פורסם ב

"שין" :זמן לדון בהתקנת מיטות נוסעות לרוה"מ ולעמך

 

פיאט טופולינו >> מיטה באוטו

אחד עשיר עשה כאן מכה, נהייה עוד יותר עשיר וקנה את המרצדס הכי יקר וגדול ומרשים שיש.איך שהוא מוציא שמח וטוב לב את האוטו מהסוכנות ונעמד באדום כבר ברמזור הראשון, הוא שם לב שלידו נעצר פיאט טופולינו קטן.  הכי פיאט הכי קטן.מדוגם אמנם עם המון תוספות, ומגנזיומים וגגונים, ואנטנות ואורות אך גם משתעל ומוציא עשן סמיך מהאגזוז ונהגו גם כן הקטן, מסמן לו נואשות בסימן הבינלאומי הקדום של סיבוב יד, שיפתח את החלון רגע בשביל לדבר. המרצדס מנמיך את הרדיו פותח את החלון בלחיצת כפתור והטופולינו הקטן מצדיע לו, שואל וזה עונה: סחטיין! כל הכבוד! חלונות חשמליים הא ?   כן כן עונה האמיד בענווה.הגה כח מה ?  בטח

אוטומטי 4 על 16 נכון ? וודאי וודאימערכת משהו הא ?  הכי טובה 16 רמקולים וטלויזיה אל-סי-די-די-טי . ג'י-פי-אס יש ?  נו באמת . ווי ווי ריפודי עור אני רואה ? 

נכון מאד ,כסאות מתכווננים ?  בטח מה חשבת ? מקרר ? כן כן תירגע ….ואיפה שמו לך את המיטה ? מה ? איזה מיטה? על מה אתה מדבר ?  מיטה ?  

המרצדסאי בהלם. אל תגיד לי שאין לך מיטה באוטו כזה, בחייך, על מה שילמת ? עונה לא הקטן.  בוא הנה עבדו עליך !!  חסכו עליך את המיטה.חבל שאין לי זמן להראות לך את ההתקנות של פיאט אצלי. אדום צהוב ביחד – ירוק והטופולינו משאיר שלולית שמן ונעלם בענן האגזוז…..בעל המרצדס בקריזה עמוקה, לחץ הדם עולה, מקלל חרישית בקול רם, עושה סיבוב פרסה ממסלול ימני, חוטף צפצופים וצעקות אבל שילכו כולם קיבינימאט והוא כבר בחזרה בסוכנות, זורק את המפתחות עם השלט על השולחן וצועק על מנהל המכירות: תעבוד על אימא שלך בחור, יש לכם 48 שעות להתקין לי באוטו מיטה זוגית הולנדיה מאחורה! כנופייה! ניסיתם לחסוך עלי הא?  טורק את הדלת ויוצא. אחרי שלושה ימים האלפיון העליון חוזר ובמגרש לפני המשרד עומד מחכה הפרייבט מרצדס ומאחור במושב האחורי מותקנת  מיטה זוגית מתכווננת עם מצעים ותאורה לקריאה ונעלי בית.

 

איך שהוא בדרך הביתה רגוע וטוב לב הוא רואה פתאום ברמזור את הפיאט טופולינו המעשנת ועכשיו יש לו על הגג גם קולטי שמש….  לא יאומן! מסתכל לחפש את הנהג בשביל לעדכן אותו שהוא כבר לא פרייר אבל החלונות סגורים ובפנים לא רואים כלום. מלא אדים.  מצפצף מצפצף וכלום.  יוצא מהאוטו ניגש לחלון ודופק ודופק ומביא גם כמה מכות על הגג ואז אחרי שכבר היה פעמיים ירוק והפקק  מאחור בעיצומו והקללות בשיאן נפתח פתאום החלון ואדים מתחילים לצאת גם החוצה ובעל הטופולינו מוציא ראש רטוב ואומר:  הי הי בנאדם מה אתה משתולל ? אתה לא זוכר אותי?  שואל המרצדס עם חיוך : רק לספר לך שכבר התקינו לי מיטה מאחור.  

 

באמת ?  עונה לו הקטן, תגיד לי יה פסיך אתה מופרע לגמרי ? בשביל לספר לי את זה אתה מוציא אותי באמצע המקלחת ?

