מצטער להודיע שחברנו בן הקריה, ליהוא רחמן, נפטר ביום שבת ה-27 לחודש מאי 2023, כ״ז בסיון תשפ״ג, בלוס אנג׳לס, קליפורניה. ליהוא היה יליד 1934. בצעירותו היה בגורדוניה/ התנועה המאוחדת, מחברי גרעין ":"עדת השדה"," שהקימו את נחל עוז. אחרי נישואיו גר מספר שנים בארץ ובנו רונן נולד, לאחר מכן היגר לקנדה, שם שהה כ-3 שנים ובתו לירונה נולדה.לאחרונה כ-50 שנה התגורר בלוס אנג׳לס וחזרנו שוב להיות שכנים.

שמחה אשתו ז״ל, נפטרה לפני כ-11 חדשים ב-1 ביולי, 2022.

יהי זכרם ברוך ומנוחתם עדן !

יורם סתו

בשורת העומדים , רביעי מימין , ליהוא רחמן .

העברה מאתר אבי תדמור.

" נחל עוז " מילים: דן אלמגור. לחן: אלכסנדר חיים. מבצעת: להקת איילון. הקלטת קול ישראל 05.03.1957. ביום 26.07.2021 מלאו 70 שנים לעליית היאחזות הנח"ל הראשונה, "נחלאים א-מול עזה" ואחר שונה שמה ל"נחל עוז". אחריה קמו כמאה היאחזויות נוספות. לכבוד יום חגה זה של נחל עוז ,נכתב הולחן ובוצע השיר.

מילות השיר

מי צופה מסגדים ונוטע? מי פולח תלמים מול דגון? מול העיר וניגון מקלעיה, מי נוסך עלומים בבטון? הי, קמה, קרבה דלילה. וקרבה היא לקצור תלתלייך. עיר דגון מתבוננת מולה. נחל עוז, פלשתים שוב עלייך! נחל עוז, נחל עוז, הבי יד. אתך נעלוז! לך רקיע כחול מכל כחול. לך חמה מחייכת תרמוז. לך הנחל העז מכל נחל. לך העוז הסוחף מכל עוז. שריונך אינו חדיר! קשקשיו איתנים כתלמייך! שלוש-מאות גדיים בדיר הם המנין לשירת עלומייך! פזמון… עוד נקום ונישא על כתפיים את דלתות שערייך, עזה, ויונה תנפנף בכנפיים לשלום מהעיר הפרוזה. ביישנית, נאווה ועורגת – תאמץ היא אלי חזה את גבעול הדגן שמנגד! פזמון…

14/09/2012 מאת גייזי

הורה נחל עוז:מילים ולחן נעמי שמר

 בתום ליל חג העליה לנחל עוז נפרדו האמנים מחברי הקיבוץ 

 ונעמי ספיר (שמר) קצינת התרבות של הנחל חיברה שיר ולחן

מי שזוכר את הלחן יבורך !!!! 

השירהתגלה באתר של מוטקה נאור   

      עוזו אחים

שלבו רעי ידיים במחול

ותנו הזמר חי צעיר.

הי –

עורו אחים, הרימו קול,

כך פורץ השיר

מול עזה העיר.

     יחד, קדימה,

הרגל תעוז, הלב יעלוז

ב –

הורה נח"ל מחודשת

שיר של מרץ,

הורה נחל עוז.

אלי רביד, ליישי : ביום 18.5.23 התקבלה תגובה זו מד'ר דינה גרייצר:

אני יודעת את הלחן,ולמדתי אותו בתנועה המאוחדת ברחובות, מטומי(יעקב) טוכמן ז"ל, מדריכנו האהוב, שנרצח בנחל עוז, ב1954, ע"י פידאיון. ד"ר דינה גרייצר, היסטוריונית וחובבת זמר עברי. לאחרונה, הועלו ליוטיוב כ 30 שירים ששרתי: חלקם הוקלטו בעבר וחלקם- לפני מספר חודשים.

הגבעטרון. הופעה במועדון צוותא. { שנות ה-80 }.

