מכונת הזמן

   כשהייתי ילדה בקריית חיים

הם היו גדולים. הם היו גיבורים.

אחר כך – חברים

ועכשיו, לאט לאט, בהתגנבות יחידים

הם  פתאום – ילדים.

יש להם אמא ואבא. אחים ואחיות

אולי גם סבתא וסבא שהמשיכו לחיות

שחדלו משמחה. התאבלו ובכו

אני – נשארתי ילדה,

הם – הצעירו והלכו.

יפים. נועזים. מיוחדים

וכמו תמיד, של כולנו

הילדים

הלב הוא מקום רחב

לפעמים נשארים בלי מילים
אני אלך לניחום אבלים
וכך אירוע לוהט,לאומי
 לופת את הליבה של עצמי
אבל, עם כל הצער והכאב
יש לי מקום בלב
גם לטבע. לעצים ולחיות
שגם הם לא זכו להיות
את מה שנכתב לחייהם התמימים
ונספו בלא דעת באירועים האיומים .האלימים?
 אז לצד הנספים האנושיים,
ולמרות הצער והכאב האישיים
חבל לי על הצב
וגם על החצב…..
בתקווה לימים טובים יותר. נילי דיסקין..
  

ברכת נילי לגולשים -לשנה החדשה

ברכה מנילי דיסקין -לשנת תשע"א

   לגייזי וליעל, ולכל הגולשים, ממני

 

יש נחמה בזמן החולף

למרות שאי אפשר לבלף

הוא מוחה את השמחות והצרות גם יחד

את ההנאות, אבל, גם את הפחד

אנחנו מתבגרים. אולי מזדקנים.

והן תמיד עוד כאן. הנחמות,  והשנים.

זה רק בראש שלנו. רק אנחנו קובעים

מה כף לנו, ומה – לא נעים

איך, באיזה מצב-רוח נמתין לבאות

ומה חצי הכוס שנבחר לראות.

שתהיה לכולנו שנה נהדרת

שהחיים יעברו יותר לאט. לא כמו סרט.

שנבחר נכון. רק אורות ולא צללים,

שנמצה כל רגע . כן, אנחנו יכולים

שנראה פרחים, ונשמע שירים

שנשמח במה שיש – עד מאה ועשרים

נילי דיסקין-טדניר