לכבוד יום ירושלים שיחול השבוע אני שולחת לכם קובץ אגדות שחיברתי העוסקות בהיסטוריה של העיר. אחדות מהן כבר פרסמתי כאן בעבר ואחרות מופיעות פה לראשונה. האגדות לקוחות מהספר הדיגיטלי והחינמי בהוצאה הדיגיטלית עברית ושמו "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" מאת רות יצחקי ריכטר, ואתם מזמינים להורידו מחשב או לטלפון החכם שלכם. הנה הקישור.
ספר האגדות פעם אחת, לפני הרבה שנים…" 100 אגדות מקוריות הקשורות הלימודי ארץ ישראל ועוסקות בצמחי בר ונוי בישראל, בירושלים, בים ועוד.
אנא העבירו את המייל לכל אנשי ההוראה שאתם מכירים וגם לילדיכם ולנכדיכם. הם ישמחו לקבלו כי כל אגדה מלווה בסקירה היסטורית מאת ההיסטוריונית ד"ר לאה סגל. ז"ל ותמונות להמחשה שצילם אריה ריכטר ז"ל.
ולבסוף – אני מזכירה לכם שחומר רב הקשור לחג השבועות ניתן למצוא בספר הדיגיטלי והחינמי "שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי" מאת רות יצחקי ריכטר וד"ר לאה סגל הנה הקישור:
שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי
קריאה נעימה
איך למדו בני ישראל לאגור מים בבורות?
(גרסה ב')
בירושלים לא היו מקורות מים בתוך העיר, ונשות העיר נהגו לרדת בְּנִקְבָּה ארוכה וצרה למעיין השילוח ולמעיין הגיחון ולהביא משם מים לצורכי ביתם.יום אחד כינס דוד המלך את יועציו ואמר: "חייבים אנו למצוא מקורות מים בתוך העיר, כי בעת צרה, כשיטיל האויב מצור, הוא עלול לנתק את תושבי ירושלים ממקורות המים החיצוניים והם יאלצו להיכנע." החליטו היועצים לחפור בורות בחצרות הבתים ולאגור בהם את מי הגשמים, אך המים חלחלו מהבורות לקרקע ולא נאגרו בהם. יום אחד עבר המלך בשוק וראה באחד הדוכנים שני כדים זהים בגודלם ובצורתם. הכדים היו יפים וגדולים, וניצבו בדוכנה של קדרית מומחית. חמד המלך את הכדים ושאל למחירם. נקבה הקדרית לכד האחד מחיר נמוך ולכד השני נקבה מחיר גבוה. "הרי הכדים שווים, ומדוע את דורשת מחיר גבוה מאוד לאחד מהם?" שאל המלך."כי הכד האחד מיועד לשמירת מים ולקירורם. לא ציפיתי את דפנותיו, כי המים המתאדים דרך נקבוביות החרס מצננים את המים שנשארו בכד, אבל הכד היקר מיועד לפרחים, וכדי שלא יתאדו מימיו ציפיתי את דפנותיו הפנימיות בטיט, וכך נשמרים בו המים לזמן רב." אורו פניו של המלך והוא קנה את שני הכדים, הראה אותם ליועציו ואמר: "נטייח את הבורות בטיט כפי שעשתה הקדרית בכד הפרחים, וכך יישמרו המים תקופה ארוכה." חפרו אנשי המלך עשרים בורות. מחציתם טויחו בטיט שבו השתמשה הקדרית ומחציתם לא טויחו וקירותיהם נותרו עירומים. כעבור שבועות אחדים ראו אנשי המלך שרק הבורות שטויחו שמרו בתוכם את המים, והם היו טובים לשתייה ולרחצה כמי גשמים שזה עתה ירדו על הארץ. מאז נחפרו בירושלים בורות רבים, ודפנותיהם המטויחות מונעות את חלחול המים עד היום הזה.
במסגרת חגיגות שנת ה-90 לקריית חיים, נערך אמש (ב' 1/5/23) ערב מספרי סיפורים מיוחד, עם השחקן הוותיק והידוע, אבי פסטיבל מספרי הסיפורים, הלוא הוא יוסי אלפי הנפלא.
הערב החל במפגש גדול אליו הגיעו מכל קצוות הארץ, תושבים ותיקים לרוב, כולם נרגשים ושמחים לפגוש חברים אותם לא ראו זמן רב. יש לציין כי מקריית שחיים יצאו מספר בלתי מבוטל של אלופים ותת-אלופים בצה"ל, אנשי תקשורת וכלכלה, אומנים רבים, אלופי ספורט ואנשי חינוך.
