אורי יסוד : משפחת ארלוזורוב היקרה

בישיבת מועצת קריית חיים ב-17.6.1933, מודיע החבר יהושע שרפשטיין על הרצחו של ד"ר חיים ארלוזורוב ומציע: 1 . לקרוא את שכונת העובדים בשם "עיר חיים" ארלוזורוב. 2 . להקים במקום אנדרטה של המנוח. ועד קריית חיים קיבל את ההצעה של החבר שרפשטיין, פרסם מודעת אבל מסוגננת תוך החלטה מודגשת בחתימתם של 11 חברים שבמקום מרכזי תוקם אנדרטה לזכרו של חיים ארלוזורוב. זה כמובן לא קרה במהלך 90.השנים האחרונות ונראה שגם בימים הבאים זה לא יקרה. שאול ז"ל שנתייתם מאביו בגיל צעיר מאד עשה כל חייו מאמצים גדולים לדעת מי רצח את ארלוזורוב? זה היה חשוב מאד עבורו, אך הוא לא צלח! הקשר של שאול עם קריית חיים לא נסק לשמיים ונשמר נמוך על קו המים. לימים כאשר הוחלט בוועד קריית חיים להסיר תמונתו של חיים ארלוזורוב, פרץ ויכוח עז בין שאול לגיורא פישר שהביא לניתוק יחסים מוחלט. איש לא חש בעניין ולא היה מוטרד מכך. לימים נערכנו (צוות מצומצם ומלוכד), לעריכת חגיגות שנת ה-75 והצעתו של ד"ר דן רונן. לנסות ולהקים מחדש את יחסי משפ' ארלוזורוב עם קריית חיים הייתה אתגר גדול! המשימה שהוטלה עלי ועל ד"ר חדווה טרגר הייתה מאד מאתגרת קשה וקרובה  לחוסר הצלחה מוחלט. מבלי לחטט יותר מדי באירועי התקופה ההיא הצלחנו! קבלת הפנים הייתה מרשימה ומרגשת בני המשפחה קיבלו תעודות יקיר העיר ודף חדש במערכות היחסים נפתח. זמן קצר לאחר מכן מתקיימת האזכרה הרשמית המשפחתית לחיים ארלוזורוב הנערכת אחת לחמש שנים עם נושא מוגדר מראש ובאותה שנה הנושא היה יישובים ואתרים הנושאים את שמו של חיים ארלוזורוב. שאול בחר בי לייצג את קריית חיים וזה מאד ריגש אותי. התנייתי השתתפותי בנוכחותם של חניכי תנועות הנוער וזה ריגש את כולם. ביני ובין שאול ומשפחתו התפתחה מערכת יחסים חמה של קשרים והצטערתי מאד לשמוע על פטירתו, גם כששאלת מי רצח את חיים ארלוזורוב נשארה בלתי פתורה וחוסר היכולת האובייקטיבי להגיע לחגיגות ה-90.

משתתף ואתי כל משפחתי בצערכם, מקווה שנמשיך במערכת יחסינו.

             אורי יסוד

       רחוב אוסישקין 9

   קרית מוצקין 2632409

1    

בני קריית חיים באבל על מותו של שאול ארלוזורוב, בנו של ד'ר חיים ארלוזורוב ז'ל שלזכרו שם הקריה.

שאול ארלוזורוב {העברה מויקיפדיה.}

שאול ארלוזורוב (נולד ב-1930, נפטר 13.2.2024) היה מומחה מים ישראלי, לשעבר סגן נציב המים ויושב-ראש אגודת מהנדסי המים בישראל.

נולד בשנת 1930 בתל אביב, בן לסימה וחיים ארלוזורוב. בשנת 1933, בהיותו בן 3, נרצח אביו על חוף ימה של תל אביב. היה חניך קיבוץ גניגר ולמד בגימנסיה הרצליה, בן מחזורם של השופט יצחק זמיר והסופר ישראל ויסלר (פוצ'ו). בשנת 1948 התגייס לפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות שירת כמכונאי וכמטילן בטייסת הגליל. לאחר קום המדינה היה טייס בחיל האוויר ומילא תפקידים שונים במודיעין חיל האוויר.

למד הנדסת מים ומכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. משנת 1955 עבד בחברת מקורות, ושימש בה במשך שנים בתפקידים בכירים. בשנת 1967 יצא לשנת שליחות בגאנה מטעם תה"ל לקדם את תכנון המים בעריה המרכזיות אקרה וטמה[1]. בין השנים 19691977 שימש כסגן נציב המים[2]. בין השנים 19801993 עבד כמנהל פרויקטים בתחום המים בבנק העולמי בוושינגטון. בשנת 1995 היה יושב-ראש הוועדה הציבורית לבחינת ניהול משק המים בישראל. בסוף שנות ה-90 נבחר כיו"ר אגודת מהנדסי המים בישראל. עובד כיועץ עצמאי במספר פרויקטים גלובליים.

