ליישי :מאורעות תרצ'ח {1938 } ורצח מרדכי שכטמן (עידכון)

 ב26 במאי 1939 נרצח נהג הקטר מרדכי שכטמן על המסילה כשעצר את הקטר בין הכפר לנשר כדי להעבירו למסילה אחרת. יחד איתו היה עוזרו הערבי. שני ערבים ניגשו לקטר וירו בראשו של שכטמן.[22] בליל 13 ביוני1939, כתגובתו לרציחתו, חטפה חוליה של הפו"ם 5 תושבים מאחד הבתים ורצחה אותם מחוץ לכפר.[23]

נהג הקטר שנרצח, מרדכי שכטמן ז'ל , היה תושב קריית חיים.

יש הטוענים כי היה "חבר הפרקצייה," ובשל כך לא הונצח בקריה.

פרקציית הפועלים הקומוניסטית הוקמה ב-1923 כדי להתמודד בבחירות לוועידה השנייה  של ההסתדרות. אך ב-1924 החליטה מועצת ההסתדרות להוציא משורותיה את צירי פרקציית הפועלים. ההסתדרות והמשטרה הבריטית שיתפו פעולה במסע רדיפה נגד הקומוניסטים  – כולל שלילת הזכות לקבל עבודה בלשכות העבודה ההסתדרותיות, ליהנות משירותי קופת חולים ועוד. כעבור כ-20 שנה, לאחר מאבק ממושך נגד ההחרמה, שבו הקומוניסטים לפעול במסגרת ההסתדרות.

בוועידה החמישית של מפ"ס (1923), שינתה המפלגה את שמה ל-המפלגה הקומוניסטית הפלשתינית, פק"פ (ביידיש, פאַלעסטינישע קומוניסטישע פרטײַ). כעבור שנה התקבלה המפלגה לאינטרנציונל הקומוניסטי, הקומינטרן. לאחר קום המדינה, ב-1948, שינתה שמה ל-המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י).

 

המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בראשי תיבות מק"י (בערבית: الحزب الشيوعي الاسرائيلي), היא מפלגת שמאל רדיקלית קומוניסטיתששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב העברי בא"י, במפלגת פועלים סוציאליסטית עברית, שהפכה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה

בימי המנדט הבריטי הוצאה המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק ורק לאחר הקמתה של מדינת ישראל ניתנה לה האפשרות לפעול בגלוי.

 

 

הערות משלי—-אלי רביד , ליישי         12.9.2018.

קריאתו של אבישי ברק להנצחת זכרו של מרדכי שכטמן ז'ל  נכונה וראויה לתיקון. מהמסמכים המוצגים לעיל, נרצח מרדכי שכטמן ז'ל בידי שני ערבים שניגשו לקטר שעצר על המסילה  , בין באלד –א-שייח ונשר ,וירו בראשו כשעוזרו הערבי לצידו. בעקבות הרצח, בוצעה פעולת תגמול בבאלד א-שייח. שכטמן נימנה עם ארגון א' של קריית חיים, שפועלי הרכבת היו מייסדיו. מאחר ובתקופת המנדט הבריטי בארץ, נרדפו אנשי "הפרקצייה" על ידי הבריטים , עולה השאלה כיצד עבד בחברת הרכבת המנדטורית ? גם  מנהיגי "ההסתדרות הכללית " ששלטה בקריה ללא מיצרים, רדפו את "אנשי הפרקצייה " { פ.ק.פ –המפלגה הקומוניסטית },בכל מקומות ישיבתם בארץ כולל בקריה. בספרו של צבי גנין ז'ל, "קריית חיים ,ניסיון באוטופיה עירונית 1933-1983 ", עמודים 69-71 , מסופרת ההתנגדות קבלתה  לקריה של משפחת דן ,בשל שייכותה של חיה למפלגה זו,  כל זאת למרות  שהלל דן , בעלה , היה מראשי  ומנהלי "סולל בונה" , הזרוע הביצועית של ההסתדרות הכללית בתחומי הבנייה , סלילת הכבישים והעשייה הביטחונית בישוב היהודי בארץ ישראל , כבר באותה עת. רק לאחר דיונים רבים ולאחר התערבות בכירי הנהגת ההסתדרות, ומשלחת מטעמם שהגיעה  לקריה {גולדה מאיר ומאיר יערי } , ניכפה על וועד הקריה לקבלם והם "הוכשרו "לגור בביתם שברחוב י'ט , אותו החלו לבנות טרם שקיבלו את  הסכמת "מועצת הקריה ".בפרק זה מסופר על מועמדת קומוניסטית נוספת לקריה, שקיבלה על עצמה את תנאי הוועד –וחברותה אושרה.  אני , כמו רבים מחברי , הכרנו בקריה משפחות קומוניסטיות נוספות ,שילדיהם המוכשרים והמיוחדים, ציטטו  בפנינו , בעל פה ובלהט  , פרקים נרחבים מכתבי  קרל מרכס  והמניפסט הקומוניסטי. בדיון על משפחת דן , מצוטט דוד רמז :"יש בחיפה קומפלקס אשר עוד לא הובא היום לברור—רדיפת הלל דן ,ולא בגלל אשתו, אלא בגלל מעשים כלל וכלל לא ממין זה, וקומפלקס זה עומד מאחורי דחייתו לחברות בקרית חיים."

