דברי ההספד של הרמטכ'ל משה דיין על קברו של רועי רוטברג , חבר נחל עוז ,ביום 30.4.1956.

העברה מארכיון קבוץ נחל עוז והספרייה הלאומית .

דברי ההספד לרועי רוטברג  שנשא הרמטכ"ל משה דיין על קברו של רועי רוטברג, חבר קיבוץ נחל עוז בן 21 ששימש כמא"ז (מפקד אזור – רכז ביטחון), ונרצח על ידי מסתננים פלסטינים מרצועת עזה, שגררו אותו אל מעבר לגבול והתעללו בגופתו. דיין נשא את ההספד ב-30 באפריל 1956 בהלווייתו של רוטברג בקיבוץ . ואלה דבריו :


− אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סִנוורוֹ, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.

− − דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת [עץ] ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו ורק אלינו זועקים דמי רועי וגופו השסוע. על שאֶלֶף נָדַרנו כי דמנו לא ייגר לשווא – ואתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו; זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו.

− − רועי רוטברג, הנער הבלונדיני אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו וָיוכלו לו.

נחל עוז 1951 - צלם בוריס כרמי - אוסף מיתר הספרייה הלאומית

הנער רועי רוטברג על סוס באזור נחל עוז.(צילום: בוריס כרמי – אוסף מיתר הספרייה הלאומית)

ישראל מושקוביץ :המוזיאון שיציג צילומים שנפגעו מירי בנחל עוז: "את התערוכה הזו אי-אפשר להפסיק".

העברה מ ynet

תערוכה שהוצגה בלובי של חדר האוכל בנחל עוז נפגעה במתקפת 7 באוקטובר, כאשר קירות הגלריה נופצו. כעת, היא תוצג במוזיאון בית שטורמן שבעין חרוד, בתערוכה מקיפה עם צילומים נוספים המתעדים את ההיסטוריה של הקיבוץ. "חלק מהתמונות נפגעו מרסיסים, מקליעים ומשברי זכוכית", שחזר משה גרוס, צלם חבר הקיבוץ לשעבר, שחילץ את עבודות שלו ואחרות מהקיבוץ

חודשיים אחרי שתערוכת ה"מטבח" שהוצגה בלובי של נחל עוז נפגעה קשות בהתקפת המחבלים על הקיבוץ, היא תוצג לציבור מחדש בנוסף לצילומי מחזור בני המשק, בתערוכה שתיפתח בסוף השבוע בבית שטורמן שבעין חרוד.

מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: ברוך רביב, צלם הקיבוץ

"מספר ימים אחרי פרוץ המלחמה התחיל לבעור בי הרעיון לקיים תצוגה מאחד היישובים בנגב המערבי, והתחלתי לחפש תערוכה שנפתחה לפני המלחמה, ובגלל האסון הנורא הצגתה נקטעה. פגשתי את האוצר וחוקר הצילום גיא רז, ושיתפתי אותו ברעיון שלי. הוא קפץ ואמר שבנחל עוז נפתחה התערוכה 'המטבח' והוא לא יודע מה קרה לה בעקבות המלחמה", שחזרה עפרה ברעם, מנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון בית שטורמן שבעין חרוד.

מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: טום אורן – דננברג, חבר קיבוץ נחל עוז

"יצרתי קשר עם משה גרוס, צלם התערוכה מנחל עוז, וביקשתי ממנו, תוך כדי סיכון חייו, להגיע לקיבוץ ולבדוק את מצב התערוכה. בשיחה איתו התברר לי שנחל עוז חגגו 70 שנה להקמתם, והייתה כוונה לרגל חגיגות ה-70 לקיים תערוכת צילומים נוספת שלו בקיבוץ. ביקשתי ממנו גם את הצילומים שהיו אמורים להית מוצגים בהמשך, כך שזכינו לקבל חומרים משתי תערוכות, והרחבנו את היריעה לצילומים נוספים. הצילום המוקדם ביותר הוא משנת 1955, והאחרון בצילומים שיוצגו הוא מנובמבר 2023, כחודש אחרי הטבח. אנו נציג את התערוכה למשך כ-4 חודשים", סיכמה ברעם.

