דב אהרונוב העברה–כתבה של יואב איתיאל ב" וואלה ".

העיתונאי יואב איתיאל הוא בנה של יעל חרל'פ , בת הקרייה.

חנה סנ'ש הי'ד הייתה מדריכה בסניף הנוער העובד{ "בית השלושה "} בקרית חיים.

100 שנה לאחר הולדתה, במשפחתה של חנה סנש משוכנעים ששלחו אותה למשימה בלתי אפשרית

דודי ואיתן, אחייניה של הצנחנית המיתולוגית שנולדה היום לפני מאה שנה, מספרים בריאיון לוואלה! על דרכה של המדינה להנציח את זיכרון דודתם ועל האתוס הצבאי המוקפד שנבנה סביבה. "אני לא רחוק מלהגיד עליה שדמותה נחטפה. לא בטוח שהייתה גרה בישראל אם הייתה בחיים"

יואב איתיאל, יום שבת, 17 ביולי 2021, 07:00

חנה סנש, גיבורה לאומית, השתמשה בשם הצופן "הגר". אחיינה, דוד (דודי) סנש בן ה-67, אומר שזה לא בכדי. "כמו הגר התנ"כית היא הבינה בעומק לבה שהיא נשלחת למשימה ממנה לא תחזור. גם אלה ששלחו אותה ידעו שהיא לא תחזור. אין לי ספק בזה", הוא אומר. גם אחיו הבכור של דודי, איתן בן ה-72, סבור כך: "הנהגת היישוב באותה תקופה ידעה ששולחים את האנשים האלה למשהו בלתי אפשרי" .את הדברים אומרים השניים לציון מאה שנה להולדתה, מאורע שמצוין היום (שבת), ויש להם "בטן מלאה" על כך שלא מדברים על הנושא, או על כל דבר שעלול לפגום באתוס הצבאי המוקפד שנבנה סביב הדודה שלהם. "בשנות החמישים מדינת ישראל חיפשה סמלים וגיבורים, והנה שבעים ושלוש שנה אחרי קום המדינה, דבר לא השתנה והטקס המרכזי יהיה צבאי, ועוד בחו"ל", אומר איתן. "להגיד עליה שדמותה נחטפה זה באמת עוצמתי, אבל אני לא רחוק מזה", מוסיף דודי. "דודי סנש, שהיה בעצמו שבוי במצרים במהלך מלחמת יום הכיפורים, טוען כי "על הנושא הזה, ועל לא מעט דברים הקשורים בה ובשליחות שלה – מעדיפים לא לדבר". דודי הוא חבר הוועד נגד עינויים, כמו גם עמותת עמך – המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה. דודי טוען שהבין זאת כשפגש אדם שעוסק בעידוד גיוס לצה"ל בבתי ספר, שאמר לו שאחד המיתוסים המרכזיים שהוא מרצה עליהם בחיבור בין יהדות לישראליות הוא זה של הדודה שלו. "אני יודע שאתה שמאלן, אני יודע שיש לך עמדה אחרת ויכול להיות שאתה יודע את האמת, אבל אני לא רוצה לדעת את האמת", אמר האיש לדודי. "אני לא רגיל לזה בתחום המקצועי שלי שבן אדם לא ירצה לשמוע את האמת", מספר דודי, פסיכולוג קליני. "אין דבר כזה אמת מוחלטת, אבל בין אמת או אמונה, בין מיתוס לאמת, אני הולך על האמת. 'אני לא רוצה לדעת את האמת', הם לא יגידו את זה, אבל הוא לפחות אמר". לדברי דודי, "שוריקה ברוורמן, שהייתה מצנחני היישוב, אמרה פעם שהיא 'לא יודעת אם חנה הלכה להציל את עמה או את אמה'. במשפחה אנחנו מבליטים את זה. אם אתה שואל אותי אם יכול להיות שהייתה גיבורה ציונית, אבל גם צעירה והרפתקנית, אז אני אומר לך שזה לא רק יכול להיות – בדמות שלה זה גם היה ". את התיאורים שקרובים יותר למציאות הוא שמע דרך סבתא שלו קתרינה, אמא של חנה, ודרך אבא שלו גיורא, שהיה אחיה. דודי עצמו הוא הורה לבן ובת, בעוד אחיו איתן הוא אב לשלוש בנות וסבא לשישה נכדים. צמד האחים הם היום שאריה הקרובים ביותר של חנה סנש. "בתור ילד קטן אני הרגשתי שאצל המורה, מנהל בית הספר וכל מבוגר אחר, שהנשימה נעתקת כשהם שומעים את השם שלי – 'סנש?'".