הערב הנפלא הזה הוכיח את מה שתמיד ידענו, הרוח הקרייתית מלאה במשפחתיות, נאמנות, התנדבות, חלוציות, חברות, עזרה הדדית וערכים, ואלה עולים ממנה בכנות ומכל הלב.
90 לקריית חיים (צילום: ארז וולף)
יותר מהכל היה ברור מכל חוויות הערב הזה – אדם יכול לצאת מהקריה, אך הקריה לעולם תישאר בתוכו. או במילים פשוטות – קרייתי תמיד נשאר קרייתי.
יוסי לפיד מספר: "לרגל חגיגות 90 שנה לקריית חיים, הפיקה הנהלת ועד הקריה אירוע מיוחד במינו, שהציג היבטים שונים מההיסטוריה העשירה והמגוונת של הקריה. לצורך כך, מוניתי לנהל ולהוביל את הפקת האירוע, כך שיתאים למעמד המכובד והמרגש. הוחלט להפיק אירוע בסגנון פסטיבל מספרי סיפורים, עם האחד והיחיד, אבי התיאטרון הקהילתי ומספר הסיפורים יוסי אלפי.
מונתה ועדת היגוי בהשתתפות צילה ברוך, פסח טבק, ברוך שמאילוב ושני רוט-קפון. גייסנו את אורי יסוד, מוותיקי הקריה, כיועץ ומוביל הצד התוכני. צוותי העבודה שלנו פעלו עם אנשי ההפקה של אלפי, ויחד, מתוך רשימה ארוכה ומכובדת של ותיקים, נבחרו המועמדים שייקחו חלק באירוע .לאורך כל התהליך, שארך 4 חודשים תמימים של עבודה אינטנסיבית, ליוותה אותנו תחקירנית מטעמו של אלפי. הערב ענה על כל הציפיות, כך לפחות מצד המארגנים. האווירה ששררה לכל אורכו היתה אווירת שיתוף וקירבה אמיתית בין המנחה ובין האנשים שהרכיבו את פאנל המשתתפים.הפאנל המגוון הורכב קרייתים ותיקים, בגילים שונים, צעיר הפאנליסטים בן 72, והמבוגרת ביותר חגגה כבר 92 אביבים. נושאים ותחומים שונים ומגוונים הועלו במהלך הערב, חלוציות, ההתיישבות העובדת, כלכלה, ספורט, תרבות, קליטת עליה, תנועות הנוער ועוד.
כפי שצפינו מראש, לא הצלחנו להקיף את כל הנושאים ששאפנו לעסוק בהם, הרי כיצד ניתן לדחוס 90 שנים ארוכות, רוויות אירועים אין ספור, תהפוכות, התפתחויות, עליות ומורדות, חברויות ומריבות, שמחה, עצבות ועוד ועוד… בתוך שעתיים קצרצרות?
כשהסתיים הערב הנפלא, נותרנו כולנו עם טעם של עוד ועם תחושה שתם ולא נשלם. אין לנו כוונה להמתין עוד שנים כדי לשוב ולחוות את ההתרגשות והשמחה שחווינו באירוע הזה, וכל נפלה ההחלטה – עושים פרויקט המשך – וממש בקרוב! נמשיך בתיעוד ההיסטוריה של הקריה אז גם יובאו נושאים רבים שנותרו "על רצפת חדר העריכה" ובהם לא זכינו לגעת. זה גם הזמן גם לציין את התגובות החמות והנלהבות שנשמעו לאחר הערב, רובן ככולן מלאות אהדה ופירגון, כשמעט האכזבה שהובעה לצדן, נגעה לכך שלא הועלו תחומים ונושאים מסוימים בעלי ערך וחשיבות היסטורית לקריית חיים שלנו, שלה אנו חוגגים כעת 90 שנות קיום.
אז לחיי ההמשך, ולעוד שנים ארוכות לקריית חיים, המקום שאין עוד כמוהו בכל העולם.
מאלי רביד, ליישי :
בין משתתפי הפאנל נמנה גם בן קרית חיים ,משה בוגי יעלון, חבר תנועת " הנוער העובד והלומד", איש הנח'ל , חבר קבוץ גרופית, רמטכ'ל צ.ה.ל , חבר כנסת ושר הבטחון של מדינת ישראל.
משה בוגי יעלון.