חיילים בצומת סעד 1956. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: ורנר בראון

מועדון לחבר בנחל עוז עם ציוד של חיילים, נובמבר 2023. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: פרופ

משה גרוס, 75, הוא צלם ותיק ומוערך, מנהל את מועדון הצילום של תל אביב, ובעברו חבר קיבוץ נחל עוז במשך 22 שנים. באותן שנים, נהג גרוס לצלם את רוב האירועים שהתקיימו בקיבוץ, את חברי הקיבוץ ואת כל בוגרי י"ב, כתמונת מחזור קבועה. התערוכה "המטבח", היא אוסף צילומים שלו מהמטבח המיתולוגי של נחל עוז בשנות השמונים. אותה תערוכה נפתחה בקיבוץ בחודש יוני האחרון והוצגה בלובי של חדר האוכל, שכבר אינו פעיל ומשמש כגלריה. התכנון המקורי היה לקיים את התערוכה למשך מספר חודשים ובהמשך להציג תערוכת תמונות מחזור שצילם לאורך 23 שנים.

שנות ה-80 בנחל עוז. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: משה גרוס, מתוך תערוכת "המטבח"

"ההודעה על האסון הנורא תפסה אותי בבית ברמת גן",  נזכר גרוס בשיחה עם ynet, "יצרתי קשר עם אחד מהחברים והבנתי שמסתובבים מחבלים בקיבוץ ושהם נעולים בממ"ד. בערב הבנתי שהם פונו תחת אש למשמר העמק, ומספר ימים לאחר מכן שלחו לי תמונה איך הגלריה נראית וראיתי שחלק מהתמונות נפגעו מרסיסים, מקליעים ומשברי זכוכית. כל קירות הגלריה התנפצו, כמו כל אנשי נחל עוז שמעתי את הבשורה הקשה על החטופים והנרצחים".

חלל התערוכה בנחל עוז© צילום: משה גרוס

"כשעפרה ברעם הציעה לי להמשיך את התערוכה בבית שטורמן, הסכמתי מיד, והצעתי לה להוסיף גם את תערוכת תמונות המחזור שהייתה אמורה להיות מוצגת בהמשך". באחת מתמונות המחזור שיוצגו בתערוכה אף מתועדים צחי עידן שנחטף לעזה לצד יסמין לבנה- זוהר ז"ל שנרצחה בטבח 7 באוקטובר.  גרוס המשיך ותיאר את הקושי לחזור לנחל עוז בצל המלחמה, "במשך חודש שלם ניסיתי להגיע לנחל עוז כדי להתחיל פרויקט של תיעוד השיקום של המקום, אך לא אפשרו לי כי מדובר בשטח צבאי סגור. רק לאחר חודש, הצלחתי להיכנס ליום אחד, אספתי את כל הצילומים שלי שהיו בתערוכה ובמקביל צילמתי עוד תמונות מהקיבוץ.

מתוך הסדרה "תמונות מחזור", קבוצת שיבולים 1992. מתוך "נחל עוז צילומים"© צילום: משה גרוס

"לאחר כמה ימים הבאתי את הצילומים לעין חרוד", תיאר גרוס, "נסעתי עם האוצרת רחל רינת-הייליג, וסגרנו את הנושא של שתי התערוכות, כחלק מתערוכה כוללת של צילומים היסטוריים מנחל עוז. אני מרגיש שאת התערוכה הזו אי-אפשר להפסיק, הצלחנו בכוחות משולבים לקחת את התערוכה שנפגעה ולהציג אותה מחדש".

הפרסום לתערוכה בבית שטורמן בעין חרוד מאוחד שנפתחה לקהל היום.

סרנדה לעדה

אלי רביד,ליישי : לאה נהור , ממייסדות קבוץ נח'ל עוז, כתבה שיר זה לכבודה של עדה דלוג'ץ -רז, חברת קבוץ רמת יוחנן שהתנדבה להדריך את בנות קבוץ נח'ל עוז הצעירות בניהול המטבח וחדר האוכל .

היום השתתפנו , שולה ואנוכי, בהרצאה של גיא רז על " נחל עוז הקיבוץ המצולם בעולם ,בשנות ה-50 " ובטכס פתיחת התערוכה ב" בית שטורמן " בעין חרוד מאוחד. היה מעניין ומרתק.

סרנדה לעדה

להקת הנח"ל
מילים: לאה נאור
לחן: משה וילנסקי

מילים מתוך " שירונט ".

היא עומדת במטבח ומבשלת,
כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת,
– היא עוברת! – היא חוזרת!
היא עושה קציצות של תרד
ושורפת את כולן, הפלא ופלא.

לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה,
מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה,
הסתכלו איך היא פורחת
בין הסיר והקלחת
כל הנח"ל מזמר לה סרנדה;

אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה,
כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה.
ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה,
נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה.