ברוח זו , יתכן ואי  הנצחתו של נהג הקטר הקריתי , מרדכי שכטמן ז'ל  ,אינה נובעת מהחלטה מכוונת של המפא'יניקים האדוקים שלנו בשל היותו קומוניסט, אלא משיכחה ובשוגג. שגיאה זו , צריך  וניתן לתקן עתה כפי שהביא לידיעתנו  אבישי ברק.

 

 

אבישי ברק: . ההפליה בין הנופלים של תרצ"ח ע"י מפא"י בקריה

השבוע, בבית יד לבנים ולהגנה, הופיעה מתנדבת חדשה. תוך כדי שיחה, היא מראה לי דף נייר מודפס ושאלה אותי אם ידועים לי פרטים על המאורע.

העתק >מסמך התרומה

קבלה זו נשמרה אצל סבה, אחיו של אהרון דניאלי ז"ל.

סיפרתי לה על סניף הנוער העובד בקרייה שנקרא בזמנו " בית השלושה", על שמם של אברהם דניאלי ויוסף רוטבלט שהיו מדריכים בסניף הנוער העובד בקרייה וחזרו מחניתה שזה עתה עלתה הנקודה על הקרקע. ליד באסה, שלומי של היום, עלו על מארב של כנופייה ערבית ושניהם נהרגו. שם המונצח השלישי, אריה זלנפרויד, פועל בביה"ח "שמן" בחיפה שניספה בתאונת עבודה ומשפחתו תרמה לזכרו.

הטבלה > "בית השלושה"

צילום > מודעת האבל

הפליה בין דם לדם:

במאורעות תרצ"ח נפלו 3 מתושבי הקרייה, אך רק שניים מהם מונצחים בספר נופלי הקרייה ועל קיר ההנצחה בחדר ההנצחה שבבית יד לבנים ולהגנה בקרייה.

יוסף רוטבלט- שנפל בדרך מחניתה.

אריה שוסטקובסקי– שנפצע ומת מפצעיו מפצצה שהוטלה לאוטובוס בעיר התחתית בחיפה.

השלישי, מרדכי שכטמן, שהיה נהג קטר ברכבות המנדט ונרצח ע"י עוזרו הערבי מסיק הקטר, שרצח אותו על הקטר בבלאד-א-שייך (תל חנן של היום) ונמלט. שכטמן לא הונצח

אשתו צילה וילדיהם יצחק ורחל, המשיכו להתגורר בביתם ברחוב א' 79 שנים לאחר הירצחו.

בית שכטמן ברחוב א' 79

  שכטמן הקומוניסט, אשר סבל מן הנאמנות  של המפא"יניקים  למסורת "בלי חרות ומקי" .   

      כשנספה במאורעות ב-1938  לא צויין בין הנופלים, הוא היה נהג קטר כאשר עוזרו הערבי המסיק של   תנור מנוע הקיטור, רצח אותו בבאלד א שייך וברח.

      אלמנתו  לפרנסתה ולקיומה  הייתה מקבלת לחצר הבית ערמות של סלעיםאותם הייתה מנפצת בעזרת פטיש ביד ,לאבני התשתית  המשמשות לבנית הכבישים, כך היו מביאים לה מסמרים מישנים מעוקמים  אותם יישרה והחזירה לשימוש,  ב-1942 פתחה גן בחצר לילדי המגוייסים,

  ושם אפשר לראות את ברכת השחייה הראשונה בקריה. 

הבריכה הראשונה בקריה > בגן צילה שכטר

הסיבה שאינו מונצח: כי מרדכי שכטמן היה חבר המפלגה הקומוניסטית (מק"י), לכן היה "מוקצה".        ("בלי חרות ומק'י ")

מן הראוי עתה, שבקרוב יערכו שיפוצים נרחבים בחדר ההנצחה לתקן את העוול ושמו של מרדכי שכטמן יונצח גם על קיר ההנצחה.

