פורסם ב

מגבי שפר לגייזי

לגייזי שלום רב

תודה רבה על כך שאתה כולל את מאמרי בהמגזין.

אני מעיין בהמגזין ונהנה לקרוא בו.

זה "מפעל" חשוב.

בברכה רבה

גבי שפר

פורסם ב

מאריק כץ לגייזי

 לגייזי

 זה באמת לא מ שפתיים. אתה עושה עבודה ענקית,

ממש מפעל חיים. יישר כוח וחיים בריאים, מלאי נחת וסיפוק,

אריק

פורסם ב

ממוטקה נאור לגייזי

גייזי יקירי,

הפרסום באתר שלך חולל נפלאות.

רבים הגיעו לאתר שלי מרחבי הארץ ומארבע מדינות בעולם:

צרפת, איטליה, דנמרק וארצות הברית.

מארה"ב הפנייה הייתה מהעיר פורט לאודרדייל בפלורידה.

הייתכן כי זה אביגדור טיטנשניידר רעי מנוער ברחובות?

 

בתודה,

מוטקה 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם ב

מדן רונן לגייזי

            ‏25/03/2012

לגייזי שלום

תודה והערכה על השתתפותך, עם יעל זוגתך, בחגיגת ההשקה לספרי "ריקודי עם בישראל", שנערכה בספריה למחול בבית אריאלה בת"א ב- 23/3/12 –שמחתי לראותכם.תודה על התיעוד הוויזואלי והקולי ועל פרסומו ברבים; תודה על חברות רבת השנים (עם יעל היינו יחד באותו גן ילדים).זו גם ההזדמנות לשבח עשייתך; מעשיך הם שמהללים אותך – אף כי אמרו חז"ל "מעט שבחו של אדם אומרים בפניו". הם מהרו להוסיף, "בתנאי שאת רובם של השבחים אומרים שלא בפניו" וכאן, אמנם נאמר מעט משבחך אך גם הוא רב. הקמת, "האתר החופשי של בני קריית חיים" והפעלתו ביצירתיות, יכולה להכתיר אותך כ"שומר החותם" של קרית-חיים, "האוטופיה העירונית הסוציאליסטית" – הייחודית והאמיתית.תרומתך לתיעוד הפכים הקטנים והגדולים של החיים בקריה, למעקב אחר הדיאלוג בין העבר וההווה והצגת ההווה והמתהווה, מסייעים ויסייעו, לא רק לשמור על הקשרים שלנו, בני הקריה, למקום ולחברים, אלא בעיקר להעברת מורשת הקריה לממשיכים – כל דור בדרכו; שימור סיפורי הקריה המתקרבת לגיל 80, מחזק את הגאווה וההזדהות עם תרומתה של הקריה למדינה, תרומת בניה שהייתה ועוד תהיה, ולכך אתה תורם בעשייתך.

בספרי "ריקודי עם בישראל" בהוצאת "כרמל" ירושלים, במסגרת מפעל ספרות מחול (אגב המו"ל ישראל כרמל הוא בן קריית-מוצקין) – מוצגת בין השאר תרומתה הרבה של מערכת החינוך בקרית חיים (ובמיוחד מורתנו יהודית פלשן, בן יוסף ז"ל), לעיצוב טקסי החגים, ובין השאר מוקדש פרק ל"דוגמא של טקסי חג בישוב עירוני – קריית-חיים" (עמ' 110-112), מצוטט גם תיאור חגיגות הביכורים שהתקיימו בקריה, שנכתב ע"י רות חשמן בת הקריה ונכלל בספרו של צבי גנין "ניסיון באוטופיה עירונית 1933-1983", שהופיע בהוצאת מילוא ב- 1984.בספר נסקרות גם חגיגות אחד במאי, חנוכה, ט"ו בשבט ועוד שנערכו בקריה בהשתתפות תלמידי "ביה"ס לילדי עובדים" והוריהם ונשארו בזיכרוננו גם בבגרותנו.בספר מוצגת, בין השאר, תרומתם של בני הקריה לתנועת ריקודי העם בישראל. מסופר בו, סיפור               "להקת קריית-חיים" שהוקמה ביוזמתה של ד"ר פועה מנצל ובניהולו האמנותי של שלום חרמון; הגיעה לרמה גבוהה והשתתפה ב"כנס המחולות הארצי בקיבוץ דליה", בשנת 1951 (כמה מחברי הלהקה השתתפו בחגיגת ההשקה של הספר), כן מובא סיפור מצעדי המחולות בישראל שתחילתם בחיפה בהובלה של שלום חרמון ויונתן גבאי ז"ל – שגדל בקריה והיה ליוצר ריקודים, מנהיג ומדריך ריקודים מוכשר.

