"יש ונדמה". מילים : ישעיהו בן חיים. לחן : רוסי . ביצוע : "הדודאים"

מילים:ישעיהו בן-חיים
לחן:עממי רוסי
כתיבה: תרע"ז 1917

מבצעים : בני אמדורסקי וישראל גוריון { הדודאים }. עיבוד : מתי כספי. מילים מתוך " זמר רשת "

יֵשׁ וְנִדְמֶה לִי שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס כָּל רֶגֶשׁ מִלֵּב,
אַךְ פֶּתַע נֵעוֹר אֵיזֶה זִיק וְרָעַד
וְהֵעִיר הַלֵּב בִּכְאֵב.

אָז זִיכְרוֹנָהּ לְפָנַי יַעֲלֶה
אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי לְשִׁירִי
עַד רֶגֶשׁ אַחֲרוֹן מִן הַלֵּב יִדָּלֶה
וְנָח לִבִּי בִּיגוֹנִי
לשיר זה, בשפה העברית מספר גרסות למילים .הנה אחת נוספת מתוך " זמר רשת ".
מתוך מחברתו של דוד פיינשטיין מראש פינה     

יֵשׁ ונִדְמֶה שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס בִּי רֶגֶשׁ מִן הַלֵּב
לְפֶתַע נֵעוֹר אֵיזֶה נִים
אָז יִדְלֶה אֶת לִבִּי עַד לִכְאֵב
לְפֶתַע…

אָז זִכְרוֹנָהּ לְפָנַי יַעֲלֶה
אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי בְּשִׁירִים
עַד רֶגַע אַחֲרוֹן מִלִּבִּי
לֹא יָסוּר זֵכֶר אֲהוּבָתִי
עַד רֶגַע אַחֲרוֹן…
    

מאמנון ליסובסקי : מתוך ספרו של עזריה אלון אודות הוריו . פרק חיי המשפחה בקריית חיים.

בתמונה : בני קריית חיים ילידי -1932-1933.
בתמונה : בני קריית חיים ילידי 1938
ואלה שמות הילדים. בני קריית חיים ילידי 1938.בית ספר א' , רחוב ד'{ הנוטר }.

נורית פלימן -שחל מוסיפה :

בספר  "בין יאוש לתקוה", ספרו של בנימין וסט { הוצאת רשפים }, אוסף  מכתבים של אסירי ציון, משנות ה – 20 בהיותם בסיביר . בעמוד 178 , תולדות חייו של חיים קוזירובסקי , בעלה של מורתנו שרה קיפניס מכיתה א' בבית הספר לילדי עובדים עממי א' בקריית חיים ,שהוא אחד מהם. בהמשך , מכתב שכתב בשפה העברית חיים קוזירובסקי ממקום הגרוש בשאדרינסק{ אוראל } ב24.1.1929 לבנימין (בניושה) ורלינסקי, אסיר ציון אף הוא. בניושה הנ"ל התחתן עם מרים שטרקמן, אחותה של אמי רבקה, שהייתה שופטת שלום בחיפה,{ השופטת מרים שטרקמן-ורלינסקי.}שגם היא, אחותה של אמא, הייתה אסירת ציון וישבה בסיביר.

דובר צ.ה.ל : סדרי ההלוויה והשבעה של שאול כוכבי

ביום ראשון ייטמן שאול כוכבי, אביו של הרמטכ"ל, בבית העלמין קריית ביאליק, זאת לאחר שהלך לעולמו בגיל 89. השבעה תהיה פתוחה לציבור הכללי

ההלוויה של שאול כוכבי ז״ל תיערך ביום ראשון בשעה 18:00 בבית העלמין קריית ביאליק.

