25/03/2012
לגייזי שלום
תודה והערכה על השתתפותך, עם יעל זוגתך, בחגיגת ההשקה לספרי "ריקודי עם בישראל", שנערכה בספריה למחול בבית אריאלה בת"א ב- 23/3/12 –שמחתי לראותכם.תודה על התיעוד הוויזואלי והקולי ועל פרסומו ברבים; תודה על חברות רבת השנים (עם יעל היינו יחד באותו גן ילדים).זו גם ההזדמנות לשבח עשייתך; מעשיך הם שמהללים אותך – אף כי אמרו חז"ל "מעט שבחו של אדם אומרים בפניו". הם מהרו להוסיף, "בתנאי שאת רובם של השבחים אומרים שלא בפניו" וכאן, אמנם נאמר מעט משבחך אך גם הוא רב. הקמת, "האתר החופשי של בני קריית חיים" והפעלתו ביצירתיות, יכולה להכתיר אותך כ"שומר החותם" של קרית-חיים, "האוטופיה העירונית הסוציאליסטית" – הייחודית והאמיתית.תרומתך לתיעוד הפכים הקטנים והגדולים של החיים בקריה, למעקב אחר הדיאלוג בין העבר וההווה והצגת ההווה והמתהווה, מסייעים ויסייעו, לא רק לשמור על הקשרים שלנו, בני הקריה, למקום ולחברים, אלא בעיקר להעברת מורשת הקריה לממשיכים – כל דור בדרכו; שימור סיפורי הקריה המתקרבת לגיל 80, מחזק את הגאווה וההזדהות עם תרומתה של הקריה למדינה, תרומת בניה שהייתה ועוד תהיה, ולכך אתה תורם בעשייתך.
בספרי "ריקודי עם בישראל" בהוצאת "כרמל" ירושלים, במסגרת מפעל ספרות מחול (אגב המו"ל ישראל כרמל הוא בן קריית-מוצקין) – מוצגת בין השאר תרומתה הרבה של מערכת החינוך בקרית חיים (ובמיוחד מורתנו יהודית פלשן, בן יוסף ז"ל), לעיצוב טקסי החגים, ובין השאר מוקדש פרק ל"דוגמא של טקסי חג בישוב עירוני – קריית-חיים" (עמ' 110-112), מצוטט גם תיאור חגיגות הביכורים שהתקיימו בקריה, שנכתב ע"י רות חשמן בת הקריה ונכלל בספרו של צבי גנין "ניסיון באוטופיה עירונית 1933-1983", שהופיע בהוצאת מילוא ב- 1984.בספר נסקרות גם חגיגות אחד במאי, חנוכה, ט"ו בשבט ועוד שנערכו בקריה בהשתתפות תלמידי "ביה"ס לילדי עובדים" והוריהם ונשארו בזיכרוננו גם בבגרותנו.בספר מוצגת, בין השאר, תרומתם של בני הקריה לתנועת ריקודי העם בישראל. מסופר בו, סיפור "להקת קריית-חיים" שהוקמה ביוזמתה של ד"ר פועה מנצל ובניהולו האמנותי של שלום חרמון; הגיעה לרמה גבוהה והשתתפה ב"כנס המחולות הארצי בקיבוץ דליה", בשנת 1951 (כמה מחברי הלהקה השתתפו בחגיגת ההשקה של הספר), כן מובא סיפור מצעדי המחולות בישראל שתחילתם בחיפה בהובלה של שלום חרמון ויונתן גבאי ז"ל – שגדל בקריה והיה ליוצר ריקודים, מנהיג ומדריך ריקודים מוכשר.
בני קריית חיים היו מראשוני תנועת ריקודי העם בישראל, וביניהם מימי שניידר שהחל בהרקדות לציבור רחב של סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנות החמישים של המאה שעברה; יונתן גבאי שהקים בחיפה את "להקת הסטודנטים" במסגרת פעולות "המדור לפולקלור" בעירייה, ואח"כ "החברה לתערוכות וירידים", בהנהלת שמואל ביאליק ז"ל. יונתן גבאי, גיורא קדמון ז"ל ודרור בן דב יבדל"א ועוד, היו בין הרקדנים הבולטים של הלהקה המרכזית של ההסתדרות ואח"כ להקות כרמון בהנהלתו האמנותית של יונתן כרמון. ד"ר צבי פרידהבר גם הוא איש קריית-חיים, היה ממניחי היסודות לחקר ריקודי העם ועוד.בני קריית-חיים תרמו ליצירה ולהפצה של ריקודי העם הישראלים בארץ ובחו"ל. היום בישראל ובתפוצות עשרות אלפים רוקדים, אלפים של ריקודים;. ישראל "מעצמה" במספר הרוקדים ההרקדות וגם מספר הריקודים; מה יהיה בעתיד? – אין לדעת אך לגבי העבר אפשר להסתכל בגאווה. גם בקריה, היום, רבים רוקדים בחורף, בקיץ, במרכזי התרבות וגם על שפת הים – "משהו" בכל זאת נשאר.הריקודים השתנו, אם כי צעדי היסוד נשארו; הריקודים הפכו ל"מצרך בידורי" ולא חיפוש דרך וביטוי לאמונה בעתיד של "עם ככל העמים". החברה משתנית, אנחנו משתנים, הזהות הישראלית עדיין לא גובשה; ריקודי העם ניסו לתרום לסגנון ישראלי של תרבות ופנאי, סגנון שהיה מעין "תרבות עממית רשמית", השאלה אם הצלחנו?, התשובה תינתן בעתיד.
היום כש"הזהות הישראלית", מתכווצת ומתפזרת לזהויות רבות, הדיון בריקודי עם, הוא יותר מאשר דיון בריקודים עצמם, בתולדות ובהקשרים והוא דיון בשאלות הקיומיות של "הישראליות". על כך ועוד, בספרי "ריקודי עם בישראל".
נקווה שנמשיך וכדבר השיר "גחלים" (מלים לאה נאור לחן נורית הירש):
"הרוח נושבת קרירה
ואנו עדיין סביב למדורה
מנסים להדליק את האש
זה מה שיש"
בברכה,
דן רונן