עדה איזו מבשלת מקסימה היא,
את קסמיה היא עושה מול הכיריים:
היא לוקחת כף של מלח,
קילו לחם, קילו קמח,
ומכינה מזה בשר לצהרים.

לפעמים ריקה אצלינו הצלחת,
אך הלב , הלב מלא את הטבחת
לה נגיש ברב אידיליה
זר ענק של פטרוזיליה,
וברגש לה נשיר כולנו יחד:

אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה…

הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה,
מה נאה לה הסינר שלמותניה.
היא אמרה לי: קח שני וופלים
כי האוכל שוב נשרף לי,
וחייכה אלי, אפשר להשתגע.

בכל יום נישא ליבינו המטבחה,
ולעדהל'ה נאמר בערך ככה:
עד מותנו מרעב פה
רק אותך, אותך נאהב פה,
כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל.

מדבורה סלפ-גוטמאכר: בצער על מות בת קריית חיים רבקה עמיעד {שולדנפריי} ז'ל.

בני קריית חיים משתתפים בצערם של בני המשפחה ,

דבורה סלפ: רבקהל'ה עמיעד, מהגרעין הראשון של נחל עוז, נפטרה בפתאומיות.

הייתה אחותו של שמעיה { שמייקה } ז'ל ,בן כתתי שהיה חבר קבוץ אורים.

היו שכני הטובים ,גרו ברחוב ד' { הנוטר } מספר 7 . שמרנו על קשר לכל אורך השנים.

רבקה'לה שולדנפריי -עמיעד ,עומדת שנייה מימין , ילידי 1934 , "התנועה המאוחדת" קן קריית חיים.

רבקהל'ה עמיעד לבית שולדנפריי, ראשונה מימין } ,בהתכנסות של בני קריית חיים { ילידי 1934} חברי " התנועה המאוחדת " , מייסדי נחל עוז.

לימור קלר: עם גיא רז, חוקר ההיסטוריה של הצילום בארץ. יומולדת 70 עצוב לנח'ל עוז, מסע בתמונות אל ראשית ימיו .

"נחל עוז: הקיבוץ המצולם ביותר בעולם"בזמן שתמונות האימה מאירועי ה-7 לאוקטובר עדיין מהדהדות, טריות ובלתי נתפסות, חוקר ואוצר הצילום גיא רז אוסף חומרים וצילומים משנותיו הראשונות של קיבוץ נחל עוז, שמראים את המורכבות בחיים על הגבול מהקמתו של היישוב. "אנחנו על ציר זמן היסטורי, היו פה מלחמות קודם לכן, ואני מקווה שמה שהיה לא יהיה" .

מאת לימור קלר| העברה מערוץ LIVING| פורסם 12/11/23  

קיבוץ נחל עוז (צילום: מתוך דף הפייסבוק של קיבוץ נחל עוז)
צילום: מתוך דף הפייסבוק של קיבוץ נחל עוז אוקטובר 2023.

 בנסיבות טרגיות מציין בימים אלה נחל עוז 70 שנה להיווסדו, כהיאחזות הנח"ל הראשונה שהוקמה במדינת ישראל. השילוב של התיישבות חקלאית על גבול עוין, תחת מתקפות חוזרות של כנופיות מחבלים וחיילים מצרים, הביאה אליו התעניינות עצומה של התקשורת העולמית באותם ימים, והפכה אותו מוקד לתיעוד של מיטב צלמי התקופה. חוקר הצילום גיא רז ליקט אוסף נוסטלגי מרגש מראשית ימי העוז של נחל עוז. { מתוךYNET }.

קיבוץ נחל עוז, היום שטח צבאי סגור, אוסף את שבריו המדממים מטבח ה-7 באוקטובר. אירועי האימה ייחרטו בזיכרונותיהם של תושביו, וצילומים מספרים ולו במעט על הכאוס שנותר מאחור. במקביל קורם עור וגידים ארכיון הנצחה של איש אחד, שאוסף חומרים ומרכז צילומי עבר של הקיבוץ עבור מוזיאון שעתיד לקום במועצה אזורית אשכול, בעידוד מנהלת התקומה לשיקום יישובי עוטף עזה. האיש הזה הוא גיא רז – צלם, חוקר ואוצר הצילום של מוז"א, מוזיאון ארץ ישראל תל אביב, שמעניק באמצעות החומרים שהוא אוצר מבט צילומי היסטורי לקיבוץ נחל עוז בשנים 1957-1951.