השבעה עצמה תתקיים בבית המנוח ותהיה פתוחה לביקורים במהלך השבוע 09:00-21:00

העברה מוואלה. כתבה של יואב איתיאל

שאול כוכבי, אביו של ראש המטה הכללי, מת בגיל 89

כוכבי מת בביתו שבקריית ביאליק, כשמשפחתו לצידו. הלוויתו תערך ביום ראשון. דובר צה"ל ספד: "ברוך דיין האמת. שאול חי חיים מלאי משמעות ונחת והלך מאושר לעולמו, כולנו עם מפקדנו והמשפחה". בצה"ל ניחמו: "החיילים ופורום המטה הכללי מחבקים מפקדנו" יואב איתיאל25/08/2022

הלוויתו תערך ביום ראשון. שאול כוכבי(צילום: מערכת וואלה!, יואב איתיאל)

שאול כוכבי, אביו של ראש המטה הכללי אביב כוכבי, מת הערב (חמישי) בביתו שבקריית ביאליק. כוכבי מת כשהוא בן 89 וכשבני משפחתו סביבו, מקיפים אותו. הלוויתו צפוייה להיערך ביום ראשון בבית העלמין בקרית ביאליק, שם ייקבר לצד אשתו המנוחה, אמו של הרמטכ"ל, ריבה ז"ל.

בצה"ל ניחמו ואמרו כי "החיילים ופורום המטה הכללי מחבקים את מפקדנו ואת המשפחה". לדברים הצטרף דובר צה"ל תת אלוף רן כוכב שספד לאביו של הרמטכ"ל. "ברוך דיין האמת", אמר. "שאול כוכבי בן 89, נפטר בביתו, בשיבה טובה, כשמשפחתו לצידו. הרמטכ"ל סיפר לי שאביו שאול חי חיים מלאי משמעות ונחת והלך מאושר לעולמו. כולנו עם מפקדנו והמשפחה".

"משתתף באבלו של חבר ילדותי הרמטכ"ל אביב כוכבי", אמר ראש העיר קרית ביאליק, אלי דוקורסקי, בן כיתתו של הרמטכ"ל. "שאול נמנה על דור בוני הארץ, אדם רב מעשים וצנוע הליכות, שוחר תרבות ודעתן, ותושב ותיק בעירנו עד יומו האחרון. מנחם את הרמטכ"ל בשם תושבי קריית ביאליק".

שאול כוכבי נולד בקרית חיים ב-1933 ובה גדל. בנערותו היה חניך ומדריך בנוער העובד. הוא הצטרף להכשרת הנח"ל בקיבוץ ארז שבעוטף עזה, שם הכיר את רעייתו ריבה. השניים נישאו ועברו לגור בקריית ביאליק, בה גידלו את שלושת ילדיהם – הבת טל (64) והבנים אביב (58) וזהר (52). ריבה הייתה מורה לחינוך גופני, והשניים התגוררו בעיר עד יומם האחרון (ריבה נפטרה בשנת 2013). שאול היה איש ספר, שוחר תרבות, מוסיקה ואמנות. כמו כן, למד כלכלה והיה בעל חברה לציוד טכני.

תמונה באדיבות המשפחה.

באבל על מותו של שאול כוכבי

משתתפים בצער המשפחה ובאבל בני קריית חיים. יעל איתיאל וגייזי שביט.

שאול כוכבי, בן קריית חיים, חבר תנועת " הנוער העובד", ובהכשרה שהשלימה את קבוץ ארז, הלך הערב לעולמו. ההלוויה תתקיים ביום ראשון בבית העלמין של קריית ביאליק. פרטים יפורסמו בהמשך.

אורי יסוד : לזכרו של שאול.

שאול כוכבי ז"ל

הבוקר נתבשרתי על פטירתו של שאול כוכבי ז"ל, אביו של הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי.

שאול יליד קריית חיים בשנת הווסדה (1933), גדל בה ובנעוריו היה חניך ומדריך בנוער העובד.

היה חבר בהכשרת הנח"ל שהצטרפה לקיבוץ ארז שבעוטף עזה. הייתה לי זכות גדולה לפגוש את שאול איש ספר ושוחר תרבות כשערכתי את אלבום "קריית חיים שלי" לפני מספר חדשים.