שנה טובה,

אבישי

 

אלי רביד/ליישי :שיירת יחיעם

בהמשך למה ששלחתי  לאחרונה לגייזי ופורסם באתר בנושא זה , ובהמשך למה שכתבתי לך אתמול , אני מעביר  קובץ מסמכים נוספים, התומכים ביציאת "שיירת יחיעם " מהקריה ,סמוך לקן "השומר הצעיר " ואני בדעה שעל השלט  ההיסטורי  שיקבע על הבית ,נכון לציין זאת . תוך העיון במסמכים הרבים,  עלתה אצלי השאלה האם לא היה ביציאת השיירה  מנהריה , למרות ההתראות שקבלו ,משום שאננות וקלות דעת ,שהובילה לאסון הנורא ולכישלון . צפה ועולה בין היתר גם  השאלה למידת משקלם וערבותם לביטחוננו של  "הסכמים עם הערבים והבריטים להפסקת ההתנכלויות",שבן עמי פחטר, שגר בקריה ,בטח בהם אז ,בעת יציאת השיירה ליחיעם ב1948, ושילם בחייו,…..

גם היום , 70 שנה אחרי, בערב ראש השנה תשע'ט {ספטמבר 2018 }שבה ועולה  אותה השאלה ונשמעות אותן המנגינות… ככל הנראה , נחיה כאן כל עוד כוחנו הצבאי בעל עוצמה רבה ועולה על אויבינו,, נהיה ערכיים, רודפי שוויון וצדק, מכבדים את כל אזרחי הארץ ואת האחר ,מחונכים ותרבותיים,נמשיך ונהיה פורצי דרך בתחומים רבים, ומצניעים לכת.

שנה טובה לך ולכל בני משפחתך הטובים.

אלי רביד , ליישי

 

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים בדרך כלל מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, מרצונם או שלא.  יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושרשים.

 

אלי רביד , ליישי {28.8.2018 } : אני מצרף קטעים רלוונטיים  מהפרסום במסמך זה, תשובות לשאלה של אבישי ברק  לצורך שילוט אתרים בקריית חיים :קן השומר הצעיר—האמנם יצאה שיירת יחיעם או בחלקה מקן התנועה בקריית חיים ??

 

מאמצע  1946 בן עמי מפקד נפת זבולון מטעם 'ההגנה',  לחניתה הוא הגיע רק בחופשות – "טס במהירות לבדו דרך עכו העוינת" על  אופנוע BSA.

גדוד ג' מנפת זבולון בחטיבת 'לבנוני', הוקם רשמית ב- 25 בדצמבר 1947 בטקס שנערך על גבעה טרשית, ששימשה לפני כן כמרכז אימונים – 'גבעת שמיר'- ליד קיבוץ רמת-יוחנן.  את המסדר של 140 לוחמים,  כשרק 50 מהם נושאי נשק – סקר מפקד הגדוד הטרי, בן עמי פכטר. הגדוד, על שלוש פלוגותיו: פיטרל במרחב, הגן ואיבטח את הקשר בין הישובים המבודדים שבגזרה כולל תחבורה ולווי אוטובוסים.

המפקדה בה ישב בן עמי הייתה ברחוב ד' בקרית חיים.  משם ניהל את הגנת הנקודות המבודדות בגליל המערבי וצפון חיפה. יש אומרים כי המטה שלו בקרית מוצקין.

לאחר ויכוחים הוחלט במפקדת חטיבת 'כרמלי', במושבה על הכרמל, לסייע לישובים הנצורים – כל משורייני החטיבה הועמדו לרשות גדוד 21. נשק אוטומטי הופרש מהכוח שהיה בחיפה, חלק מהמשוריינים 'נודבו' ממקומות העבודה של לוחמי החי"ש אנשי הגדוד של בן עמי;  משאית משוריינת של תחנת הקמח [של שטיבל] במפרץ, וטנדר משוריין מ'סולל בונה' – חברה הסתדרותיתגם את האוטובוס המשוריין של קואופרטיב התחבורה 'השחר', מספרים כי בן עמי קיבל את האוטובוס תוך הבטחה להחזירו אמר להם שהוא יסע עם האוטובוס רק לחניתה, אילון ומצובה אבל לא ליחיעם …" בסוף לקח את האוטובוס ליחיעם".

