העברה מ"עונג שבת " 27.10.23 , בעריכת פרופ' דוד אסף.

אוקטובר 2023.צילום :אדי ישראל

ב-8 במרס 1957 פינה צה"ל את אחרון חייליו מרצועת עזה. כמה ימים קודם, ב-5 במרס, מסר דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, הודעה לכנסת ובה הסביר את החלטת הממשלה לסגת מחצי האי סיני שנכבש ארבעה חודשים קודם לכן במלחמת סיני ('מבצע קדש').'אם כי ישראל לא הצליחה להשיג את הפתרון הרצוי ביותר לבעיית רצועת עזה, שהוא מינהל משותף של ישראל ואו"ם', אמר בן-גוריון, 'הרי ישראל הודיעה כי אם יתחדש המצב הקודם ברצועה שומרת לה ישראל חופש פעולה' – נשמע מוכר?

שבועיים לאחר מכן, ב-19 במרס, ירד בן-גוריון דרומה, מלווה בשלישו הצבאי נחמיה ארגוב, במנכ"ל משרד הביטחון הצעיר שמעון פרס, ברמטכ"ל משה דיין ובאלוף פיקוד הדרום חיים לסקוב. הוא נפגש עם חברי הקיבוצים נחל עוז ונירים, הסביר להם פנים אל פנים את הסיבות לנסיגה וניסה להפיג את חששותיהם.

מן הפגישה נותרו גם צילומים נפלאים בשחור-לבן. שם הצלם לא ידוע לי (ותודה ליגאל וישינסקי מעפולה שהעבירן לי):

דוד בן-גוריון בפגישה עם חברי מזכירות נחל עוז.{19.3.1957}

דוד בן-גוריון בפגישה עם חברי קיבוץ נחל עוז.{19.3.1957}. במרכז התמונה משה דיין, ושלישי משמאלו שמעון פרס (יד ימינו על לחיו). בצד שמאל (באמצע) אפשר לזהות את מחצית ראשו של נחמיה ארגוב. זיהויים נוספים יתקבלו בברכה.

ומה היום?

האם ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, ביקר עד היום בנחל עוז או בנירים?

בברכת השלום והניצחון,

דוד אסף.

אלי רביד,ליישי : בני קריית חיים נמנים על מייסדי קבוץ נחל עוז { "התנועה המאוחדת "} וקבוץ נירים { " השומר הצעיר "}.רבים מבני הקרייה הם מייסדי חברי ותושבי ישובים רבים בעוטף עזה.

שבת , 14.10.23.

העברה מ"שירונט".

מקום לדאגה.
מילים: יהונתן גפן
לחן: מתי כספי

בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא.

העברה מ"עונג שבת ",13.10.23 בעריכת דוד אסף.

 אנו עדיין בעיצומם של 'הימים הנוראים' ומי יודע כמה זמן עוד יימשכו. אנו עדיין קוברים את מתינו, מבכים את ההולכים שלא ישובו, מתאבלים על זיו העלומים ועל חמדת הגבורה, על קדושת הרצון ועל מסירות הנפש. אנו עדיין מייחלים לרפואת הגוף והנפש של אלפי ישראלים ודואגים לשלומם של החטופים שנשבו בידי אויב רצחני. עוד תבוא עת ההתחשבנות מבית, והיא תבוא. ובינתיים – ימי נקם ושילם באויב. 

את תפילת 'יזכור', הראשונה בתולדות הציונות, חיבר ברל כצנלסון בשנת 1920, לאחר נפילתם בקרב של מגיני תל חי ויוסף טרומפלדור בראשם.

שמו העברי של ברל – בארי – ניתן לקיבוץ הפורח במערב הנגב, שהפך ביום שבת לעיי חרבות ומיטב חבריו, בניו ובוניו נרצחו באכזריות ונלקחו בשבי.לבי עם אשל גת, חברי משנות המילואים הארוכות, בן קיבוץ בארי, שרעייתו כנרת, בתו וכלתו נלקחו בשבי האויב, עם פרופ' יונתן דקל-חן, חבר קיבוץ ניר עוז, שבנו שגיא נעדר, עם הרב בני קלמנזון מעתניאל שבנו אלחנן נפל בקרבות, עם חברתי ד"ר רוחמה אלבג שאחייניתה לירי נלקחה בשבי, ועוד ועוד. כל אחד מן הקוראים מכיר בוודאי משפחות כאלה, והדם רותח מכאב והלב מתפקע מזעם. 

כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת,

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו.

ננצח כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו דרך אחרת. ננצח ונבנה הכול מחדש. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו!

