קטגוריה: נילי – שירים ומקאמות

          היפהפיה הנרדמת

        שבקושי נושמת ,

        נחבאת לה אל קפל חולות.

        יש לה ים , אין הרים

        את שמה לא מזכירים ,

        במפות היפות , הגדולות.

         אולי טוב שכך ,

         כמו עמק נשכח

         תלבלב חבויה מעין כל.

         לטופת יד אוהב

         רחוקה מאוייב

         נעזבה לנפשה שם בחול.

 

        ארור הזוכר המשכיח חגה .

        ארור המלבין את פניה.

        ברוכים אוהביה הזוכרים בערגה

         כל עוד חי לה אחרון בניה.

           נילי דיסקין

בתקופה שבה כתבתי פזמונים היו כאלה שנלקחו ע"י זמרים והושרו בפיהם. היו רבים אחרים שהולחנו אבל לא "נגאלו" ע"י שום זמר, והיו שירים ( עשרות) שלא הגיעו להלחנה. השיר "תני לי את הלילה" שבו נזכרתי בגלל הרשימה על שביל הפטרולים, הולחן והושר בקבלות שבת שהיינו עורכים באופן קבוע, אבל לא נלקח ע"י זמר כלשהו, והוא נשאר לכן,  באלמוניותו.

 תני לי את הלילה.

 

1.אתמול בשביל פטרולים

 ליטפה אותי אימה.

חשבתי על ידייך

הקשבתי לדממה.

 מה בדיוק קרה שם

הן לא אוכל לומר.

עזבי זה לא כדאי לך,

הלילה כה קצר.

 

פזמון: אז תני לי את הלילה

ובואי ונאהב

אני רוצה לשכוח

הכל שקט עכשיו(את כל הפזמון שרים פעמיים) 

 

 

2. מחר נקום ביחד

נקשיב לציפורים.

כן, נתעורר בלי פחד

כמעט מאושרים.

אבל עם בוא השמש

חוזר למילואים.

איספי לך מליל אמש

את כל הרגעים .

 

פזמון :אז תני לי את הלילה……… 

 

3. בכל הסיפורים

בכל האגדות,

שרות הציפורים

לכל הילדות.

ורק בשיר שלנו,

הציפורים שותקות

אני צריך ללכת

והדמעות חונקות.

 

פזמון:אז תני לי את הלילה…………….

 

                                                נילי דיסקין

 

 ר.ב. מקאמה שכתבתי לפני כ-20 שנה לבתי שנסעה במשלחת בית ספרה ("תיכון ע"ש רועי רוטברג" ברמת השרון) למחנות ההשמדה בפולין והקריאה את המקאמה בטקס באושוויץ. כל בית ספר היה אחראי על טקס במחנה אחר.

המעגל  השלישי.

אני המעגל השלישי

של אדוות המים השלווים

בהם פגעה האבן,

ואשר לא ישלוו עוד לעולם.

למטה , בקרקעית האגם המר,

מתחת לאבן הגדולה,

שוכנים לנצח,

כל מי שיכלו להיות לי

סבים וסבתות,דודים ודודות

צאצאיהם שבאו לעולם,

ואלה שלא יבואו עוד – לעולם.

במעגל השני – הורי.

שנמלטו מהאבן הכבדה

אך נשאו אותה בליבם

כל ימי חייהם.

הם נקראים "ניצולים"

אבל, איש אינו ניצל באמת.

איש אינו נמלט מקורי האדווה הזאת.

וכאשר כבה פתיל חייהם,

הציתו את פתילי שלי,

הבוער כנר נשמה,

ואינו כבה אפילו במים רבים.

את, אחיך, ואחותך-אתם המעגל הרביעי

של האדווה האיומה הזאת.

גם אתם נושאים בנפשכם, אולי בבלי דעת,

את הצלקות שלא נמחו עם השנים,

את הזכרונות שעברו אליכם בד.נ.א.

למן מעגל האדווה הראשון,

במקום נפילת האבן.

לא רק מצבות.

לא רק יד ושם.