 

 

 

פורסם ב

מכנס ילידי 1944

בשקט בשקט התכנסנו לפני מספר שבועות אנו ילידי 1944 שנוצרנו בעונג רב תשעה חודשים קודם ע"י אבות שחשבו בטעות או בעורמה שהנה המלחמה נגמרת ואפשר להוריד את האמצעים עאלק.(בואי יפתי בואי, הניצחון קרוב ותפסיקי עם הכאבי ראש…) זאת כדי לציין 50 שנה לסיום התיכון ועזיבת הבית ב- 1962

 

מצ"ב חלק ממה שאמרתי במפגש….

 

שיהיה טוב,

 

צוהוריים טובים !

לא להיבהל חברה, זה נראה הרבה דפים אבל כתוב Arial 30  בגלל השמיעה הדפוקה שלי. הופ עברו 8 שנים מאז כנס ה- 60. ד"א כל מי שכאן עוד היה בחיים אז ? ורק לציין לפני הכל שאני שמח ששמענו בקולם של המארגנים ולא חיכינו עוד שנתיים לגיל 70 כי לפי מה שמסתמן כרגע, אחרי שיגמרו לגרש את הסודנים יגרשו גם את הפיליפינים ואיך נגיע כשכמעט כולנו כבר אשרי יתומים אנחנו.

כשנודע לי שהכנס הזה יהיה בק"ק ת"א, בסינימטק ולא בקריה התגובה הראשונה האבטומטית שלי הייתה, מה פתאום ?  מה לעיר הזימה ת"א ולבני קריית חיים החסודים ?  בשביל זה שתלנו אקליפטוסים כדי לייבש את הביצות בקן ?  בשביל זה חרפנו נפשנו וגנבנו גויאבות כדי לעזור להורינו במשק הבית ? בשביל זה ויתרנו על משחקי מחשב וטלוויזיה צבעונית והלכנו ליומיות בבית העם, באורות, בספיר, בסביון וביובל ?  בשביל זה נכנסנו לים בדגל אדום כהה וכמעט טבענו יחד עם יודית כהן ועוד בחוף נאות שלה ? בשביל זה ידענו כל ספסל וכל עקרב בחורשות ?  מילא פגישה בחיפה עוד הבנתי.  בכל זאת היינו קשורים אתה, לפחות עם מצעד המחולות בימי העצמאות ומסע האופניים באחד במאי – אבל תל-אביב ? אימייל קצר לידידי כאח לי שי מ- ד' 69 שיעזור לי להרים את נס המרד הביא לי תוך דקה את תשובתו הברורה: אם תעקוב בתקשורת ידידי מד' 61 תלמד שבקריה פוגשים היום רימוני הלם וסכינים ולא את החברה הגזעיים של פעם..אל תתקרב.

 

לפני הכל כדי שלא יקרה מה שקרה לפני 8 שנים בכנס ה- 60 שלנו כשסיימתי כזכור את ההנחיה המדהימה שלי  ב"תודה שבאתם", לקחתי את הצ'ק הנחמד, שמתי אותו בהוצאה לפועל ורק כשהגעתי הביתה נזכרתי שלא הודיתי לעוסקים במלאכה, אז הפעם אני רוצה להודות כבר עכשיו לפני שמתחילים.למארגנים, שרה'לה, שושה ואורי פלדמן, למרים ויוסף ספיר, לכגן, לצפרירה, למשה ביק גפרורים לך נדליק, לצבי המסריט  מבית העם שהסיע את התרגום בצד לפי צעקות הקהל, לוונדרמאן ולסוסה שלו שבבית אבות היום, לראובן ארצי ,לפלפל מזרחי במוצקין, לאמן ולאקורדיון שלו, לבית הקפה, לסרדניק, לגבאי בית הכנסת שהרשה אופניים ביום כיפור וגם להציץ למקווה של הנשים בכל יום אחר, לאבא חושי, למאפית פינטל, לשוני מהכדורגל, לגנן של בית העם שרדף אחרינו עם גרזן ומזמרה כששיחקנו כדורגל על הדשא שלו, (ונראה אותו היום עם החיתול…) לסדרנים של בית העם שלא שמו לב שהצטרפנו  למשלמים כשפתחו את הדלתות בהפסקה כדי לאוורר, לצריף, למגדל המים, לקן, לסניף, לחב' וולווטה ששמרה על עור אפנו, למגרש הכדורסל בקרית חשמל, לנשיונל גאוגרפיקס שמעבירים עכשיו את האירוע הזה בלייב בסדרה "זקנים ובועטים",לחיים ארלוזורוב שבלעדיו לא היינו בני קריית חיים, לדן תיכון שבלעדיו לא היה לנו בקריה בית ספר  תיכון ולדנה אינטרנשיונל שבלעדיה איפה אנחנו ואיפה האינטר.