"בשנות ילדותי שמעתי באוזן אחת את מה שאומרים בטקסים, בספרים ובמאמרים, אך באוזן השנייה שמעתי את מה שדליתי משיחות של אבא עם סבתא" העיד דודי. הוא הוסיף כי "הם שוחחו שעות בהונגרית, אולי כדי שאני לא אבין. מעין 'כשתגדל – נספר לך'. הבנתי שיש גם צדדים אחרים. לאט-לאט החלה להצטייר תמונה אחרת, שהיא לכל הפחות אמביוולנטית". הוא מספר כי לאביו היו ספקות לגבי השליחות של הצנחנית המפורסמת. ספקות אלו צצו בדיעבד כמובן, משום שהוא לא ידע כלל שהיא יוצאת אל השליחות הזו. "יש תמונה מפורסמת שכולם מכירים כשהוא הגיע לארץ", סיפר דודי על אביו. "הוא נעצר והועבר למחנה המעפילים בעתלית, אך חנה אחותו שהייתה כבר קצינה בריטית, הגיעה ובלי בעיה הוציאה אותו משם, יום אחד לפני שיצאה לשליחות. באותו יום הם כבר הלכו אנגז'ה בתל אביב יחד", הוא נזכר. דודי אמר כי אביו היה גדול מאחותו, חנה סנש, בשנה אחת בסך הכל. "הם היו מאוד קרובים, כמעט תאומים, והיתמות מאביהם בגיל 6-5 קירבה אותם עוד יותר. היא והוא אף הוציאו עיתון, ' הסנשים הקטנים'". "היא הייתה ילדה טובה, מופנמת. עוזרת הרבה לאמא, שנותרה אלמנה. אם הייתה עוברת את נעוריה עכשיו בטח לא היה לה חשבון אינסנגרם", הוא מספר עליה, ומרחיב על הקשר שלה עם אחיה. "הם היו תאומי נפש. יפים, אך שונים. היא הייתה מאד מעמיקה רגשית ומעמיקה בכל דבר שעסקה בו. היא אהבה קונצרטים, אהבה בכלל את התרבות האירופית שנחשפת לה נערה ממשפחה אריסטוקרטית כזו. היה לה אוסף מטבעות ואוסף גלויות מכל המקומות באירופה".
לדברי דודי, הקשר בין אביו לחנה "היה יוצא מן הכלל. הוא אמר יותר מפעם אחת שהוא לא ידע שהיא יוצאת לשליחות הזו. מה שאבא שלי ידע זה שהיא יוצאת לקהיר לאימונים בצניחה, או משהו כזה. הוא אמר שאם הוא היה יודע שהיא יוצאת לשליחות, הוא היה מנסה לשכנע אותה לא לצאת. לא מאיזה טעם אידיאולוגי, אלא כי זאת הייתה שליחות אבודה, מסוכנת מדי".
"הוא אמר משהו יותר מעניין: נכון שזה היה סוד, אבל שאם היא הייתה שואלת אותו הוא היה אומר לה את זה בו במקום". אביו של דודי האמין שאם הוא היה אומר לאחותו את הדברים האלה, אז היא אכן הייתה נמנעת מלצאת לשליחות. "צריך להבין שהקשר ביניהם היה טוטאלי, והמפגש הזה הוא אחרי שחמש שנים הם לא ראו אחד את השני. הוא היה בכלא באירופה והיא הייתה כאן בשדות ים. ועל כל זה בא עוד נדבך: הוא אמר שמאחר והיא ידעה את זה, אז גם אם