקאל הסביר את ,רעיון  המעשה להקים בחורשה באמצעים פשוטים העומדים לרשותנו  לפי כל כללי "המחנאות" מחנה מגורים  זמני ,ומתקנים לשהות יותר ארוכה כדי להנעים את שהותיינו בחורשה , וכל הכתוב בספרי המחנאות. הלכה למעשה!  לצאת לימי שדה מחוץ לחורשה למבצעים שונים : הליכה בעקבות , מעבר נחלים , בלי להרטב במים ,בנית גשרים , טיפוס על מצוקים, הכרות עם צמחית הבר ועוף השמים , ועוד משימות שהתגלו במשך הזמן.החברה מחליפים מבטים, השקט מופר, ע"י ציוץ הציפורים, ורחש גלי הכנרת.ומדיבורים למעשים,הלילה הראשון בחורשה ,היה קצר. שכבנו לשון על האדמה ללא כל אמצעי עזר.

קמנו עם אור ראשון , שקרני השמש חודרות מבין הענפים, לקול ציוץ הציפורים שמלאו את החורשה . שחיית בוקר במימי הכנרת הצלולים . נתנה אותותיה יצאנו מהמים הצוננים מלאי מרץ ליום עבודה ארוך  . חבר תורן המופקד על המטבח, הכין את ארוחת הבוקר הראשונה בשדה ללא כל שיפורים אחד יושב על גזע עץ  תחליף לכסא וספל קפה ביד והצלחת על האדמה. והאחר יושב על אבן ,בהבטחה שבהקדם נבנה. מתקן ראוי להקרא פינת אוכל , שולחן אכילה ספסלים לישיבה ,ארון פרודוקטים, ארון לכלי אוכל , ומתקני בישול  משוכללים . שלא יביישו כל מטבח, כולל תנור לאפית לחם, ומקרר  אוטומטי הפועל על שמש ומים. ואספקת מים, סדירה  מהנחל החוצה את החורשה.חקלאי ממיגדל  שיש לו מטע בננות סמוך לחורשה , הביא לנו אשכול בננות גדול, וביקש בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים" תיגמרו לאכול את האשכול תקבלו עוד אחד! אל תיכנסו למטע." עוברים ימים  "והמחנה",נראה כנווה קיץ , מפתיע  בהמצאות  הכל בנוי בחומרי טבע, כולם נותנים כתף בונים ומשפרים מעלים רעיונות נוספים לביצוע.כשעל פני הקרקע השלמנו את כל התוכניות.

בנינו במרומי העצים מערכת שהייה,"ליום קופים".משטחי ישיבה ,ערסלים ורשת תחבורה על גלגילות המקשרת בין כל  מתקנים. החבריה עלו למתקנים על העצים לניסיון  וסרבו לרדת . תפשו מנוחה ליום יומים.ירדנו מצמרות העצים כדי  לפגוש את האורחים הרבים שבאו לבקר.שמועות עושות כנפים ומבקרים רבים באים לחורשה  נפעמים , מתלהבים, מצלמים. חולקים מחמאות רבות. מתקני מחנאות שעוד לא נראו כמותם מלבד בספרים. חזרנו עיפים  ומרוצים  מיום  טיול  לנחל עמוד , כשהמשימה הייתה לטפס על  "העמוד". מצוק מזדקר מתוך הנחל  לגובה כעשרים מטר או יותר , להעביר ולמתוח  חבל סיירים אל המצוק ממול.ולעבור בהליכת "זיקית" ל צד השני , ולקחת את החבל  איתנו בגמר  המשימה.הביצוע היה מושלם, השארנו בקבוק חתום  במרומי המצוק שבתוכו מפורטת המשימה ורשימת  שמות המבצעים. וכשמיצינו כמעט כל רעיון שעלה.  מפתיע יחזקאל במהתלה מענינת.

