"אורקסטרה". סיום שנה יוני 2014
מדי שבועיים ביום שני
באים כולם. כולל אני
לשיר ביחד בכל הכוח
ובעיקר,….בעיקר לשכוח.
את ה"קרעכצן" , המחלות
את התרופות והגלולות
את החולין המזדקן,
הצאצאים שעזבו את הקן.
שותים בצמא צלילים מתוקים
מי מוזיקה, זורמים. זכים.
כורים אוזן לצלילי עבר,
ומתרפקים על הד מוכר
.אין מזרחי ומערבי, רק דו וסול ומי וסי
ממילא כאן הכל רוסי……
במפוחית או אקורדיאון
בחלילים ,כינור,או סתם גרון
במנדולינות – זן נכחד
אצלינו – הן עוד במצעד.
לדעתי, ונראה לי שלדעת כולם,
אלי אלי – שלא ייגמר לעולם.
נילי דיסקין