היא הייתה יכולה לספר היא נמנעה מזה, כי היא ידעה שהוא ישכנע אותה לא לצאת. המשפט הזה נותר חרוט בזיכרון שלי. את זה לא יגידו בעצרות". דודי מספר כיצד היה "דולה מידע" מסבתו, אמה של חנה, שהתגוררה בדירת שיכון עובדים לא הרחק מהטכניון, ברמות רמז שבחיפה. "היא גרה לא רחוק מאתנו. בדירה בה חנה מעולם לא הייתה, היא הקדישה חדר להנצחתה אבל בעצם כל הבית היה מעין 'מקדש לחנה'. היא הקדישה לה ולבעלה את חייה עד שנפטרה בגיל 96 ב-1992. אבא היה מדבר איתה בהונגרית. אני הייתי הולך אליה בימי שישי ואז הייתה מדברת איתי קצת עברית. כל הבית הגיע מאירופה עם הספרים שלו, הארכיון והריהוט. הדירה הקטנה הזו היתה מקדש לו ולה. בבית היו כל המחזות שכתב סבא ואת כל היומנים של חנה כולל זה מ-1946 שהוציאו מהמזוודה בקיבוץ ופרסמו אותו". "כשהייתי בא לסבתא הייתי ישן 'בחדר של חנה', לא שהיא הייתה שם אי פעם. נולדתי עשר שנים אחרי המלחמה. אני כאילו הצבר שהוא התשובה לשואה ועוד יותר מזה, אבא שלי התעקש להתחתן עם ילידה, עם צברית מהמושבה כנרת", נזכר דודי בילדות בצפון. "הילדות הייתה מאד ארצישראלית כזו של פעם, בשכונה, ברחוב, עם חברים, אבל כשהייתי הולך לסבתא, הייתי נכנס לעולם האחר. השפה ההונגרית, השקט, הסדר, האיפוק, האוכל במנות מדודות שאין לבקש מהן עוד. והיא הייתה מדברת איתי במבטא הכבד שלה ואני הייתי עושה איתה ברטרים. אני הייתי מלמד אותה את התנ"ך ומדי פעם, אם הייתי שואל, היא הייתה עונה לשאלות הסקרניות שלי במבטא ההונגרי שלה". דודי חושב שהוא אחראי להפיכת דמותה של דודתו להיסטורית. דודי חושב שמי שאחראי להפיכת דמותה של דודתו להיסטורית הוא ראש הממשלה הראשון של מדינה ישראל. "אני רק יכול לתאר לעצמי שבן גוריון ישב עם כמה מגדולי היישוב אז, ואמר 'תביאו לי חמישה גיבורים. אני צריך לבנות אתוס מהעם הזה, מהאבק אדם הזה שהגיע לפה'. בן גוריון הוא ללא ספק המוח הגדול מאחורי הזיהוי של חנה סנש לאתוס הזה. היו עוד, היה אליהו גולומב, טדי קולק, השמות הגדולים. הם זיהו אצלה שלל מרכיבים: א' היא עשתה מעשה גבורה, ב' היא כתבה את נפשה לפני ותוך כדי, ג' היא הייתה יהודיה מתבוללת והפכה לציונית בכוחות עצמה ומבחירה, ד' היא מחברת בין יהדות לישראליות. היא מחברת בין לפני הימים שלפני קום המדינה ואחרי קום המדינה. היא הייתה גם אישה וגם עולה חדשה".
אולם, סנש טוען שדמותה של דודתו "שופצרה" במקצת לטובת תדמית מקובלת יותר על כל חלקי העם. "אבל היה גם אבל. בהונגריה היא למדה בבית ספר קתולי כי סבתא חשבה ששם החינוך הכי טוב לילדה מתבוללת שתשכח מהיהדות שלה. מבחינתם, הם היו לגמרי מתבוללים ולגמרי אתאיסטים. אלה שני דברים שלא ניתנים למחלוקת. גם את זה מצניעים ואפילו ההיפך. היום, דרך 'ההליכה לקיסריה', עם 'אלי אלי', טוענים שהתפללה או משהו כזה. אני חושב