לא בוזבזו שעות על מחשבים וטלפונים ניידים, היה מותר לקטוף פרחים ולבצע שלבי טיפוס על גזעי עצים מלוחות עץ שנפלטו מהים, היו חמורים שננטשו על ידי הערבים שברחו מחיפה משוטטים בכרמל ובקריות, יצרנו אנחנו את התשתיות למשחקי רחוב – לא היו גני משחקים ואתרים כפי שיש היום, היה "שיעור חופשי" בכל בתי הספר שעה בשבוע בימי שישי, היינו אוספים בולים ומשחקים שח, אוספים כל מיני מכסים מעוטרים בתמונות כוכבי קולנוע/כדורגל של מוצרי צריכה, גם פקקים וגוגואים, כל ילד ידע מה זה חמש אבנים, חבל היה משחק, אהבתי את × שהפנתה לי עורף, נתלינו כאילו טרמפ מאחורי עגלות סוסים ואוטובוסים, והיה גם קרח בקיץ.
מיגאל ברק : ביתו של יוסינק'ה מודיעה כי אביה נפטר אתמול , יום רביעי 16.8.23
אלי רביד, ליישי :יוסי , יליד 1934 היה חניך תנועת "הנוער העובד "בסניף קריית חיים, ונמנה על חברי הקבוצה שהשתייכו למפלגת "הקבוץ המאוחד"{ שנות ה-50} והיו מחברי הגרעין שהשלימו את קבוץ חוקוק ומאז נמנה על חבריו.
מתוך אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, המחלקה למדע המדינה , הפקולטה למדעי החברה. אודות פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה פרופסור גבריאל { גבי } שפר.
פרופ׳ גבריאל (גבי) שפר למד מדע המדינה באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. כיהן כפרופסור מן המניין למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. כיהן כראש המכון ליחסים בינלאומיים ע״ש דיוויס באוניברסיטה העברית וכראש קבוצת ירושלים לתכנון לאומי במכון וון ליר בירושלים. כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות מובילות בארה״ב, בריטניה ואוסטרליה, ביניהן אוניברסיטאות אוקספורד, ברקלי, וויסקונסין, פיטסבורג, קורנל, דיוק ומרילנד. בנוסף כיהן כעמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי. זכה בפרס ראש הממשלה על הביוגרפיה שכתב על ראש הממשלה משה שרת ובפרס מפעל חיים לאגודת חוקרי צבא-חברה בישראל. פרופ' שפר שימש בעבר כיועץ במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ, במשרד הביטחון ובמשרד החינוך. שפר פרסם מגוון גדול של ספרים, מאמרים, סקירות, ופרסומים אחרים בתחומים פוליטיקה ישראלית ומנהיגות, תפוצות והתפוצה היהודית והישראלית, ויחסי חברה-מערכת הביטחון-צבא.
גבי שפר { שפירא}ז'ל. 1938-2023.
אריק כץ : לזכרו של חברי גבי שפרז'ל.
גבי שפר 1938-2023.
פרופסור, חבר ילדות , ג'נטלמן הומניסט בנשמה, אוהב אדם, מרצה מוערך, מלמד, מורה , עדין ואציל נפש, קרייתי גזעי, נחלאי, כותב, יוצר, מלח הארץ. פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ופרופסור אורח בברקלי, אוקספורד ועוד. כתב ביוגרפיה על משה שרת. מנהל מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית וראש תחום ירושלים במכון ון ליר. איש אשכולות, אורים ותומים. מלח הארץ. יהי זכרו ברוך.
היה שלום חבר.
אתה חסר.
שלמה פריטל
למדתי אצלו באוניברסיטה העברית. מרצה משכמו ומעלה, תענוג היה לשוחח איתו במסדרון ללא מחיצות וללא דיסטנס. ממש בגובה העיניים. לא פעם שאל אותי איך היתה ההרצאה שלו…. (לא מצאתי ערך גבריאל שפר בויקיפדיה.) ניחומים למשפחה.
פרופסורעמירם גולדבלום
את גבי שפר הכרתי כשהצטרפתי לחוג 77 במפלגת העבודה בשנת 79. גבי היה מהבולטים בחבורה, מדור הביניים אחרי ירמיהו יובל, זאב שטרנהל ודן הורוביץ… גבי הרבה להתבטא והגענו לא פעם לשיחות המשך בטלפון.. נעים הליכות, רגוע, מבט פוליטי רחב ומעמיק, למדתי רבות מהשיחות האלה עם גבי וקולו מלווה אותי ברגע שאני נזכר בו. עוד אבדה לישראל שפויה, הגונה ומוסרית. מקווה שלא סבל. אזכור את גבי.