ארלוזורוב מעורב במיזמי הנצחה של אביו, חיים ארלוזורוב, ומרצה בפורומים וכינוסים לזכרו. גם לאחר מסקנות ועדת החקירה הממלכתית לרצח ארלוזורוב הוא דבק בגרסה המקורית לפיה רוצחי אביו הם אנשי התנועה הרוויזיוניסטיתאברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט.[3]

שאול ארלוזורוב היה נשוי לפלור, ולהם שלושה ילדים. כיום הוא נשוי לשושנה אפלבוים, ולהם בת. מתגורר בתל אביב. בתו היא העיתונאית מירב ארלוזורוב. בתו, עורכת הדין מיכל ארלוזורוב, היא היועצת המשפטית של חברת מכתשים אגן. נשואה לד"ר ירום טורק, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום רפואת השיניים – אחיה של פרופ' חנה יבלונקה.

בצער על מות בן קריית חיים יוסי לוינזון { 1935-2024}

התקבל מיורם סתו

בצער רב הנני מודיעכם שבן הקריה, חברנו יוסי לוינזון, נפטר אמש, לאחר התמודדות שיקום ממושכת..

מצורפת פה מודעת האבל של המשפחה האבלה. שולחים את תנחומינו לתמיר, דלית ובני המשפחה המורחבת,

מי ייתן ולא תדעו יותר צער.

יהי זכרו של יוסי מבורך ומנוחתו עדן!

יורם סתו,  לוס אנג׳לס , יוסי ואיירין פלד,  ניו יורק

התנועה המאוחדת. קן קריית חיים. ילידי 1935. יוסי לוינזון במרכז התמונה.

" מצדה " התנועה המאוחדת קן קריית חיים. ילידי 1935. לפני גיוס לנח'ל, שנת 1953. יוסי לוינזון , שורת הבנים , חמישי מימין.

שנתיים ללכתו של אבישי ברק ז'ל האיש הטוב והמיטיב.

אתמול התכנסו בני המשפחה וחבריו ליד קברו של אבישי , היכל חרוב, בית עלמין תל רגב.

דברים שהקריאה חנה , רעייתו של אבישי במעמד טכס האזכרה , אתמול.

ברכות שכתב חנן פרגר ז'ל ,בשנת 2014, במלאת לאבישי 80 שנה , במעמד חבריו מילדות ונוער, שותפיו לחיים ולדרך.

חנן פרגר{ מימין } ואבישי ברק .השניים מרחוב א'.{ רחוב אלכסנדר זייד }

כתב צביקה זליקוביץ.

שרנו ליד קברו

הזכרנו במעמד ההתכנסות אתמול את מרדכי שכטמן , הקומוניסט מרחוב א' מספר 71 שכנם של משפחת בנקיר { ברק } ,שאבישי פעל רבות על מנת להנציחו ב"בית יד לבנים "בקריית חיים, והצליח במשימתו שנים מעטות לפני לכתו מאיתנו .

בית שכטמן הקומוניסט, אשר סבל מן הנאמנות         של המפא"יניקים  למסורת "בלי חרות ומקי" .         כשנספה במאורעות ב-1938  לא צויין בין הנופלים,       הוא היה נהג קטר כאשר עוזרו הערבי המסיק של       תנור מנוע הקיטור, רצח אותו בבאלד א שייך { תל חנן }וברח.   אלמנתו , צילה , הייתה מקבלת לחצר הבית ערמות של סלעים     אותם הייתה מנפצת בעזרת פטיש ביד ,לאבני התשתית      המשמשות לבנית הכבישים, כן ,היו מביאים לה מסמרים   ישנים מעוקמים  אותם יישרה והחזירה לשימוש, הכול למען    הקיום והפרנסה שלה ושני ילדיה הרכים יצחק ורחל. ב-1942 פתחה גן בחצר ביתם לילדי המגויסים  ושם אפשר לראות את ברכת השחייה הראשונה בקריה.

יואב ברינברג: היוצר והשחקן שמעון ישראלי הלך לעולמו.

העברה מynet.

היוצר והפזמונאי, מראשוני השחקנים שהעלו הצגות יחיד בישראל ("סתם יום של חול") הלך לעולמו. במרוצת השנים הוא שיחק בתיאטראות הקאמרי והבימה, הלחין שירים כמו "שיירת הרוכבים",‬ "עמק דותן" ו"האורקסטרה של ראשון", ובשנת 2005‬ זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חייו.

איש התיאטרון, המוזיקאי, היוצר והמלחין, חתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים, שמעון ישראלי, הלך לעולמו והוא בן 91. הלווייתו תתקיים ביום א' ב-14:00 בקיבוץ מבוא חמה.