הרעיון עמו ושיר תודה להורים המייסדים צורף לאלבום והוא גם מצ"ב.

יהי זכרו של שאול ברוך.    

ליישי : תמונות בני קריית חיים ,ילידי 1933 עם שאול כוכבי ,מתוך ארכיון " האתר החופשי של בני קריית חיים" -גייזי שביט"

שאול כוכבי מחייך עם החליל.
כתב שאול כוכבי והקריא במפגש חברים שהתקיים בביתם הפתוח והאוהב של דליה ויוסי שפר בכפר ביאליק, לזכרו של אבישי ברק ז'ל, כחדש טרם לכתו מעמנו.

תגובה של יצחק מלצר : לזכרו של יהודה מצלר ז'ל

יהודה מצלר ז"ל לימד אותי ביסודי בקרית ביאליק.
היה מארגן ימי ספורט משותפים לתלמידיו בקגי ביאליק עם תלמידיו בבית ספר גורדון בקרית חיים המערבית.
בנוסף בשבתות היה שופט במשחקי כדורגל .
נדרשות הרבה שנות חיים להבין את גדולתו.
יהי זכרו ברוך

יואב אבניאון: פניו של דור תש'ח.

העברה מתוך האתר" היסטוריה ושימור בישראל " בעריכת אליעד אלון

אליעד אלון  : פוסט ששיתף במרשתת מדריך הטיולים ומתעד ההיסטוריה יואב אבניאון .

יואב אבניאון

  פניו של דור תש"ח. צלמים רבים תיעדו את לוחמות ולוחמי תש"ח. תמונה זו מצאה חן בעיני במיוחד. בוריס כרמי, מחבורת הייקים של צלמי התקופה וצלם העיתון ב"מחנה", הגיע בקיץ 1948 למחנה סרפנד (צריפין) ולכד במצלמתו חבורת צעירים מהכשרת מעוז. חלק מחברי הקבוצה לחמו זמן קצר קודם בקרבות מלכיה בגליל העליון וכאן הם מישירים מבט למצלמה בימי הפוגה בטרם יחזרו למערכה. לימים יגיעו רבים מהם להתיישבות בקיבוץ רביבים. במהלך הכנת הרצאתי בנושא צלמי ארץ ישראל קיבלתי על תמונה זו משובים מפתיעים מכמה כיוונים וכך הצלחנו לזהות את רוב המצולמים. רותי לבנונית קלוסקי (מספר 1 בצילום) חיה כיום בקיבוץ רביבים. גאולה ז'ירינובסקי (מספר 6 בצילום) תינשא לימים ליצחק טישלר (מספר 9 בצילום) עיתונאי שכתב את הספר "אחרונים על הרכס" על הקרבות במלכיה וברמלה- לוד. גאולה הבטיחה לי שתצפה הערב במפגש! טובה דן (מספר 3 בתמונה) סיפרה לימים למשפחתה שבוריס כרמי רצה לצלם אותה לבד (לא מפתיע נכון?) אבל היא התעקשה על תמונה קבוצתית עם חבריה. טובה דן הייתה ביתו של מנכ"ל סולל בונה האגדי ולימים הפכה אדריכלית ונישאה לגדעון זיו אף הוא אדריכל ממתכנני מגדל שלום. אהבתי לחשוף את סיפורי החיים מאחורי התמונה הדוממת. תודה לעדין קווה, לעודד ברזילי, לדני זיו ולאמית בירן איש-עם.

