ישראל קסטנברג: לזכר חזי גנני תושב הקריה שהלך השבוע לעולמו

????? ??? ??????  ???? ????? ??? ???? ?"?. ??? ??? ????? ????? ????? ????? ????? ????? ????? ????? ?? ?????? ???? ??????,????? ???? ?????? ?????,???? ???? ???? ???? ???? ????? ???? ??? ??? ?? ???? ????? ????? ?? ????? ????,????? ????  ??? ???? ???? ?????? ??? ???? ????? ??? ?????? ????? ?? ??? ???? ??? ???? ??????? ????? ?? ??? ????? ????? ????? ????? ??????.??? ????  ??? ????? ????? ????? ??? ?? ???? ??? ????? ????.?????? ???????? ????? ???? ??? ?????? ????? ????? ????? ?? ??? ???? ??? ????? ??? ??? ??? ????? ????? ???? ,??? ????? ????? ????? ?????.

???????   ??????? ?? ?????? ????? ?????? ????? ????? ????? ??? ???? ?"?. ??? ???? ???? ???? ?????? ??????? ?? ????? ???? ???? ???? ?????? ??????? ????? ,?? ????? ?? ??? ????????? ??? ?? ???? ????? ????? ?? ?????  ?? ???? ??????? ????? ?? ?? ?????? ?????? ?? ???. ??? ?? ??? ???? ?????? ??? ???? ???? ?? ????  .??? ???? ????? ?? ??? ????? ?????? ????? ???????? ??? ?? ???? ??? ????? ??????? ?? ???. ????? ?????? ?? ???? ???? ????? ??  ?????? ??? ?? ,???????? ???? ?????? ?????. ??? ????? ????.

 ????? ???????.

 

חנן רותם:פתחו לי תיק במשטרה בגין הריסת ישוב….

 

פתחו לי תיק במשטרה. החשד: הריסת ישוב

 

בחורף 1949 קמתי בבוקר, לבשתי על הפיג'מה שלי מכנסיים, חולצה וכל בגד חם שמצאתי, ויצאתי בטרמפים מגינוסר לצפת לראות את חמישה עשר סנטימטרים השלג שכיסו את העיר.

בחורף 1950 כבר הייתי חבר קיבוץ חצרים שממערב לבאר שבע, והשלג הגדול הגיע אלינו – וגם דרומית מאיתנו.

בין לבין הספקתי להשתתף בהקמת קיבוץ משאבי שדה, להתפלג ולהתחיל מחדש בקיבוץ חצרים. האנשים היחידים שהכרתי בסביבתי החדשה היו חברי הקבוצה הקטנה שעימה עברתי לשם.

 

קיבוץ חצרים (קֶלטָה) הוקם ב-1946. במלחמת העצמאות נלחם כשהוא נתון במצור, ובהגיענו לשם עדיין הרגשנו את עקבותיו של המצור. בתקופת המלחמה היה מטוס ה"פרימוס" מביא להם לפעמים דואר, עיתונים (שזמנם עבר) והספקה. רוב  מצרכי המזון היו שימורים. לאחר מכן, חלק מהחברים סלדו משימורי דגי בִּיצְ'קִי, שאותם אכלו בתקופת המצור עד זרא. היו חברים שיכלו לומר לך במדוייק כמה שזיפים תמצא בקופסת שימורי לפתן. הם גם סיפרו לנו לכמה שימושים יכולים להספיק מים במימיה אחת.

שמענו כיצד לשידור על הכרזת המדינה האזינו חברי חצרים ברדיו-טרנזיסטור של קובי שרת (אולי המכשיר היחידי בארץ מסוגו). הבחור היה גם מוכתר הישוב. תפקיד זה הצריך יכולת וכשרון לבוא בדברים עם השכנים הבדואים, והתאים מאוד לבנו של משה שרת, אבי הדיפלומטיה הישראלית.

 

עבודתי הראשונה בחצרים היתה בנגריה המכנית. הקיבוץ שכר בעיירה באר שבע רכוש נטוש: חצר וסביבהּ כמה מבנים. במתחם זה הוקמה נגריה, ובה ייצרנו דלתות וחלונות בשביל הבנייה הנרחבת שהחלה לאחר המלחמה.

באותה עת כבר הובררה הבעיה החמורה ביותר של החקלאות בנגב: מליחות הקרקע.  לכן, כתוספת לשטחים שהמשק עיבד ליד הבית, הועמדו לרשותו שטחים "בצפון", במקומות ששמותיהם העידו מי עיבדום לפני כן: בּרֵיר וסואפיר. בניגוד לאדמת הלֶס הבהירה והמאובקת בנגב, אדמות אלה היו כהות, דשנות ונוחות לעיבוד – ורחוקות מ"קו הצחיחות" שעבר ליד באר שבע.

כאשר בישר לי סדרן העבודה כי הועברתי מהנגריה לפלחה, שמחתי מאוד.

אמנם אהבתי את העבודה בנגריה, אבל עבודה על טרקטור-שרשראות קסמה לי מאז ילדותי. השבועות הראשונים עברו עלי בטיפול בטרקטורים: גירוזים, החלפת שמן וטיפול במסנן האוויר. רק משצברתי ניסיון בכך נמצאתי ראוי לעלות על טרקטור ולהתחיל לעבוד.