שהם עשו בחירה מצוינת עם נתוני פתיחה מצוינים ואת מה שלא התאים להם הם שפצרו. אני מניח שהוציאו מההקשר כמה דברים והגדילו אותם, כל אחד לפי מה שהוא רוצה"." אם הייתי עושה לה מבחנים לקורס טיס היא הייתה עוברת בגדול". "אין ספק שהיו לה נתוני פתיחה. אם הייתי עושה לה מבחנים לקורס טיס היא הייתה עוברת בגדול. אני אומר את זה בוודאות כי ראיתי מה יש אצל טייסים בתיקים", אומר האחיין הפסיכולוג, "היא הייתה 'סופרוומן' ודווקא כי היא הגיעה ועשתה הכל 'על דרך הדווקא'. דווקא עלתה לארץ, דווקא הגיעה לנהלל, דווקא החליטה להיות חקלאית ודווקא החליטה שבאוניברסיטה היא תלמד חקלאות. היתה בה המון מרדנות אבל מרדנות חיובית. היא עשתה מהפך מהונגרית לעברית, כחלק מהמהפכה מיהודייה גלותית לישראלית גאה. את הכל אפשר לראות ביומן. היא הסתובבה עם המצלמה שלה וחקרה את כל הארץ דרך התיעוד שלה. היא סיימה את בית הספר בנהלל ולא ביקשה ללכת לקיבוץ של הונגרים כמו מעגן, אלא לקיבוץ שעוד לא היה קיים, כמו שדות ים שחבריו היו עוד גרים בקריית מוצקין. היא לא רק רצתה לחיות בקיבוץ, היא רצתה קודם לבנות קיבוץ". אך דווקא בקיבוץ החדש ההתחלה לא הייתה קלה. "והנה בקיבוץ מסתבר שהיא לא התאימה. גם את זה מצניעים. ביומן שלה היא מתארת את הקשיים הרגשיים והחברתיים שלה כעולה חדשה. היא לא התאימה 'לגנוב תרנגולות'", מתאר דודי. "מצד שני הייתה לה כריזמה. בדיעבד חברים שלה בשדות ים סיפרו לנו תמיד שהיא הייתה 'לא נגישה', נפרדת, לא מתנשאת אמנם אבל בעיקר נוקבת. היא הייתה קמה באסיפות ואומרת מה שהיא חושבת. בכל מקום. אי אפשר היה להתעלם ממנה וגם הקשיבו לה. היומן נפסק ברגע הקריטי, כשהיא יצאה לשליחות. אבל אפשר להבין מהשירים ומבינים שהיא הייתה מאד בודדה, שהיא מאד לא השתלבה ואת זה לא אהבו בקיבוץ ולא רצו אף פעם להבליט. חיילות עולות חדשות שעשו עליה הצגה התחברו דווקא לזה". ד"ר סנש שוחח על ההיבט הפוליטי של זיכרון דודתו. "זה מעניין שרוב העניין בה בארץ בא מהצד הימני. אצלנו עד היום אין בר מצוות, זו מסורת משפחתית. גם אני חילוני באמירה, לא רק בגלל שאני לא דתי. וגם את העניין הזה מצניעים. הייתה לה דת חדשה ושמה הציונות. זה החלום שאנחנו חיים את שברו".
לדבריו, "היא הייתה אדם בוגר והיא עשתה בחירה. אז אני לא מאשים אף אחד ששלחו אותה. סביבה היו כל מיני פוליטיקאים שהיו אז בני 50-40 והיה חשוב להם שלא יבואו אחרי המלחמה ויגידו שהיישוב בארץ לא עשה שום דבר. מס שפתיים. היא הלכה טהורה בדרך שלה, הממש פואטית, להציל אנשים, בסוף לא הצילה אף אחד והפסידה את החיים שלה". כשנשאל אם הייתה משתייכת למחנה הימין או השמאל אם דודתו הייתה חיה כיום, עונה דודי: "אני לא יודע אם היא הייתה פה בכלל. גם אני כשחזרתי ב-1990 חזרתי בשביל החומוס. לא חסר לי פה כלום מבחינה תרבותית אבל מה שווה שמתקדמים אם החיים פה מבחינה ערכית פשוט הולכים לכיוון הלא נכון"."