אלי רביד, ליישי: טובה דן{ זיו } במרכז התמונה { מספר 3 }היא בת קריית חיים, ביתם של חיה { לבית אליס }והלל דן, אחות תאומה לאילה { לימים כספי } אשר הקימו את ביתם בקריית חיים , רחוב י'ט { יוסף אהרונובי'ץ } מספר 12 . טובה ואילה { ילידות 1929} למדו בקרית חיים והיו חניכות תנועת " המחנות העולים" .צריף התנועה היה בקרית מוצקין מאחורי בית הכנסת הגדול שברחוב גושן, ולאחר הטלת הפצצה ממטוס איטלקי{ מלחמת העולם השנייה } עברה הפעילות לקריית ביאליק, בצריף שהיה במרכז קריית ביאליק בפינת הרחוב המוביל גם היום למוסד החינוכי " אהבה ". הורי, מרים לבית אסטרחן ובצלאל רבינובי'ץ וחיה והלל דן { הוריה של טובה דן -זיו שבתמונה }היו חברי " גדוד העבודה- פלוגת עין חרוד "בבית צפפה -רמת רחל ,שבירושלים{ 1921-22} ומאז הם עברו כברת דרך ארוכה מאד , קרובה ומשותפת עד מותם. ביתנו שברחוב ט'{ בילינסון } 2 בקריית חיים היה ביתם של טובה ואילה דן בשעות אחר הצהריים עד שההורים יחזרו מעבודתם. את ביתם של משפחת דן בקרית חיים , לא הרחק מביתנו, אזכור תמיד לבית בו שמעתי לראשונה כילד בן שלוש, את צלילי נגינת הפסנתר ואת החדרים אליהם נמלטתי מאימת התחפושות של אילה , טובה ואחותי הטובה והאהובה אילנה{1930}…

את הבית שלנו ברחוב קלישר מספר 19שבשכונת זיו{ נווה שאנן } בחיפה , אליו עברנו מקריית חיים בשנת 1952,תיכננו טובה דן וגדעון זיו בעלה , סמוך מאד לסיום לימודי האדריכלות בטכניון. הייתה זו עבודת התכנון הראשונה והיפה של שניהם .{ יתכן ועבודת הגמר בסיום לימודיהם בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון }. משרד האדריכלות של טובה וגדעון זיו היה מהטובים והמובילים בארץ.

