האתר החופשי של בני קרית חיים

חברנו גדעון כרמל הלך היום לעולמו. ההלוויה תתקיים מחר, יום ראשון 19.3.23בשעה

16.00 בקבוץ עין גדי.אנו משתתפים בצערה של חברתנו עדנה , בני המשפחה וחברינו בקבוץ עין גדי,

גדעון כרמל { קרמר}, בן קריית חיים, היה חבר תנועת "הנוער העובד " בסניף קריית חיים.

יחד עם חבריו ,הקים את קבוץ עין גדי וחבר בו עד יום מותו.

חופי נולד ב 18 באוגוסט 1935 בחיפה, להוריו סימה ויעקב חופי. הוא נקרא על שמו של "האדמו"ר הזקן" מייסד חסידות חב"ד. אביו עלה ארצה בשנת 1913 מהכפר זלובין ברוסיה. הוא היה בן 13 ובא ללמוד בגימנסיה הרצליה עם אחיו בן ה-17. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, לא יכלו האחים לחזור למולדתם ונשארו בארץ. אמו עלתה לארץ מגליציה בשנת 1934. אביו עבד כבנאי ואימו עקרת בית. מחיפה המשפחה עברה לקריית בנימין שליד כפר אתא. כשהיה בן 10 נולד אחיו, דויד, שנפטר ממום בלב בגיל שנה. חופי נותר בן יחיד להוריו. בגן בקרית בנימין קיבל את הכינוי לשם אורי כקיצור של שניאורי שהיה כינוי נוסף ומאז נדבק לו השם אורי.חופי זוכר שבית ילדותו היה תמיד פתוח, לא נעלו אף פעם את הדלת, אימו אמרה שאולי יבוא עני וירצה לאכול. ביסודי למד בקריית בנימין, ובתיכון למד בבית הספר המקצועי בסמ'ת במגמת מכונאות רכב, שבה אף פעם לא עבד. כנער הצטרף לשומר הצעיר והיה חניך בקן כפר אתא בגדוד יחיעם שלימים מצטרף לגרעין ביחד עם הקינים קריית חיים, יד אליהו וקן צפון תל אביב, הגרעין נקרא "גרעין פלד" על שם יוסף סטאלין שבתרגום לעברית סטאלין הוא פלדה, הגרעין מצטרף לקיבוץ מגן בנגב המערבי.חופי התגייס לנח"ל עם חבריו לגרעין ושוחרר אחרי הטירונות מסיבות רפואיות: רגל קצרה ולב מורחב. לאחר השחרור גר בקיבוץ מגן והדריך בשומר הצעיר בקן קריית חיים. את ניצה הכיר בסמינר חוזרי צבא בגבעת חביבה. בעקבותיה הגיע לקיבוץ עין שמר בשנת 1957.לחופי וניצה נולדו 3 ילדים: מירב, מיכל ויואש. אף על פי שהיה איש העולם הגדול, משפחתו וילדיו היו תמיד בראש סדר העדיפות שלו והנוכחות שלהם בחייו הייתה חשובה עבורו כהצלחתו המקצועית. חופי אימץ למשפחתו את רפי דהן ובהמשך את איה והבנות נעמי אור ומאור. בעין שמר שובץ לעבודה בפלחה ואחרי שנה מונה למרכז ענף. בפלחה, כמו בכל מקום שעבד, הקפיד חופי ללמוד את התחום ולקדם אותו. לאחר שנתיים בפלחה טס לטיול באפריקה, בהמשך חזר לאפריקה עם ניצה והבנות ועבד שם כאחראי על חוות חקלאיות. כשחזר מאפריקה נקרא לעזור בהקמת מפעל הגומי, בהמשך גם ניהל את המפעל. במשך 17 שנים עבד במפעל הגומי, במיניפלסט ובמגנטים שהיה בין מייסדי מפעלים אלו. תוך כדי יצא ללימודי אמנות במכללה בתל חי במטרה להכיר את ארבעת חומרי היסוד: האבן, האדמה, הקרמיקה והברזל. התחיל את דרכו האומנותית בפיסול בעץ, כאשר את כלי העבודה הכין בעצמו, בהמשך העיסוק בברזל תפס את החלק המרכזי בעבודתו.