"בשנות ה-50 של המאה הקודמת זכה נחל עוז לכינוי 'הקיבוץ המצולם ביותר בעולם'. בהיותו יישוב ספר, שתושביו עמדו בגבורה בהיתקלויות עם מחבלים שהגיעו מעזה, רבים מצלמי התקופה מהארץ ומחו"ל ביקרו וצילמו בו", אומר רז. מדינת ישראל, שהוקמה שלוש שנים קודם לכן, הייתה נס קיומי שזכה לתיעוד מכל העולם. בתוכה קמה היאחזות הנח"ל הראשונה נחל עוז, שספגה אבדות וזכתה אף היא לתיעוד המתיישבים בה על קו הגבול.

פסטורליות על הגבול

מתיישבים מקומיים כמו בוריס כרמי (בשנת 1951) ופאול גולדמן (בשנת 1956) היו בין הצלמים המתעדים של הנח"לאים בהיאחזות הנח"ל הראשונה באמצעות דיוקנאות החברים, חלקם בשדה, חלקם במועדון, אחד מהם מטפל בנשקים. "הם היו מודעים לכך שנחל עוז היפה והפסטורלי, שכולו שדות, סוסים, רומנטיקה ו'בית קטן בערבה', יושב על הגבול. מבחינת המבט ההיסטורי", מפר לרגע רז את השלווה, "אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה במערכה השנייה". ואכן, הצלם גולדמן כבר מגיע לאקשן ולהצתות. פריים אחד שלו בלילה מראה חדר ילדים עם בובה אחרי ההפצצה, אותם פריימים מצולמים שראינו בחודש האחרון, 70 שנה אחרי".

קיבוץ נחל עוז 1956 (צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)
קיבוץ נחל עוז 1956 | צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר  הספרייה הלאומית)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 | צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר הספרייה הלאומית
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 (צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 | צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר  הספרייה הלאומית)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 | צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר הספרייה הלאומית

התמונות צולמו אז בשחור-לבן והיום כל מה שמצולם, בין אם סטילס ובין אם וידאו, הוא בצבע. "הזוועות קשות יותר בצבע, והמעבר משחור-לבן לצבע הוא חלק מההיסטוריה של הצילום", רז מצביע על אחד ההבדלים. במחקר שלו הוא נעצר בצילומי השחור-לבן ב-1957, עליהם הרצה השבוע (12.11) במוז"א במסגרת ההרצאה "נחל עוז – הקיבוץ המצולם ביותר בעולם". את החלק הבא, אם וכאשר, הוא כבר מייעד לתיעוד בצבע מאז ועד היום. "אנחנו על ציר זמן היסטורי, היו פה מלחמות קודם לכן, ואני מקווה שמה שהיה לא יהיה. החזרה לאחור נותנת כוחות, בבחינת בואו תראו איך הכול התחיל בהיאחזות הנח"ל הראשונה, כמה עברנו ולמה הגענו". צילומי השחור-לבן מבחינתו הם מעשה אמנות שלא מתעלם גם מצבעי האפור שבהם. "בחיים יש שחור-לבן ומסלולי התנגשות ביניהם, אבל בואו נסתכל גם על האפורים ולא רק על השחור-לבן ומי צודק, ימין או שמאל".

קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר  הספרייה הלאומית)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 | צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר הספרייה הלאומית
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר  הספרייה הלאומית)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 | צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר הספרייה הלאומית
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר  הספרייה הלאומית)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 | צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר הספרייה הלאומית
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 (צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 | צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב

קיבוץ נחל עוז שוכן במערב הנגב הצפוני, ליד שדרות ונתיבות וליד רצועת עזה. הוא עלה על הקרקע ב-26 ביולי 1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, הפך לקיבוץ שנתיים לאחר מכן, ותושביו עמדו בגבורה בהיתקלויות עם מחבלים שהגיעו מעזה. ב-7 באוקטובר 2023, במתקפת הפתע על ישראל שהחלה את מלחמת "חרבות ברזל" הוא נכבש על ידי מחבלים, שהסתובבו בו במשך שעות ורצחו וחטפו לשטח עזה רבים מאזרחיו, בהם גם מייסדיו ומקימיו, נשים וילדים. בתי התושבים הוחרבו ונשדדו. 