מדבריו של בוגי יעלון במפגש החגיגי בקרייה וקטעים מספרו" דרך ארוכה קצרה ".
נולדתי בקרית חיים ב1950.אמא ,בתיה לבית זילבר ,ניצולת שואה, אבא, דוד סמולינסקי , פועל ייצור ב"שמן". הבית היה בית שיכון ותיקים מפא'יניק, גג רעפים, חצר קטנה, משק עזר.הבגדים שלובשים -בגדי " אתא ".העיתון שקוראים " דבר". החיים טובים מאד אבל צנועים , מאד צנועים. בקריית חיים כולם {רובם המכריע } היו מפאי'ניקים, כולם חברי הסתדרות וכולם חברי קופת חולים. היו גם כמה מפמ'ניקים, מעט אחדות העבודה ואפילו קומוניסט בודד. חרותניק ? לא היה דבר כזה. הכל היה מאד הומוגני .המיפעל, הצרכנייה , תנועת הנוער-הכל מגויס. הכל חלק מעולם תנועת העבודה. אני זוכר את אבא, יוצא מהבית באוטובוס הראשון של עשרה לחמש כדי להגיע לעבודה ב" שמן" בשעה שש בבקר. בקיץ, בבית , תמיד לובש מכנסיים חאקי קצרים וגופייה. מעריץ את בן גוריון, נאמן לאבא חושי , בשעות הפנאי יושב ליד הרדיו, קורא ספר או פותר תשבצים מיומן.
אמא הייתה שולחת אותי לצרכנייה לקנות לחם שחור ולא לבן כי הלבן עלה פרוטה יותר. בתקופות מסוימות אכלנו סלט מקישואים וכבד קצוץ מקישואים וליפתן מקישואים וריבת קישואים כיוון שקישואים היו הירק הכי זול. שום דבר לא בוזבז. שום דבר לא הושלך לפח. שום טיפת מים לא הלכה לאיבוד. מבד שקי סוכר למשל , אמא תפרה בגדים. לכל דבר היה ערך. אמא הייתה ניצולת שואה ואת כל משפחתה איבדה בשואה, ובמאמץ אדיר היא גידלה בת ושני בנים. הקושי הגדול שלה היה שבחרתי קבוץ כי משאת נפשה היה שאלמד ואהיה רופא או מהנדס. כשחזרתי מהקבוץ לצבא, קיבלתי ממנה להפתעתי ברכת " יישר כח " , כי אם המדינה זקוקה לאחד הבנים שלה אי אפשר להפנות למדינה עורף. עושים את מה שצריך לעשות. רוצים או לא רוצים.
הקריה היה מקום מגויס. זה היה באוויר, בחול , באנשים. איש לא אמר זאת במפורש, אבל הייתה הרגשה שיש כאן דבר מהגדול ולדבר הזה כולנו מחויבים. את הדבר הזה כולנו משרתים. לכן, באיזון בין צרכי הכלל לבין צרכי הפרט הכף נטתה בברור לצד הכלל .כך גדלנו. זה היה מובן מאליו. זאת הייתה תבנית הנוף. הרקע השותק של השואה והמורשת של החלוציות והתרבות של תנועת העבודה התמזגו יחד לרשת ערכית הדוקה וחזקה. הרשת הזאת לא מנעה מאיתנו לשמוח ולהתפרחח ולחיות חיים מאד עשירים. היא לא מנעה מאיתנו לראות סרטים , לשמוע קונצרטים ולבלות בקיץ הארוך על חוף הים. אבל היא מיקמה את החיים שלנו בהקשר מאד ברור: כאן בונים מדינה. על כל אחד מוטלת משימה. אם חיי הכלל דורשים מאבק -כולנו מגויסים למאבק. כולנו נעשה את הנדרש כדי שהמאבק יצליח. היה לי ברור שאני לא חי רק בשביל עצמי. זה היה מהבית , מהגנון , מהגן, מבית הספר, מהתנועה. אנחנו פה בשביל משהו. אנחנו מקימים מדינה ושומרים על ערכיה, בטחונה ועמינו.
זה מה שהבית אמר. זה מה שקריית חיים אמרה. מכאן אני בא.