חופי היה גם איש תרבות וחגים ופעל רבות במהלך בתרבות כל שנותיו בקיבוץ וקולו הרם בשירתו באירועים שונים ובמיוחד ב-"משה הכה על סלע" מהדהדים אצל רבים כאן עד היום .בשנת 1987 כשהיה בן 53 הקים את נפחייה קטנה בקיבוץ, בהתחלה בחצר הראשונים ובהמשך באזור המסגרייה. בהמשך הקים את הנפחייה רחבת הידיים שעד היום נמצאת במקומה הנוכחי שכללה גלריית עבודות ובית ספר לנפחים שלמדו בו אלפי תלמידים מהארץ ומחו"ל. חופי שהגיע למקצוע הנפחות בגיל מאוחר יחסית, גילה בו מלבד העונג שבעשייה גם הרבה יצירתיות, היה מעוניין להעביר לאחרים את הידע שרכש ופיתח. שיטת הלימוד המיוחדת שפיתח נלמדת עד היום ברחבי העולם.ב-1992 פתח חופי בית ספר לנפחות בקיבוץ, בו למדו מאז אלפי תלמידים. הוא לימד גם בארצות הברית, ביפן, בגרמניה ובהולנד. נפחים רבים בארץ ובעולם עובדים על פי תורתו. בעולם הוא נחשב לאבי הנפחות המודרנית. במשך השנים הוזמן חופי ללמד בכנסי נפחות בארצות הברית ובאירופה ואף זכה לפרסים מיוחדים בארץ ובעולם.חופי לא החשיב את עצמו כאמן, אלא כאומן נפח, התמחותו ופרסומו הגיעו בשל שיטות העבודה החדשניות שפיתח, וכלי עבודה מיוחדים שיצר עבור הנפחים, על מנת לשמור על בריאותם ולהקל על עבודתם. המפורסם שבהם הוא פטיש שנקרא על שמו "פטיש חופי" – פטיש ארגונומי הנותן מענה בריא לעשרות אלפי הנפות פטיש שנפח מבצע ביום. הפטיש נמכר ברחבי העולם ורבים יצרו העתקים שלו. חופי פיתח גם סדנים מיוחדים לפטיש אוויר, המאפשרים את החישול האומנותי בדרך מהירה וקלה.למרות שביקר כמעט בכל העולם, והרגיש בארצות מסוימות כביתו, אהב מאוד את הקיבוץ. לדבריו: הקיבוץ מעניק חופש ביטוי ובטחון, והוא המקום הכי נפלא בעולם. אני אוהב שעין שמר הוא קיבוץ ליברלי, פתוח, יש בו הרבה תרבות ויש בו נוי יפה. לפני שנה וחצי נפטרה ניצה ז"ל, במקביל החל חופי לסבול בשנים האחרונות מבעיות בריאות שונות ונעזר בטיפולם המסור של אניש ובועז. אתמול נפטר חופי והוא בן 87 במותו.חופי היקר, אדמת עין שמר אוספת אותך אליה היום, בעצב ובכאב. נזכור אותך תמיד ואנו מצווים להמשיך את מעשייך הרבים בקיבוצנו השזורים מהמגל, התרבות והברזל וכמובן את הנפחייה שהקמת ובנית שתמשיך לפעום ולהלום בעין שמר. אנו משתתפים בצערם הכבד של מירב, מיכל, יואש והמשפחה, הנכדים, הנכדות: סהר, שירה, אמיתי ונריה והנין קימאורי ועם כל חבריו ואוהביו בארץ ובעולם. יהי זכרו ברוך!Uri Hofi

אורי חופי הוא בנם של סימה ויעקב חופי, חברים טובים של הורי מרים ובצלאל רבינובי'ץ. אבי בצלאל , עלה ארצה בעקבותיהם של חבריו לעיירה ז'לובין שברוסיה הלבנה , משה ויעקב חופי שנשלחו ארצה על ידי אביהם ללמוד את השפה העברית ולהתחנך בגימנסיה הרצליה. הם ואחיהם יוסף בריגין קידמו את פניו של אבי בנמל יפו כשעלה ארצה בשנת 1922. יעקב, יוסף ואבי ,היו חברי קבוצת הבנייה " אחווה " בירושלים ,עברו לחיפה והיו אנשי "סולל בונה". אורי חופי היה מדריך בקן השומר הצעיר בקרית חיים.