שמעון ישראלי

ישראלי, שציין את יום הולדתו ה-91 בתחילת השבוע, נולד בשם שמעון פוססורסקי ב-1932 בוורשה שבפולין, בן זקונים אחרי חמישה ילדים. עם פלישת הנאצים לפולין בגיל תשע הצליח לברוח יחד עם משפחתו לעיירה סטולבצי, על גבול רוסיה-פולין, ומשם ברח לבדו למנסרה והצטרף לפרטיזנים, כשמשפחתו – הוריו ואחיו – נרצחו על ידי הנאצים.

בריאיון ל"ידיעות אחרונות" בשנת 2009 סיפר כיצד במשך חורף שלם הסתתר בתוך בור עמוק בשירותים מאולתרים. "חפרו בית שימוש בחוץ, ריפדו את הבור בקש ובנו עליו בודקה עם מושב והכול", אמר אז. "ישבתי שם מקופל. היו זורקים לי פנימה אוכל, מעילים להתכסות. מישהו זרק ספר תפילות עם עיפרון. ציירתי על כל השוליים עמוד תלייה עם דמות תלויה וצלב קרס. כשהוציאו אותי משם לקח לי שבועיים ליישר את הרגליים‭."‬

שמעון ישראלי

בשנת 1946 עלה לישראל בעליית הנוער ועברת את שם משפחתו לישראלי. הוא חי במשך שנה בכפר חיטים ואחרי שהגיעו בני זוג שהציגו את עצמם כדודיו, הוא עבר עימם לתל אביב, עבד בחנות ספרים ו"חלם על תיאטרון", לדבריו בריאיון ל"ידיעות אחרונות" משנת 2010. בצבא שירת בחוליית בידור להקת הכרמל, יחד עם חנה אהרוני ופולדי שצמן. בהמשך הוא שיחק בתיאטרון האוהל‭,‬ הבימה והקאמרי, כשהשתתף בהצגות "זעקי, ארץ אהובה" (1953), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (1955) ו"הוא הלך בשדות" (1956). ב"הוא הלך בשדות" הכיר את אריק לביא וצבי בורודו, ויחד הם הקימו את ההרכב "שלושת המיתרים‭"‬ והופיעו בפריז. עם שובו הוא הצטרף ללהקת "בצל ירוק".

ישראלי היה מראשוני השחקנים של התיאטרון העירוני חיפה והשתתף בין היתר בהצגות "פרנק החמישי", "ימים של זהב", "בר כוכבא", "כנר על הגג" (שם גילם את טוביה בדרום אפריקה), "הן לא תקחוהו עימך", "ריצרד השלישי" ו"נשף מסיכות". בין ההצגות שביים בתיאטרון חיפה ניתן למנות את "חיפה, חיפה", "קרקס עירוני" ו"הרומן שלי עם ברכט".

שמעון ישראלי

שמעון ישראלי שר ברדיו , במסגרת שידורי "קול ישראל " , 1959. צילום : משה פרידן לע'מ.

בגיל 30, עת נולד בנו עופר, החל בכתיבת שירים ומונולוגים, שמהם יצר את הצגת היחיד הראשונה שלו – "סתם יום של חול‭."‬ ישראלי היה מראשוני השחקנים שהעלו הצגות יחיד בישראל ומראשוני הזמרים ששרו שירים שהלחינו בעצמם, בהם "שיירת הרוכבים", "עמק דותן" ו"האורקסטרה של ראשון", והיה הראשון לבצע פנינים כמו "השמלה הסגולה" (יחד עם אילנה רובינא‭,(‬ "ביתי אל מול גולן" ו"הלילה הולך בשדרות".‬‬ הוא הופיע באינספור מופעים מכל הסוגים, כתב תסריטים וספרים, ובשנת 2005‬ זכה כאמור בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

סרטו התיעודי, "המרתף", שבו לקח חלק לצד זהרירה חריפאי, חנה כהנא ודודי סמדר, זכה בשני פרסים במסגרת פסטיבל ברלין בשנת 1963. "בסרט 'המרתף',‬ העוסק בנושא השואה והנקמה, נפל דבר בחיי", אמר בריאיון מ-2010, "הוא שחרר אותי מכובד השואה שנשאתי הרבה שנים".

שמעון ישראלי

בין ההפקות בהן השתתף בעשורים האחרונים ניתן לציין את "סלטו מורטלה", "בדרך אל החתולים", "הדוד ואניה", "טייבלה והשד שלה" ו"האגם המוזהב". כמו כן, עשה גם מספר תפקידי קולנוע, כשבשנת 1999 שיחק בסרט "איש משטרה", ובשנת 2007 שיחק בסרט "אסקימוסים בגליל". בשנותיו האחרונות ישראלי הופיע בערבי זמר ברחבי הארץ.

שמעון ישראלי { פוסוסורסקי} 1932 -2023.

שלכת

שמעון ישראלי
מילים: יעקב אורלנד
לחן: מרדכי זעירא

העברה מ"שירונט ".