 בנית רפסודה גדולה  להשיטה בכנרת ליום ולילה,לכאורה הדבר נראה פשוט, אך ככול שהתעמקנו בנושא מתברר שהעסק כלל לא פשוט. מאחר והיה לכמה מאתנו  ניסיון מאד לא מוצלח במחנה הדרכה "למחנאות"  לחוף ים- תיכון  בשדות- ים. שם בנינו רפסודה לפי דגם שראינו באחד מספרי  "הצופים" הרפסודה התפרקה בגלים אחרי כעשרים דקות בלבד!  כל החבלים נקרעו, כחוטי תפירה דקים ויצאנו מהים על הקרשים.

יחזקאל נסע לחיפה להתיעצות  עם ידידו מהפל"ים,  כיצד לבנות רפסודה. הנ"ל  משמש כמרצה בטכניון,לבנית גופים צפים בים.ושב עם תוכנית משורטטת על הניר . באזהרה שיש לבנות  תכילה דגם נסיוני ,שיעבור בדיקה  ורק לאחר מכן יתן אישור להפלגה במים שקטים. ריכזנו את כל החומרים הדרושים  לבניה: חביות קורות, סנדות וחבלים . וניגשנו למלאכה.

 בנינו שתי רפסודות , בשינויים קלים בין אחת לשנייה. הרפסודות נבנו קרוב מאד לשפת המים , בהקפדה רבה קרוב לתוכנית ככל האפשר.

אנו נמצאים בחוף המערבי של הכנרת ,ליד גנוסר.  כשהחוף המזרחי, מעין- גב צפונה הוא בשליטת הסורים.  רחוק מאתנו כ 12 ק"מ. אספנו את כל החבלים החדשים, שנשארו לנו, קשרנו אותם  אחד לשני  וקיבלנו חבל די ארוך  , בחרנו עץ אקליפטוס גדול בקרבת שפת הכנרת  שישמש כעוגן ,קצה אחד נקשר לעץ . ואת הקצה השני קשרנו לרפסודה הגדולה .  בחבל  נוסף באורך כחמישים מטר קשרנו בין הרפסודות. הכל בדוק ומאורגן היטב.מוכנים ליציאה לים . הודענו לדייגים מקיבוץ  גנוסר שאנו יוצאים לים ,על גבי רפסודות, ליום ולילה  כשהרפסודות   מעוגנות ע" חבל  בחוף. בשעות ערביים פסקה הרוח החזקה  הנושבת מדרום. כנרת חלקה ורגועה קיבלה את פנינו. הכנסנו את הרפסודות למים, בכוחות משותפים דוחפים את הרפסודות, רגלינו עדין על אדמה די חלקלקה המים מגיעים עד המותנים בקפיצה קלה עולים על ,הרפסודות הכבדות הן  צפות על המים. החישובים הוכיחו את עצמם כנכונים  המשטח עליו העמסנו את כל הציוד נשאר  יבש מעל המים.רוח חרישית נושבת והרפסודות מתרחקות מהחוף ,חבל העוגן נמתח , ואנו במרחק מהחוף , מתכוננים לארוחת לילה להקת שחפיות חגות מעלינו, ובודקות את האורחים הזרים בכינרת, פרוסות לחם נזרקות למים, להקת דגים מתקרבת לפתיון והלחם נעלם במים.  רגלינו משקשקות במים. ואנו על גבי הרפסודות  נהנים מהשקט ומתנודות המים ומסביבנו מים ושמים… על כל רפסודה שישה איש, הרפסודות קשורות בניהן בחבל המאחד את השתיים , והחבל הארוך משתלשל במים , ומעוגן בחוף .שעת דמדומים,עננים בשמים מאדימים ומשתקפים במימיה הצלולים של הכנרת. השמש שקעה . אור היום הולך ונעלם .  ומתחיל להחשיך…סיימנו את ארוחת הערב החגיגית ,  עייפים אחרי יום ארוך, שרועים על הגב ונהנים מהשלווה. הרפסודה עולה ויורדת ונענית לתנודת הגלים.השקט לא נמשך  זמן רב… לפתע החלו גלים והכנרת השקטה שינתה פניה, לרועשת וגועשת הרפסודות קרובות אחת לשניה מתנגחות זו בזו , חייבים להרחיקן אחת מהשניה,  במשוטים מאולתרים אנו חותרים בכיוונים מנוגדים, אך זה לא מספיק צריך לשחרר עוד חבל. המקשר בין הרפסודות. חיים המומחה לקשירות וחבלים ניגש למלאכה , מתיר משחרר חבל קושר , הרפסודות מרוחקות  עולות ויורדות על גלי הים , הרפסודה מחזיקה מעמד . והכל נראה תקין. הירח עלה במזרח מפיץ את אורו, ומימי הכנרת הגועשים מקבלים גוון כחלחל  אני שוכב על הגב מסתכל בכוכבים, ומזהה קבוצות בשמים . משהוא נראה לי קצת חשוד  הכוכבים זזים  מהר מדי. אומר ליגאל  שמנמנם על ידי."יש לי הרגשה שאנחנו שטים אורות החוף המזרחי  נראים הרבה יותר קרוב והכוכבים זזים מהר מדי יגאל  זורק למים לוח עץ . הלוח לא שוקע ומתרחק מאתנו, כעת ברור לנו שאנו שטים עם הזרם לכיוון החוף הסורי.מושכים בחבל העוגן ואכן  החבל משוחרר .לא יתכן שנקרע מעומס הגלים… בעוד שחנן בודק את הקשרים ומגלה את התקלה (בזמן שחיים שחרר חבל להרחיק את הרפסודות שהתנגשו זו בזו החבלים הוחלפו כך שהחבל הראשי משוחרר ואין לנו קשר עם החוף.) שמעון מוציא פנס כיס ומתחיל לאותת לכיוון גנוסר אותות מצוקה .ואני יורה  "רקטה" אדומה לסימון מקומינו בים. והרפסודות שטות עם הזרם לכיוון החוף הסורי.