מדינת ישראל נהפכה לספרטה וגם את הדמות של הדודה שלי לקחו לכיוון הזה", מוסיף איתן סנש, "קראתי בעיתון ששלחו משלחת גדולה לצניחה שצה"ל ארגן ועושים טקסים עם ההונגרים שרצחו אותה. כולם מחפשים איך לחגוג ולא חשבו אולי לעניין את המשפחה בשיקולים, אפילו שאני לא חושב שהיינו נוסעים. אנו חיים ופועלים פה וזה לא שלא יודעים להגיע אלינו כשצריכים. אז מדינת ישראל ממשיכה בקו שלה ואת הטקסים האלה שיעשו בלעדינו. אני חושב שבעניין הזה דודי ואני תמימי דעים. בשבת אני אחגוג בבכורה להצגה אודות חנה סנש בתיאטרון לנוער בחולון. הצגה זה משהו ראוי ועצם זה שעושים את זה לנוער זו בדיוק הסיבה שאני התמסרתי לכל הנושא הזה, כי לדעתי הדמות שלה היא חינוכית ויש הרבה מה ללמוד ממנה"." מה שיצרו בשדות ים, והתערוכה שעשו שם והטקס שיתקיים שם לא נראים לי ולכן פרשתי מהעשייה שם. זה הלך לכיוונים של צבא ושליחות צבאית, ואני לא חושב שזה מה שהיא השאירה אחריה", מוסיף איתן סנש. "צריך להכיר מאיזה בית היא הגיעה ומאיזו תרבות ואיזה יכולות היו לה. ההתנדבות לפעולה היה משהו אופייני באותה התקופה להרבה צעירים והיא נשארה סמל בגלל שהיא הייתה קצת מעבר. והמעבר הזה זה מה שהיא כתבה ויצרה והשאירה אחריה וזה מה שחשוב". במשפחת סנש דוגלים בחשיבה עצמאית. דודי דווקא כן מתכוון להגיע ביום שני לטקס חנוכת בית חנה סנש המחודש בשדות ים לפתיחת אירועי שנת ה-100 להולדתה.
בנובמבר אשתקד, העבירו האחיינים לבית סנש את הארכיון המשפחתי לספריה הלאומית בירושלים. "יש שם אוצרות", מבטיח דודי, "סבתא שלי, אבא שלי ואח שלי עבדו על הארכיון הזה כל הזמן וחפרו בו הרבה שנים כי הכמות עצומה"."95% מהחומרים היו אצל סבתא, אצל אחי ובסופו של דבר אצלי. הם כללו דברים מדהימים מהחיבורים הראשונים שלה, התכתבויות עם אנשים אחרים, צילומים שצילמה ותעודות שקיבלה. וזה עוד לפני מה שכתבו עליה. הרגשנו שאנחנו נשאבים לזה וכשסבתא נפטרה ואבא שלי נפטר, אחי יצא לפנסיה מוקדמת ועבד על זה עשרים שנה יום ולילה כשליחות, בלי הכרה, בלי תגמול", מתאר דודי.
"בשורה התחתונה – משפחה לא יכולה להחזיק דבר כזה", הוא מסכם. "אמרתי לאחי שאני לא מתכוון למות בתוך הדבר הזה. לכן מסירת האוסף היא סגירת מעגל. פחדנו על האוסף הזה, אתה לא רוצה לעשות שטות ושמשהו ייעלם. פחדנו שפיזית יקרה לו משהו. כל פעם שהיינו צריכים לצאת עם חומרים היינו יוצאים עם מזוודה כמו בסרטים. כשהוצאנו משהו לתערוכה בחו"ל היה תמיד פחד ויצאנו כמו במבצע ועוד חשבו שאנחנו מבריחים את החומר. יש לו חשיבות עצומה. במוזיאון בוושינגטון שני אנשי מקצוע עם חליפות עמדו ובכו כמו ילדים כשנגעו בנייר של הכתבים שלה שהבאנו לתערוכה. עכשיו האוסף במקום טוב מאוד ויש הרגשת שחרור גדולה".