אייקונים של התקופה

רז, 60, יליד קיבוץ גבע בעמק יזרעאל, הוא צלם בוגר "קאמרה אובסקורה" שמאז 1995 חוקר את ההיסטוריה של הצילום בארץ. הוא מעיד על עצמו כמי שחי בשני צירים מקבילים – היסטוריית הצילום וההיסטוריה של הארץ – ויש רגעים שמשיקים, כמו אוצרות לצילומי הסטילס של הקיבוץ שנפגשת עם מציאות ימינו. "בוריס כרמי מצלם ב-51' בין החברים את רועי רוטברג, חבר קיבוץ נחל עוז כבן 17 ששימש כמפקד אזור (רכז ביטחון) ונרצח על ידי מסתננים מרצועת עזה ב-56', בהיותו בן 21. על קברו נשא משה דיין הספד שנחשב לאחר הבולטים בהיסטוריה של המדינה ועיצב את הזהות הישראלית. נאומו של דיין צוטט ברבות הימים על ידי שני צידי המפה הפוליטית, כשכל אחד מאמץ משפטים שונים ממנו. היום נשמעות המילים מצמררות במיוחד, כאילו נכתבו היום:

"לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.

"דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע…." רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור בלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו".

כרמי כביכול ייצר את הדיוקן של מי שעתיד להילקח מהם. במאורעות 55'-56', כשפאול גולדמן מגיע לתעד את שריפת השדות והפצצת המרגמות, זהו קצה התקופה שבחרתי לאצור". בין הצילומים נראה כתב טלוויזיה אמריקאי בשם אד מורו עומד מול שילוט מנוקב בכדורים בצומת סעד, 2.5 ק"מ מנחל עוז והמקום שאליו הגיעו אז בטרמפים כדי להגיע לקיבוץ. "זה היה אייקון של עוטף עזה כי רוב צלמי התקופה בשנות החמישים צילמו אותו, עם או בלי אנשים, בדרך לנחל עוז או ליישובי האזור".

1951-קיבוץ נחל עוז רועי רוטברג (צילום: בוריס כרמי אוסף מיתר  הספרייה הלאומית)
בן הקיבוץ רועי רוטברג שעל קברו נשא משה דיין את ההספד המפורסם, צולם בשנת 1951 | צילום: בוריס כרמי אוסף מיתר הספרייה הלאומית
קיבוץ נחל עוז (צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)
אד מורו בנחל עוז, 1956 | צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר  הספרייה הלאומית)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1951 | צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר הספרייה הלאומית
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 (צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 | צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 (צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב)
קיבוץ נחל עוז, ג, 1956 | צילום: פאול גולדמן מוזיאון ארץ ישראל תל אביב

רז דולה קבצים מארכיונים, מפענח מיקומים ואישים בעזרת אנשי מקצוע והיסטוריונים כמו מרדכי נאור, ממייסדי נחל עוז, שגם אחראי לכותרת "הקיבוץ המצולם ביותר בעולם". בעתיד הוא מקווה ליצור מהאוסף גם תערוכה. "רק אתמול בלילה, בעודי מסתכל בדף הפייסבוק של נחל עוז, הגעתי למישהי שהעלתה צילום משנות ה-50 של אמא שלה על שער עיתון 'במחנה'. את הצילום צילם וורנר בראון, שעל אוסף צילומים שלו אני עובד בימים אלה. ההיסטוריה של הצילום בארץ מתחילה לפני 150 שנה ומאגר הצלמים שלי הולך ונבנה כבר 30 שנה, להם אני מקדיש הרצאות ותערוכות". 

"אני בונה את ההיסטוריה של הדור הבא"

בעבודתו הוא מביט אל העבר, אולם מנקודת המבט הנוכחית הוא מתקשה לעשות כן מול העתיד. "זו שאלת המיליון", הוא מסכם, "אנחנו צריכים להיות אופטימיים כמו שאומר חיים ילין מקיבוץ בארי וראש המועצה האזורית אשכול לשעבר. התושבים, המדינה שצריכה לקבל החלטה. זה עניין מורכב. מה שבטוח, יש אינספור של חומרים לתיעוד ובתערוכה השנתית של צילום עיתונות וצילום תיעודי במוז"א, 'עדות מקומית', יהיה פרק נרחב למלחמה. אני נציג צילומי הסטילס שמרכז לדורות הבאים את הצלמים שפועלים בשטח ובונה את ההיסטוריה של הדור הבא".

גיא רז {צילום יח'צ}.חוקר ואוצר היסטורית הצילום בארץ.