 

ב 26 מרס 1948 בחג פורים עם ערב יצאה מחיפה בחסות הבריטים שיירת אספקה לישובי הצפון;  הם התקבצו ב'מחנה הקיבוצים'  שברחוב ה' בקריית-חיים, פרצו מחסומים, עקפו את עכו, וללא ירייה הגיעו לנהרייה שם הוחלט לשלוח אותה להמשיך את המשימה לכיוון ה'משולש הצפוני' – חניתה, אילון ומצובה. ובאילון יצחק אבני "שלא הסתדר עם בן עמי ".

בן עמי, הוא 'אהוד', מארגן השיירה המשיך לחניתה שלו, בעודו מורה למפקד פלוגה 11 ליעקב פונדק לצאת עם חשיכה  ממצובה לעזרת  יחיעם הנצורה. אחרי 10 דקות הליכה לכיוון כביש תרשיחא, באה פקודה מ אהוד – המג"ד – לחזור לבסיסם הוא החליט לצרף את לוחמי הפלוגה ולצוות אותם לשיירה  הגדולה ליחיעם.

בן עמי הגיע עם הטנדר מחניתה למצובה וכולם חוץ ממפקד הפלוגה עלו לאוטובוס לנהרייה בדרך ליחיעם

 למחרת –  שבת, ט"ז באדר ב' תש"ח 27.3.48 יצאו להשלים את פריצת דרכי הגליל-המערבי ולהביא ליחיעם הנצורה את המצרכים הדחופים ביותר.

"גדוד 21 ישב בבית ההבראה של קופת-חולים בשבי-ציון ומשם התארגנה השיירה ליחיעם" אמר לי עמוס איש שבי-ציון.

הדרך ליחיעם קשה ורבת פיתולים, לצידיה מטעים וצמחיה סבוכה – מקום טוב למארבים. הדרך עברה בין כפרים ערבים וביניהם הכפר הגדול והעשיר – כאברי.

למפקדה בבית 'רונה' בשבי-ציון, זה שהבריטים פינו אותו, הגיעו הרבה ידיעות וסימנים, שצפוי מארב על הכביש. כאמל אבו מזייד הידיד הדרוזי, 'המודיע הצולע' מג'ת, שלח את חאליל מהכפר אל-סמריה, להודיע לקצין המודיעין של החטיבה אומרים שהיה זה אברבוך, על מארב גדול לשיירה "הם שמו הרבה אבנים על הכביש ומחכים לכם בסיבובים של הכפר אל-כאברי – אל תנסו להגיע ליחיעם".

גם הש"י דיווח על מארב, שצפוי באותו היום "בו ישתתפו כאלף ערבים"  ידעו כי אדיב ששיקלי, מפקד הכנופיות, לא הסכים עם ההסדר על חופש מעבר.

בן עמי, שמע את דיווחים ולא התרשם, בתנועת ביטול דחה את ההצעה להמתין. הרבה פעמים שמע סיפורים שהתבדו, האמין כי ההסכם המשולש עם הבריטים והערבים יחזיק  כי היה בו אינטרס משותף לכולם.

למרות כל האזהרות החליט בן עמי אשר שיכנע את מפקדיו לצאת ליחיעם ["אני אלמד אותם איך מעבירים שיירות"], ופסק בהחלטיות "הבריטים הבטיחו שהדרך פנויה, אין מה לדאוג, הבטחה שלהם זו הבטחה – הכול יעבור בשלום".

"צריך להיות פחות יהיר" אמר בדיעבד חיים בלום מכפר חסידים.

 

בן-עמי התעקש ועמד על כך שבכל רכב בשיירה יהיו שני נהגים, הוא הראה דוגמה אישית והתנדב כנהג בטנדר המשוריין [-לוחות פח ברזל וביניהם עץ עבה, תוצרת עצמית] זה מ'סולל בונה', מאחר והיה בו רק נהג אחד.

 

שבת 27.3.48  בנהרייה ליד קפה 'גילה' התארגנה השיירה יש אומרים ליד קפה 'פייבלמן' מקום בו בעל הבית ואשתו וה"בנות שעבדו" במקום והיו מכייסות מהבריטים תחמושת – היו ידידיהם.

 

השיירה יצאה בשעה   14:00 לדרכה – 7 כלי רכב 89 איש ואספקה של חומרי בניין לביצורים, תחמושת ומזון.

ראשון – משוריין פורץ-מחסומים עם 14 לוחמים –  הנהג מפקד השיירה איתן [פרידריך] זית [זייץ] . ממלא מקומו מנחם שוורץ [חמל'השביט  "גיבור אמיץ מאד" – ובו תחמושת ליחיעם.