כשהשתתפתי בדיון אצל ראש הממשלה ושר הבטחון אהוד ברק. הסתכלתי סביבי ולפתע שמתי לב שחוץ מראש הממשלה ,כל המשתתפים בדיון אצלו הם מקרית חיים: ראש אמ'ן עמוס מלכא , אלוף פיקוד המרכז איציק איתן, מתאם פעולות בשטחים עמוס גלעד, מנכ'ל משרד הבטחון אילן בירן ואני סגן הרמטכ'ל –כולנו בני הקרייה. באותו רגע שאלתי את עצמי מה היה בה בקרית חיים ,שגרם לנו להיות ראש גדול. מה היה שם , שגרם גם לנו להבין שיש כאן משימה גדולה שאנחנו צריכים לקחת עליה אחריות ?
קריית חיים שלי היא עבורי מצפן. כמי שמנווט את דרכו בעולמנו זה , על שלל קשייו ולבטיו, תמיד כשאיבדתי את הדרך והכוון, הקפדתי לשוב למחוז ילדותי ונעורי, קריית חיים …. ולהתחיל מכאן את הנווט מחדש.
*יוצאים לדרך – אירועי שנת ה-90 לקריית חיים* אירוע הפתיחה של חגיגת 90 שנה לקריית חיים מתקרב.
ב-1 במאי יועלה המופע "עושים חיים בקרית חיים". המופע בהפקת תיאטרון העם ויוסי אלפי, ובהנחייתו, יועלה על במת תיאטרון הצפון (המוכר בשמו המקורי – בית העם).חוויה מיוחדת להעלות זיכרונות בראשית וליהנות מכישרונות אומנותיים של בני קריית חיים.
נפגשים *בשעה 19:00* למפגש בלתי אמצעי של ותיקים וצעירים, נהנים ומתרגשים, ועוברים לצפות בתערוכת צילומים היסטוריים של אתרים מרכזיים בקריה, במבט של אז ועכשיו. תמונות היסטוריות שתוצגנה לצד תמונות שצולמו בימים אלה בהשראתן של התמונות ההיסטוריות. (אוצרי התערוכה, שקד שפירא ואריה רובינוביץ, אומנים בני קריית חיים).
המופע עצמו יחל *בשעה 20:00*, ויצולם לצורך שידורו בערוץ כאן 11, במסגרת סדרת התכניות "מספרים סיפורים עם יוסי אלפי", המשודרת בערוץ זה בשוטף.
כרטיסים (ללא עלות) ניתן להשיג בקופת התיאטרון – טלפונית (בשעות העבודה) או באתר האינטרנט של תיאטרון הצפון (24×7).
תמונה שפורסמה ביום 4.3.23 בקבוצת "זיכרונות קריית חיים ".
תמונה משנות השלושים .ילדי רחוב ב' בקריית חיים. עומדים: יגאל פרנקל. אחותו יעל פרנקל. גיתה { עידן } ברו. יושבים :בועז סוכובולסקי.ספי לפקא הי'ד שנפל בקרבות רביבים, מלחמת העצמאות 1948.והנער משמאלו…………………?
תגובה מיגאל ברק{ בנקיר} :
קרופניק האבא עבד ב"המגפר " עם אבא שלנו. והתחלקו בעיתון "דבר." מי שעבד בוקר קרא את העיתון בערב וההפך.מהגילאים האלו אינני מכיר.אבל אני יודע שגרו ליידם רשקס מהקולנוע. ואחריהם סבג. ממול היה וובר שהלך לניר אליהו. המורה שרה קיפניס. אני לא חושב שעזריה אלון, בנה ,בילה בקריה. ממול קרופניק היה המפקדה והיה להם צריף בחצר. שגורי קרגמן כשעזב את נחל עוז שכר את הצריף. אחרי סבג הייתה משפחת שמי.ולאחריו המשפחה שהבן שלהם נהרג בקדש. שם משפחה מזרחי. בהמשך הרחוב יש את שדמי.פרגר.קצמן. ומולם בר אולפן.
תגובה מאמנון ליסובסקי:
תמונה מעניינת. הילדים הם מהצד הדרומי של רחוב ב'. לפי דעתי , היושב מימין הוא בועז סוכובולסקי בן גילו של ספי לפקא, ולא אחיו הבוגר בצלאל. יושב משמאל כנראה ביקי{ חיים }קיסלבי'ץ שנהרג בשיירת יחיעם.
אלי רביד, ליישי:
.ספי לפקא נולד ביום 2.2.1930 ונהרג בקרבות ביר עסלוג' ביום 11.6.1948. ביקי { חיים } קיסלביץ נולד ביום 29.11.1930 ונהרג בשיירת יחיעם ביום 27.3.1948.התמונה ככל הנראה מסוף שנות השלושים , תחילת ה-40.