עמוק, עמוק העצב בעיניים
עמוק, עמוק היין במרתף
הלילה את ליבי אקרע לשניים
לך ולגביע הנוטף

אל תשאלני מה
אל תשאלני איך
בני אדם נולדו לשתוק ולחייך
בני אדם נולדו לשכוח וללכת
כרוח הנושבת בשלכת

דולף, דולף הדלף
דולף ומייבב
עברו עלי שנות אלף
שנות אלף שבלב
זמר ליבי הלילה
היי, טירי טירי טיילה
נגן נא לעולם
הוי טירי טירילי טם

במרתפים הרוח מייבבת
במרתפים אין אור בחלונות
אבל אדם בוכה שם כמו ילד
אבל אדם חולם שם חלומות

אל תשאלני אן
אל תשאלני איך
גם אתה אינך יודע והולך
ודאי ישנו מקום
שבו עומדים מלכת
שבו יתום העץ גם משלכת

דולף, דולף הדלף…

אלי רביד, ליישי:

במלחמת העולם השנייה ,היצטרף הנער שמעון ישראלי לקבוצת פרטיזנים יהודים , ביניהם היה גם דודי יעקב ישה אסטרחן. בהגיעו ארצה לביתנו בקריית חיים , סיפר לי דודי גם על כך. לימים , בהיותנו בהכשרה בקבוץ משמר דוד , פגשתי לראשונה את שמעון ישראלי בעת החזרות ש "להקת בצל ירוק " ערכה בקבוץ . מאז וגם בפגישות מזדמנות נוספות , במהלך השנים שוחחנו גם על כך. מאז הצגת היחיד הנהדרת שלו " סתם יום של חול " שראיתי בקומת המרתף של ה"קאמרי " בבניין " קולנוע מוגרבי " בתל אביב { שנת 1958} ועד לשנים אלה, ליוויתי את הופעותיו המגוונות, חלקן פורצות דרך בתחום אומנות הבמה. האזנתי רבות לסיפוריו ולשיריו המיוחדים בתוכנם , בלחן נהדר ובביצוע קפדן ומיוחד. שמעון ישראלי היה אדם מוכשר מאד , רב גווני ,נבון ,מצחיק-עצוב וצנוע . מרבית שנותיו היה תושב חיפה. מטובי האומנים והיוצרים בארצנו הכואבת והאהובה. יהי זכרו ברוך.

העברה מאתר " היסטוריה במבט אחר " , 17.12.23. 

ביום שישי 15.12.23 הלך לעולמו אחד מענקי הבידור בארץ. זמר ושחקן אגדי, חלוץ בתחומו – שמעון ישראלי – שאחראי לאחד מהשירים היפים והאופטימיים ביותר בשפה העברית:

סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל

עִם בֹּקֶר כָּחֹל,

בְּלִי חַג וּמָחוֹל,

בְּלִי חֲצוֹצְרוֹת וָתֹף.

כְּלוּם לֹא קָרָה,

אֲבָל נַעֲרָה

חִיְּכָה, בְּעָבְרָהּ

פֶּרַח לִקְטֹף

שָׁם, עַל הַחוֹף.

כשהגיעו ארצה, הוא ואחותו, היו שניהם היחידים ממשפחתם ששרדו את זוועות השואה. שימק פוססורסקי בחר לו שם משפחה חדש – ישראלי – לזכר אביו ישראל שלא זכה לעלות לארץ ונרצח בפולין. 4 שנים לאחר שעלה לישראל כנער פולני, כבר שר בעברית כשמעון ישראלי, חייל בלהקה צבאית.

יוֹם רָגִיל, עִם אוֹר וָגִיל פְּשׁוּטִים כְּפַת שֶׁל לֶחֶם,

יוֹם נָשׁוּק בִּסְאוֹן הַשּׁוּק וְגַעַשׁ הַמִּדְרֶכֶת,

יוֹם גָּבוֹהַּ וְנִשָּׂא

עַד גַּגּוֹת חַבְלֵי כְּבִיסָה

וּמְחֻסְפָּס כְּאַסְפַלְט שֶׁבַּכְּבִישִׁים.

אַךְ מוּזָר אֵיךְ יוֹם כָּזֶה

מִתְפַּעֵם לוֹ בַּחֲזֵה

וּמִתְנוֹצֵץ בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים.

סימן ההיכר של ישראלי היה קול הבס הרועם והמרשים שלו, קול שריתק את שומעיו גם כשהלם בהם וגם כשליטף את אוזנם ועבר לשירת בריטון נעימה.

סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל

עִם בֹּקֶר כָּחֹל,

בְּלִי חַג וּמָחוֹל,

יוֹם בֵּין יָמִים שָׁוִים.

אוֹר לֹא גָּבַר,

אֲבָל בְּפַרְבָּר

עָבַר הַדַּוָּר

עִם מִכְתָּבִים

לָאוֹהֲבִים.