קיבוץ נחל עוז (צילום: מורן פרייבך)
קיבוץ נחל עוז בצבע, שדה חמניות | צילום: מורן פרייבך
קיבוץ נחל עוז גדר מצוירת האמן אליסף מיארה (צילום: טום אורן-דננברג)
קיבוץ נחל עוז, גדר מצוירת של האמן אליסף מיארה | צילום: טום אורן-דננברג

דוד אסף : קיבוץ נחל עוז ומנהיגינו -אז והיום.

העברה מ"עונג שבת " 27.10.23 , בעריכת פרופ' דוד אסף.

אוקטובר 2023.צילום :אדי ישראל

ב-8 במרס 1957 פינה צה"ל את אחרון חייליו מרצועת עזה. כמה ימים קודם, ב-5 במרס, מסר דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, הודעה לכנסת ובה הסביר את החלטת הממשלה לסגת מחצי האי סיני שנכבש ארבעה חודשים קודם לכן במלחמת סיני ('מבצע קדש').'אם כי ישראל לא הצליחה להשיג את הפתרון הרצוי ביותר לבעיית רצועת עזה, שהוא מינהל משותף של ישראל ואו"ם', אמר בן-גוריון, 'הרי ישראל הודיעה כי אם יתחדש המצב הקודם ברצועה שומרת לה ישראל חופש פעולה' – נשמע מוכר?

שבועיים לאחר מכן, ב-19 במרס, ירד בן-גוריון דרומה, מלווה בשלישו הצבאי נחמיה ארגוב, במנכ"ל משרד הביטחון הצעיר שמעון פרס, ברמטכ"ל משה דיין ובאלוף פיקוד הדרום חיים לסקוב. הוא נפגש עם חברי הקיבוצים נחל עוז ונירים, הסביר להם פנים אל פנים את הסיבות לנסיגה וניסה להפיג את חששותיהם.

מן הפגישה נותרו גם צילומים נפלאים בשחור-לבן. שם הצלם לא ידוע לי (ותודה ליגאל וישינסקי מעפולה שהעבירן לי):

דוד בן-גוריון בפגישה עם חברי מזכירות נחל עוז.{19.3.1957}

דוד בן-גוריון בפגישה עם חברי קיבוץ נחל עוז.{19.3.1957}. במרכז התמונה משה דיין, ושלישי משמאלו שמעון פרס (יד ימינו על לחיו). בצד שמאל (באמצע) אפשר לזהות את מחצית ראשו של נחמיה ארגוב. זיהויים נוספים יתקבלו בברכה.

ומה היום?

האם ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, ביקר עד היום בנחל עוז או בנירים?

בברכת השלום והניצחון,

דוד אסף.

אלי רביד,ליישי : בני קריית חיים נמנים על מייסדי קבוץ נחל עוז { "התנועה המאוחדת "} וקבוץ נירים { " השומר הצעיר "}.רבים מבני הקרייה הם מייסדי חברי ותושבי ישובים רבים בעוטף עזה.

אלי ס'ט: שיר נשכח משיריה של נעמי שמר " הורה נחל עוז".

העברה מאתר " זמר רשת " ,פרויקט חרום להצלת הזמר העברי המוקדם.

שיר נשכח, משיריה של נעמי שמר (נעמי ספיר, כשנכתב השיר).

ביום 14.9.2012 פרסם ב"אתר החופשי של בני קריית חיים" עורך האתר – גייזי (אליעזר) שביט (שייטוביץ'), שנולד (1934) בקרייה ולשעבר חבר קיבוץ נחל עוז בקשה בזו הלשון: 'בתום ליל חג העליה לנחל עוז נפרדו האמנים מחברי הקיבוץ ונעמי ספיר (שמר) קצינת התרבות של הנחל חיברה שיר ולחן מי שזוכר את הלחן יבורך !'.

על פי היומון "דבר" מיום 30.9.1953, חגיגות יסוד הקיבוץ (במקום היאחזות נח"ל) הייתה ביום 29.9.1953.נראה שאת המילים (ר' לעיל) שפרסם גייזי, ליד בקשתו, הוא מצא באתרו של ד"ר מרדכי נאור.

קצת יותר מ- 10 שנים לאחר פרסום הבקשה, ב- 18.5.2023, הגיעה תשובתה של ד"ר דינה גרייצר, היסטוריונית וחובבת של הזמר העברי: אני יודעת את הלחן. למדתי אותו בתנועה המאוחדת ברחובות, מטומי (יעקב) טוכמן ז"ל, מדריכנו האהוב, שנרצח, ע"י פידאיון, בנחל עוז, ב- 1954.

