העברה מ"עונג שבת" -העורך והמו'ל דוד אסף. פורסם ביום 3.1.23

שפת אמנו מה היא? מכתב לגולה בשבח הלשון העברית, 1923

לכבוד יום השפה העברית שיצוין בשבוע הבא, מכתב שכתב איש העלייה השנייה אליהו ס"ט לאחיו שבפולין,

ובו הוא מגן על כבודה של השפה העברית מפני שפת היידיש, שלטענת אחיו, היא שפתו של רוב העם.

ופואמה יפה ונשכחת שחיבר זרבבל גלעד לזכרו של ס"ט.

שמואל יוסף ס"ט מסתת מצבות במפעל המשפחתי בזדונסקה וולה, 1918 (ביתמונה; הספריה הלאומית)
לכבוד יום השפה העברית, המצוין בי"ט בטבת, ובמלאת מאה שנה למותו של אליעזר בן יהודה, הנה תרומתנו הצנועה.
את המכתב שלפנינו, בן ארבעת העמודים, מצא אלי ס"ט, חבר ותיק בקיבוץ גדות, המוכר גם לקוראי הבלוג, כשעשה סדר בניירות ישנים. כתב אותו דודו, איש העלייה השנייה, אליהו ס"ט (1937-1889). אליהו נולד בלודז' שבפולין, אך בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה לעיירה זְדוּנסקה ווֹלָה (Zduńska Wola), ששוכנת מדרום-מערב ללודז'. אליהו היה בן למשפחה חסידית ענפה, שהתפרנסה מדור לדור מסיתות מצבות ומגילוף רהיטי עץ. 
הוא עלה לארץ לבדו בשנת 1909 והיה ראשון העולים הציונים מעיירתו.
פרידה מאליהו ס'ט { במרכז} שעלה לארץ . זדונסקה וולה 1909.

תחילה עבד בחדרה, שם נפצע ברגלו מעץ שנכרת (אפיזודה זו תועדה באידיליה של דוד שמעוני 'ביער בחדרה'). לאחר מכן עבר לכנרת ולמושבה מגדל ועבד בסיקול אבנים. ב-1911 היה בין הראשונים שהצטרפו לחברי הקואופורציה במרחביה, החוה השיתופית הראשונה, שנוסדה בעמק יזרעאל באותה שנה. הוא גם זה שסיתת את מצבתו של יצחק אחדותי, שמת בתאונת עבודה במרחביה והוא בן 17 בלבד. 
לאחר שהתפרקה הקואופרציה (1918) עבר ס"ט לירושלים, ושם עבד במשרד לעבודות ציבוריות של ההסתדרות וב'סולל בונה'. בסוף 1923, זמן מה לאחר כתיבת המכתב שלפנינו, השתקע בקיבוץ עין חרוד, שם עבד בהנהלת החשבונות וכרצען ושם גם נפטר ב-1937.

את המכתב שלח אליהו ס"ט בשנת 1923 מירושלים לאחיו הצעיר שמואל יוסף (1942-1901), שבאותה שנה עדיין גר בעיירת הולדתם בפולין.
המכתב מציג עימות רעיוני בין שני האחים על מקומן של העברית והיידיש בחיי העם, ואיזו שפה מהן תגבר על חברתה. בעוד אליהו היה קנאי לעברית, לדיבור ולכתיבה בה, דגל אחיו בעליונותה של היידיש, שכן זו שפתו של רוב העם היהודי. ואכן, בשנה שבה התכתבו האחים חיו בפולין קצת פחות משלושה מיליון יהודים (במפקד שנערך בפולין ב-1921 נספרו 2,855,318 יהודים, כ-10.5 אחוז מכלל האוכלוסייה), ושפת התקשורת היומיומית של רובם הייתה יידיש.
אליהו ס"ט כתב עברית נפלאה, שאותה רכש עוד בהיותו בפולין, וניכר שאת דבריו חצב מקירות לבבו. אומנם, הוא לא ניחן במידת הקיצור והתמצות ולא ידע את סוד הצמצום. הוא מאריך בטענותיו, סובב וחוזר עליהן. ועם זאת, הקריאה במכתבו משאירה 'טעם של פעם'… היו זמנים שבהם אבותינו ואבות אבותינו מסרו את נפשם על ערכים ועל עקרונות, ולא היססו גם להתעמת על כך עם קרובי משפחה יקרים.