אלי רביד, ליישי

חברנו היקר אמוץ , הלך לעולמו.

אמוץ חורב { סוכובולסקי }, הצעיר מאיתנו בשנה, הצטרף בהיותו בן 14 לקבוצת " עלומים " בסניף הנוער העובד בקריית חיים , בוגר בית הספר החקלאי " כדורי " , התגייס לנח'ל ויחד עימנו ,חברי גרעין " רעות " היה מראשוני קבוץ עין -גדי { הגרעין השני }.אמוץ היה אדם חרוץ ,הגון , סקרן , בעל כשר למידה ,רחב אופקים וחבר טוב ונאמן. איש עשייה מוכשר מאד. היה מראשוני חברת "לפידות "בשדות הנפט של אבו רודס שבדרום סיני ,שם הכיר את רעייתו הדסה , נישאו והקימו משפחה לתפארת. עם פנוי סיני, היה ממקימי בית הזיקוק באשדוד והיה מבכירי אנשיו. אמוץ נמנה על הטובים שתרמו מכישוריהם ומרצם לבניית ארצנו הטובה.

אנו משתתפים בצערה של חברתנו הדסה וכל בני המשפחה. יהי זכרו ברוך.

ליישי{ אלי רביד }.

רחוב א' מספר 81.

משפחת מלכה ומסעוד מלכא . שמות הילדים : דוד, מאיר, אהרון, חנה והתאומים ויקטוריה ומשה.

            היי

            אתמול מלאו לגייזי 89 (אם לא טעיתי בחשבון…)

            מצורפת ברכתי אליו, בשם ידידי האתר, לחגיגת הגבורות שלו…

            לקראת שנת התשעים, שהחלה היום, אני מאחלת לגייזי

            בריאות, בריאות ועוד בריאות. כי הגיל הוא רק מספר… ואת

            העשייה שלו מאז נעוריו, ובקבוץ נח"ל עוז ועוד ועוד הרי לא סופרים,

            אלא אם כן גייזי כותב ספר "אלה תולדות"…

            בריאות ליעל ולכל בני המשפחה. זה מה שחשוב.

בידידות, דבוישה

העברה משירונט סרנדה לעדה.

ביצוע להקת הנח'ל. מילים : לאה נאור. לחן : משה וילנסקי

סרנדה לעדהלהקת הנח"ל מילים: לאה נאור לחן: משה וילנסקי היא עומדת במטבח ומבשלת, כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת, – היא עוברת! – היא חוזרת! היא עושה קציצות של תרד ושורפת את כולן, הפלא ופלא. לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה, מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה, הסתכלו איך היא פורחת בין הסיר והקלחת כל הנח"ל מזמר לה סרנדה; אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה, כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה. ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה, נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה. עדה איזו מבשלת מקסימה היא, את קסמיה היא עושה מול הכיריים: היא לוקחת כף של מלח, קילו לחם, קילו קמח, ומכינה מזה בשר לצהרים. לפעמים ריקה אצלינו הצלחת, אך הלב , הלב מלא את הטבחת לה נגיש ברב אידיליה זר ענק של פטרוזיליה, וברגש לה נשיר כולנו יחד: אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה… הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה, מה נאה לה הסינר שלמותניה. היא אמרה לי: קח שני וופלים כי האוכל שוב נשרף לי, וחייכה אלי, אפשר להשתגע. בכל יום נישא ליבינו המטבחה, ולעדהל'ה נאמר בערך ככה: עד מותנו מרעב פה רק אותך, אותך נאהב פה, כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל.

אילן ידידיה , בן הקרייה הלך לעולמו .

הלוויתו התקיימה ביום ראשון 8.1.23 בקבוץ חמדיה בו היה חבר .

אנו משתתפים בצערה של אחותו מרתה אלון חברת קבוץ גניגר, בצערו של גיסו יגאל מגריל { אחיו של שלמה מגריל הי'ד } ובצער כל בני המשפחה.