בני קריית חיים היו מראשוני תנועת ריקודי העם בישראל, וביניהם מימי שניידר שהחל בהרקדות לציבור רחב של סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנות החמישים של המאה שעברה; יונתן גבאי שהקים בחיפה את "להקת הסטודנטים" במסגרת פעולות "המדור לפולקלור" בעירייה, ואח"כ "החברה לתערוכות וירידים", בהנהלת שמואל ביאליק ז"ל. יונתן גבאי, גיורא קדמון ז"ל ודרור בן דב יבדל"א ועוד, היו בין הרקדנים הבולטים של הלהקה המרכזית של ההסתדרות ואח"כ להקות כרמון בהנהלתו האמנותית של יונתן כרמון. ד"ר צבי פרידהבר גם הוא איש קריית-חיים, היה ממניחי היסודות לחקר ריקודי העם ועוד.בני קריית-חיים תרמו ליצירה ולהפצה של ריקודי העם הישראלים בארץ ובחו"ל. היום בישראל  ובתפוצות עשרות אלפים רוקדים, אלפים של ריקודים;. ישראל "מעצמה" במספר הרוקדים ההרקדות וגם מספר הריקודים; מה יהיה בעתיד? – אין לדעת אך לגבי העבר אפשר להסתכל בגאווה.  גם בקריה, היום, רבים רוקדים בחורף, בקיץ, במרכזי התרבות וגם על שפת הים – "משהו" בכל זאת נשאר.הריקודים השתנו, אם כי צעדי היסוד נשארו; הריקודים הפכו ל"מצרך בידורי" ולא חיפוש דרך וביטוי לאמונה בעתיד של                     "עם ככל העמים". החברה משתנית, אנחנו משתנים, הזהות הישראלית עדיין לא גובשה; ריקודי העם ניסו לתרום לסגנון ישראלי של תרבות ופנאי, סגנון שהיה מעין "תרבות עממית רשמית", השאלה אם הצלחנו?, התשובה תינתן בעתיד.

היום כש"הזהות הישראלית", מתכווצת ומתפזרת לזהויות רבות, הדיון בריקודי עם, הוא יותר מאשר דיון בריקודים עצמם, בתולדות ובהקשרים והוא דיון בשאלות הקיומיות של "הישראליות". על כך ועוד, בספרי "ריקודי עם בישראל".

 

נקווה שנמשיך וכדבר השיר "גחלים" (מלים לאה נאור לחן נורית הירש):
"הרוח נושבת קרירה
ואנו עדיין סביב למדורה
מנסים להדליק את האש
זה מה שיש"

בברכה,

דן רונן

 

 

פורסם ב

גייזי: "לא תרצח"

למה יצחק שמיר רצח את אליהו גלעדי חברו המתחרה על הנהגת הלח"י  ?

 אם  יש דברים המקודשים בעיניך שמצדיקים רצח בדם קר –אתה לא באמת מתנגד לרצחנות ולטרור !   ג.