אליהו ס'ט { 1937-1889}

כמה שנים אחרי כתיבת המכתב עלה גם האח שמואל יוסף ס"ט ארצה והתיישב בחיפה. הוא היה פעיל במועצת עיריית חיפה ובאגודת 'הפועל', כינה את עצמו בשם ניסן (על שם אחיו המבוגר שנעלם ברוסיה) וכך גם הכירוהו כולם. בנו, שנולד ב-1939, נקרא אלי (הוא אלי ס"ט מקיבוץ גדות), על שמו של האח הגדול, החלוץ הקנאי לשפה העברית, שמת שנתיים קודם לכן והוא בן 47 בלבד. מנוחתו כבוד בבית העלמין הישן של קיבוץ עין חרוד, ליד מושב גדעונה.



מכתבו של אליהו לאחיו הצעיר שמואל ס'ט , אביו של בן קריית חיים, אלי ס'ט


ירושלים, ז' סיון תרפ"ג  22/5/1923

שמואל יוסף אחי! כיון שאתה נותן לי צדק במשפטי עם אסתר יוטא [אחותם של השניים, שכנראה סירבה להתכתב עם אחיה בעברית], ואתה מכיר ומודה שיש לי הזכות והרשות המלאה לדרוש מכם שתכתבו אלי בעברית, 'משום שבמקרה זה – כפי שאתה מתבטא – הבינותָ אותי היטב', עלי להוסיף ולהגיד לך, אחי, בכדי שתבין אותי עוד יותר טוב, וגם יותר נכון, כי אליבא דאמת, ואליבא דעובדה כמו שהיא היתה, לא דרשתי זאת מכם אף פעם. אני רק הבעתי את חפצי לפניכם, רק גיליתי לכם את רצוני וחפץ לבבי ולא יותר. אז, במכתבי הראשון, התבטא רצוני זה באופן סתום, מן הצד ובין השיטין, ועכשיו במכתבי האחרון גלוי ומפורש. אבל דרֹש לא דרשתי ובקש לא ביקשתי זאת מכם אף פעם. וכמו תמיד, כן גם עד היום הזה, קיבלתי תמיד את מכתביכם – אף כי היו כתובים אידית – בשמחה וברצון, ולא עשיתי 'שביתה' ולא רקדתי 'ברוגז', כאשר אסתר יוטא עשתה זאת לי, משום שאני כותב עברית.

לא דרשתי מכם, כי לדאבוני חשבתי שאתם לא תוכלו להבין את דרישתי ואת צדקתה, משום שרצוני – צריך אתה לדעת, אחי – אינו רק זה שאתם תכתבו אלי את מכתביכם בעברית. רצוני אינו מסתיים ואינו מסתפק בזה בלבד, רצוני משתרע למרחק רב מזה בהרבה, וגם עמוק הוא רב יֶתֶר מאשר יכלתָ לשָעֵר ותיארתָ לך עד כה. לא השטח, לא הקַל והצָף למעלה, אלא העומק, הכָבֵד, היורד וחודר עמוק עמוק עד לתהום, הוא בשבילי, בשביל רצוני, עיקר. לא חשוב לי אם אתם כותבים אלי עברית או לא, חשוב הוא שאתם תבינו ותכירו את השפה העברית, ותתייחסו אל שפה זו כמו שמתייחס אליה אני ועוד כמוני. ואם אפילו לא תכתבו בה אלי ( – ברם אם כה כאשר אמרתי יהיה יחסכם אליה, אזי ממילא לא תכתבו אלי בשפה אחרת, אך כאמור לא הכתיבה בלבד חשובה – ), ולא רק לשם זה שעל ידה תוכלו להבין יותר אותי, להכיר ולהרגיש אותי ולהיות יותר קרובים לי, לאחיכם, אלא גם, ובעיקר, בכדי שתבינו ותכירו יותר גם את עצמכם, את נפשכם אתם. כי בלעדיה, בלעדי השפה העברית, רחוקים הנכם לא רק ממני, אחיכם האחד, אלא זרים הנכם אף לנפשכם, זרים לשורשכם ולמקורכם, מקור חייכם, חיינו. 

לרשימה המלאה – לחצו כאן <https://onegshabbat.blogspot.com/2020/04/1923.html>

אסף אגמון : על ערכים וצניעות. לזכרו של פרופסור יהודה חיות ז'ל.