אסף אגמון{ בן קריית חיים }: "בית הרוח והרעות " בית הספר הריאלי בחיפה

לפני כמה ימים קיבלתי צלצול טלפוני."שלום, אני המזכירה של מנהל בית הספר הראלי יוסי בן דב".נעצרה נשימתי. עד היום שיחה כזו הייתה גוררת דרישה להגעת ההורים באופן דחוף למשרד המנהל בעקבות עוד איזה תעלול שעשיתי בבית הספר."מנהל בית הספר רוצה להזמינך לטקס חנוכת בית "הרוח והרעות" שאנחנו חונכים בסוף החודש"."מה זה?" שאלתי.וכאן קיבלתי הסבר כי זהו מפעל הנצחה חינוכי המיועד להנצחת הנופלים בוגרי בית הספר ולציון זוכי "פרס ישראל" ומקבלי הצל"שים מבין הבוגרים. הכוונה היא לחבר את ההקרבה של הנופלים עם החינוך וההכוונה למצוינות וחתירה להישגים פורצי דרך. "רעיון מדהים" אמרתי. מפעלי הנצחת נופלים יש רבים ומוצלחים, אבל חיבור עם הכוונה ושאיפה למצוינות כמודל חינוכי, זה רעיון שעוד לא ראיתי והוא נפלא בעיניי. "בהיותך צל"שניק מנהל בית הספר רוצה להזמינך אישית לחנוכת המרכז" אמרה.השבתי ש"ברור שאגיע, לכבוד רב יהיה זה לי", ואז נזכרתי ששנים רבות מאוד לא הגעתי לטקסי הזיכרון בבית הספר ולא עברתי ליד אנדרטת ההנצחה שבחצר בית הספר.בנעורי הייתי פעיל מאוד בתנועת "הנוער העובד". התגוררנו בקריית חיים, בית גידול מפואר לחניכי תנועות הנוער עם "החולצות הכחולות".בית הספר הראלי היה מעוז של תנועת הצופים. למעשה "הצופים" היו חלק מהמערך החינוכי של בית הספר. זה הגיע עד לידי נידוי וגידור של מי שלא היה בצופים ובטח אם היה בתנועת נוער אחרת.אחותי הגדולה , יהודית, גם היא הייתה חניכה ב"נוער העובד" ואבי הזהירה לבל תבליט עובדה זו בבית הספר או אפילו המליץ לה להסתיר עובדה זו.יהודית, בהיותה טובה וממושמעת, צייתה כמובן אבל אני התעקשתי.מהיום הראשון על תלבושת בית הספר שלי התנוסס סמל בית הספר עם סיסמתו "והצנע לכת", ועל דש החולצה, בקו ישר מעליו, סמל תנועת "הנוער העובד" עם סיסמתו "עלה והגשם".פעילותי בתנועה גררה לעיתים נסיעות לתל אביב, לבית "הוועד הפועל" שם ישב מרכז התנועה ועוד פעילויות שדרשו ממני לפעמים לבקש להשתחרר לפני סיום הלימודים. באחד הימים בעוד אנחנו יושבים בכיתה ומחכים למורה שהתעכב, נכנס בסערה לכיתה מרכז השכבה הבוגרת מר פוייגי.פוייגי היה מושג שכל מי שלמד בראלי באותם שנים לא ישכח.הוא היה קשוח, דרשן, קפדן ורוח סערה שאם היה מחליט לנשוף אותה עליך מצבך היה נואש.פחדנו ממנו ברמות שקשה לתאר. בהמשך חיי היו לי הרבה רגעי פחד כולל פחד מוות, אבל ידעתי להתגבר על כולם ע"י השוואה קצרה לפוייגי וידעתי, זה "קטן עלי".פוייגי נכנס לכיתה ואמר בקול גדול ומאיים: "אייכהורן (שם משפחתי הקודם שאף אחד לא השתמש בו – קראו לי בשמי הפרטי – אסף) קום!!!קפצתי מבועת על רגליי ואז התחיל ליפול עלי בנוכחות כל הכיתה הנדהמת מבול של משפטים בנוסח:אייכהורן, אתה כשתהייה גדול תהייה עסקן בהסתדרות. יגישו לך תה ואתה לא תביא שום תועלת.לא תעשה כלום חוץ מלדבר…..ואז מאיזה שהוא מקור שאיני יודע מהו העזתי ועניתי לו:"אין לך שום זכות לדבר אלי ככה. אני גאה במה שאני עושה ואין בו שום פסול"."באמת", הוא זעק עלי. "כאן אנחנו מכינים את העתיד של המדינה, ואתה?רד למטה לאנדרטה המנציחה את בוגרי בית הספר שנפלו ותבין מה זה הראלי.שלושה רמטכ"לים יצאו כבר מבית הספר, ואתה?"ואז רינה שליט, תלמידה מצטיינת, ספורטאית מצטיינת, פעילה בצופים , נאה מאוד בקיצור "נערת פוסטר" הכי מוצלחת שיכולה להיות לבית הספר תוקעת לי מרפק ולוחשת לי בקול רועד, "תגיד לו שאתה תהייה הרמטכ"ל הרביעי מבית הספר". לא יודע איך העזתי אבל בקול שקט, רועד על סף דמעות אמרתי לפוייגי:"אני יוצא מהכיתה ולא אחזור אליה עד שתתנצל בפני".צעדתי אל הדלת אדום מהתרגשות, פחד וכעס לעיניי פוייגי ההמום.כולם חיכו שאטרוק את הדלת בזעם אבל גייסתי את כל כוחותיי ושריריי הרועדים , סגרתי את הדלת בשקט ויצאתי מהכיתה.למחרת נשלח אלי שדר שפוייגי מבקש שאביא אליו לפגישה את המדריך שלי מהתנועה.מרכז הקן שלי בקן דרום בקריית חיים היה משה שמיר, חבר קיבוץ עין גדי שלימים היה ראש המועצה האזורית "תמר".ספרתי לו את הסיפור אבל אמרתי לו שפוייגי זה משהו לא פשוט. ביקשתי שיביא איתו את המרכז הארצי של התנועה, מוטקה יחזקאלי, חבר קיבוץ ראש הניקרה.מוטקה היה אדם שהערצתי. בן אדם, חכם, מדבר איתך בגובה העיניים דמות אמיתית.וכך כעבור יום הגענו שלושתנו למשרדו של פוייגי שקיבלנו בסבר פנים יפות ומזמין.אחרי פתיחה קלה וכיבוד מוטקה ביקש ממני שאצא רגע מהחדר.אח"כ סיפרו לי שהוא אמר לפוייגי שחשוב לו להבין האם בזה שהם נתנו לי תפקידים ומעמד הם לא גרמו לי בלבול ונזק. התפתחה שם שיחה שבסופה פוייגי הפך גם הוא למעריץ של מוטקה.בסיום הוא אמר להם שאם הייתי יותר מבוגר הוא היה מזמין אותי להתנצלות על כוס בירה.האירוע הזה חרוט בי עד היום.האנדרטה הפכה אצלי ל"מחוץ לתחום".בכל אירוע שהיה לי בשרות הצבאי הארוך שלי (30 שנה בקבע ו 21 במילואים)מסיום קורס טייס , דרך כל טקסי עליה בדרגה כולל טקס הענקת הצל"ש שלי בו בגלל חשאיותו נכחו רק 10 אנשים בלי אף קרוב משפחה, בכל הטקסים האלו תמיד לשבריר של שניה זכרתי את פוייגי צורח עלי "אתה יודע מה זה בית הספר הראלי? שלושה רמטכ"לים יצאו מכאן " והרגשתי את המרפק של רינה שליט בצלעותיי.אז בשבילי טקס חנוכת בית "הרוח והרעות" הוא סגירת מעגל.סגירה שתאפשר לי לשוב ולעמוד ליד האנדרטה,סגירה שבשבילי היא חיבור אמיתי של "והצנע לכת" עם "עלה והגשם".