בספטמבר 1942 נמלט שמיר מהכלא בלוויית חבר הלח"י אליהו גלעדי. מחוץ לכלא הצטרפו השניים לקבוצת הנהגה קולקטיבית של הלח"י, שהחליפה את אברהם שטרן (יאיר), שחוסל בידי הבריטים. בהנהגה זו התבלט גלעדי בקו קיצוני. גלעדי נהרג בידי ארגון הלח"י בפקודתו של שמיר במועד לא ידוע בשנת 1943, על רקע חילוקי הדעות בינו לשאר הנהגת הארגון.‏‏[2]  

לדעת חוקר הלח"י יוסף הלר הייתה המגרעת הגדולה של גלעדי אי יכולתו לקבל מרות. לדבריו, באביב 1943 החל גלעדי להתמודד מול שמיר על הנהגת הלח"י. שמיר רצה להפעיל את אנשי הלח"י במבצע תעמולה נרחב ביישוב, באימונים ובצבירת כוח עד שיתאושש הארגון ויחזור לפעילות נגד הבריטים. גלעדי לעומתו צידד במה שכינה "החרמת כספים", דהיינו מעשי שוד, פריצות וגניבות, וכן תמך בחיסול מנהיגים פוליטיים של תנועות יריבות, אנשי אצ"ל, מפקדי ההגנה וראשי מפלגות ציוניות, ואף היווה סיכון לחייו של שמיר עצמו. לשני האנשים היו תומכים וחסידים והארגון עמד בפני פילוג. לדברי הלר תלו אנשי שמיר את התאבדותו של אחד מאנשיהם ביוני 1943, בלחץ שגלעדי הפעיל עליו.

שמיר הצליח לשכנע את אנשיו כי יש לחסל את גלעדי. במועד בלתי ידוע, במחצית השנייה של 1943, הוזמן גלעדי לצפות באימוני נשק בחולות בת ים. בבואו למקום הרגו אותו חבריו והטמינו את גופתו בחולות. הגופה לא נתגלתה מעולם. (הפרשה זכתה לעיבוד טלוויזיוני בדרמה "גופה בחולות", בבימויו של ריקי שלח, ע"פ תסריט של רון פלדמן, אסי דגני ואריה קרישק. ולספר, בהוצאת "תרמיל", מאת העתונאי ברוך נאדל.)

"יצחק שמיר ואנשל שפילמן הזמינו את גלעדי לאימון נשק בחולות בת ים. זה היה בשנת 1943. כשהגיע גלעדי למקום, ירו בו השניים וקברו את גופתו בחולות. גופתו לא נתגלתה עד עצם היום הזה. לאחר ההוצאה להורג כינס שמיר את חברי הלח"י, הסביר להם את הסיבה לפעולה הקשה, וקיבל מהם החלטה רטרואקטיבית לאישור הפעולה."

רשימת חללי הלח"י  (רשום שם שאליהו גלעדי נהרג בנסיבות טראגיות, ללא פרוט כמו אצל האחרים….)

 

הבולשת חוקרת-ספרו של אלדד חרובי

מספרו של אלדד חרובי, המסתמך על מסמכי הבולשת הבריטית בארץ, עולה כי הבולשת עקבה וידעה על הנעשה בהנהגה הלאומית היהודית ובארגוני המחתרת,על האצ"ל והלח"י היא קבלה מידע בשפע ממקורות של התנועה הרביזיוניסטית….הלח"י מיסודה של קבוצת שטרן(יאיר) סומנה כמסוכנת ביותר לא רק בגלל אופייה הרצחני שקורבנותיו היו בריטים ערבים ויהודים, אלא בעיקר בגלל קשריה עם גרמניה הנאצית(מסמך שהתגלה מ-1941)ובעיקר הקשרים עם השלטונות באיטליה מתוך כוונה לשתף איתם פעולה נגד הבריטים וכש"יכבשו" את הארץ הלח"י יקבל את השלטון….הלח"י ראה בבריטים אויב גם כשהם נלחמו בנאצים ולכן שיתוף פעולה עם אויבי "האויב שלך" היה לגיטימי בעיניהם.הלח"י נוסד מפרישה מן האצ"ל  וכל מי שמאוחר יותר רצה לחזור לאצ"ל נחשב לבן מוות.בתוכנית הטלביזיה "גופה בחולות" הצדיק יצחק שמיר את מעורבותו ברצח מתחרהו על הנהגת הלח"י ,בכך שאליהו היה מסוכן ועלול היה להשתמש בנשק של רצח פוליטי……אין פה הרבה מה להוסיף על הדברים שנשמעו מפיו של איש מעורב עד מאד ברציחות פוליטיות, צריך להיזהר שמאשימים אחרים בדם על הידיים.