מאשר ל"זמרשת" כצל'ה – אברהם כ"ץ-עוז (יליד תל-אביב 1934), ח"כ לשעבר, מטעם מפא"י ו"המערך" ושר החקלאות בממשלת האחדות של שמיר, ממקימי קיבוץ נחל עוז, שנעמי (אז ספיר) וגדעון שמר היו מצוות ששלח פיקוד הנח"ל לעזור בחגיגות אזרוח ההיאחזות.

מ"שיר פרידה" (ללא לחן) שכתבה נעמי ספיר לחברי נחל עוז, בשם כל חברי צוות התרבות מפיקוד הנח"ל, שסייע בחגיגות האזרוח, שהושאר על לוח המודעות כשהצוות עזב ניתן ללמוד שבנוסף לנעמי ספיר וגדעון שמר הצוות כלל גם את סימה, אברמל' ומיכה.  

תמונתה של נעמי ספיר, מנצחת על המקהלה באירוע האזרוח של נחל-עוז, עם תודתה של נעמי שמר על פרסום התמונה ב"אתר החופשי של בני קריית חיים".   

רוב תודות ליענקל'ה כהן, יליד גן-יבנה, 1934, שהצטרף לגרעין המייסד של נחל-עוז ועד היום שם, על התגייסותו לאיסוף החומרים והמידע שנמסרו באדיבות ארכיון נחל-עוז.  

מילים:נעמי שמר
לחן:נעמי שמר
כתיבה: 1953
הלחנה: 1953


עוזו אחים
שלבו רעי ידיים במחול
ותנו הזמר חי צעיר
הי –
עורו אחים, הרימו קול,
כך פורץ השיר
מול עזה העיר.
יחד, קדימה,
הרגל תעוז, הלב יעלוז
ב-
הורה נח"ל מחודשת
שיר של מרץ,
הורה נחל עוז.

נעמי שמר מנצחת על מקהלת חברי נחל עוז ביום האזרוח.

הפתק בכתב ידה של נעמי שמר, שהשאירה על לוח המודעות בנחל עוז עם עזיבתה, בתם חגיגות אזרוח היאחזות הנחל.

ואלה הידיים והלבבות ,בני קריית חיים ,מייסדי קבוץ נחל עוז.

מאלי רביד { ליישי }:באתר " זמר רשת " תמצאו סיקור נרחב אודות השיר " הורה נחל עוז"{ מילים ולחן נעמי{ ספיר } שמר, כולל התוויים והשמעתו ,בין היתר ,מפיו של עמוס גלעד בן קריית חיים וחבר עין גדי, ומפיה של ד'ר דינה גרייצר שהוקלטה בימים אלה על ידי עופר גביש המלווה שירתה בגיטרה, בעקבות תגובתה לכתבה שפורסמה באתר זה.

להקת איילון בשיר נחל עוז. מילים : דן אלמגור. לחן:אלכסנדר חיים.

העברה מאתר אבי תדמור.

" נחל עוז " מילים: דן אלמגור. לחן: אלכסנדר חיים. מבצעת: להקת איילון. הקלטת קול ישראל 05.03.1957. ביום 26.07.2021 מלאו 70 שנים לעליית היאחזות הנח"ל הראשונה, "נחלאים א-מול עזה" ואחר שונה שמה ל"נחל עוז". אחריה קמו כמאה היאחזויות נוספות. לכבוד יום חגה זה של נחל עוז ,נכתב הולחן ובוצע השיר.

מילות השיר

מי צופה מסגדים ונוטע? מי פולח תלמים מול דגון? מול העיר וניגון מקלעיה, מי נוסך עלומים בבטון? הי, קמה, קרבה דלילה. וקרבה היא לקצור תלתלייך. עיר דגון מתבוננת מולה. נחל עוז, פלשתים שוב עלייך! נחל עוז, נחל עוז, הבי יד. אתך נעלוז! לך רקיע כחול מכל כחול. לך חמה מחייכת תרמוז. לך הנחל העז מכל נחל. לך העוז הסוחף מכל עוז. שריונך אינו חדיר! קשקשיו איתנים כתלמייך! שלוש-מאות גדיים בדיר הם המנין לשירת עלומייך! פזמון… עוד נקום ונישא על כתפיים את דלתות שערייך, עזה, ויונה תנפנף בכנפיים לשלום מהעיר הפרוזה. ביישנית, נאווה ועורגת – תאמץ היא אלי חזה את גבעול הדגן שמנגד! פזמון…

תגובה למי מכיר את הלחן של " הורה נחל עוז"?