השיר מבוצע על ידי חבורת 'העוּזִים' או 'החלוצים', שם שניתן לקבוצת זמרים ישראלים ששהו בארצות הברית בשנות החמישים, ובהם רן אלירן, אֹהֶלָה הלוי, אליעזר אדורם, רות בן צבי והמלחין והמעבד אמיתי נאמן. החבורה הקליטה שיר זה בין השנים 1957-1955 (אז שהה נאמן בלימודי מוזיקה בניו יורק) בהזמנת איחוד בתי הכנסת הקונסרבטיבים. 

הערה לשונית: בכל הביצועים שרים בטעות 'וִיְרוּשָׁלַיִם לדור ודור', עם שווא מתחת ה-י', במקום בהגייה הנכונה שהיא וִירוּשָׁלַיִם, ללא שווא (vi-ru-sha-la-im). 

שדות בארי

0הארץ הזאת שמעון ישראלי מילים: דן אלמגור לחן: שמעון ישראלי אם תשאל כל אחד: "זאת הארץ שלך אך אמור: מה לך היא אומרת?" – לא יוכל לענות. כי הארץ הזאת בעיני כל אחד היא אחרת. אך אם בני או בתי ישאלו גם אותי: מה פירוש ארץ זו לגביך? – אז אומר לו: "אני אספר לך ואתה תספר לבניך!" כי הארץ הזאת כי הארץ הזאת בשבילי היא שמחה מהולה בדמעות. היא תפילה חרישית. היא חלום של דורות. היא המיית שורשים שצימחו צמרות. היא שדה של תלתן. היא כמו ילד צוהל. כמו זקן מתפלל. היא הכל בשבילי. היא הארץ שלי. כי הארץ הזאת היא חמסין וקוצים וחיוך נערות וריחות פרדסים זה אולי מיושן זה נשמע ציוני אבל ככה אני וכזאת בשבילי היא הארץ שלי היא חורשת התמרים במדבר השומם היא חלום מטורף שפתאום התגשם יש גדולות מארצי יש יפות אבל היא היא הארץ שלי

אלי רביד{ ליישי }.

המדינה הפקירה את אזרחיה. המדינה שהוקמה בדם יזע ודמעות על ידי אבותינו , הורינו , אנו ומיטב בנינו ונכדינו , כדי שיהודים לא יתחבאו עוד בארונות בתיהם מפני שחיטה , לא הייתה לצידם באסון טבח שמחת תורה 7.10.23 שהתרחש ביישוביי עוטף עזה, ערים , קיבוצים ומושבים כאחד. בני קריית חיים וחבריהם היו מיסדי ישובים אלה והם המאכלסים אותם. עוד תגיע העת לבוא חשבון עם אלה שמעלו בתפקידם והפקירו את המדינה ואת אזרחיה אך עתה העת להילחם על חיינו כאן. חיזוק וחיבוק לכל הלוחמים , בנינו ונכדינו, הנושאים על כתפיהם את המדינה האהובה שלנו כל ימות השנה. הם אלה שיכריעו את אויבינו למענינו ולמען הדורות הבאים.

העברה צילום ynet

אסיף. מילים: איתמר פרת. לחן : נעמי שמר. שירה : מיכל טל

שנת תשפ'ד

מתוק התפוח מילים ולחן: לא ידוע תרגום: יעקב שבתאי הן לחם ומיטה כך את אומרת את נותנת לי בגדים וכל חיי אז שימו לב והקשיבו ידידי הן זה גן עדן שהוא קצת יפה מדי מתוק התפוח והים הוא מלוח מה שטוב הוא טוב וטוב מהטוב הוא לא טוב כן רק אותי את אומרת אותי את אוהבת כל ימייך זה נשמע מתוק מדבש אין לי כמו מריה רוזה אך אין לי אחרת כמו רוזה מריה זה סיפור ישן חדש.

העברה מ"שירה עובדת."

מילים : יענקל'ה גלפז. לחן : מוטי שריד. ביצוע בכורה בחגיגות 20 שנה לעין גדי.

נכתב במיוחד למופע חג ה-20. ההקלטה מתוך "בין סתיו לסתיו" הרהורים ופיוט בצליל ותמונה למלאת 20 שנים לקבוצת עין גדי, 1956-1976.

לפר ערב טוב.

באחד הפרקים בספרו המתארים את קבוץ עין גדי בשנותיו הראשונות , כותב אהוד בן עזר שיהודה אלמוג , ראש המועצה הראשון של "המועצה האזורית תמר " הוא קרוב משפחה שלך. הכיצד ?