"יאיר" לא הסתיר את בחירתו ברציחות ,שוד ופרוטקשיין למען המטרות של הארגון , או את כוונתו לפגוע במפקדי הבולשת הבריטית, "יאיר" עם רקורד של חיסול יהודים,ערבים, ובריטים  היה איום על מפקדים בבולשת, הם ידעו שזה "הוא או הם" החיסול שלו מנקודת הראות שלהם,לא היה שונה מהחיסולים שלנו ברצועת עזה. "יאיר" היה טרוריסט שארגונו לא בחל בחיפוש קשרים עם אויבי בריטניה, עם הנאצים והאיטלקים.   האצ"ל והלח"י משכתבים את ההיסטוריה של עצמם, מה שפסול בעקרון, ובשטיפת מוח שמטביעה מיתוסים שיקריים ולא חינוכיים בציבור.

את אלדד הנחה הפרופסור יואב גלבר שנחשב למומחה בענייני המודיעין בימי המנדט. יואב איש ימין שהיה ברשימת רפול לכנסת, מעבר לכל ספק שאינו מוגדר כ-פוסטציוני,היסטוריון הוגן שלטעמי לא מסנן את המידע דרך הזדהויותיו והשקפתו.

 גייזי.

 

פורסם ב

מאורי יסוד לגייזי :נחל עוז

 

????? !

??? ??? ???? ??? ???? ?????? ???? ?????? ?"? , ????? ?? ????? ??????? ???? ???? ???? ???? ?? ????? ????????? ????? ??????? ????? ?????? ??????? ???? ?? ???????? ?? ???? ???? ???? ??? ??? "??? ?? ????? ???? ??? ??? ??? , ?? ?? ???? ?? ??????? ??? ?????? ??????…"    ?? ??? ??? ???? ???? ????? ????? ???? , ?? ????? ???????? ??? ?????? ???? , ????? ???? ????? ????? ????? ??????? ?????? ??? ????? ?????"? ??????? , ?? ????? ???? ??? ????? ??????? ??? ??? ?? ???? ??? ?? ??? ???? ?????? ???? ??? ???? ??? ?? , ?? ??? ???? ? ??? ??? , ??????? ??????? ?????? ?????? ????? ????   ????????? ???? ??? ????? ??? ????? ?? ????? ???? ??? .????? ????? ????? ?????? ????? ?????? ????? 50 ??? ??????? ?? ???? ?"? .????? ????? ??? ??? ?????? ???? ?? ????? ????? , ?? ??? ???? (????? ?? ??? ?? ???? ?????? ?"?) ????? ???????? .????? , ??? ?? ???? ??????? ???? ???? ?? ????? ??????? ??? ??? ????? ??? . ???? ??? ?????? ????? !

????

????? >????-??? ?? ???? ?????? ….?? ???? ????? ????

 

  ?????? ?????:

????? ???????? ???? ?????? ???? ??????? ?? ???? ??????,

 ??? ??? ???? ??????? ????,?????? ??????? ?????????,?? ????

????? ?-101 ???????? ???? ???? ??????? ?? ???.?? ???? ??? ???

 ???? ??????,????? ?????? ?????? ????, ?????? ,?????? ???' ??

???"? ??? ??? ???? ??????? ?????,??? ??? ??? ??? ????????

??????? ?????? ??? ??? ???,?????? ??  ?????? ??????,???? ??? ??