למזלנו דייגי גנוסר היו בכנרת פורשים רשת , הבחינו ברקטת המצוקה!  תוך דקות ספורות היגיע ספינת הדיג הגדולה . שתי הרפסודות נקשרו לספינה  ונגררו למזח  הדיג של גנוסר .  עם בוקר אור ראשון הגענו לחוף מבטחים, השיט היה נהדר .

שנים עוברות … החוף המזרחי של הכנרת כולו ידידותי, לאחר מלחמת ששת הימים כל הכנרת בשליטת ישראל. קו הגבול בין ישראל וסוריה רחוק  מאתנו. בשנת 1968 איתן סט היה רכז כיתות י"ב של חטיבת בני-הקיבוץ ,  היה נהוג לערוך כנס ארצי לבני "החטיבה" לפני הגיוס לצה"ל . וכדי להוסיף קצת אווירת אתגר לכנס , העלה איתן את הרעיון לחצות את הכנרת על גבי רפסודות . שמע הרפתקת הרפסודות ,  שנסחפו עם הזרם לכוון החוף המזרחי לפני שנים, היגיע לאוזני  איתן . הלה פנה אלי  ובקש סיוע  והדרכה לבנית רפסודה.

נעניתי ברצון! קיימנו יום הדרכה, לרכזי תאים.בנינו רפסודה לדוגמא,עשרות נוער צעירים מתכנסים לשפת הכנרת , מתחלקים לקבוצות הפלגה וניגשים למלאכת הבנייה. כל הרפסודות עוברות בדיקה  ומבצע חציית הכנרת יצא לדרכו . מראה מרהיב עשרות רפסודות על פני הכנרת ,כמו יוצאים לכבוש ארץ חדשה. המדריכים בתנועות- הנוער: "המחנות- העולים"  ,

"הנוער- העובד" , "השומר –הצעיר" באו ראו ונדלקו , הצטרפו למבצע חציית- הכנרת. על גבי רפסודות.

