כשהייתי ילדה בקריית חיים
הם היו גדולים. הם היו גיבורים.
אחר כך – חברים
ועכשיו, לאט לאט, בהתגנבות יחידים
הם פתאום – ילדים.
יש להם אמא ואבא. אחים ואחיות
אולי גם סבתא וסבא שהמשיכו לחיות
שחדלו משמחה. התאבלו ובכו
אני – נשארתי ילדה,
הם – הצעירו והלכו.
יפים. נועזים. מיוחדים
וכמו תמיד, של כולנו
הילדים