וכמובן לא נשכח את רש"י שבלעדיו לא היה לנו את כביש ראשי.

 

לקיסלביץ' שתרם את הקייטרינג היום, לגלעד וינגרטן, לצריף, לגב' גולד, לזקנה החביבה המצומקת והמקומטת שמכרה גרעינים בשנות החמישים בקונוסי נייר של ספר טלפונים, בפינת ד' וכביש ראשי והייתה אז כנראה כולה בת 60, לשומר מחסום הרכבת  שהשאיר את המחסום פתוח הערב במיוחד בשבילנו, אופס…זה קטע שהיה כשחשבנו שהאירוע יהיה בכל זאת בקן בקריה….

 

ולעזאזל שכחתי תודה ענקית להורינו (מישהו כאן עוד לא אשרי יתום אני ?). שעניין להם את קצה התחת איפה אנחנו ומה אנחנו עושים כל היום ולא חיפשו אתנו כל חמש דקות בנייד ולא ידעו שאנחנו בים שוחים למצופים, או על הגבעות או גונבים קרונית אחזקה  של הרכבת בשבת מהתחנה במוצקין ונוסעים על הפסים וגונבים פירות מהחצרות של אחרים ונוסעים באופניים לחיפה ולרמת יוחנן  והולכים יחפים בגשם ונכנסים למיכלים של איפיסי ולא מפחדים שפתאום תשובה ימלא אותם בנפט ועוד ועוד מעשים שכאלה. אם הילדים והנכדים שלנו היו עושים עשירית מזה היינו גרים קבוע בטיפול נמרץ בשיטת הכל כלול.

 

מאחר ועד עכשיו לא צחקתם מספיק אני מניח שאו שעוד לא קמתם, או שבשעה כזאת אתם רגילים כבר לנוח לפני ערב חדש, או שסתם מזמן לא החלפתם בטריות במכשירי השמיעה שלכם. רצינו להביא בחורה בתחתית המסך בתוך ביצה כזאת שתתרגם לשפת החרשים, אבל אז צריך גם לעיוורים ויותר קשה לסניליים.

 

אז מה היה או קרה ב- 1962 ?

בן גוריון עדיין עומד על הראש ולא שדה תעופה

ג'ון קנדי מוכר לנו הוקים

אדולף אייכמן הופך לאבקה

איפה יוסל'ה שומכר חוזר הביתה

מוקמת ערד

זאב ודידי מנוסי מקבלים טור בידיעות

מלכת היופי גולדה מאיר סליחה יהודית מזור

הפועל ת"א בכדורסל לוקחת אליפות

בלומפילד נחנך

הלירה מפוחתת לעומת הדולר מ-1.8 לירות לדולר, ל-3 לירות לדולר.

נרצחו מיכאל סטולרו, זיגפריד יכמן ודבורה צ'צ'קס ועד היום אין מושג מי-מה-מו.

נולדה מיקי חיימוביץ'

 

חברה, צריך לעשות הכל כדי לא להפוך מפגשים כאלה למשהו מפחיד ומעיק. לא צריך משפטים כמו  "איך שהזמן עבר מהר", אין "רק אתמול הלכנו מים לים וצעקנו "הפילו הפילו", אין "שמעת מה קרה ללב של זהו, למעי הגס של זהו ולקילוף והבוטוס של זאתי ?"  נסכים מייד שאנחנו אותם צעירים חדורי מרץ, בעלי און בלתי נדלה כשרק מטרה אחת עדיין לפניהם:  להגשים להגשים להגשים.

 

כדי לראות מה השתנה מלפני 8 שנים בכנס ה- 60 כשכבר אז לא כולם זכרו את כולם, וגם אם זכרו לא הבינו מה הקשר, אבקש שוב שכמו אז לפי הא' ב' כל אחד יקום יציג את עצמו, יספר בקצרה בבקשה  איפה לא כואב לו כשהוא קם בבוקר, כמה פעמים הוא קם לשירותים בלילה, כמה מיליגרם אספירין הוא לוקח, מה האל-די-אל שלו, הדבליו דבליו דבליו שלו, השטרודל שלו ומה הוא חושב על הכלות והחתנים שלו ואם היה רוצה לחתן אותם ביניהם רק שיעזבו את הילדים שלו במנוחה.