אבישי ברק –לזכרו של איתן פרידלר ז'ל

את איתן פרידלר, בן הקרייה, יליד שנת 1934, הכרתי עוד מילדות, ועד היום אני זוכר שבית הוריו היה ברח' ד' (הנוטר) 61.מכיתה ד' היה אתנו בקבוצת "להבה" בסניף הנוער העובד והלומד בקרייה.בוגר תיכון קריית חיים, שחקן בחמישיית הכדורסל של נבחרת הפועל קריית חיים.את רוב זמנו הפנוי, היה מבלה במגרש הכדורסל בבית יציב שם שחק עשרות סוליות של נעלי ספורט מתוצרת "המגפר". משהגיע זמן גיוסנו לנח"ל, נשלחנו איתן ואני לאחוזים. עברנו שנינו את קורס המ"כים המפרך בבית דרס, מחזור ו'.עם סיום הקורס הוצב איתן לסגל הפיקודי של היאחזות הנח"ל בעין גדי, שהייתה אז בראשית דרכה.איתן השקיע את כל מרצו בחקלאות בעין גדי,שם היה אהוב על כולם, ושם גם הכיר את אשתו לעתיד, עדנה, בת קבוצת כנרת, שהייתה אף היא בסגל הפיקודי בהאחזות.ביום השחרור נפגשנו שוב בתל השומר, החזרנו ציוד ושוחררנו. איתן הזמין אותי לרדת לעין גדי למסיבה שתערך שם בעוד מספר ימים לציון שנה להאחזות, כמובן שנענתי להזמנה בשמחה, כי אז עדיין לא בקרתי בעין גדי. בתאריך המיועד התייצבתי בקפה "ערבה" בבאר שבע הישנה, שם חיכתה לנו משאית הטיטניק שהייתה עמוסה במצרכים להאחזות. משהגענו למערת סדום, שם היו עוצרים להתרעננות, ראיתי קומדנקר צבאי חונה בצד, ולידו כמה לובשי מדים. הכרתי אחד מהם מקורס המ"כים בנח"ל, שהיה בעברו לוחם בסיירת 101 המפורסמת. נאמר לי שהם במסע ניווטים, אך לאחר מספר ימים האזנתי לרדיו שם הודיעו שמאיר הר-ציון וכמה מחבריו נעצרו ונכלאו במשטרת גדרה באשמת רצח בדואים במדבר יהודה, תגמול על רצח אחותו שושנה וחברה עודד על ידי בדואים מעל עין גדי. עדנה ואיתן נישאו בקבוצת כנרת. זכורני שנסענו מגבים על גבי ארגז המשאית "סופר" של המשק. נסיעה ארוכה של שעות.לאחר החתונה נשארנו ללון שם ולמחרת עשינו את אותה הדרך חזרה לגבים.איתן השתלב בעבודות החקלאיות בקבוצת כנרת, עבר קורס קציני מילואים והיה אחראי על הביטחון בתקופת ההתשה בעמק הירדן.משהוקם מפעל "חופית" בכנרת מונה איתן לאיש המכירות, ומאוחר יותר עד ליציאתו לגימלאות שימש כמנהל המפעל.איתן היה ספורטאי בנשמתו, וככזה היה משכים קום  בבוקר ומקיף בריצה את הקבוצה. אהבתו לכדורסל ולספורט ליוותה אותו כל חייו, ובמרוץ העצמאות של ותיקי עמק הירדן היה תמיד בין שלושת המובילים.

איתן הקים משפחה חמה וענפה, עד שהמחלה הכריעה אותו והוא הלך לעולמו ב- 16.6.21 ונטמן בבית העלמין של קבוצת כנרת.

נוח בשלום על משכבך, איתן

אבישי ברק

שולה זילברשטיין ז"ל

שולה זילברשטיין ז"ל

מתוך אתר הפייסבוק הרשמי של קריית חיים 9.12.2020

אנו מודיעים בצער רב על פטירתה של יקירת קריית חיים שולה זילברשטין ז"ל .שולה עבדה כגננת 39 שנים מתוכן 21 שנים בקריית חיים, גידלה דורות רבים של ילדים. תוך כדי עבודתה שימשה כחברה בוועד הגננות בקריה ופעילה בהסתדרות המורים. נוסף על כך הייתה פעילה בנעמ"ת קריית חיים ובהמשך שימשה כנציגת הקריה גם בנעמ"ת חיפה. שולה קיבלה אות הוקרה של הסתדרות המורים על פעילותה ההתנדבותית רבת השנים, קיבלה את אות יקיר ההסתדרות חיפה. משנת 2000 ועד לתקופה האחרונה התנדבה יחד עם בעלה רמי ב"בית יד לבנים ולהגנה" קריית חיים יחדיו דאגו לתפקודו השוטף של הבית על כלל פעילותיו. שולה ורמי התנדבו יחדיו כאשר המוטו שלהם היה "טובים השניים מן האחד בעשייה ובדאגה לזולת…" יו"ר ועד קריית חיים מר שלמה אוחיון, חברי הנהלת האגודה ועובדיה משתתפים בצער המשפחה האבלה יהי זכרה ברוך – ת.נ.צ.ב.ה-