ים השיבולים

מתוך שירונט.
מילים: יצחק קינן
לחן: חיים אגמון
עיבוד : צביקה כספי.

ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.
על המיתרים המפיקים צלילי זהב,
הם המזמרים אל מול התכלת,
אלף מלאכים השרים שלום לסתיו.
נושקים ומלטפים פצעי שלכת.

לה לה לה…

גם האהבות באור נפלא,
שוב פורחות כולן בשדות הזמר,
אלף לבבות שלוחים אלייך, ילדה
זר שירים קטף לך משורר.
יש אומרים: "נפלא הוא ריחן של אהבות".
יש אומרים: "אורן הוא ים של זיו".
אלף ציפורים לקולך שיר מזמרות,
יפית כה ילדתי מן האביב.

לה לה לה…

ים השיבולים, אלף חיוכים, אלף מלאכים.

להקת המחול הנהדרת של בני קריית חיים. שנות ה-50.{ מארכיון התמונות של ה" האתר החופשי של בני קריית חיים "} .

העברה מ" חיפה תאגיד החדשות".

במסגרת חגיגות שנת ה-90 לקריית חיים, נערך אמש (ב' 1/5/23) ערב מספרי סיפורים מיוחד, עם השחקן הוותיק והידוע, אבי פסטיבל מספרי הסיפורים, הלוא הוא יוסי אלפי הנפלא.

הערב החל במפגש גדול אליו הגיעו מכל קצוות הארץ, תושבים ותיקים לרוב, כולם נרגשים ושמחים לפגוש חברים אותם לא ראו זמן רב. יש לציין כי מקריית שחיים יצאו מספר בלתי מבוטל של אלופים ותת-אלופים בצה"ל, אנשי תקשורת וכלכלה, אומנים רבים, אלופי ספורט ואנשי חינוך.

הערב הנפלא הזה הוכיח את מה שתמיד ידענו, הרוח הקרייתית מלאה במשפחתיות, נאמנות, התנדבות, חלוציות, חברות, עזרה הדדית וערכים, ואלה עולים ממנה בכנות ומכל הלב.

יותר מהכל היה ברור מכל חוויות הערב הזה – אדם יכול לצאת מהקריה, אך הקריה לעולם תישאר בתוכו. או במילים פשוטות – קרייתי תמיד נשאר קרייתי.

יוסי לפיד מספר:
"לרגל חגיגות 90 שנה לקריית חיים, הפיקה הנהלת ועד הקריה אירוע מיוחד במינו, שהציג היבטים שונים מההיסטוריה העשירה והמגוונת של הקריה. לצורך כך, מוניתי לנהל ולהוביל את הפקת האירוע, כך שיתאים למעמד המכובד והמרגש.
הוחלט להפיק אירוע בסגנון פסטיבל מספרי סיפורים, עם האחד והיחיד, אבי התיאטרון הקהילתי ומספר הסיפורים יוסי אלפי.

מונתה ועדת היגוי בהשתתפות צילה ברוך, פסח טבק, ברוך שמאילוב ושני רוט-קפון. גייסנו את אורי יסוד, מוותיקי הקריה, כיועץ ומוביל הצד התוכני.
צוותי העבודה שלנו פעלו עם אנשי ההפקה של אלפי, ויחד, מתוך רשימה ארוכה ומכובדת של ותיקים, נבחרו המועמדים שייקחו חלק באירוע .לאורך כל התהליך, שארך 4 חודשים תמימים של עבודה אינטנסיבית, ליוותה אותנו תחקירנית מטעמו של אלפי.
הערב ענה על כל הציפיות, כך לפחות מצד המארגנים. האווירה ששררה לכל אורכו היתה אווירת שיתוף וקירבה אמיתית בין המנחה ובין האנשים שהרכיבו את פאנל המשתתפים.הפאנל המגוון הורכב קרייתים ותיקים, בגילים שונים, צעיר הפאנליסטים בן 72, והמבוגרת ביותר חגגה כבר 92 אביבים. נושאים ותחומים שונים ומגוונים הועלו במהלך הערב, חלוציות, ההתיישבות העובדת, כלכלה, ספורט, תרבות, קליטת עליה, תנועות הנוער ועוד.