וכל מה שנאמר בלשון זכר מתאים גם לנקבה חוץ מהדיווח על הקימה בלילה שמתחלף בשאלה נקבית, באיזה עוצמה את חייבת לצעוק כל היום כדי שהחירש שלך ישמע ויתייחס. עברתי ביניכם קודם שנכנסנו לאולם ושמעתי את הבלופים המגוחכים שהכל עשר ואנחנו לא מתלוננים (דיר באלקום, נו באמת, אנחנו לא מתלוננים רק מפני ש- 68 שנים, כבר מהברית והבריתה, אנחנו רואים שזה לא עוזר וגם לא יודעים איפה ולמי).ותרשו לי לשתף אתכם בתזה שלי על כך  שהחיים הם כמו הגליל של הנייר טואלט שלקראת הסוף מתחיל להתגלגל ולרוץ יותר מהר.  נסו בבית עם גליל תלת שכבתי חדש. שמתם לב שפעם כשהיינו בקריה היה לוקח ליום ששי כמעט שבוע עד שהגיע והיום אתה לא מספיק להירגע מהשבת והופ יום חמישי בערב.אחרי שיסלקו אותנו מהאולם כאן ב- 2 נצא לרחבה שבכניסה ונתחלק לקבוצות תמיכה במעגל בסגנון של:  "אנחנו אוהבים אותך שלמה, אנחנו אוהבים אותך נחמה".וגם נחליף מידע ופטנטים  איך גורמים לזמן ללכת לאט יותר.אני למשל הייתי נכנס פעם לשוק כשהקופסא העגולה הזאת של הכדורים עם השבעה תאים הייתה נגמרת וסימנה בייאוש שהופ עבר שבוע.   מה עשיתי, התחכמתי עם סטרטאפ גאוני ושמתי בכל תא יומי כפול כדורים אז עכשיו קיבינימט השבועיים עוברים מהר.

 

לדעתי עשינו טעות שלא כללנו במפגש גם ילדים ונכדים.חשוב מאד שיכירו אלה את אלה.במצב הברדק בכבישים היום יהיה מאד לא נעים עם שניים יריבו על מקום חנייה כולל סכינים ומברגי פיליפס ואז במשטרה כשייקחו מהם שמות משפחה, הנדקר שעוד עם הפיליפס בגב יגיד פתאום: היי, בא הנה סבא רבא שלך זה פרידלר מרח' ד' ? סבתא רבאק שלי זאת שרה'לה שפירא מרח' א'….

 

זמננו תם, ילדים. שמרו על עצמכם ושנתראה כאן רובינו שוב בעוד 12 שנה כשנהייה בני שבעים, או שמונים או 50 מה זה חשוב.עשו מאמץ בבקשה !!  איכלו טוב, שנו טוב, תמלו והיזהרו מנחשים וטרומבילים !

 

 

 

 

 

פורסם ב

העולם, אז למי הוא שייך ?

כשהיינו צעירים היה לנו ברור שהעולם שייך למבוגרים וגם נתנו להם את הכבוד המגיע בגין כך.הם הרי ידעו להחזיק פטיש, לחפור גומה, לערבב בטון, לתקן נזילה, להחליף נורה, לגזום דשא, להיות חיילים, לשחק כדורסל, לנהוג באוטו וגם לכוון את הטורים שלו, לאהוב אישה ומה לא…

 

הייתי השבוע בחתונה, עמדתי ליד רחבת הריקודים הסוערת וחבר צועק לי באוזן:"תראה איך החברה האלה נראים ואיזה שמח הם עושים. אין מה לעשות, הוסף לזה את האייפונים, שמייפונים והאקזיטים שלהם כל יומיים ותבין שחד משמעית העולם היום שייך לצעירים".

 

ואני מסתובב אליו עם עיניים דומעות ואומר לו :

קיבינימט, אז אף פעם העולם לא היה שייך לנו ?

שין

פורסם ב

שי זה חבר לפי הגדרה

 בן אדם צריך שיהיו לו חברים.לפחות אחד.לי יש את שי שחוגג עכשיו לא משנה כמה.

 

הרי אם להבל היה חבר, קיין היה חושב פעמיים וכל ההיסטוריה הייתה נראית אחרת. גם המן היה ניצל כנראה אם היו לו כמה חברים להרים להם טלפון כשראה את מרדכי והמלך מסתודדים מתחת לחלון שלו בשש בבוקר, ופורים (יומיים) היה נמחק מלוח החגים שלנו.