כל טוב

ליישי

תשובת צבי לפר

ללישי שלום רב

שמו המקורי של יהודה אלמוג היה אריה מצקביץ. לאחר שגויס לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, ערק בווילנה קיבל תעודות מקרובי משפחה שבנם נפטר, ואימץ את זהותו יהודה קופילוביץ. הוא היה אח של סבתי, אם אבי. משפחת מצקביץ כללה את סבתי, מרים, בכורה ואחריה הבנים יהושע -ליב, שלמרות שהוסמך לרבנות עלה ארצה והיה חבר בקואופרטיב מחלקי חלב תנובה בקריה. 2 מבניו נפלו, ביום אחד, בשיירת יחיעם. אח אחר משה – יוסף, היה איש הבונד והיגר לארה"ב ונפטר שם ערירי. אח נוסף שלמה, שעברת את שם משפחתו לבן דוד, היה ממקימי גדוד העבודה ואח"כ עבד בנשר כאחראי על המדחסים, שבעזרתם קדחו חורים לפיצוץ ההר בעיקר בחריבה, אליה הובילה דרך מנשר שבה הובלו האבנים במשאיות למפעל נשר. אחת צעירה, שנולדה לאחר מות אב המשפחה, דוד, נקראה על שמו דבורה. 2 מאחיו של יהודה, שלמה ודבורה, הצטרפו לגדוד העבודה ועבדו בפלוגה שעסקה בסלילת כבישים.    

בברכה

צבי 

העברה מויקפדיה

יהודה אלמוג { 1895-1972}.

י

יהודה קופילביץ אלמוג (1895 – 23 ביולי^[1] 1972) היה איש תנועת "החלוץ" ברוסיה, עוזרו הקרוב של יוסף טרומפלדור מראשי גדוד העבודה, מפעילי הקיבוץ המאוחד בחברת אשלג ארץ-ישראלית, ראש המועצה הראשון של המועצה האזורית תמר. על שמו נקרא קיבוץ אלמוג, שהוקם בשנת 1979 בצפון ים המלח.

ביוגרפיה

יהודה אלמוג נולד בסולי שבפלך וילנה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (ליטא) בשם אברהם מצקביץ'. הוא הושפע בנעוריו מהפציפיזם הטולסטויאני. גויס לצבא האימפריה הרוסית וערק ממנו (ואז אימץ את שמו של בן דודו יהודה קופילביץ'). הצטרף לארגון "החלוץ" ברוסיה, ונרתם למשימות התנועה הציונית בהשפעת יוסף טרומפלדור. לאחר מלחמת העולם הראשונה, אלמוג יצא לאיסטנבול ופעל למען חבורות חלוצים, שנשארו שם ללא אמצעי קיום ודרך להגיע לארץ ישראל.בשנת תרע"ט 1919 עלה אלמוג לארץ ישראל עם יוסף טרומפלדור, והצטרף למייסדי קיבוץ דגניה ב׳ (טרומפלדור עלה ל״פינת הצפון״),^[2] השתתף בשנת 1920, בהקמת ההסתדרות הכללית. יחד עם חבריו מן "החלוץ", נפגש עם ישראל שוחט ראש ארגון "השומר", ויחדיו ייסדו את "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור" בקיץ של שנה זו. אלמוג עמד בראש "פלוגת פתח-תקוה" של גדוד העבודה, אשר חבריה השתתפו בהקמת עין חרוד בעמק יזרעאל בקיץ 1921.הוא היה מהפעילים הראשיים, למען התיישבות גדוד העבודה בקרקעות הברון רוטשילד בחורן. ובשנת 1922 יצא עם חיים שטורמן וצבי נדב לסיור בחורן, והציע להקים יישוב חדש בשיטה, שלאחר שנים נודעה בשם: "חומה ומגדל", אשר התבססה על החוק הטורקי הקיים. תוכניתו הייתה כי היישובים הראשונים יוקמו על ידי כ-500 איש, שיגיעו בו-זמנית אל האתרים. המתיישבים יגיעו ברכבת עם כל הציוד הנדרש להקמת היישובים. ויקימו בהם באופן מיידי את שני היישובים. בשנת 1924, יצא אלמוג לאיראן להביא עולים שיסייעו ביישוב החורן, אך משימתו לא הושלמה.^[3]בשנת 1928 בעת שחזר מאיראן, נפגש בדמשק שבסוריה עם צעירים ממועדון הנוער ברובע היהודי אשר דברו עברית רהוטה, הלהיב אותם ברעיון הציוני וסיפר להם על אדמות הברון רוטשילד בחורן. יהודה הציע לצעירים היהודים לעלות על הקרקע ולישב אותה בזכות העובדה שהם נתינים סורים. רעיון החלוציות קסם לצעירי הקהילה והתגבשה קבוצה להקמת תנועת החלוץ בדמשק בהדרכתו. יהודה הביא את דבר הקמת החלוץ בדמשק בפני מנהיגי היישוב בארץ, כדי שיארגנו את הכשרתם בקיבוץ לקראת עלייתם להתיישבות בחורן.בשנות השלושים והארבעים יצא אלמוג מספר פעמים למסעות ארוכים במזרח אירופה, בשליחות "החלוץ" וגדוד העבודה. הוא נפגש, בין השאר, עם קהילות יהודים ועם נציגי קומונות חקלאיות.תחילה היה ביתו בעין-חרוד, אך לאחר הפילוג ב-1923 עבר עם חבריו לתל יוסף. בעקבות הפילוג ל"ימין" ו"שמאל" בגדוד העבודה, והתפרקותו בשנים 1927–1929, הצטרף לחברי פלוגת גדוד העבודה בירושלים, אשר חבריה יסדו את קיבוץ רמת רחל. בשנות השלושים שינה את שם משפחתו ל"אלמוג", בהשראת הדרך שנסללה אז לאילת. הוא נישא לחוה, עולה מפולין, והצטרף כחבר לקיבוץ כפר גלעדי. בכל שנות פעילותו בים המלח התגוררה חוה בקיבוץ זה.לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: אילת, דן ועציון. אלמוג קרא לילדיו על שם אתרים בארץ ישראל מצפון ועד דרום, מדן ועד אילת; שמות הילדים מסמלים את החיים המגויסים למפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. בשנת 1962 נפטרה רעיתו חווה, ונקברה בבית העלמין בכפר גלעדי. לאחר פטירתו ב-1972 הוא נקבר לצידה, וחברים חקקו על מצבתו את המילים: "יהודה אלמוג, החלוץ הנצחי".