נפרדנו אתמול בבוקר מחבר ילדות, פרופ' יהודה חיות. יודל'ה כפי שקראנו לו גדל איתנו ב"נוער העובד" בחולות קריית חיים. חייכן, שובב, טוב לב ובעיקר חבר. הוא היה כל כך אהוב עד שלמרות שלקח מאיתנו (השכבה שלי צעירה בשנתיים משלו)כבר בגיל 15 את אחת הבנות הכי יפות ושוות שלנו, רותי, לא כעסנו עליו. כמו כולנו בקרייה הוא ינק בבית, בבית הספר והתנועה את ערכי אהבת האדם, אהבת הארץ, ערכי הנתינה והאחריות. אך טבעי היה שהמשיך להגשמה, לצנחנים (היה ממשחררי הכותל), לאקדמיה ולמשרות ציבוריות של שרות לציבור ולמדינה. חוכמתו וסקרנותו עם יחסי האנוש המשובחים שלו הביאו אותו להגיע להיות נשיא אוניברסיטת חיפה ואף להיות יו"ר וועד ראשי האוניברסיטאות. כל תאריו, מחקריו והישגיו לא הצליחו לערער את התכונה הכי בולטת של יודל'ה, צניעותו. אף פעם לא השתמש בתאריו או במעמדו. דיבר עם כל אחד בגובה העיניים. הרגשת שהוא לא מצטנע, זה היה פשוט הוא. וכל הטוב הנדיר הזה התנפץ אל סלעי הרוע של החברה שלנו. והפעם הרוע זה לא ביבי, לא בן גביר, לא סמוטריץ' ואפילו לא דרעי. זה אנחנו. כן אנחנו. יודל'ה שהיה יו"ר חבר הנאמנים של בית החולים רמב"ם הגיע עם בעיה רפואית די שגרתית למיון של בית החולים. התעקש להתאשפז כאחרון החולים ובלי לעייף אתכם בפרטים, לאחר מסכת של מאבקי אגו בין רופאים ומנהלי מחלקות מצבו התדרדר עד לסכנת חיים. במחלקה בה אושפז יודל'ה מנהל המחלקה הבכיר מאוד סרב לטפל בו כי טען ש"הוא לא החולה שלי". רק כשחייו עמדו מנגד המשפחה התקוממה ופשוט העבירה אותו לבית חולים אחר שם ניצלו חייו אך יודל'ה נשאר עם נזקים בלתי הפיכים. גם מסלול השיקום היה עמוס באירועים שבן אנוש לא יכול להסבירם. כשיודל'ה חזר הבייתה , מרותק לכסא גלגלים, מוגבל קשות בכל היבט ניסתה רעייתו רותי להקל עליו בכל דרך אפשרית. רותי ניסתה לסלול שבילון קטנטן בביתם הקט שבמרכז הכרמל שהגישה אליו כרוכה בטיפוס במדרגות, כך שבאמצעותו אפשר יהיה להוביל את יודל'ה המרותק לכיסא גלגלים לטיפולים וגם סתם לאפשר לו לצאת לאוויר החופשי. ואז "השכנים הטובים", אלו שידעו לפנות אליו בכל בקשה ומשאלה ושתמיד נענו ברצון, הזדעקו. "זה יהרוס לנו כמה שתילים." זעקו. תתחייבי שגם תחזירי את המצב לקדמותו אח"כ" (ולמה התכוונו באח"כ?!!)הצטיידו בעו"ד ובהסתת שכנים שמעולם לא הגיעו אל סביבת האזור של השבילון המתוכנן, איימו, צעקו, העליבו ומנעו את סלילת השביל. אין מילים לתאר את גודל הכאב ובעיקר העלבון. אנשים משכילים, נאורים לכאורה, מה מביא אותם להיות רעי לב כל כך? כל הדרך הארוכה מההלוויה לביתי נסעתי עם דמעות בעיניים ולב שבור. איך זה קרה לנו? איך כך גמלנו לאדם שכל כך הרבה נתן ורצה אך להיטיב? איך אנחנו הפכנו מחברה עם אחריות הדדית, חברה עם ערכים של נתינה לכל כך אנוכיים?איך העם שלנו שהיה סמל לעולם לתקומה מתהומות הרשע, סמל לתקווה שהטוב שבאדם ינצח, איך לתוכנו חדרו כזה רוע, אנוכיות וקשיות לב? אין לי הסבר לחושך הזה ולכן לא יכולתי לעצור את דמעותיי. יודל'ה בהיפרדו מאיתנו השאיר אותנו עם עולם חסר, עולם פגום. גם נפרדנו מאדם יוצא דופן וגם נחשפנו לשפלות הנשארים. אז תדע לך יודל'ה, בי נשבעתי, אני הקטן ודל הכח, שאעשה כל מה שאוכל כדי לנסות לתקן את הקלקול הזה, החסר הזה.אנחנו חייבים את זה לך. לנצח נחסר ונזכור אותך!