כפי שצפינו מראש, לא הצלחנו להקיף את כל הנושאים ששאפנו לעסוק בהם, הרי כיצד ניתן לדחוס 90 שנים ארוכות, רוויות אירועים אין ספור, תהפוכות, התפתחויות, עליות ומורדות, חברויות ומריבות, שמחה, עצבות ועוד ועוד… בתוך שעתיים קצרצרות?

כשהסתיים הערב הנפלא, נותרנו כולנו עם טעם של עוד ועם תחושה שתם ולא נשלם. אין לנו כוונה להמתין עוד שנים כדי לשוב ולחוות את ההתרגשות והשמחה שחווינו באירוע הזה, וכל נפלה ההחלטה – עושים פרויקט המשך – וממש בקרוב! נמשיך בתיעוד ההיסטוריה של הקריה אז גם יובאו נושאים רבים שנותרו "על רצפת חדר העריכה" ובהם לא זכינו לגעת.
זה גם הזמן גם לציין את התגובות החמות והנלהבות שנשמעו לאחר הערב, רובן ככולן מלאות אהדה ופירגון, כשמעט האכזבה שהובעה לצדן, נגעה לכך שלא הועלו תחומים ונושאים מסוימים בעלי ערך וחשיבות היסטורית לקריית חיים שלנו, שלה אנו חוגגים כעת 90 שנות קיום.

אז לחיי ההמשך, ולעוד שנים ארוכות לקריית חיים, המקום שאין עוד כמוהו בכל העולם.

מאלי רביד, ליישי :

בין משתתפי הפאנל נמנה גם בן קרית חיים , משה בוגי יעלון, חבר תנועת " הנוער העובד והלומד", איש הנח'ל , חבר קבוץ גרופית, רמטכ'ל צ.ה.ל , חבר כנסת ושר הבטחון של מדינת ישראל.

מדבריו של בוגי יעלון במפגש החגיגי בקרייה וקטעים מספרו" דרך ארוכה קצרה ".

נולדתי בקרית חיים ב1950.אמא ,בתיה לבית זילבר ,ניצולת שואה, אבא, דוד סמולינסקי , פועל ייצור ב"שמן". הבית היה בית שיכון ותיקים מפא'יניק, גג רעפים, חצר קטנה, משק עזר.הבגדים שלובשים -בגדי " אתא ".העיתון שקוראים " דבר". החיים טובים מאד אבל צנועים , מאד צנועים. בקריית חיים כולם {רובם המכריע } היו מפאי'ניקים, כולם חברי הסתדרות וכולם חברי קופת חולים. היו גם כמה מפמ'ניקים, מעט אחדות העבודה ואפילו קומוניסט בודד. חרותניק ? לא היה דבר כזה. הכל היה מאד הומוגני .המיפעל, הצרכנייה , תנועת הנוער-הכל מגויס. הכל חלק מעולם תנועת העבודה. אני זוכר את אבא, יוצא מהבית באוטובוס הראשון של עשרה לחמש כדי להגיע לעבודה ב" שמן" בשעה שש בבקר. בקיץ, בבית , תמיד לובש מכנסיים חאקי קצרים וגופייה. מעריץ את בן גוריון, נאמן לאבא חושי , בשעות הפנאי יושב ליד הרדיו, קורא ספר או פותר תשבצים מיומן.

אמא הייתה שולחת אותי לצרכנייה לקנות לחם שחור ולא לבן כי הלבן עלה פרוטה יותר. בתקופות מסוימות אכלנו סלט מקישואים וכבד קצוץ מקישואים וליפתן מקישואים וריבת קישואים כיוון שקישואים היו הירק הכי זול. שום דבר לא בוזבז. שום דבר לא הושלך לפח. שום טיפת מים לא הלכה לאיבוד. מבד שקי סוכר למשל , אמא תפרה בגדים. לכל דבר היה ערך. אמא הייתה ניצולת שואה ואת כל משפחתה איבדה בשואה, ובמאמץ אדיר היא גידלה בת ושני בנים. הקושי הגדול שלה היה שבחרתי קבוץ כי משאת נפשה היה שאלמד ואהיה רופא או מהנדס. כשחזרתי מהקבוץ לצבא, קיבלתי ממנה להפתעתי ברכת " יישר כח " , כי אם המדינה זקוקה לאחד הבנים שלה אי אפשר להפנות למדינה עורף. עושים את מה שצריך לעשות. רוצים או לא רוצים.