 

משפחה קרובה, משפחה רחוקה, מכרים, שכנים, חברים מהלימודים, חברים מהתנועה, חברים מהצבא, חברים מהעבודה, הכל קשקוש.   זה טוב אולי לשבעה שלך.אנחנו מתכוונים לחברים מהסוג שאפילו באגד אין כאלה למי שבאמת מתחיל להאמין לתיאוריה שחברים יש רק באגד.

 

לי יש בד"כ הגדרה מוצקה של מה זה בדיוק חבר. זה מתחיל בסתם עוד חבר, ממשיך לחבר טוב וכלה בחבר משהו (שי) שזו הדרגה העליונה הקיימת בחברות של ימינו.אז ככה, סתם חבר וזה עדיין לא שי זה אחד שטוב במלמול דברי ברכה ביומולדת שלך למשל, או למקרה שיש לך צורך דחוף בעשרים אלף שקל עד מחר בשמונה בבוקר בשביל להשתחרר בערבות, או במקרה שהחלטת לעזוב את הבית ואתה מחפש מקום לשים את הראש שלך ושטקר לטעון את הנייד עד שזוגתך תישבר ותבקש סליחה, או כזה שעונה לך על כל דבר אחר לא רציני מספיק.תחשבו ברצינות, כמה יש לנו כאלה סתמיים ?  בדרך כלל שלושה, ארבעה בלי בעיה.

 

ונעבור להגדרה של חבר טוב, שזו דרגה אחת מעל הסתם חבר הנ"ל.  חבר טוב, וזה עדיין לא שי ותחשבו כמה יש לכם כאלה באמת, זה לא רק אחד ששותה אתך בירה, הולך אתך לבלומפילד וליד אליהו או מכיר לך בתולות, אלא כזה, תקשיבו טוב, כזה שאין לך שום בעיה, ויותר מזה, אתה בהחלט מרגיש נוח לצלצל לו ב- 2 בלילה ולספר לו שאתה כרגע תקוע עם האוטו בצומת חוקוק, גשם שוטף, אף אחד לא עוצר, נגמר לך הנייר טואלט, אשתך קופאת מקור וכו' וכו' ושיבוא.תחשבו כמה יש לכם כאלה ? לא כאלה שיבואו כשתבקש כי זה לא חכמה במיוחד כשאתה מתייפח ומתחנן, אלא כאלה שאין לך שום בעיה וגמגום להעיר אותם.    אחד ?  שניים ?

 

אבל בואו נתקדם.  הנ"ל היה אולי חבר טוב אבל יש דרגה אחת מעליו וזה חבר אמיתי !חבר אמיתי  וזה עדיין לא שי זה אחד שכשאתה מעיר אותו ב- 2 בלילה עם השטויות שלך על הסטרטר והבטריה, הקוקו והסרפאן בצומת חוקוק, אין לו  גם שום בעיה לענות לך בתקיפות מהנהנת ומיד, מבלי לסכן אפילו לשניה את החברות: "שמוליק, יה מופרע, שנקנה לך שעון ? תפסיק לזיין את השכל ולהוציא אותי מהמיטה בגשם הזה, אשתי בדיוק גמרה מחזור, ותזמין גרר ומונית ולך קיבינימאט ושמע אתה לא נורמאלי בחיי !!".

 

זה היה חבר אמיתי שבהכרה מלאה לא פוחד כהוא זה שבעקבות תגובתו הכנה תנתק ממנו מגע לנצח….כמה יש לכם כאלה, הא ?

אבל רבותי, אנחנו מגיעים לפסגה.  שי !!!

 

מעל כולם שהוזכרו למעלה יושב החבר משהו שי שזה דרגה אחת מעל חבר אמיתי שכרגע שלח אותך בלי פחד לכל הרוחות אבל

בשביל הבידור אין לו גם שום בעיה ופחד מניתוק יחסים אתך לנצח, לצלצל מייד במקביל  לכל החברים המשותפים שלכם ולהזהיר

אותם לנתק מייד את הטלפון עד הבוקר כי שמוליק בדרך אליהם……

 

וכשכולכם נפגשים למחרת, ונמצאים שם, הסתם, הטוב, האמיתי והמשהו שי, אתה שלא ישנת כל הלילה והשארת את אשתך לישון

על מדרגות הרבנות בטבריה, מחבק את המשהו וצוחק איתו עד דמעות :

"יה חתיכת שמוק שכמוך, חכה חכה…"   שמוליק

 

הערת עורך :  כמו שאמרו ברחוב ד' (הצפוני) "חברים זה לא רק דיבורים…"

 

 

 

 

 

 

פורסם ב

ההיה או היה זה חלום-חוף קרית חיים….