אחריו – טנדר משוריין, הנהג בן עמי עם 5 לוחמים. איתם מקלע וטון וחצי ירקות לנצורים. לידו מרדכי רוזנברג  נער בן 16, חניך במוסך של  הקואופרטיב  "שם החניכים ידעו לנהוג גם אם לא היה להם רישיון, בשביל זה בן עמי לקח אותו".

 שלישי  בשיירה – משאית עם תא נהג משוריין. שני נהגים. עמוסה גם חלקי גשר למעבר על הגעתון הנהג הראשי – מקס שפירא.

רביעית נסעה משאית הקיבוץ – שני נהגים, נהג ראשי משה יונאי מכפר חסידים, ובה אספקה לנצורים.

חמישי יצא  משוריין בו 15 לוחמים ועם 19 חברי משק החוזרים לביתם. בהם מפקד יחיעם – גרשון פלטנגר.

שישית יצאה משאית עם תא נהג משוריין, שני נהגים. וגם בה אספקה לנצורים.

שביעי ואחרון – אוטובוס משוריין משירות 'השחר' עם שני מקלעים ובו 39 לוחמים. נהג שוקה רייף בפיקודו של משה שינרמן, אחותו עליזה  שם, אלחוטאית, גם היא נהרגה  בקרב.

הערות משלי ל"שיירת יחיעם "–אלי רביד, ליישי.   28.8.2018  .

 

המסמכים המוצגים כאן ,ועיון במסמכים נוספים  מעלים  כי ביום ששי  26.3.1948 ,התארגנה השיירה ב"מחנה הקיבוצים " שברחוב ה' בקרית חיים. קן תנועת "השומר הצעיר "בקריית חיים נמצא בסמיכות למקום התכנסות  וההתארגנות . בו ביום , מגיעה השיירה לבית ההבראה של "קופת חולים " , ששימש  בסיס ומקום מושבם של לוחמי גדוד 21 של חטיבת כרמלי. למחרת , יום שבת 27.3.1948 , חוברת שיירה זו , שיצאה מקריית חיים,אל מכוניות ולוחמים נוספים שהתכנסו ברחוב שדרות געתון , הוא הרחוב הראשי של נהריה,והשיירה המורחבת  שמנתה 90 לוחמים יוצאת לדרכה ליחיעם.46 לוחמים  נופלים בקרב,  ביניהם בני הקריה שהיו יסוד והכח הגרעיני בגדוד 21 של חטיבת כרמלי.בספר " בני קריית חיים " , לזכרם של  86 בני הקריה שנפלו במלחמת העצמאות,

כותב  ,האלוף משה כרמל, מי שהיה מפקד חטיבת "כרמלי" { נען, סיון תש'י }:

"בני הקריה היו בין מעולי הלוחמים הנועזים והענווים שהיו מופת לרבים שנלקטו ובאו אחריהם,מקרוב ומרחוק. אבק ההתרברבות לא דבק בפעלם וגבורתם, הם לא שואפי מלחמות ומעולם לא נשאו נפשם לברק החרב. חניכי השלום, העבודה וההגנה היו.בני הקריה לא צמחו על קרקע בור  שלא סוקלה, לא נחרשה ולא נזרעה. מאבותיהם ואמותיהם ינקו שורשיותם, עז רוחם ,נאמנותם, התמסרותם. עוד בבית ההורים הבשיל זרע הגבורה והחלוציות, רוח הבית , אהבתו וברכתו הלכו עם הבנים לקרב".

.

 

 

                 

דב אהרונוב:רנית אהרונוב בתו של אחי יקיר- חוקרת מצטיינת

 רנית בתו של אחי יקיר אהרונוב לא מביישת את המשפחה

משתתפת בפיתוח הבינה המלאכותית וזוכה להדים רבים בעיתונות העולמית וגם בארץ

https://www.geektime.co.il/ibm-debater-in-israel/

  (רנית מופיעה בקטע הוידאו שמשובץ בקישור המצורף למעלה) 

 

https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3740568,00.html

 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5291376,00.html

 

https://researcher.watson.ibm.com/researcher/view.php?person=il-RANITA

דב אהרונו

אבישי ברק-העברה מצבי אמיר:מסיפורי קרית חשמל

 

בסיור האחרון,  לתולדות הקריה שהעמותה לתולדות חיפה, שהדרכתי השתתף גם מורה דרך שעומד בקשרים עם מורי דרך אחרים, קיבלתי תגובה ממורה דרך בשם אמיר טל מחדרה שסבו ואביו היו בין ראשוני מתיישבי קרית-חשמל.

 

 מאת צבי אמיר

הדפים מסיפורי קרית חשמל:

מספר-1

מספר-2

מספר-3

מספר-4

מספר-5

מספר-6

מספר-7