ישראלי היה פורץ דרך, אמיץ וחדשן. הוא היה הראשון שעלה לבמה במסגרת "ערב יחיד" והזמר הראשון שהלחין לעצמו את שיריו. הוא שיחק, שר, ביים וכתב – לו ולאחרים. בין אם כתב את "שיירת הרוכבים" לדודאים, או תסריט לסרט קולנוע, בין אם שיחק בתיאטרון או על המסכים, הוא עשה מה שקרוב לליבו – גם אם נחל כישלון.

יוֹם עָמָל מֵרְצִיף נָמָל עַד אֲרֻבּוֹת חֲרֹשֶׁת,

יוֹם בָּהִיר מִקְּצוֹת הָעִיר וְעַד מִכְרוֹת נְחֹשֶׁת,

יוֹם שֶׁל אֹשֶׁר עַד דְּמָעוֹת

עַל לְחַיֵּי הָאִמָּהוֹת

הַמְּפַזְּמוֹת בְּגַנִּים שִׁירֵי חִבָּה.

כִּי עֲדַיִן קַיָּמִים

בָּעוֹלָם הַזֶּה יָמִים

שֶׁצּוֹחֲקִים בָּם, פָּשׁוּט לְלֹא סִבָּה.

ההשראה ל"סתם יום של חול" הגיעה אליו כששהה בפריז. המעבר מהתרבות הנלחמת והמגוייסת בישראל לאווירה הפריזאית השמחה ונטולת הדאגות, גרמה לו להתמסר לתחושה הזו, של הנאה מיופיים הפשוט של החיים. לצד המנגינה שהתנגנה במוחו, צץ לו גם משפט שסיכם עבורו את החוויה המרנינה בפריז: "סתם יום רגיל, עם אושר וגיל". כשחזר ארצה, ביקש מחברו המשורר יוסי גמזו לכתוב מילים למנגינה העליזה, והוא שינה את הנוסח ל"סתם יום של חול, עם בוקר כחול".

ביום שישי ה-15 בדצמבר הלך שמעון ישראלי לעולמו. הוא היה בן 91.

בהכנת הפוסט נעזרנו בכתבות של בן שלו על שמעון ישראלי, שהתפרסמו ב"הארץ".

.

יורם סתו : בצער על מות יגאל טננבאום ז'ל.

מצטער להודיעכם שחברנו יגאל נפטר אמש, עקב אירוע פתאומי בלתי צפוי. דברתי אתו לפני יומיים שלושה והוא נשמע לי בסדר גמור. אחותו בלה נפטרה לפני כמה שבועות, זכתה להגיע ל-100.

יגאל טננבאום .שורה תחתונה שני מימין.

"התנועה המאוחדת "ילידי 1934. יגאל טננבאום { 1934-2023},מימין, ליד רבקה שולדנפריי-עמיעד ,שהלכה לעולמה לפני ימים ספורים.

יגאל טננבאום ראשון משמאל.

יגאל טננבאום ראשון משמאל.

בלה טננבאום { 1923-2023} אחותו של יגאל שהלכה לעולמה לפני מספר שבועות {במרכז התמונה, שורת עומדים.}

מדבורה סלפ-גוטמאכר: בצער על מות בת קריית חיים רבקה עמיעד {שולדנפריי} ז'ל.

בני קריית חיים משתתפים בצערם של בני המשפחה ,

דבורה סלפ: רבקהל'ה עמיעד, מהגרעין הראשון של נחל עוז, נפטרה בפתאומיות.

הייתה אחותו של שמעיה { שמייקה } ז'ל ,בן כתתי שהיה חבר קבוץ אורים.

היו שכני הטובים ,גרו ברחוב ד' { הנוטר } מספר 7 . שמרנו על קשר לכל אורך השנים.

רבקה'לה שולדנפריי -עמיעד ,עומדת שנייה מימין , ילידי 1934 , "התנועה המאוחדת" קן קריית חיים.

רבקהל'ה עמיעד לבית שולדנפריי, ראשונה מימין } ,בהתכנסות של בני קריית חיים { ילידי 1934} חברי " התנועה המאוחדת " , מייסדי נחל עוז.

פרופ ' דוד אסף: אליהו הכהן איננו. דברי הספד.

העברה מ"עונג שבת", 10.11.23 , בעריכת פרופ' דוד אסף.

שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל: אליהו הכהן איננו

אליהו הכהן מקבל את פרס ישראל ביום העצמאות ה-65, 2013 (אוסף התצלומים הלאומי)

דברים שאמרתי בלווייתו של אליהו הכהן

הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל!