אלי רביד/ליישי : מורתנו האהובה רבקה מלמד הלכה לעולמה

 

 תמונה > ילידי 1938 בכתה ג' עם רבקה מלמד (גרוזינסקי)

 

לצערנו מורתנו האהובה נפטרה הלילה

 

יהי זכרה ברוך

 

הלוויתה של רבקה  מלמד – גרוזינסקי תתקיים ביום שלישי,   10.9.  

בבית הקברות חוף הכרמל שער "ברוש"  בשעה 15:00-

 יושבים שבעה בדירתה ב"דור כרמל." , נווה שאנן , חיפה.

נורית  פלימן –שחל.

 

 

מאלי פטישי:

 

רבקה מלמד הגיעה לבית ספר ארלוזורוב בספטמבר 1943. הכיתה הראשונה שהיא לימדה הייתה כיתה ב' של ילידי שנת 1937 שהייתה כיתתנו. היא הביאה אלינו חן ומרץ ואחרי כיתה א' שבה למדנו אצל שרה קיפניס הייתה רבקה מלמד הפתעה נעימה. אהבנו אותה ואני אישית הרגשתי קירבה מיוחדת אליה כיוון שהיא שכרה חדר למגורים אצל הדודה שלי יפה ענבי ברחוב ז' 17. יהי זכרה ברוך.

 

 

 

 

 

מיוסי וולך :זהבה שיינפלד ז"ל נפטרה , אתמול אחר הצהרים

ZAHAVA

 

                                                                                  

 

ההלוויה כנראה תתקיים ביום א' אחרי הצהרים בחיפה

מחכים למשפחה שתגיע מארצות הברית

תקבר ליד בעלה יונה

יהי זכרה ברוך

 

מודעת האבל

תמונה > זהבה

עם יוסי 

תמונה > עם נכדתה נעמה גל

תמונה >  זהבה עם אחותה נירה ובן הדודה אריה  

תמונה > זהבה עם יעל וגייזי

ברכה לזהבה ליום ההולדת 90-(לפני שנה)

וידאו >  זהבה בת 90 

וידאו >  זהבה בת 85

מיוסי וולך לזהבה-בת 85

 

 

יוסי וולך לזכרה של הבת דודה היקרה שלי זהבה שיינפלד ז"ל.

 

עברתי היום ברחוב ששת הימים 11

 

הבית בו חייתה זהבה ומשפחתה את מיטב שנותיה .

 

ממטרה השקתה את הדשא

 

וטיפות המים ירדו מקירות המבנה

 

עצמתי את עיני וראיתי בטיפות המיםדמעות של צער וכאב הזולגות מתוך הבית

 

ומשתתפות גם הם בכאב וביגון ומספרות את סיפור הקמתו של הבסיס המשפחתי.

 

עבורי זהבה היית כנמל בית  אחרי כל "הפלגה" באופנים או סיבוב רגלי או נסיעה

 

תמיד חוזרים לזהבה לסיפורים חוויות וכמובן לכוס קפה שחור.

 

ההווי שנרקם בזכותה של זהבה השאירו בי זיכרונות וחוויות שמלוים אותי עד עצם היום

 

לפני כמה חודשים חגגנו לה יום הולדת תשעים בין שאר דברי הברכה שברכתי אותה אמרתי בין השאר

 

זהבה יקרה,

 

הלכנו יחד דרך ארוכה

 

ותמיד עם הראש והלב קדימה

 

לכן את עבורי

 

לא בת דודה

 

לא דודה

 

את לי אמא.

 

נוחי בשלום על משכבך

 

ות.נ.צ.ב

 

כתב יוסי וולך

 

ההלוויה תתקיים ביום א 4.8

 

שעה 15.00 שער ברוש -חיפה

 

יושבים שבעה

 

בבית הבת עופרה

 

הוד השרון הרדוף 8

 

054-4802352

 

 

 

  

 מגייזי ומיעל : מעט  פעמים נפגשנו אבל היינו כל הזמן בקשר אינטרנטי, זהבה הייתה לנו  כאחות גדולה, תומכת אוהבת נשמה יקרה מאין כמוה אהבנו אותה  מאד -יהי זכרה ברוך.

