מעת לעט חרוזים בדרך חייו–יצא לאור ספר לזכרו של גרימי , צבי גלעד ז'ל 1936-2019. עריכה -אילה גלעד, עין גדי 2021.

גרימי נולד בקרית חיים בשנת 1936, להוריו נחמה וגדליה גרימצ'נסקי, ובה התחנך עד בואו לעין גדי. כישרון החריזה של גרימי התגלה כבר בביה"ס יסודי. היו אלה בעיקר חרוזי-שטות שלא נשמרו. סניף הנוער העובד בקרית חיים וקבוצת "רננים" היו מרכז חייו בגיל הנעורים. בתקופה זו כתב חרוזים ביחד עם חברו יונתן זמיר. עם סיום לימודי הנדסה חקלאית בטכניון הצטרף לחבריו בגרעין 'שדמות', אשר ייסד את קיבוץ עין-גדי בשנת 1956.החל מראשית ימיו של הקיבוץ הצעיר נהג גרימי לשקף את הווי המקום בכתיבה מחורזת, שהפכה חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של הקיבוץ ותועדו בעלון הקיבוץ, 'אפיק'.

בשנת 1961 נישא לאילה כרמל, בת בית זרע, ולימים נולדו להם רענן, אביהוא (ויוי), תמר ואופיר. בימי חייו זכה לחבוק 11 נכדים.גרימי ואילה חיו כל חייהם הבוגרים בקיבוץ עין גדי והיו מסורים לו בכל נימי נפשם.

פזמוניו של גרימי למנגינות ידועות והמקאמות שלו ליוו את חיי עין גדי והמשפחה לאורך 60 שנה. הוא כתב לאירועי התרבות המגוונים של הקיבוץ, ובהם חגים, חתונות ו'חגי משק', בד בבד עם כתיבה לאירועים משפחתיים של הילדים, הנכדים והמשפחה המורחבת.

במהלך חייהם המשותפים דאגה אילה לתעד את כתביו של גרימי בנאמנות רבה, ובזכותה שמור להם מקום של נצח בחיי המשפחה והקיבוץ.   לו יהא ספר זה מקדש מעט לזכרו.

מדברי גרימי ביום הולדתו ה-80:

"…בכוונה אינני משמש במילה 'שירים'. אינני משורר של שירים אלא חרזן של משקלים וחרוזים. סתם 'בעל מלוכְֶה'. אקרא לכל פריט יצירה: חֶרֶז". "…מתי כתבתי את החֶרֶז הראשון? תחילה חשבתי שזה היה בכיתה ג' או ד', אבל כששקללתי את הנתונים הבנתי שזה היה מאוחר יותר. הנתונים הם: החֶרֶז הזה נכתב למנגינה שלמדתי ב'נוער העובד'. דף הטקסט הועבר  למורה שלום עטיה. לנוער העובד נכנסתי בתחילת כתה ה' ושלום לימד אותנו עד סוף כתה ו'. מסקנה – החרז נכתב בכתות ה'-ו'. היה זה טקסט של "פיפי-קקה". לא פיפי-קקה של אברי ההפרשה אלא פיפי-קקה של אברי הרבייה.באותה תקופה, התחילו מגעים חברתיים בין בנים ובנות, מה שנראה לי חילול הקודש ממש ופרסמתי פמפלט מחורז נגד התופעה. החריידים יכלו לגייס אותי כבר אז כשכיר עט. הם פספסו, וההפסד כולו שלהם. המורה שלום עיין בטקסט וודאי חשב, שהחֶֶרֶז עצמו הוא לא משהו, אבל החרזן, אולי יש בו משהו. החרז נפתח כך: "החברָה של יוסיפוס, שיכורים ולא מיין". למה יוסיפוס במקום יוסף?  הייתי צריך חרוז.ולמה "שיכורים ולא מיין?" גם כאן הייתי צריך חרוז.ילד בגיל הזה, לא שמע בדרך כלל על יוסיפוס  פלאביוס ולא מכיר ביטויים כמו "שיכור ולא מיין". שלח המורה שלום פתק להורים בו כתב בין השאר "אני מקווה שהבן שלכם יפנה את כישרונותיו לכיוונים חיוביים יותר".

גרימי ומגינה זיו עם המורה המיתולוגי שלום עטיה , ביום הולדתו ה-80 , 1995.