14/09/2012 מאת גייזי

הורה נחל עוז:מילים ולחן נעמי שמר

 בתום ליל חג העליה לנחל עוז נפרדו האמנים מחברי הקיבוץ 

 ונעמי ספיר (שמר) קצינת התרבות של הנחל חיברה שיר ולחן

מי שזוכר את הלחן יבורך !!!! 

השירהתגלה באתר של מוטקה נאור   

      עוזו אחים

שלבו רעי ידיים במחול

ותנו הזמר חי צעיר.

הי –

עורו אחים, הרימו קול,

כך פורץ השיר

מול עזה העיר.

     יחד, קדימה,

הרגל תעוז, הלב יעלוז

ב –

הורה נח"ל מחודשת

שיר של מרץ,

הורה נחל עוז.

אלי רביד, ליישי : ביום 18.5.23 התקבלה תגובה זו מד'ר דינה גרייצר:

אני יודעת את הלחן,ולמדתי אותו בתנועה המאוחדת ברחובות,
מטומי(יעקב) טוכמן ז"ל, מדריכנו האהוב, שנרצח בנחל עוז, ב1954, ע"י פידאיון.
ד"ר דינה גרייצר, היסטוריונית וחובבת זמר עברי. לאחרונה, הועלו ליוטיוב כ 30 שירים ששרתי: חלקם הוקלטו בעבר וחלקם- לפני מספר חודשים.

רשימת חברים מגרעין המייסדים לנחל עוז שהלכו לעולמם

יהי זכרם ברוך  –    "חבל על דאבדין  ולא  משתכחין"

 

יעקב טוכמן (טומי)                       רועי רוטברג

פסח צוקרמן                                ורדית רוטנברג

נפתלי אדלר(נפתול)                     שושנה יסוד/נורוק

איתן ברגלס                                הדסה  ברגלס  (דסיק)

עמוס לוצ'נסקי                             עודד לוין

דוד ברק (מנשיק)                         דוד לנגינגר

אראלה גורין                                אמנון קושניר (כושי)

יעקב גרייזמן                               אורי ויסוצקי  (כושי)  

דוד שפין                                     בנימין זיידמן (בניה)

משה שלהב (מוסה)                      חנן עקביה (חנש)

עמוס טייץ  (טיו)                          איה לוי

אברהם לוי (לייבוש)                     צביקה הלוי

חובב הדס/גדסי                           דליה צ'לנוב/כרמלי 

אמירה רוטברג                            אלעזר אמיתי/ארליך

גדעון פרבר                                 יעקב כשר(יקי)

ברוך רביב                                   אמנון מסקין

שמעון ארד (מראשוני ההיאחזות)    שמעון יסוד(צ'מני)

אהובה שלובסקי                           קלמן שלובסקי (לקי)

גורי קרגמן                                   זהר גורי

עמירם כרמון                                 צביקה ברוורמן

 

אביגדור תמיר/טיטנשניידר(ויגי)      אהרון לוין     

יצחק לבני                                     אלי אייל

 

אוגוסט 2019

ציפי לוין-העברה:עשרה הבדלים בין בני 20 לבני – 80/ מאת יואל ריפל

 מתוך ספרי החדש : "אין כמו סבא חוץ מסבתא" היוצא לאור  ה – ש – ב – ו – ע !!!

בגיל 20 אתה מגיע לגבירות – בגיל 80 אתה מגיע לגבורות.

בגיל 20 אתה הולך לשכב – בגיל 80 אתה הולך לישון.

בגיל 20 יש לך סבתא- בגיל 80 הסבתא היא אשתך.

בגיל 20 אתה לא מקשיב- בגיל 80 אתה לא שומע.

בגיל 20 אתה משחק במכבי- בגיל שמונים יש לך תור ב״מכבי״.

בגיל 20 אתה עושה צבא- בגיל 80 אתה עושה צוואה.

בגיל 20 אתה חושב שאתה יודע הכל – בגיל 80 אתה יודע שאתה לא יודע שום דבר..

בגיל 20 אתה לא אוהב לקום בבוקר- בגיל 80 אתה מקווה לקום בבוקר.

בגיל 20 ארוחת ערב מול נרות – בגיל 80 אחרי ארוחת ערב צריך נרות.

– בגיל 20 הוא כובש את יצרה- בגיל 80 הגבר כובש את יצרו

 יואל ריפל