אורי יסוד: אלכס אלברשטיין ז"ל, קרייתי אותנטי הלך לעולמו !

 הבוקר התבשרנו על לכתך מאתנו למקום שכולו טוב. מקום מנוחתך לעולמים ללא כאבים וללא סבל ובמנוחה שלמה. ואנחנו נותרנו עם זיכרונות וכשאני בדרכי מתל אביב הביתה ועוד מעט ללוות אותך   בדרכך האחרונה, הם עולים וצפים בראשי. הכרנו לראשונה בהיותנו בכיתה י"א עת התבשל תהליך הקמתו של גרעין "להט" שכלל את עדת מכורה מקן קרית חיים, את עדת מרחבים מקן ימיה של התנועה המאוחדת ואת תלמידי מחזור ב' של בית הספר החקלאי כפר גלים. לא יצאת אתנו לנח"ל אבל ידעת לשמור על קשר עם חבריך והאחרים. פגישתנו הבאה הייתה ביום נישואינו 17.3.1970, אתה כבר נגן ותיק, עם שני חברים נוספים הייתם תזמורת החתונה שלנו.

ב – 1973 פגשתי אותך במחנה בית אל של צעדת שלשת הימים אתה איש המוזיקה של צועדי "תמנע", קבוצה ותיקה ומשופשפת, ואני ר' קבוצת צועדי רפאל שזו לה ההשתתפות הראשונה במפעל הצעדות. פגישתנו השלישית הייתה ב – 17.5.1977 כשנמצאנו חולקים יחדיו עם עוד ארבע שכנים בית משותף של שש דירות. כאן המצב כבר היה שונה לחלוטין 35 שנות שכנות טובה, גידול ילדים כמעט בני אותו גיל כשבין שניים מהם אסף שלך ורועי שלי קיימת חברות עמוקה עד עצם ימים אלו. אני נזכר שבסוכות בנינו יחדיו סוכה בחצר, עם הילדים קישטנו אותה והיינו עושים להם ארוחות חג. היינו מקיימים ימי עבודה לניקיון וסידור החצר, הכל היה אחרת. ויש דבר אחד שעשה לי את זה יותר מכל, בשבתות לפני הצהרים היה אלכס תופס את הקלרינט ומרעיד את הבניין כולו במוזיקת נשמה יהודית וזה היה עצמתית, נוכחותי ומרגש.

חבל על דאבדין ולא משתכחין! יהי זכרו ברוך

 

           אורי יסוד

זיכרונות:

סיורים בהדרכת אלכס

סיורי שבת בבוקר ברחובות קרית חיים בהדרכת אלכס אלברשטיין . מועדי הסיור 23.12.06 ,27.1.07 ו-24.2.07 למשתתפי כל שלושת הסיורים צופר מיוחד ב-24.3.07 סיור חופים מקרית חיים ועד ראש הניקרה כולל כניסה לניקרות (בתשלום עבור הכניסה ) הסיור ימשך כל היום ומחייב הרשמה מוקדמת . אני מקווה שפרסום זה יופיע גם במידע זורם ומה חדש באתר . לקראת הסיורים אתן תזכורת לזה . ניתן להכנס לאיממל של בית נגלר [email protected] רצוי שהמעורבים בסיור , המדריך והמשתתפים יכינו לעצמם שעורי בית .

 

 

אבישי :  אלכס אלברשטיין ז"ל

 

השבוע הלכ לעולמו איש יקר מבני הקריה, אלכס היה מוסיקאי מחונן ומורה דרך. לפני שנים פנה אלי, שאדריך אותו בסיור בין אתרים ובתים הקשורים לתולדות הקריה, כדי שיוכל לערוך סיור מוסיקלי שבו יסייר עם המטיילים בין האתרים ינגן בחליל וקלרינט וישירו שירים הקשורים לתולדות המקום, לאחר שערך כמה סיורים מולחים, מצא לנכון להודות לי על הידע הרב שחלקתי עמו.

 

יהא זכרו ברוך!

 

אבישי.