"עוד אומר, אם אותי אך תשאלה, שחיינו דומים לתיבה ופתוחה התיבה מלמעלה וכולנו עומדים סביבה, ונותנים אל תוכה מעצמנו, רצון ומסירות ושעות ונוטלים מתוכה לצרכינו, נכסי חמר ורוח ועוד ".{ גרימי }

הספר מעת לעט בעריכת אילה גלעד , יצא לאור בשנת 2021 . תוכן העניינים:

התדע מאין נחלתי את שירי. שער ראשון : עין גדי -מענייני דיומא ודמקומא שער שני :חתונות ואירועים של חברי עין גדי. שער שלישי: משפחה. הגיעה העת לסיים.

כל המעוניין יפנה אלי למייל [email protected] , ואשלח לו את הספר בקובץ PDF

בברכה , אלי רביד { ליישי }.

מאמנון ליסובסקי: בתגובה למי מכיר את הצריף הקריתי שנדד לחופית? ול "הצריף" שנקרא בשם זה גם כשהיה לבניין אבן.

הצריף של חופית מוכר לי היטב וכמובן אין לו כל קשר ל "הצריף" של קריית חיים.
"הצריף" של הקריה מוכר לי גם כן. וקצת נוסטלגיה:
בעצם "הצריף" היה אחד מתאומים. בתחילת שנות הארבעים הכרתי את שניהם- שני "ליפטים"- ארגזי ענק ששימשו את עולי גרמניה של שנות השלושים להבאת רכושם לארץ. ליפט אחד- הוא "הצריף"- הוצב בכניסה לקריה בלב מגרש חנייה מכורכר ובו שכן אחר כבוד "הסדרן". האוטובוס מחיפה שהיה משותף לכל הנוסעים לקריות, היה מגיע וחונה ליד הצריף. "הסדרן" היה יוצא ומודיע- כל הנוסעים במתח לקראת ההכרזה הגורלית- "קריית חיים לעבור" או, לחילופין "מוצקין ביאליק לעבור". מי שנגזר עליו "לעבור" היה צריך לאסוף את הפקלאות ולעבור לאוטובוס חליפי שחיכה בקצה המגרש. הטענה הרווחת בקריה הייתה שהסדרן מפלה אותנו לרעה וברב המקרים אנחנו אלה שצריכים "לעבור". הליפט התאום הוצב בקצה השני של הקריה, פינת רחוב א' וכביש ראשי (בחצר של חווה בורובסקי האמא של יזהר ויהודה'לה ז"ל).זאת הייתה התחנה הסופית, "המוסך". ותחנת הדלק.
האוטובוס, שהיה חוצה את הקרייה לכל אורכו של "הכביש הראשי" ועוצר בכל רחוב, היה מגיע אליו ועובר בדיקת כשרות- ניפוח או החלפת גלגל, בדיקת מים ושמן וכמובן, תדלוק בנזין במשאבה ידנית. אהבתי לעזור בפעילות סביב הצריף ואת ריח הבנזין והחול הספוג בשמן מכונות שסביבו. הליפט התאום הוצב בקצה השני של הקריה, פינת רחוב א' וכביש ראשי (בחצר של חווה בורובסקי האמא של יזהר ויהודה'לה ז"ל).זאת הייתה התחנה הסופית, "המוסך". ותחנת הדלק. האוטובוס, שהיה חוצה את הקריה לכל אורכו של "הכביש הראשי" ועוצר בכל רחוב, היה מגיע אליו ועובר בדיקת כשרות- ניפוח או החלפת גלגל, בדיקת מים ושמן וכמובן, תדלוק בנזין במשאבה ידנית. אהבתי לעזור בפעילות סביב הצריף ואת ריח הבנזין והחול הספוג בשמן מכונות שסביבו.