אליהו הכהן, ראש וראשון לחוקרי הזמר העברי בדורנו, חתן פרס ישראל, בעל לדליה רעייתו האוהבת והמסורה, אב לאיילת ולאפרת, סב, איש משפחה, חבר, איש רֵעִים ומושא להערצה, הלך היום לפנות בוקר לעולמו. תם המסע הגדול בן 88 השנים, שראשיתו במארס 1935 בשכונת נוה צדק. תמו שנות הדיאליזה השבועית, תמו חודשי המחלה, שבמהלכם התמודד אליהו מתוך תעצומות נפש, בראש צלול ובגבורה עילאית עם הסוף הבלתי נמנע. תמה מנת הסבל והייסורים. הסתיימה עלילת חייו של 'הכהן הגדול מֵאֶחָיו', שהיה מגדלור וכתובת שאליה פונים בהערצה חוקרים ותלמידים, איש נדיב ששיתף את אוצרות רוחו עם כל דורש וענה בסבלנות לכל שואל. 

לכל אדם יש תחליף, חוץ מכמה שאין להם. לאליהו אין ולא יהיה תחליף, והלב כואב ודואב על הַאי שוּפְרָא דְבָּלֵי בְּאַרְעָא. על הידע העצום שצבר, יֶדע כזה שאותו ידע אליהו גם לזכור, לשלוף בזמן הנכון ולעשות בו שימוש מועיל לתועלת הכלל. ולא רק על הזמר העברי חלשה מלכותו אלא גם על תולדות ארץ ישראל ותולדות היישוב, על ספרות הנוסעים לארץ הקודש, על תולדות הספר העברי והחינוך היהודי. בכל אלה, ועוד יותר, החזיק ושלט, ובכל אלה אין לו יורש. איש הָאַשְׁכּוֹלוֹת היה – איש שהכל בו. 

ועל כל אלה חפפה דמותו רבת הגוונים: אהבה יוקדת לארץ ציון וירושלים, ליושביה ולכל אשר בה (כולל ממלכת החי והצומח), ציונות עקשנית של 'לא נזוז מפה', חוש הומור עסיסי ויכולת נדירה לספר סיפור, ועוד איזה סיפור!  

מגילת זכויותיו ומורשתו המדעית עוד תיפרש בהרחבה לאחר שיפוגו ימי הצער והכאב, תרומתו למחקר הזמר העברי – מקצוע שהקים כמעט לבדו ובמו ידיו – עוד תוערך ועוד ידובר בה.

קוראי בלוג עונג שבת זכו בעשור האחרון לאורח קבוע לשבת. כמעט כל חודש, התפרסם כאן מאמר פרי עטו של אליהו. קרוב לתשעים רשימות, ועוד כמה שמוכנות לדפוס ויתפרסמו בהמשך. כמו תוכניות הרדיו והטלוויזיה שהגיש לאורך השנים – 'יין ישן נושן', שרתי לך ארצי', 'על הדשא' ועוד ועוד – שהקנו לו מעריצים רבים, כך גם מאמריו בבלוג. מאמרים אלה משכו את תשומת לבם של אלפי קוראים, שבלעו את דבריו כבִכּוּרָהּ ביום קיץ וחיכו בקוצר רוח לרשימה הבאה. הצטברותם יחד של מאמריו היא הגשמת חלומו הגדול, שכמעט והושלם: סקירה מקפת וביקורתית, מתועדת ומוסמכת של שירי הזמר מתקופת חיבת ציון והעלייה הראשונה. 

לא פעם אמר לי, מתוך הכרת ערך עצמו, כי בכל הקשור לשירי הזמר של העליות האחרות, ובוודאי של מדינת ישראל, יש הרבה אנשים מוכשרים וידענים שיוכלו לכתוב עליהם לא פחות טוב ממנו, ואילו על שירי חיבת ציון והעלייה הראשונה אין אף אחד אחר חוץ ממנו… אמר וידע מה שאמר. ועדיין לא תמה המלאכה. החומרים הרבים שאסף וגנוזים בספרייתו – כולל עדויות מוקלטות של דור 'הוותיקים' שאותם הנציח אליהו על סלילי טייפ ישן – ימתינו לדור הבא של החוקרים. 

בלוג עונג שבת היה עבור אליהו חוף מבטחים, שאותו חיפש במשך שנים רבות, וכשמצאוֹ עגנה בו ספינתו לבטח. היכולת לפרסם מאמרים פרי עטו וממצאיו, שיעברו עריכה קפדנית בידי מי שהוא סומך עליו, היכולת לשלב במלל גם תמונות וקולות – כל אלה נמצאו לו בבלוג. אליהו סמך לחלוטין על עריכתי, על הוספותיי כמו גם על השמטותיי, ונענה לכל בקשה או שאלה שהפניתי אליו. בקשות אלה חייבו אותו לפעמים לרדת למרתף הספרייה האגדית שבביתו, ולנסות ולאתר כרכים ישנים נושנים של 'השחר', 'עולם קטן' או 'בוסתנאי', כדי לסרוק מתוכם קטע מסוים שדרשתי ממנו למען אוכל להגיה את מה שהעתיק בכתב ידו לפני כמה עשרות שנים. וכשחיפש את העותק הישן – כך סיפר לי – תמיד נקרו על דרכו ספרים בלתי צפויים ששכח מקיומם, ואלה משכו את לבו והסיחו את דעתו למשהו אחר, מעניין לא פחות…

הביטחון המלא שבטח בי אליהו היה עבורי כבוד שאין למעלה ממנו. הרגשתי להבדיל כמו י"ד ברקוביץ, חתנו של שלום עליכם ומתרגם כתביו לעברית (שעשה בהם גם שינויים לא מעטים על פי הבנתו וטעמו). חשתי מעט ממה שהרגיש ברקוביץ שעה ששלום עליכם הגדול הודיע ברבים כי מסר את קולמוסו בידי חתנו. הכבוד היה שלי והעונג היה של קוראי המאמרים.  