פרופסור יהודה חיות | צילום: אוניברסיטת חיפה
פרופסור יהודה חיות .צילום: אוניברסיטת חיפה.

לתת. מילים : חמוטל בן זאב. לחן : בועז שרעבי.

מתוך " זמר רשת ".

לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת.

לגלות סודות בסתר
להתיר את סבך הקשר
כשהלב בך נצבט
מכל חיוך מכל מבט.
אתה נזהר אתה יודע
וחוץ ממך איש לא שומע
פוסע בין הדקויות
וממלא שעות פנויות.

לתת את הנשמה…

אתה לומד עם השנים
לבנות ביחד בניינים
לחיות עם כל השינויים
לרקום איתה סיפור חיים
ולעבור ימים קשים
במצוקות וריגושים
תמיד לדעת לוותר
ואת הטעם לשמר.

לתת את הנשמה…

לראות בתוך הנפילה
שיש מקום למחילה
תמיד אפשר שוב להתחיל
כמו יום חדש כמו כרגיל
לתת.
 
העברה מיגאל ברק . כותב דני עוזיאל, נכדו של הרב עוזיאל, סמנכ'ל צים ומנכ'ל צים אמריקה לזכרו של יהודה חיות ז'ל

יגאל יקירי,

הכרתי אישית את פרופ. חיות. אדם מרשים ונעים הליכות. נפגשנו בתחילה בישיבות ההנהלה בצים,

ובהמשך שוחחנו לא מעט על נושאי ספנות, גם כאשר הוא היה יועץ לנמל וונקובר בקנדה , בו עשיתי פרויקט לא קטן.

דני עוזיאל.

תגובת פרופסור משה גולדברג 28.12.22

מעניין ונוגע ללב !!!

יובל מילר: פרופסור יהודה חיות, בן הקריה , הלך לעולמו

אתמול , התקימה הלוויתו של פרופ׳ יהודה חיות, סבא יהודה כפי שקראנו לו כאן בבית. יהודה היה אדם נדיר ביכולותיו, איש של אנשים, של שיחה ודעת, מנהל מחונן, מנהיג, איש חזון ומעשה, טוב לב וצנוע באופן יוצא דופן. יהודה נולד בירושלים, גדל בקרית חיים, שירת בצנחנים והיה ממשחררי הכותל, פרופ׳ לגיאוגרפיה, מומחה בעל שם עולמי בעולם הסחר והתחבורה הימית, בעל תואר III מאוניברסיטת וושינגטון ומרצה בה לאורך שנים, נשיאה השמיני של אוניברסיטת חיפה (1993-2004) ומעמודי התווך שלה, סמנכ״ל אסטרטגיה בצים, ראש מכון וידרה לחקר הספנות, יו״ר אגודת הידידים של רמבם, יקיר העיר חיפה ועוד ועוד. אנחנו הכרנו את יהודה כאיש משפחה חם, נוכח ואוהב. בן זוג וחבר נפש של רותי, אבא נפלא לשירי ואורי וסבא אוהב, אהוב ונערץ לעמית, יואב, עידו, ליאו, אופק וגל. איש מיוחד, אחד בדורו, בעל עינים טובות וחיוך שובה לב. מצרף דברים שנשאתי היום לזכרו. יהי זכרו ברוך

דברי הספד של הנכד, יובל מילר

ייתכן שזו תמונה של ‏טקסט‏
ראש הממשלה יצחק רבין עם נשיא אוניברסיטת חיפה , פרופסור יהודה חיות.

אילנה רבינובי'ץ -בן דוד, בת קריית חיים , מספרת את סיפור המשפחה לנכדתה ספיר בן דוד.{ הקלטות ותסריט משנת 2020, אילנה בת 90}.

ספיר בן דוד

בתקופת הקורונה סבתא ביקשה ממני שאעזור לה לספר את הסיפור שלה.

היינו נפגשות בדירתה במרחק שני מטר אחת מהשנייה , סבתא הייתה מספרת סיפורים

ואני מצלמת ומקשיבה. יצרנו שבעה סרטים קצרים , אחד לכל תקופה ורכזתי אותם כאן.