לא רק מראות זוועה מתועדים, מצולמים

לא רק אלה יספרו את הסיפור הנורא.לדורי דורות..

המעגלים. מעגלי האדווה,

שעודנה מתפשטת,

ואנקת המתים הנחרטת במים,

כמו טבעות בעץ גדוע.

שנה אחרי שנה,

דור אחרי דור,

בשבועה חרישית:

"נזכור"

                          אמא.

      נילי דיסקין.

הקדמה: אחרי ש"באה לי" המקאמה הזאת, חשבתי שהיא תתאים לפגישת המחזור הבאה ואולי כדאי לשמור. במחשבה שנייה החלטתי לשלוח לאתר מפני ש: א.  אני לא יודעת כמה שנים או חדשים או ימים או דקות נותרו לי ולנו, ולכן חשבתי  שלא כדאי לחכות.   ב.  מאז שעמוס כרמלי ז"ל נפטר. לא שורה יותר רוחו המיטיבה, החמה, המכילה והאוהבת על מפגשי המחזור, והם, לאחרונה, משקפים יותר את חולשתם  של העורכים אותם ( כך נודע לי למשל שבעת שהייתי בחו"ל, התקיים מפגש שכזה אליו לא הוזמנתי, והיו , כנראה,עוד "החרמות" כאלה)  מסיבות אלה החלטתי לא לחכות ולשלוח כבר כעת את המקאמה לאתר.

נילי

המקאמה

עמוד מס.1   

עמוד מס.2   

עמוד מס.3

 

נילי דיסקין :"פרח אדום"

(מוקדש לתושבי עוטף עזה והדרום)

אני פרח אדום,

השם במגדיר לא חשוב.

אני על זר של מתים היום,

שוב.

חייל. איש צעיר. הלך לקרב,

לבבות אוהביו בתרמילו.

הצליח במשימה. לא הרגיש. לא חשב.

בנפלו.

רציתי לחיות בשדה עד תום,

שלא יקטפו, ולא ירמסו.

איך לא ידעתי שדווקא היום,

יחמסו.

עכשיו. ברגע הזה. נודע לי פתאום

מה שאיש אינו אומר

שאפילו , כן, אפילו צבע-אדום

לא שומר.

                                      נילי דיסקין

 

"אורקסטרה". סיום שנה יוני 2014

מדי שבועיים ביום שני

באים כולם. כולל אני

לשיר ביחד בכל הכוח

ובעיקר,….בעיקר לשכוח.

את ה"קרעכצן" , המחלות

את התרופות והגלולות

את החולין המזדקן,

הצאצאים שעזבו את הקן.

שותים בצמא צלילים מתוקים

מי מוזיקה, זורמים. זכים.

כורים אוזן לצלילי עבר,

ומתרפקים על הד מוכר
.אין מזרחי ומערבי, רק דו וסול ומי וסי

ממילא כאן הכל רוסי……

במפוחית או אקורדיאון

בחלילים ,כינור,או סתם גרון

במנדולינות – זן נכחד

אצלינו – הן עוד במצעד.

לדעתי, ונראה לי שלדעת כולם,

אלי אלי – שלא ייגמר לעולם.

נילי דיסקין

   בעת סידור ניירות מצאתי משהו שכתבתי כתשובה ליאיר ( מירז?)

וכנראה שלא שלחתי. אני משערת שהוא צילם או כתב משהו

על עץ ה"גולגלאך"  האיזדרכת. בכל אופן השורות שמצאתי הן : 

חלומות הם דבר מוזר

החיים בם עוצרים מלכת

חלמתי חלום מוכר

חלום על איזדרכת.

עטף הסגול ביופיו המחמם,

עטף הבושם בריחו המנחם,

ובא הבוקר, ויצא המשכים,

וראה  את הפשר,- כדורים ירוקים.

   זהו. אין לי מושג למה זו היתה אמורה להיות תגובה.

ביי.

 נילי דיסקין

 

עמוד-1 

עמוד-2  

עמוד-3

עמוד-4