אנו נפרדים היום מאליהו, אך לא ממורשתו. זו תמשיך ותנבע ותעשיר את אוהבי ארץ ישראל וזמרתה. 

אחד ממחקריו האחרונים, שיתפרסם בקרוב בבלוג, עוסק במלחין שהיה נערץ עליו: חנינא קרצ'בסקי, המורה למוזיקה בגימנסיה הרצליה, שבין שיריו כולנו מכירים את 'אל ראש ההר', 'על שפת ים כנרת', 'פה בארץ חמדת אבות', 'בשדמות בית לחם', ועוד ועוד – אין צריך לומר שעל גלגולי כולם כתב אליהו בהרחבה.  

ושיר אחד הלחין קרצ'בסקי כדי שישירוהו בטקסים השנתיים לזכרו של בנימין זאב הרצל, וזהו שירו של רבי יהודה הלוי 'הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת'. 

הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת מִי שְׁפָכָם  

וְיֵדְעוּ הַלְּבָבוֹת מִי הֲפָכָם?  

הֲפָכָם בּוֹא מְאוֹרָם תּוֹךְ רְגָבִים  

וְלֹא יֵדְעוּ רְגָבִים מַה בְּתוֹכָם  

בְּתוֹכָם שַׂר וְגָדוֹל תָּם וְיָשָׁר  

יְרֵא הָאֵל וְאִיש נָבוֹן וְחָכָם. 

משוררי חיבת ציון הרגישו קשר עז ועמוק אל יהודה הלוי, שכל חייו פיעמה בו התשוקה לעלות לארץ ישראל. 'הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת' היה שיר אבל וקינה שכתב עם מותו של ידיד חכם, 'שר וגדול, תם וישר'. שמו של הידיד שמת לא נזכר ודווקא משום כך הפכו השורות הללו מתאימות לפרידה אחרונה מדמויות נערצות, גדולות מהחיים.

השיר התפשט בכל הארץ והפך למין מארש אֵבֶל רשמי, שאותו מנגנים או שרים באזכרות למנהיגי היישוב. בחנוכה של שנת תרפ"ו שלח חנינא קרצ'בסקי יד בנפשו מסיבות שעד היום אינן ידועות, ובלווייתו שרו הנאספים את 'היֵדעו הדמעות'…  

וכאז כן היום. הרגבים שבתוכם ייטמן אליהו לא יֵדעו מה בתוכם, אבל אנו יודעים וזוכרים: שר וגדול, תם וישר, איש נבון וחכם. 

מורנו ורבינו אליהו, לא רק אנו נפרדים ממך. עמנו כאן, סביב ערש הדווי, ניצבות – לא בגוף כי אם ברוח – רבות מן הדמויות שהערצת ושמילאו את עולמך: חובבי ציון והביל"ויים, איכרי המושבות וחלוצי העלייה השנייה והשלישית. והם באים מירושלים שמחוץ לחומות ומתל אביב הקטנה, מעין חרוד ומרמת יוחנן, מן העמק ומן הגליל, מן הכפר ומן העיר. מלווים אותך בדרכך האחרונה גם עשרות האנשים והנשים שחקרת את יצירתם והפחת בה חיים חדשים: אליקוּם צונזר ואברהם גולדפאדן, מנחם מנדל דוליצקי ונפתלי הרץ אימבר, חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי, רחל המשוררת ונעמי שמר, צבי בן יוסף ולוין קיפניס, דוד זהבי ויהודה שרת, מרדכי זעירא ויעקב אורלנד, ועמם גדודים גדודים של הוזים וחוזים, חולמים ובונים, יוצרים ומלחינים, שידעת לדובב את שפתותיהם. 

נוח בשלום על משכבך איש יקר. נזכור אותך תמיד.

ביקור בביתו של אליהו הכהן, 2018 (צילום: דליה הכהן)

אלי סט יום שישי, 10 נובמבר, 2023

אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי צריך לטלפן אליו, בעניין שיר כלשהו, בררתי את המילים וסדרתי אותן ושוב בררתי ושוב סדרתי. החוגה הסתובבה, אליהו ענה וכאילו אנחנו מכרים משנים. חבל על ד'אבדין.