חוף קריית חיים –  קיץ 1955

הנה הקיץ מגיע, היום הארוך בשנה ממשמש וכאן, המצילים מגדילים ראש ומקטינים את הכרס וכבר מתחילים לשמוע על הטובעים הרשמיים הראשונים של העונה, מה שמחזיר אותי במכת ולווטה לשפת הים בקריה של  קיץ 55 .

מאחר ובת כתתנו החמודה עם הזנב סוס, יודית כהן, עדיין אתנו, החוף עוד נקרא פשוט: "אתה בא לים ?"

כל זב זפת המוביל מכליות זהב שחור לבתי הזיקוק מרגיש חופשי וללא שום פחד להתנקות דווקא מול חופנו בטרם יחזור הביתה ואילו אנחנו ילדי עממי בכירים שמסריחים תדיר בגללו מנפט וסינתבון, מתארגנים כבר להשיל את ההתקלפות השגרתית השנתית ומתחננים לאמותינו הי"ד שדיר באלקום לא תשמנה עמילן בסדינים המגוהצים…. (מספיק בממחטות).

אין מחשב, אין טלפון, אין טלוויזיה, המורות עוד לא באות לים עם שני חלקים, אז מה נשאר לנו ?  מטקות.

אם זכרוני אינו מטעני, והוא כן לפעמים, באחד הבקרים אז באותה שנה עליה אני מדבר, בדיוק כשאני משחק מטקות, נשמעו לפתע צעקות ואנחנו הילדים רואים את המציל חוזר מהעומק עם ניצול שוכב הלום על החסקה שלו.

מוריד את הטבוע במהירות על קו המים, אפילו לא על החול היבש,  ומיד כל החוף במעגל סביבו כדי לראות מה קורה.

המציל, שאת שמו לא אזכור אבל בכל מקרה נראה שהיה חולה כשלמדו איך מחיים מחדש טובע , מתחיל לצעוק: "יש כאן רופא ? אחות ? משהו ? "

אין טלפון למד"א וצריך להסתדר לבד.

הבן של הטבוע עומד מחוץ למעגל ובוכה.  נורא ואיום.

ופתאום מתחולל הנס וגבר גבוה וסמכותי נכנס למרכז המעגל, מודיע למציל שהוא  אמנם רופא מיילד אבל אל תדאג, וכמו אתמול אני רואה אותו מתכופף לכמעט ז"ל הזה השוכב על גבו על קו המים ומתחיל ללחוץ לו בקצב על החזה כאשר עם כל לחיצה יוצא לבחור סילון של מים מהפה, כמזרקה כלפי מעלה. 

אנחנו בקהל מתרגשים ויודעים שהנה אוטוטו נגמרים לבר מינן המים בריאות והוא חוזר אלינו.

אלא שהלחיצות בקצב נמשכות, המציל מחליף את הרופא מידי פעם אבל המזרקה המתואמת ממשיכה לעבוד.

אחרי עשר דקות של עבודה אני שומע לפתע קול:  "זוזו הצידה אני אציל אותו" ורואה איש קטן עם שפם ומשקפיים, מאלה הפנסיונרים שבאים לים בלי בגד ים רק כדי לקרוא עיתון ולהימלט מעבודות הבית של אישתם, שמזיז את כולם ואומר לרופא עאלק ולמציל: "רק רגע. שנייה, תנו לי".

הרופא כבר עצבני וכל יוקרתו בבעיה רצינית ואני זוכר אותו שואל את האיש, אם מטעני אינו זכרוני ממרחק השנים:  "אתה רופא "?

אבל הקטן לא עונה ופשוט מתכופף, תופש את הטבוע בידיו, מושך אותו מקו המים החוצה לחול ורק אז מודיע לרופא ולמציל, בקול רם כדי שכולנו נשמע גם: 

"אני לא רופא, אבל כמהנדס מכונות בדימוס, אני מתמצא קצת במשאבות ואם לא תוציאו את המה שמו שלו מהמים אתם תשאבו ככה עוד מעט החוצה את כל הים התיכון…."