שנים עוברות ומדי שנה,יוצאות רפסודות לים , מחוף מגדל במערב לחוף "חלוקים"  במזרח. במשך הזמן עם השנים , נעשו שיפורים קלים במבנה הרפסודה , העלו מפרש  הוסיפו הגה , ונוספו חוקי בטיחות . כולם חגורים בחגורות הצלה צבעוניות . וצוותי טלויזיה מלווים את "אַרְמֶדָת" הרפסודות.

                                                                                                       מוטקה

מתוך חדשות בן עזר

צבי אל-פלג

מדוע לא קמה מדינה פלסטינית ב-1948?

התנגדותו של עבדאללה לרעיון "פלסטין עצמאית" נבעה מהניגוד שבין רעיון זה לבין שאיפתו לאחד תחת כתרו את סוריה רבתי. החלום שלו לאחד את סוריה ההיסטורית, כמו גם תכנית "הסהר הפורה" של המשטר ההאשמי העיראקי, מקורם בתכניתו של אבי המשפחה – חוסיין בן עלי – שביקש להקים ממלכה ערבית גדולה לאחר מלחמת-העולם הראשונה.

כאמור, ראה עבדאללה בהחלטת בריטניה לסיים את המנדט בארץ-ישראל הזדמנות היסטורית להתחיל בהרחבת תחומי ממלכתו. בדרכו ניצב חאג' אמין והיה עליו להתמודד איתו. בהתמודדות הזאת החזיק המלך במרבית הקלפים: הוא נהנה מתמיכת המשטר העיראקי (בעיראק לא רק שלטו בני משפחתו, אלא שהממשלה שם גם תיעבה את חאג' אמין על חלקו בהפיכת רשיד עאלי אל כילאני באביב 1941); צבאו היה מאומן ביותר מבין צבאות ערב ויחידות שלו המשיכו לשהות בארץ-ישראל עוד מימי מלחמת-העולם השנייה; גבולו עם ארץ-ישראל היה הארוך ביותר – עובדה שמדינות ערב האחרות נאלצו להתחשב בה; ירדן ועיראק היו שתיים מתוך שבע המדינות החברות בליגה והן יכלו לגרום לפירוקה בכל עת.

האמצעים שעמדו לרשות עבדאללה, הן בליגה והן בתוך המחנה הפלסטיני, הספיקו לו כדי למנוע מחאג' אמין ומהמוסד הערבי העליון הפעלת המוסדות הלאומיים הקיימים במתכונת של מוסדות ממלכתיים. אך כדי לקדם את תוכנית-הסיפוח שלו, הוא נזקק לשליטה פיזית על השטחים הערביים בארץ-ישראל. לשם כך הוא חתר לפלישת צבאו לארץ-ישראל מיד עם צאת הבריטים.

להלכה, נועדה הפלישה למנוע הקמת מדינה יהודית ולסייע לפלסטינים להקים את מדינתם. למעשה, הלחץ של ירדן ושל עיראק על מדינות-ערב האחרות לקיים את הפלישה, נועד רק להשגת לגיטימציה בין-ערבית לפלישת צבאות המדינות ההאשמיות. מדינות כמצרים וערב הסעודית היססו בכל הקשור לפלישה, אך משנוכחו לדעת שעבדאללה גמר אומר לפלוש גם בלי עמיתיו בליגה (וכנראה שאפילו העדיף פלישה בלעדיהם), הוחלט בליגה שצבאות שבע המדינות יפלשו ביום סיום המנדט הבריטי. בעיקר היתה חשובה החלטתה של מצרים, שבין מדינאיה התנהל עד הרגע האחרון ויכוח אם לפלוש או לא. [על הוויכוח בין מנהיגי מצרים ערב הפלישה ראה אל-טליעה (קאהיר), מרץ, 1975, עמ' 145-134].