העבודה בשטחים שבצפון היתה כרוכה בהתנתקות מחיי הקיבוץ. התגוררנו במאהל זמני, תוך קפיצות הביתה רק בסוף השבוע. העבודות התנהלו בעיקר בשעות האור, חלקן – גם  בלילה, לאור פנסי הטרקטור.  בחלקות שעיבדנו, ובעיקר בוואדיות, היו  עצי פרי נטושים, וכל אימת שרצינו, יכולנו לקטוף מישמשים מתוקים וריחניים ולאכול מהם בהנאה.

 

באחד מימי ראשון בשבוע שבנו מהקיבוץ למחנה הצפוני ונדהמנו: שטח גדול שחרשנו ושׂידדנו היה מוקף גדר – כל הסימנים כי מתכוונים להקים שם יישוב חדש.

שיטה זו של קביעת עובדות בשטח קוממה אותנו. לפיכך החליט מי שהחליט כי אסור להשלים עם המצב החדש, ומהקיבוץ הוזעקה המשאית הגדולה, נהוגה בידי חבר יוצא דרום אפריקה. עלינו על המשאית, וזו החלה לנסוע ולרמוס את כל כלונסאות העץ של הגדר, מתעלמת מהתיל הדוקרני שכבר נמתח בין הכלונסאות. לאחר שכל הגדר שכבה רמוסה על האדמה, פנינו אל מכל-המים שניצב על גבי מגדל עשוי קורות עץ. המיתקן נכנע לכוח השרירים של עובדי הפלחה המסתייעים במשאית, ועד מהרה היה גם הוא מוטל שׁדוּד על הקרקע. נדמה לי שזה היה היישוב בעל משך החיים הקצר ביותר בארץ.

כעבור ימים אחדים הובאנו, כל הורסי היישוב, אל משטרת מגדל-אשקלון. מכל אחד מאיתנו נגבתה עדות, נלקחה טביעת אצבעות –  ונפתח תיק. קינחנו וניקינו את אצבעותינו מהצבע, אמרנו שלום לשוטרים ושבנו לחצרים. יותר לא שמענו דבר על התיקים שנפתחו לנו במשטרה.  

 

כעבור שנים, אחרי שעזבתי את חצרים, ביקשתי לעבוד במוסד ממשלתי. היה עלי למלא טפסים רבים, ונדרשתי להביא אישורים: תעודת אזרחות ישראלית וכיוצא באלה ניירות שיעידו על כישורים והתאמה. בכל המסלול הארוך והקפדני הזה של חקירה ודרישה, איש לא הזכיר את התיק שנפתח לי במשטרה עקב הריסת יישוב. נשמתי לרווחה והודיתי בליבי לכל מי שסייע לחקיקת חוק ההתיישנות במדינת ישראל.

שמעתי כי קיבוץ חצרים מעבד עד היום את השטח בברֵיר.

 

כותרת בזוית אחרת מס. 101

כותרת בעיתון: בתל אביב כל תושב עשירי – זר

 

איפה דיזנגוף והנמל

איפה שקי החול והגמל

איפה  העדליידע בפורים

איפה לעזאזל הם אותם הימים

 

היום דיזינגוף זה רק כיכר

וגמלים רואים רק במדבר

העדליידע עברה לחולון

בצעד קל ובלי היסוס

ואין ראש עיר

שרוכב על סוס

תל אביב נשארה עם

סטטיסטיקה יבשה

וזה כה אכזר

שכל תושב עשירי

בעיר הוא זר

וזה מזכיר את שם הסרט

מסוף שנות החמישים

שהתריע כבר אז

בקול צעקה מוגדלת

זהירות – "זר דופק בדלת"

 

ולכן שים לב

כל תל אביבי מצוי

כי זה מאד חשוב

ומאד רצוי

שביציאה לרחוב

או במקום ציבורי

השתדל לא להראות

כמו התושב העשירי

 

כתב יוסי וולך

28.12.2010

 

 

 זרים בלילה-פרנק סינטרה 

 

 

 

יעל איתיאל חרלף :הבית ברחוב יוד 38(חומה ומגדל)

מצגת קצרה > הבית ברחוב יוד 38  

כאשר אני מגיעה לקרית חיים , אני נמשכת כמו מגנט לבית מס.38 ברחוב יוד (חומה ומגדל) הבית בו גדלתי מאז אני זוכרת את עצמי,הבית הוא אחד מבודדים בקריה שלא שינה את פניו 70 שנה…אני חוזרת אליו והוא כפי שהיה, אפילו הגדר נשארה כשהיתה,ואפילו המרצפות בתוך הבית הן אותן המרצפות בצבע "ירוק בקבוק": לנגד עיני עולות התמונות ואני שומעת את הקולות של אחותי עדי בקולה הצלול, ואת קולות אבא ואימא . כשעברנו לחיפה בגיל 7 ,הבית הושכר ואח"כ באה לגור שם סבתא שלי,אותה הרביתי לבקר ולהפגש עם ילדי הרחובות מסביב:מאיה פרחיה, דודיק, עמרם ועוד. סבתא שלי התגוררה בבית עד יום מותה, בו ליבה נדם כשהיא משוחחת שם עם חברתה מימי   העיירה וולברום בפולניה,חברתה שהייתה סבתו של אורי צוויגנבוים, ושל מיודענו צוויגי (יצחק עציון)  .                                                 בביקור האחרון   בבית  ,השבת 24.12   יצאו לקראתי   בעלת הבית שקנתה את הדירה מאבא,ואיתה בתה שכבר נולדה בבית הזה,החלפנו חוויות ,זו הייתה פגישה מרגשת מאד.   יעל

תמונות :

 יעל בגן בת שבע         על המגלשה בגן 

 משפחה וחברים ברחוב יוד 1936    

   משפחה וחברים-מס 2