איזי הוד : שיר " השטות " איזה מין רעש נשמע ומשמעותו ההיסטורית. מילים לגרסה בעברית: גרימי { צבי גלעד}

י

חברים שלום ושבת שלום,

השיר האוקראיני: Ой що ж то за шум учинився"-איזה מין רעש נשמע", שייך ל"שירי השטות" האוקראינים מפאת הסיפור שבמילות השיר, המתאר חתונה בין יתוש וזבובה, "שילוב אל טבעי" ולכן שזור אכזבות המביאות למותו של הזבוב, בין שזה קרה במקרה או בעקבות התאבדות, כאשר הזבוב נפל מענף בצמרת עץ והתרסק בהגיעו לקרקע…לכאורה "שטות" שלא שווה בכלל תשומת לב. אז למה זכה השיר לפרסום כה רב? ואף קבל ביטוי בארצנו בשיר: "רוח רד מן ההרים"? [ראו באתר זמרשת]. לכך כמה וכמה סיבות. "הסיבה האוקראינית" לפרסומו של השיר קשורה בעובדה ההיסטורית: הקשר "המוזר" שנוצר בין הזמר הקוזאק האוקראיני יפה התואר ובעל הקול היפה, אלקסיי רוזום ואליזאבאט פאטרובנה, שליטת רוסיה בין השנים 1741 ו-1762. הוא הובא לרוסיה על ידי אחד מקציני החצר הבכירים, שהתפעל מקולו הבס היפה, שבה את ליבה של אליזבט וכנראה אף נישא לה בסתר וזכה לשם חדש, אלקסיי גריגוריאביץ' ראזומובסקי ולמעמד גבוה בחצר השלטון ודאג לכך שגם אחיו, קיריל גרגוריאביץ' ראזומובסקי [קודם, קיריל רוזום], יגיע למעמד גבוה בחצר המלכה ברוסיה. לאחר מותה של פאטרובנה, עלתה השליטה, קטרינה השנייה, שנקראה אף, קטרינה הגדולה של רוסיה והיא ציוותה על אלקסיי ראזומובסקי, להשמיד כל מסמך רשמי המעיד על קשר כל שהוא, כולל נשואין, לאליזאבאט פטרובנה ואף העיפה את אחיו מחצר המלוכה…מעיין חתונה בין זבוב ויתושה שהסתיים בכי רע…והשיר הוא שיר מטפורי ציני על נישואין אלה…"הסיבה הרוסית" לפרסומו הרב של השיר, נעוצה בעובדה ההיסטורית: הבקשה של לנין מהמשורר דמיאן ביידני, שהיה אז מקובל מאד במערכות השלטון החדש המהפכני [קרה ב-1918] לשחזר את מילות השיר האוקראיני לשיר רוסי הנוגע למאורעות המהפכה ומלחמת האזרחים והשיר הי שגור בפיהם של יחידות לוחמות באזור קאזאן ובפיקודו של טרוצקי, בלחן האוקראיני אשר עובד מחדש לאחר מכן על ידי המלחין הרוסי, דמיטרי וואסילייב-בוגלי, שהכיר את השיר האוקראיני בזמן שגר במרכז אוקראיניה [קרה ב-1922]. כך זכה "שיר השטות" המקורי להיות שיר עם אהוב ומפרוסם גם ברוסיה וגם באוקראינה. [המקורת מהם שאבנו את המידע הזה נמצאים באתרים שלנו-איזי ומאיר].

מצורף הביצוע בעברית של מאיר ושלי בתרגום נאמן למקור של גרימי [צבי גלעד] והשיר בשפה המקורית:

השיר בעברית:

השיר בשפת המקור

והשיר רוח בהה מן ההרים מאתר זמרשת

רוח רד מן ההרים (zemereshet.co.il)

בברכה

איזי ומאיר

תגובה מאילה גלעד 29.10.21

אבל יותר נהניתי, איך לא, מהמילים של גרימי. מהחריזה החכמה ומהדיוק בהתאמה למנגינה.

נידמה שזה השיר הראשון שהוא תירגם בסדרה של 'שירים נאמנים למקור'.

אמש נערך במועדון הותיקים של עין גדי ערב השקה לספר החרוזים שלו "מעת לעט", מהתקופה הפרו-סובייטית, שהיוותה את עיקר כתיבתו במהלך חייו.

תמשיך לשלוח חומרים,

שבת שלום,

אילה גלעד

מיעקב וימן –בקשה לאיתור בני משפחות של בני הקריה –מקיבוץ רבדים{ חניכי " השומר הצעיר "}

שלום.

החוקר יואב רגב מנסה לאתר את בני הדור השני לאנשי קיבוץ רבדים משנת 1948.
חלקם מגרעין" השומר הצעיר "מקריית חיים. האם יש דרך לעזור לו?