הקריה היה מקום מגויס. זה היה באוויר, בחול , באנשים. איש לא אמר זאת במפורש, אבל הייתה הרגשה שיש כאן דבר מהגדול ולדבר הזה כולנו מחויבים. את הדבר הזה כולנו משרתים. לכן, באיזון בין צרכי הכלל לבין צרכי הפרט הכף נטתה בברור לצד הכלל .כך גדלנו. זה היה מובן מאליו. זאת הייתה תבנית הנוף. הרקע השותק של השואה והמורשת של החלוציות והתרבות של תנועת העבודה התמזגו יחד לרשת ערכית הדוקה וחזקה. הרשת הזאת לא מנעה מאיתנו לשמוח ולהתפרחח ולחיות חיים מאד עשירים. היא לא מנעה מאיתנו לראות סרטים , לשמוע קונצרטים ולבלות בקיץ הארוך על חוף הים. אבל היא מיקמה את החיים שלנו בהקשר מאד ברור: כאן בונים מדינה. על כל אחד מוטלת משימה. אם חיי הכלל דורשים מאבק -כולנו מגויסים למאבק. כולנו נעשה את הנדרש כדי שהמאבק יצליח. היה לי ברור שאני לא חי רק בשביל עצמי. זה היה מהבית , מהגנון , מהגן, מבית הספר, מהתנועה. אנחנו פה בשביל משהו. אנחנו מקימים מדינה ושומרים על ערכיה, בטחונה ועמינו.

זה מה שהבית אמר. זה מה שקריית חיים אמרה. מכאן אני בא.

כשהשתתפתי בדיון אצל ראש הממשלה ושר הבטחון אהוד ברק. הסתכלתי סביבי ולפתע שמתי לב שחוץ מראש הממשלה ,כל המשתתפים בדיון אצלו הם מקרית חיים: ראש אמ'ן עמוס מלכא , אלוף פיקוד המרכז איציק איתן, מתאם פעולות בשטחים עמוס גלעד, מנכ'ל משרד הבטחון אילן בירן ואני סגן הרמטכ'ל –כולנו בני הקרייה. באותו רגע שאלתי את עצמי מה היה בה בקרית חיים ,שגרם לנו להיות ראש גדול. מה היה שם , שגרם גם לנו להבין שיש כאן משימה גדולה שאנחנו צריכים לקחת עליה אחריות ?

קריית חיים שלי היא עבורי מצפן. כמי שמנווט את דרכו בעולמנו זה , על שלל קשייו ולבטיו, תמיד כשאיבדתי את הדרך והכוון, הקפדתי לשוב למחוז ילדותי ונעורי, קריית חיים …. ולהתחיל מכאן את הנווט מחדש.

יש לי חג

מילים ולחן: נעמי שמר. העברה משירונט.

כשתאלם תרועת הפסטיבלים
ילבלבו שירי אהבתי
אני יכול לשמוח איך שבא לי
וזהו זה החג האמיתי

יש לי יום יום חג
יש לי חג יום יום
יש לי יום יום חג
הללויה

התינוקות פתאום יודעים ללכת
ובני השש יודעים פתאום לקרוא
והאופה אופה לי את הלחם
וזהו זה החג בהדרו

יש לי יום יום חג…

הנה היום חלף הלך הגשם
ובמרום חמה גדולה תלויה
אל החלון חמדת נפשי ניגשת
וזהו כל החג – הללויה

יש לי יום יום חג…

הללויה בגלל דברים כאלה
הללויה אני עדיין שר
הללויה יום יום ואיזה פלא
הללויה לחג שלא נגמר

יש לי יום יום חג…