פועלו באזור ים המלח

לבקשתו של משה נובומייסקי מנהל חברת האשלג הבריטית בים המלח, יצא אלמוג בראש "הפלוגה המקובצת", אשר כללה חברי הקיבוץ המאוחד, להשתתף בהקמת מפעל אשלג בבעלות בריטית בסדום. הנהגת הקיבוץ המאוחד ציפתה כי הקמת המפעל תביא להקמת קיבוץ בדרום מזרח ים המלח. יהודה אלמוג התנדב להנהיג את הצעירים שהתגייסו לעבוד במפעל האשלג, ולהשתתף בהקמת יישוב חדש באזור המרוחק והמנותק. באותם ימים, לא הייתה דרך סלולה לסדום. ההגעה התבצעה בסירות אשר נעו מספר שעות מחופו הצפוני של ים המלח.

עד תש"ח 1948 הנהיג אלמוג את ציבור העובדים המאורגן בחברת האשלג. בינו לבין נובומייסקי מנהל חברת האשלג, שראה בהקשר הפועלי החלוצי עניין ערכי חשוב, שררו יחסים מורכבים. הקמת מדינת ישראל ערערה את אחיזתה של חברת האשלג באתר. עם פרוץ הקרבות, ניסה נובומייסקי לשמור על המפעל, מתוך כוונה להפעילו מחדש כאשר תסתיים המלחמה.

ב-20 במאי 1948 ננטש אזור צפון ים המלח בהוראות המטה הכללי; כמו גם מפעל האשלג הצפוני והשכונה העברית שהקימו עובדיו, קיבוץ בית הערבה, ואחר נהרסו בידי ערבים. המפעל הדרומי גם הושבת על ידי לוחמי הפלמ"ח לפני הנסיגה מן האתר. אך עוד לפני ההחלטה לעזוב את החוף הצפוני, פיטר נובומייסקי את עובדי החברה. פיטורים אלה הקצינו את היחסים המתוחים במילא בין נובומייסקי לבין אנשי הקיבוץ המאוחד, חברי בית הערבה ועובדי המפעל ובראשם יהודה אלמוג.

לאחר תש"ח, הוביל אלמוג קו נוקשה כלפי נובומייסקי, וזה התקשה לחדש את העבודה במפעל הדרומי. וכך, בשנת 1952 הוקמה החברה הממשלתית "מפעלי ים המלח", ונובומייסקי נושל למעשה ממפעל חייו. יהודה אלמוג מונה אז גם לראש המועצה הראשון בים המלח, כשנוסדה המועצה האזורית "תמר". בשנת 1965 נאלץ לפרוש מתפקידו עקב חילוקי דעות עם חברי המועצה.^[4]

במהלך השנים תרם אלמוג רבות לפיתוח אתרים היסטוריים וישובים בים המלח. בין היתר יזם הקמת מלונות, יישובים, כבישים ושיקום אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים, כמו מצדה. בין יוזמותיו היו "אגודת מצדה", מוזיאון בית היוצר בנווה זוהר ובניית "משכן לתרבויות ים המלח" במצדה.