 ???? ???"? ?? ?????? ???? ???? ???? ??????.?? ????? ????? ????

 ?? ???? ????? ??? ???????? ???? ????  ????? ?????

?????,?????? ?????? ????? .

????? ????? ?????? ??.??.?? ????? ???? ????? ????? ?????

???????,???? ???? ???? ??? ????? ????? ???????? ????? ????

 ????? ?? ?????? ???? ?????? ???? ??????? ??? ?????. 

   ?????

  

פורסם ב

נילי דיסקין: "איך הדברים מתחברים "

 

נילי דיסקין:  "איך הדברים מתחברים "

מאחר ואני קוראת רק מעט אתרים, כדי לחלק את הזמן כך שלא ייבלע כולו ע"י המחשב ( זאת הנטיה הטבעית) ומאחר והאתר הקרייתי הוא אחד מהם, כשברור שה"ניפוי" עובר דרך מוחו של אדם אחד – אבל לי הוא מתאים ( יחד עם עוד ניפויים של חברים  קרובים ובודדים – מבחירה,ששולחים מיילים, ואשר על כן האובדן של מיכה חן כל כך צורב גם מעבר לאובדנו של חבר) – יצא לי הבוקר לעיין באתר, והדברים התחברו לתובנות  שבהן  אני אוחזת כבר זמן רב , ושהתגבשו כעת למילים.הראיון עם חיים גורי העלה בי את הידיעה שלמשוררים אמנם ניתן כישרון שמביא אנשים אחרים להקשיב להם, אבל הדבר החשוב הוא מה שיש להם להגיד בהיותם  רגישים קצת יותר מאחרים ובוודאי שכשרוניים יותר מ"רגישים" רבים אחרים, לאמר  את הדברים ביכולת נדירה של מי שחווה חוויה ובד בבד נמצא כאילו  גם "מחוץ לה" ויכול לראותה בהקשר הרחב יותר שלה.זהו בעצם הערך המוסף של המשוררים שמתמצה כל כך יפה בראיון איתו. בנוסף, הכתבה על "הכריש" הנעלם במעוז-חיים, מלבד היותו "שעון מעורר" לכל מי שגיחך כשהפלשתינאים טענו שאנחנו שולחים כרישי טרור אליהם, (כך גם המידע החלקי על הגברת שחוסלה, ושאילפה דולפיני תקיפה.)מראה לנו משהו שהיינו מעדיפים להדחיק. דהיינו שעם הנלחם על חייו ( והמדינות הערביות דאגו במשך השנים לשמר את ה"מלחמה" הזאת בכך שלא הסכימו להפוך את הפליטים הפלשתינאים לאזרחיהם) ,עם כזה, מנצל כל שביב כשרון או מחשבה יצירתית ומשעבד אותם למלחמתו. אין כוח בעולם , כמעט, שיכול לבלום את רצונו בהגדרה עצמית כעם השב למולדתו. אם אכן חינכו אותו להאמין בכך.    כל הטיעונים נגד, צודקים ככל שיהיו, אינם יכולים לעמוד בדרכו. זה עניין פרגמטי לחלוטין. לא עניין של "צדק" מול אי-צדק, או מה שיותר בעייתי – צדק מול צדק אחר, סותר הנאום של הגברת המוסלמית בארה"ב (בריגיטה גבריאל) מכיל תובנה נוספת, שהעולם ,בעצם, לא מתחלק לעמים , צבעים,או דתות, אלא לקיצוניים שגדלו על שנאה, ומסרים חד-מימדיים , או מתונים שגדלו על מצע של אהבה, ספקות, מגוון צבעים, היסוסים, וחשיבה עצמאית. זוהי התובנה שיכולה להסביר לנו גם את הרגשות שלנו כלפי הקיצוניים שלנו ( נטורי קרתא, נוער הגבעות, רצח רבין וכד').החינוך לעומת שטיפות המוח – הוא המפתח. אם נלמד את ילדינו לחשוב בעצמם, ולא לקבל כל מה שאומרים להם כקדוש – דיינו. המוסלמים בעולם ( כמובן שלא כולם.  ההכללות הן אבי אבות הטומאה!,רק הקיצוניים, אבל יש הרבה כאלה) עושים בפועל את מה ששנים העלילו עלינו, היהודים, בפרוטוקולים של זקני ציון. ויוצאים מזה די בשלום באירופה ובארה"ב. מזל שיש אנשים אמיצים עם עיניים פקוחות לרווחה, ואנשים רגישים שחשים כסיסמוגרף את הדברים האלה,ועימם אנשים פחות רגישים ומעשיים שמתרגמים את הדברים לקליפת הגנה על הרגישים ועל כולנו בעצם.     זהו. נשמע פילוסופי. אולי פלצני. אבל פירוט יתר יביא לרשימה עוד יותר ארוכה. ארוכה מדי. שבוע טוב. נילי דיסקין. נ.ב.  הכיכרות של קריית-מוצקין שהובאו לאתר, מראות לדעתי פן אחד, קטן ככל שיהיה, המראה כמה יכולה קריית – חיים לצאת נשכרת מהתנתקותה מחיבוק הדוב המזיק של עיריית חיפה.ועוד נ.ב. אחד – השביל לצד הנחל בגן האם במצגת היפה של שחר, מזכיר לי, דווקא, איך הלכתי כילדה לאורכו, עם בת דודתי, כשהורינו נשארו על הדשא הראשי בגן-האם, ובחור ערבי ניסה לאנוס אותי וברח לאחר שבת -דודתי בתושייתה אמרה "או, הנה אבא ואמא", דבר שלא היה נכון ,אבל הבריח אותו. לא רק שלא סיפרנו את זה להורים, אלא שעד היום, עשרות שנים לאחר מכן – לא שוחחנו על כך.   אז הורים, וסבים- אל תשלחו ילדים לבד אל שבילים סבוכים ונעלמים כאלה. 