בליגה גברה הדאגה נוכח הכנות הסיפוח של עבדאללה, אולם בשבועות הראשונים שלאחר הפלישה עדיין קיוו שם שבלחץ מדינות ערב ניתן יהיה להגביל את מרחב התמרון שלו. הדילמה בפניה ניצבו יריבי עבדאללה היתה: מצד אחד הפחד שלחץ רב עליו יביא אותו להוצאת צבאו מהמערכה ולהשגת הסדר נפרד עם ישראל; ומצד שני, החשש שאם לא תיחסם דרכו, יצליח להרחיב את ממלכתו ובכך להגביר את עוצמתו מול השליטים הערביים האחרים. [לדעת יריביו התכוון עבדאללה להשתלט – תוך הסכמה ישראלית – על כל השטחים שנועדו להקמת מדינה פלסטינית, ראה אל-עארף, עמ' 663]. להלכה, היתה לעבדאללה מחוייבות לקונצנזוס הבין-ערבי כי עתידה המדיני של פלסטין ייקבע לאחר שצבאות ערב יכבשוה; אבל העובדות בשטח העידו על כך שאין דעתו נתונה לאותה מחוייבות. בשבועות הראשונים של המלחמה עוד קיוו יריביו שעל-ידי השתלטות יחידות-צבא ממדינות ערביות לא-האשמיות על שטחים פלסטיניים, תימנע מעבדאללה האפשרות להגשמת תוכניתו, אלא שעם היוודע תכנית ברנדוט, חששו היריבים שמא יאחרו את המועד.

 גייזי  –  הערות לדברי צבי אלפלג צבי אל פלג הנו מזרחן מהותיקים והאמינים בעלי ידע רחב ביותר בתחום הסכסוך. היה מאלף לקרוא את מאמרו שמאשר את המחקר של ההסטוריון איש הימין הפוליטי, יואב גלבר על התנגדותו של בן גוריון לחלוקת הארץ בין יהודים לפלסטינים. רוב הישראלים כולל בני גילי וגם המבוגרים שבינינו קורבנות  שטיפת המוח והדיס אינפורמציה "שיודעים" בברור שישראל הסכימה לתוכנית החלוקה  בו בזמן שמאז 1946 ובמהלך הדיונים באו"ם תכננה ישראל עם עבדאללה את חלוקת הארץ בין ירדן לישראל. מלחמת העצמאות הסתיימה על פי התוכנית המוסכמת בין בן גוריון לעבדאללה. הצבא הירדני לא פלש לארץ במטרה להלחם בנו ,אלא במטרה לספח את הגדה המערבית,

ירדן הייתה הבן ברית שלנו במלחמת העצמאות , היה לה לירדן הצבא המודרני הכי חזק בזירה,ולמרות זאת הם לא תקפו אף שעל שהיה מיועד למדינה היהודית,בשלושה מקרים הם סילקו והביסו את כוחותינו, כאשר בניגוד להסכם ניסינו להשתלט על שטחים שבהסכם לא היו מיועדים לנו: בעיר העתיקה, בגוש עציון ובלטרון.ובסיום המלחמה אף קבלנו במתנה את ואדי ערה שלא היה בשליטתנו.צבאות סוריה ומצרים נכנסו לפלישה בניגוד לרצונם בכדי למנוע את ביצוע הסכם שבין ישראל לירדן. התוכנית של בן גוריון גילגלה את הבעיה הפלסטינית לפתחה של ירדן, אבל ראשי צהל הכריחו את אשכול לכבוש את הגדה ולהחזיר את הבעיה הפלסטינית לפתחנו,עכשיו אף אחד לא יודע איך להפטר  מתוצאות הסיפוח

וההתנחלות .    המאמר של צבי אל-פלג שמובא כאן בחלקו רק מאשר  את מה שמוסתר מידיעת הציבור היהודי.    גייזי