ייתכן שזו תמונה של ‏טקסט שאומר '‏לעבודה للعمل להגנה للدفاع ולשלום 210 وللسلام اصبعد وحقق עלה והגשם‏'‏

אין תיאור זמין לתמונה.

מילים ,דידי מנוסי. לחן ,קובי אושרת: אדם צעיר אדם זקן

זקן משקיף אל עברו
סופר את תמרוריו
אחד אחד לפי התור
בטרם יום ערב.

נזכר כיצד סלל דרכו
בארץ אבנים
היכן בנה לו בית,
מתי הוליד בנים.

זקן משקיף אל עברו
ובלבו אורה,
חיים שלמים וארוכים
צופים בו חזרה.

כי לשקיעה כמו לזריחה
יש צבע ארגמן,
ואין אילן בלי שרשים
ופרי ללא ניצן.
ואין סופים בלי התחלה,
והתחלות בלי סוף,
והנופים הם האדם,
והאדם הוא נוף.

צעיר משקיף אל עתידו
סופר חלומותיו,
אחד אחד לפי התור
עד שיבוא הסתיו.

לאן יוביל אותו שבילו
בארץ אבנים,
היכן יבנה לו בית,
מתי יוליד בנים.

צעיר משקיף אל עתידו,
ובלבו תקווה,
שבדרכו אשר יבחר
יגיע עד שיבה.

כי לשקיעה כמו לזריחה…

צעיר משקיף אל עתידו,
ובלבו תקווה,
שבדרכו אשר יבחר
יגיע עד שיבה.

זקן משקיף אל עברו,
ובלבו אורה.
חיים לכל האורך
צופים בו חזרה.

אדם צעיר אדם זקן
זה טבע העולם,
שהמרחק שביניהם
הולך ונעלם.

כי לשקיעה כמו לזריחה…

מילים: דידי מנוסי , בן קבוץ גבע. לחן : קובי אושרת. ביצוע " הגבעטרון " ניצוח ועיבוד: צביקה כספי.

מתוך התקליט "השירים היפים של דידי מנוסי", הוצאת "התקליט ",1983 , חיפה.