הפרק האחרון רלוונטי היום יותר מתמיד.

ספיר.

בצער על אילנה רבינובי'ץ -בן דוד , בת הקרייה , שהלכה לעולמה.

אילנה רבינוביץ -בן דוד, שנת 2010.בת 80.

מנחם ואלי רביד, ליישי : אחותנו היקרה אילנה הלכה לעולמה.{ 1930-2022}.

אילנה נולדה בירושלים בשנת 1930 , בת להורינו מרים { לבית אסטרחן } ובצלאל רבינובי'ץ זכרם לברכה . בהיותה בת שלוש עברה המשפחה לחיפה ומכאן לקריית חיים, עם הקמתה. ביתנו היה ברחוב ט' מספר 2 וגרו בו הורינו מרים ובצלאל , אחותינו אילנה אליהו ומנחם. היו עימנו גם סבתינו לאה אסטרחן ודודינו יאשה אסטרחן. אילנה למדה בבית הספר העממי א' לילדי עובדים ובבית הספר התיכון בקריית חיים { ברחוב ד'-הנוטר}.הייתה חניכה ופעילה בתנועת "המחנות העולים ", תחילה בצריף בקרית מוצקין{ מאחורי בית הכנסת הגדול } ובהמשך בצריף התנועה בקרית ביאליק{ בפינת הרחוב המוביל ממרכז קריית ביאליק אל המוסד החינוכי "אהבה "}. הייתה חברת הכשרת חולתא, חיילת בגדוד השלישי של הפלמ'ח והשתתפה בכיבוש צפת והגליל העליון.עם שחרורה, למדה הוראה בסמינר הקבוצים בתל אביב { יחד עם בת הקריה צפרירה בורובסקי- בן ברק}.בתום מלחמת העצמאות נישאה אילנה ליגאל בן דוד ,בן נחלת יהודה { ראשון לציון } וכאן הקימו את ביתם הראשון. בנחלת יהודה נולדו ארבעת ילדיהם {שלוש בנות ובן }. אילנה הייתה מורה ומחנכת בבתי הספר בנווה חיים , בקבוץ אפיקים , בבית ספר " בארי " בראשון לציון ובבית ספר "הדר" בנס ציונה. לאחר מלחמת ששת הימים היו אילנה ויגאל מראשוני ומיסדי הישוב אפרת { גוש עציון } .מספר שנים לאחר מלחמת יום כיפור עברו מאפרת לירושלים וגרו במספר שכונות חרדיות בצוותא עם שתי בנותיהם ומשפחותיהם. מכאן עברו למודיעין עילית. לאחר מות בעלה יגאל בשנת 2007,עברה אילנה לביתה בנס ציונה . לאחר 92 שנים של עשייה מרובה, תיאסף אל אדמת ירושלים , העיר בה נולדה .ילוו אותה 4 ילדיה , 20 נכדות ונכדים, 63 נינות ונינים ו5 חימשים{ בנות ובני נינים }בני משפחה וחברים רבים. נוחי בשלום אחותנו היקרה ,הערכית הנדיבה והטובה. יקרת לנו מאד.

מנחם ואליהו רביד

ביתנו ברחוב ט'2 .שנת 1945.מימן לשמאל: אליהו .אבא בצלאל. אילנה. ברקע , במרפסת מביטה אמא מרים .
בשלג על חולות קריית חיים. שנת 1950. משמאל לימין: אליהו. אמא מרים .אילנה. אבא בצלאל ועל כתפיו מנחם.
בבית ברחוב ט'2.שנת 1946. מימין לשמאל: התלמידה השקדנית אילנה ואחיה אליהו רבינובי'ץ.

מיורם סתיו 10.11.22

שלום אלי,

שולח לך את תנחומי לרגל פטירת אחותך היקרה, אילנה.

 תהיה מנוחתה עדן ותנוח על משכבה בשלום.

מי ייתן ולא תדע עוד צער.

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים ונאמר אמן !

יורם.

יוסי ודני שפר { ספירטוס } 11.11.22

ללישי ומנחם היקרים הצטערנו מאד לשמוע שאילנה היקרה הלכה לעולמה. לרגע חלפה בראשנו אותה ילדות נפלאה אותה זכינו לחוות יחדיו.

מאחלים לכולכם בריאות ושבת שלום

דני ויוסי שפר