יעקב וימן

אודות קבוץ רבדים:

בשנת 11.2.1947 הוקם קיבוץ רבדים בגוש עציון ע"י גרעין "צבר" חניכי השומר הצעיר בארץ. 
במהלך מלחמת השחרור הושם גוש עציון במצור ע"י הלגיון הירדני ובמהלך המצור תגברה
את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית – עולים מבולגריה וניצולי שואה
מפליטי המחנות בפולין. ב- 14.5.1948 נפל הגוש בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו
בשבי בעבר הירדן המזרחי עד ה – 24.2.1949. 

חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש בידי הירדנים החלו מיד בהכנות
להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה
של חניכי השוה"צ יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח.
ב – 28.11.1948 עלו בשנית חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע במקומו הנוכחי.
מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי. עם הקמת הקיבוץ מחדש ידע הקיבוץ
ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה
קשה להם מידי.

בנובמבר 1948 חברי הקיבוץ שלא נפלו בשבי, הקימו מחדש את הקיבוץ בשפלה הדרומית .כיום ,
רְבָדִים הוא קיבוץ בשפלה הנמוכה, כחמישה ק"מ מדרום-מזרח לגדרה, בסמוך לכביש 3. הקיבוץ נמצא בתחום המועצה האזורית יואב, ומשתייך לקיבוץ הארצי. 

ב – 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שלאחריה עברו הכשרה חלוצית
לקראת עלייתם ארצה. גרעין זה תרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש.
ב – 1953 הצטרף גרעין נוסף של בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין
המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים.
למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ.

ב – 1966 הגיע לרבדים גרעין "יהב" של בוגרי השומר הצעיר בארץ מקריית חיים ורמת גן.
הקיבוץ שהיה צמא להשלמה קלט את חבריו שהשתלבו מהר בתפקידים המרכזיים ובהנהגת הקיבוץ.

אלי ס"ט: חדש בערוץ השירים הרוסיים

לבקשת מיכאל קונטרוביץ

שירה של ולנטינה טןלקונובה "לא אוכל אחרת", בקישור

מי שהשם טולקונובה זר לו, מוזמן להאזין, יש לה אצלנו ב"ערוץ השירים הרוסיים" שני שירים:

"עומדת לי בתחנה", בקישור:

ו"בואי אמא" (יותר מ- 100,000 צפיות !!!), בקישור:

שנה טובה                    אלי סַ"ט  Eli Sat 

עמנואל כבירי : הרשימה האישית שלי

הסֵדֶר ברשימה הוא מקרי בלבד ולא בהתאם ל"חשיבותם" בחיי הקריה.

ברכות לשנה הבאה עלינו לטובה ובריאות

עמנואל כבירי

אישים, נותני השירות ומוסדות הזכורים לי לטוב בימי ראשית הקריה:

  • ·        "מילב" מועדונים לגמלאים בקריה המערבית והמזרחית.
  • בית ענבי ליפשיץ [בית מפא"י]. מועדון מפ"ם-אחדות העבודה. התנועה המאוחדת. הנוער העובד והלומד. תנעת השומר הצעיר. "בית יציב" מועדון נוער.משה פלימן – ראש העיר חיפה.עמרם מצנע – ראש העיר חיפה.
  • משה [בוגי] יעלון, הרמטכ"ל ה-17 של צה"ל, שר הבטחון.צבי ברזילי – סגן ראש העיר חיפה.
  • גיורא פישר – יו"ר הועד 39 שנים וזמן קצר ראש העיר חיפה.פרופ' יהודית נאות – שרה לאיכות הסביבה.
  • ברודצקי, מפקד ההגנה. מא"ז.ליפא פיינברג, המוכתר.הלה צווייגל-שריג, פסלת, אמנית קדרות וגילוף, וציירת.
  • אלוף [מיל'] אילן בירן [בירנבאום], מנכ"ל משרד הבטחון. גיא גודס, כדורסלן עבר ומאמן כדורסל.
  • גלעד ויינגרטן – ד"ר, פרשן האתלטיקה של הערוץ הראשון וראש המגמה לתקשורת וספורט במכללה על שם זינמן במכון וינגייט. יהודה פוליקר [נולד כ-ליאונידס פוליקאריס], מלחין, זמר ומוסיקאי.
  • ·        [איזאק], יצחק ליברמן, נגן מנדולינה בתזמורת "נשר" ומורה למוסיקה אגדי (לימד נגינה בגיטרה ובמנדולינה בהמון אהבה, מסירות וסבלנות, רבים מבני הקריה                                                                          
  • מנו [עמנואל] ברק{ בנקיר } . ממקימי יחידות החילוץ בעין גדי.                                                                                   
  • פרופ' יקיר אהרונוב, חתן פרס ישראל ביסודות מכניקת הקוונטים.
  • ירוחם צייזל, יו"ר הוועד וראש העיר חיפה.  
  • דרור בן דב, מעצב רב-תחומי: סמלים, בולים, תערוכות אמנות ועיצוב סביבתי.                                                                        
  • סוכובולסקי, יו"ר הוועד.
  • יצחק וונדרמן, הנוטר.יונאי – מוכר הנפט.דב סטוצקי, שוטר.  דוד פרלמוטר ,שוטר.                                                                                             
  • קוטיק, שוטר.אפלה וזוסמן – שוטרים.סמל קליין, קצין משטרה. סבא ידידיה, שוחט ומוהל. רחל פוקס, תופרת. שרה ענתבי – פלאפליה.ד"ר רייך, הספרן של הקריה. בוקי פישר, לשכת-העבודה.האחים הלל, חלוקת-נפט.קיסילביץ, חלוקת-לחם ,בעל קיוסק. יהושע מצקביץ, החלבן.קפלן – פקיד לשכת המס.משה דיכטר – מנהל הדואר.נחשון – מנהל בנק הפועלים.
  • יהודה רוטפורט, זמורה, מתַקנֵי אופניים.חיים שאול. ויעקב, סַפָּרים.ברוך שוסטקובסקי, מחלק הקרח.
  • הלנה צירולניק – מנהלת "בית יציב". יוסף קוסטקובסקי, תנובה.
  • ישראל פוקס, מנהל ההפצה של "דבר" וכתב ב"הד הקריות",ייבש ביצות ויישר גבעות החול, עליהן הוקמה קרית חיים.בקר, מחלק עתוני "דבר".מרדכי זהבי, מנהל קופ"ח.יונאי, עגלון, מוכר הנפט.מרדכי זילברשטיין, מייסד המכללות לגימלאים.
  • רקוטש, צלם. סיני שולדנפריי וסלפ, בנאים. רפאלוביץ, שבתאי, זיטמן, גדריך, עובדי הצרכנייה.
  • כץ –יישר את גבעות החול בעזרת סקרייפר וסוס. רשקס, מדביק המודעות ומקרין הסרטים.
  • מאפיית פינטל את דבורצקי.מרדכי סירוטה, עבד בסוכנות ובהגנה.
  • ישראל קרגמן, ראש עובדי "אתא" וח"כ.משה לצטר ו"סבא", שענים.אריה גאון, "הפועל".
  • חיים גרומן, פלוגות הסדרן "הפועל".איזי דויטשר, "הסדרן".
  • צילה וידוביץ' – הקיוסק של צילה (כריכי לחם+מיונז),רחוב ד' מול בי'ס " ארלוזרוב "
  • יוסל'ה אורג, האקורדיוניסט האגדי של להקת הנח"ל.
  • טובה רזניק, גננת בגן טובה (רח' י"ג).
  • צפורה גננת בגן טובה, החליפה את טובה רזניק לאחר פרישתה
  • ברונקה דויטשר – סייעת לגננת.צילה כהן, גננת.מרים אוסטרן, גננת. בת שבע טוק'צרוב, גננת.  רבקה ברנשטיין-גננת.                                                                   
  • צבי פרידהבר – כוריאוגרף ומדריך ריקודי-עם.יונתן גבאי – כוריאוגרף ומדריך ריקודי-עם.
  • רבקה וייסמן – תופרת.רחל פוקס – תופרת.

בעלי- החנויות:

  • שקדי – מנהל המאפיה.למדני-לרנר, פרפומריה.אליעזר סרדני, בית-הקפה.משה סטוצ'ינסקי, חמרי בנין.  רפאלובי'ץ    , חמרי -בניין.                                    
  • מרים שטיינר, קופאית בית העם.  רחל ויעקב בוקסר, ספרים ומכשירי-כתיבה.
  • לפר, ספרים ומכשירי-כתיבה.               
  • וקסלר, ספרים ומכשירי-כתיבה.               
  • גולד, ספרים ומכשירי-כתיבה.                                  
  • ינקלביץ, ספרים ומכשירי-כתיבה .דויטש, ספרים ומכשירי-כתיבה.
  • משה לאופר – דודי חשמל (ייצור דודי-חשמל).סטרומזה [בר יצחק], בית-מרקחת.
  • יהושע ירדני, משתלה.