פורסם ב

נורית מסד:זיכרונות בית העם הישן

מנורית מסד

שלום גייזי,

הכתבה על בית העם הישן הזכירה לי ספור שהיה – רכז התרבות של ועד קרית חיים היה רייך ז"ל[ או כפי שכינינו אותו – ברדלה]- אמי סלבה בן-חיים ז"ל הייתה הקופאית ומוכרת הכרטיסים להצגות ומופעים -באחת ההצגות של הבימה

[נדמה לי שזה היה מירלה אפרת]- והשחקנית הראשית חנה רובינא – וכשהיא על הבמה ברגע שצריכה לשחק קטע טרגי היא לפתע רואה את רייך על הבמה בפינה מאחורי המסך – היא כמעט פרצה בצחוק – וכמובן כעסה מאוד על מה שהיה והודיעה שהיא יותר לא תבוא לשחק בקרית חיים -לאחר שדולים רבים ובקשות סליחה הסכימה להמשיך להופיע בקרית חיים,

 

גייזי: נדמה לי על פי הזיכרון,שפעם בהצגת הבימה בבית העם הישן, מישהו בקהל דיבר…ורובינא הפסיקה את ההצגה ודרשה שקט מוחלט.

 

"קרב יום שהוא לא… " שרה חנה רובינא

פורסם ב

אורי יסוד:שאפו לאילנה הדר!

אורי יסוד                                                       3.3.2011

 

אילנה הדר:כתבה של גיל הצפון, על פרוייקט התנדבותי

שאפו לאילנה הדר!

כמתנדב ותיק בפרויקט "ידידות צהלה" הייתי בשטח עם אילנה

וצוות גיל הצפון , הייתי בין המצולמים (צפו בסרט) ונוכחתי

בעבודתם הקשה במהלך פעילותם !

יצרתם סרט נהדר הראוי להקרנה בבתי הספר ובמועדוני הנוער

 

יישר כוח

 _