אורי יעקובובי'ץ יום שישי, 10 נובמבר, 2023

איש אשכולות היה אליהו הכהן. הכרתיו אישית. יש בידי מספר מכתבים שכתב לי לפני שנים רבות; וגם התכתבנו לא מעט במיילים. למדתי ממנו המון. אליהו שיתף אותי בידע שלו על שירים עבריים שמקורם רוסי, תחום שקרוב לליבי. קראתי בשקיקה את כל מה שפרסם והגיע לידיי. מאמריו בבלוג השבועי "עונג שבת" של פרופסור דוד אסף היו מדהימים ומשכילים. תמיד ייחלתי לרגע הזה שבו יכַנֵּס בספר עב־ כרס את כל הידע שלו בזמר העברי, שכפי שנהג לומר צבור בין היתר בהמון פתקאות. הוא לא יעשה זאת, וחבל…
אליהו הכהן, פטירתו היא אבֵדה לכולנו, וביניהם כל שוחרי הזמר העברי. יהי זכרו ברוך!

בצער על מותה של בת קריית חיים אביטל בר אולפן{ שלגי} ז'ל

ליישי : בני קריית חיים משתתפים בצערה של חברתנו היקרה רינה עינבר { בר-אולפן } ,במות גיסתה אביטל {לבית שלגי } בר-אולפן ז'ל , ובצער כל בני המשפחה . יהי זכרה ברוך.

ילידי 1933."התנועה המאוחדת " קן קריית חיים. אביטל שלגי שנייה משמאל.

לזכרו של ישראל גלבוס הי'ד {1941-1965} שנרצח ע'י מחבלים לפני 58 שנים.

הערב, יום הזיכרון לדוד שלי היקר ישראל גלבוס ז"ל מקרית חיים,

עובד קק"ל, אשר אני נקרא על שמו. 58 שנים להירצחו על ידי מחבלים, סמוך לגבול הלבנון.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן.

ישראל זיסק.

ארצנו הקטנטונת. מילים : יורם טהרלב. לחן: רמי קלינשטיין. ביצוע: אוריאל רקובסקי.לווי מוסיקאלי, עיבוד וסאונד: שרון רייז. תודה לניסן גביש יו'ר גימלאי קק'ל ולמושב משואות יצחק על מתן חסות לשיר.

ציוני דרך בחייו של ישראל גלבוס ז"ל:

ישראל, בן רחל וזלמן, נולד בכ"ג בכסלו תש"ב (13.12.1941) בעיר צ'ור סבחוז ברוסיה. הוריו, ילידי פולין, ברחו לרוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה. האב זלמן גוייס לצבא הרוסי ונהרג בשנת תש"ד(1944). לאחר המלחמה האם רחל חזרה לפולין, שם למד ישראל בבית הספר היסודי והתיכון. ישראל, אימו ואחיו יוסי עלו לארץ באביב תשי"ז (20 במאי 1957) והתגוררו בצריף בקרית חיים המזרחית. כעבור זמן מה המשפחה עברה לדירה נוחה בקרית חיים מערבית, ליד חוף הים. גם אחותו אסתר ובעלה משה ז"ל עלו לארץ והתגוררו בבאר שבע. ישראל היה בחור צנוע, שקט ונוח. הוא התגייס לצה"ל ושירת ביחידת חי"ר. אחרי שחרורו החל לעבוד בקק"ל, והיה מסור מאוד לעבודתו כטרקטוריסט. הוא עבד בהכשרת דרכים ביערות קק"ל. תחילה עבד תחת אש ליד קיבוץ אלמגור, כשכף הטרקטור מורמת למעלה כהגנה מפני כדורים ולאחר מכן עבד על יד גבול הלבנון, והתגורר באותו זמן בקיבוץ יראון שבגליל העליון. ביום שלישי כ"א בחשון תשכ"ו (16.11.1965) ישראל נרצח על ידי מחבלים ליד גבול הלבנון, סמוך לקיבוץ יראון. ישראל היה בן 24 במותו. הותיר אחריו אם רחל, אחות אסתר ואח יוסי. הובא למנוחות בבית העלמין חוף הכרמל הישן בחיפה. אחותו הבכורה של ישראל, אסתר, קראה לבנה – ישראל, על שם אחיה הצעיר. ביום כ"א בחשון תשס"ד (16.11.2003) יום הזיכרון ה- 38 לרצח ישראל, חנכה הקק"ל, בטקס מרשים ומרגש, חורשה ופינת מרגוע לזכרו. האתר נמצא ליד גבול לבנון, סמוך לקיבוץ יראון, ובו פינת ישיבה בצל העצים אשר צופה מצד דרום לכיוון נחל דישון, ומצד צפון לכיוון לבנון. בשלט, שנחקק על אבן בזלת גדולה ויפה והוצב בפינת המרגוע, נכתב: "חורשה ופינת מרגוע על שם ישראל גלבוס ז"ל,