סיפור השבוע – הקדמה לאגדות ירושלים
לכבוד יום ירושלים שיחול השבוע אני שולחת לכם קובץ אגדות שחיברתי העוסקות בהיסטוריה של העיר. אחדות מהן כבר פרסמתי כאן בעבר ואחרות מופיעות פה לראשונה. האגדות לקוחות מהספר הדיגיטלי והחינמי בהוצאה הדיגיטלית עברית ושמו "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" מאת רות יצחקי ריכטר, ואתם מזמינים להורידו מחשב או לטלפון החכם שלכם. הנה הקישור.
ספר האגדות פעם אחת, לפני הרבה שנים…" 100 אגדות מקוריות הקשורות הלימודי ארץ ישראל ועוסקות בצמחי בר ונוי בישראל, בירושלים, בים ועוד.
אנא העבירו את המייל לכל אנשי ההוראה שאתם מכירים וגם לילדיכם ולנכדיכם. הם ישמחו לקבלו כי כל אגדה מלווה בסקירה היסטורית מאת ההיסטוריונית ד"ר לאה סגל. ז"ל ותמונות להמחשה שצילם אריה ריכטר ז"ל.
- ולבסוף – אני מזכירה לכם שחומר רב הקשור לחג השבועות ניתן למצוא בספר הדיגיטלי והחינמי "שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי" מאת רות יצחקי ריכטר וד"ר לאה סגל הנה הקישור:
שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי
קריאה נעימה
איך למדו בני ישראל לאגור מים בבורות?
(גרסה ב')
בירושלים לא היו מקורות מים בתוך העיר, ונשות העיר נהגו לרדת בְּנִקְבָּה ארוכה וצרה למעיין השילוח ולמעיין הגיחון ולהביא משם מים לצורכי ביתם.יום אחד כינס דוד המלך את יועציו ואמר: "חייבים אנו למצוא מקורות מים בתוך העיר, כי בעת צרה, כשיטיל האויב מצור, הוא עלול לנתק את תושבי ירושלים ממקורות המים החיצוניים והם יאלצו להיכנע." החליטו היועצים לחפור בורות בחצרות הבתים ולאגור בהם את מי הגשמים, אך המים חלחלו מהבורות לקרקע ולא נאגרו בהם. יום אחד עבר המלך בשוק וראה באחד הדוכנים שני כדים זהים בגודלם ובצורתם. הכדים היו יפים וגדולים, וניצבו בדוכנה של קדרית מומחית. חמד המלך את הכדים ושאל למחירם. נקבה הקדרית לכד האחד מחיר נמוך ולכד השני נקבה מחיר גבוה. "הרי הכדים שווים, ומדוע את דורשת מחיר גבוה מאוד לאחד מהם?" שאל המלך."כי הכד האחד מיועד לשמירת מים ולקירורם. לא ציפיתי את דפנותיו, כי המים המתאדים דרך נקבוביות החרס מצננים את המים שנשארו בכד, אבל הכד היקר מיועד לפרחים, וכדי שלא יתאדו מימיו ציפיתי את דפנותיו הפנימיות בטיט, וכך נשמרים בו המים לזמן רב." אורו פניו של המלך והוא קנה את שני הכדים, הראה אותם ליועציו ואמר: "נטייח את הבורות בטיט כפי שעשתה הקדרית בכד הפרחים, וכך יישמרו המים תקופה ארוכה." חפרו אנשי המלך עשרים בורות. מחציתם טויחו בטיט שבו השתמשה הקדרית ומחציתם לא טויחו וקירותיהם נותרו עירומים. כעבור שבועות אחדים ראו אנשי המלך שרק הבורות שטויחו שמרו בתוכם את המים, והם היו טובים לשתייה ולרחצה כמי גשמים שזה עתה ירדו על הארץ. מאז נחפרו בירושלים בורות רבים, ודפנותיהם המטויחות מונעות את חלחול המים עד היום הזה.
"
בור מים בירושלים. צילום : אריה ריכטר ז'ל.