זכורים לי לטוב:

  • אלישע הלל –מחלק הנפט. חגי הלל, עגלון הובלות.
  • גדעון פלקוב – טייס חיל אויר הראשון.
  • צבי אורני, נהג-אוטובוס .מראשוני מורי הדרך בארץ.. בורובסקי, נהג-אוטובוס. רוז'נסקי, נהג-אוטובוס.
  • יצחק גודס, נהג-אוטובוס. עזריאל גולדנברג, נהג-אוטובוס.
  • זיידל, נהג-אוטובוס. גלרט, נהג-אוטובוס. קרביצקי. נהג-אוטובוס.
  • רייטבורד , נהג-אוטובוס. לבוב, נהג-אוטובוס. כרמלי, נהג-אוטובוס.
  • דמושביצקי, נהג-אוטובוס. פנחס רוטנברג, נהג-אוטובוס. זאב סטופל, נהג-אוטובוס.
  • זאב שמחוני. נהג-אוטובוס.
  • חוה אלברשטיין – זמרת, המשלבת בין ניגונים יהודיים ושירים ביידיש לבין סגנון שירה אישי וייחודי שלה.
  • יצחק שיף – עובד עיריית חיפה, סדרן "הפועל", מייסד ארכיון קריית חיים.
  • יפתח – ספרן בספרית קריית חיים.
  • זיוה שולקיס-{ שמרת,} נערת היופי של ישראל 1959, דוגמנית.
  • דר' יוסף מרבך, רופא קופת חולים. דר' זאב לוין, רופא קופת חולים.
  • ד"ר קפלן – רופאת ילדים.דר' רוזנקרנץ, רופא קופת חולים.
  • דר' שפירא-וולקוביץ, רופאת קופת חולים. ד"ר המר, רופא קופת חולים.
  • דר' אייזנברג, רופא קופת חולים. דר' הדסה היינריך, רופאת ביה"ס.
  • דר' סיקולר, רופא קופת חולים. דר' חיימוב, רופא קופת חולים.
  • חמאל, רוקח קופת חולים. חמדה אביבי, מזכירת קופת חולים.
  • שרה גלדשטיין { סלע } אחות קופ"ח. יווה חסין אחות קופ"ח.
  • ד"ר פישר רופא אא"ג. דר' לחמן, רופא-שניים.
  • דר' שפרה פשר, רופאת- שניים. דר' יהודה שטייר (ארנוני), רופא-שניים.
  • פנינה ורשבסקי – אחות בתי-הספר.
  • גב' תמרי, מורה לפסנתר. המנצחת דליה שטרנברג–אטלס, מנצחת תזמורת הטכניון.

מורי ביה"ס:

  • דר' חיים ישראל צווייגל [שריג], ייסד את ביה"ס התיכון ב-1943 והיה מנהלו הראשון עד שנת 1947.
  • ד"ר אליעזר כגן, מנהל ביה"ס.
  • יששכר ברקאי, מורה , מחנך ומנהל בית הספר.                                                                                                 
  • שרה קיפניס אמו של עזריה אלון, מורה.
  • מינה ("קונצרטינה").יהודית ומשה בן-יוסף.
  • אברהם שמחוני, מנהל בי"ס המגינים.
  • צפרירה בן ברק [צפי], בת למשפחת בורובסקי, מורה להיסטוריה ולתנ"ך.
  • מילקה – מורה להתעמלות.
  • פסיה ברנשטיין, מורה לתזונה ולכלכלת בית.
  • חיים סופר, [Horsie], מורה לאנגלית בביה"ס התיכון.
  • קלרה ניסנוב, מורה לאנגלית, בקורסים למבוגרים ולשיעורים פרטיים.
  • אסתר כבירי,  מורה לאנגלית.
  • פרנקה- המורה לתזונה ומנהלת המסעדה בבית ספר " ארלוזורוב ".{ מיתחם רחוב ג'- ד'}.
  • אברהם ליסי. צפורה כגן. מאיר רוזמן, רוזם.
  • מרים ויוסף ספיר -מורים ומחנכים. שרה ומנוס אלופי-מורים ומחנכים.
  • ישראל דיין, מורה , מחנך ומנהל בית ספר.
  • משה ביק. מלחין ומנצח מקהלות. מורה לזמרה .
  • דולק אומשווייף{ עמישב } -מורה לחינוך גופני. אמירה הדרה-מורה לחינוך גופני. .
  • ראובן ארצי-מורה לחינוך גופני. מטובי ובכירי ספורט ההיאבקות בארץ.
  • וורמל.                                                                                                                                      
  • לינה הניג. שמואל זורדה, מורה לחקלאות. דויטש, מורה לציור. צבי עין- צור.
  • שלום עטייה , מורה ומחנך. מפקח משרד החינוך.
  • חיים שש ("סוסניק"), מורה לאנגלית. יפה פיינברג-אלוני.
  • יוסף ריבר. יוסף אלגביש. שמחה סוקניק, מורה למלאכת-יד. דב וינר, ("דובון").
  • מרדכי תנא, "ארוך", המורה לחקלאות ("עבדים היינו לארוך בגינה")
  • אליקים בר אולפן. צבי בר אולפן.{ אב ובנו }
  • רבקה מלמד. מורה ומחנכת.
  • משה טור-זהב "טוזניק" מקיבוץ יגור.
  • רבקה פלימן. מורה ומחנכת.
  • הופמן (האפטמן) הגנן. אריה רייניש. חיים חסין. שרה תנא.
  • קנגין, שמש.                                                                                                                            
  • בנד, שמש.
  • גבית מחיר המים נעשתה ע"י שמעונובסקי וגב' מנדובסקי [הרכובים על אופנים].

מדריכי "הנוער העובד" ו"התנועה המאוחדת"

  • שראלה שלגי.                                                           
  • מרדכי [מודה] אורג.                                                                                                                      
  • אוֹרִי בית אור.
  • יואב אורני.
  • סדביו-זדביו (פרופ' דוד בר-גל).
  • מאיר רוזנצווייג.
  • אלי רוזנצווייג.                                                                                                                              
  • דליה פרידלנדר.
  • רחל ישראלי.                                                                                                

מדריכי "השומר הצעיר"

  • דן רולניק-רונן, אחד מבכירי תנועת ריקודי העם בישראל עשרות שנים, כיהן בתפקידים בכירים במשרד החינוך והתרבות; היה יועץ פדגוגי לשלושה שרי חינוך ותרבות ומנהל אגף התרבות של משרד החינוך, היה יו"ר הנהלת האקדמיה בצלאל בירושלים כ-20 שנה, יו"ר הנהלת בית הנוער העברי בירושלים ומנהל קהילתי גינות העיר ופעיל במוסדות תרבות נוספים; חבר בהנהלת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ויו"ר הבלט הישראלי. ד"ר רונן הוא יקיר ירושלים, נאמן כבוד של האקדמיה למוזיקה ולמחול ועוד. חבר בהנהלה העולמית של סיאו"ף – ארגון בינלאומי של פסטיבלים לפולקלור במעמד מייעץ רשמי לאונסקו; ופעיל בתחום שימור מורשות תרבות בישראל ובאירגונים בינלאומיים. תרומתו לאורך שנותיו התרכזה בתחום התרבות והחינוך. הינחה אירועים בקריה.                                                                                              
  • יהודית ברזילי.                                                                                              
  • גדעון שדמי-שייקין .                                                                                      
  • מיכאל גוטפלד, מנופלי השיירה ליחיעם.                                                                       
  • שרה כץ.                                                                                                                    
  • אילנה מרבך.

מאלי פטישי: צר לי שוועד קריית חיים לא לוקח את האתר תחת חסותו

צר לי שוועד קריית חיים לא לוקח את האתר תחת חסותו. מדוע חברי ועד קריית חיים ונציגי הקריה במועצת עיריית חיפה אינם פועלים להמשך שמירת החומרים הרבים שבו והפעלתו?

מספיק אם רק מבקרים במוזיאון לתולדות קריית מוצקין או במוזיאון לתולדות קריית אתא ורואים את ההבדל. גם מגדלי המים שם נשמרים בעוד שבקרית חיים הכל נהרס.

תודה לך גייזי על כל מאמצייך לשמירת האתר

אלי פטישי