בבית הספר היסודי א. ד. גורדון הכרתי את הילד משה קפון, שגר בקרית חיים מערבית הסימן הבולט בו הייתה נכותו [הלך על קביים, עם דגש על המילה הלך – כי הוא השתתף בכל האירועים והטיולים בכיתה]. מכיתה ד עד כיתה ח', 1952 עד 1956 – תקופה שלא תישכח לעולם. היינו חבורה של 4 ילדים – משה קפון ז"ל, ויבדלו לחיים ארוכים חנוך שחר [אז חנוך שוורץ] ,דויד גרוסמן ואנוכי. חנוך ודויד היו ספורטאים מעולים בקנה מידה ארצי, שהיוו – אני מדגיש – לא ניגוד, אלא השלמה עם מוגבלותו של משה. חנוך היה עוזר למשה להגיע לכל מקום וכשהיה צריך, היה סוחב אותו על הגב ומביאו לכל אתר. משה היה למדן, ושקד על ספרים. היה לו אוסף בולים מרשים. לימים, למד בטכניון בפקולטה לכימיה, תואר ראשון, תואר שני. תואר שלישי, והשתלב בצוות המרצים והחוקרים בטכניון. המחקר התאים לו, לאופיו, היה תאב דעת וחוקר מלידה. משה קפון לא התחתן מעולם, אך היו לו תלמידים בטכניון, והמדע היה עיקר חייו. נפטר בגיל 81, בביתו שבחיפה.
ד'ר משה קפון ז'ל { במרכז } וחברים. שנת 2000.
ד'ר אברהם בן עזרא 25.8.23 :
חברות בתקופת הילדות והנערות היא חוויה בלתי נשכחת, ומלווה חיים שלמים. על אף המגבלות הפיזיות והקשיים, משה עלה במדרגות המדע במסלול הקשה והגיע לפסגה.
אלי ס"ט – חיפאי במקורו – שלף מן הארכיון הפרטי שלו את התמונה הזו מימי חיפה 'האדומה':
ואלה הם דברי ההסבר:
תמונה זו היא, למיטב ידיעתי, מהשביתה הראשונה שהייתה בארץ. התמונה מאוספו של אבי המנוח שמואל-יוסף (ניסן) ס"ט (1942-1901), שבאחרית שנותיו היה מראשי מפ"ח (מועצת פועלי חיפה) ו'הפועל' חיפה.
מפעל פחטר-הופמן, שהתחיל כמסגריה, היה מ-1922 ספּק עמודי מתח גבוה לחברת החשמל. ב-1928 הוקם סניף במפרץ חיפה שייצר, בנוסף לעמודי חשמל, קרוניות למפעל החשמל בנהריים והיה ספק של חברת הנפט 'שֶׁל', שהייתה בעלת מונופול על שירותי נפט בארץ עד הכרזת המדינה. במרץ 1929 הוכרזה שביתה במפעל, בדרישה לשכר הולם. השביתה נמשכה 28 ימים ואבי היה בין החותמים על ההסכם שהביא לסיומה.
אלי רביד { ליישי } , מתוך ויקפדיה :
שלום פחטר { 1983-1953}.
בשנת 1910, לאחר הגעתו לארץ ישראל, יסד, יחד עם קלמן הופמן, מסגריה שצמחה לבית חרושת בשם פחטר והופמן. לאחר מלחמת העולם הראשונה עשה ניסוי בשיתוף פועליו ברווחי בית החרושת. הפועלים שבשנה הראשונה ראו רווחים שמחו מאוד על הרעיון, אך לאחר שבשנה השנייה היו הפסדים בקשו לקבל משכורת וויתרו על השיתוף ברווחים. החל משנת 1922 היה המפעל לספק של חברת החשמל ובשנת 1928 הקימה מפעל מיוחד בחיפה שהעסיק 130 פועלים, על פי חוזה עם חברת החשמל.[4] בסוף 1929 עבר המפעל לייצר עבור חברת של.[5]
במרץ 1929 הכריזו הפועלים בבית החרושת בחיפה שביתה בדרישה לתוספת שכר לפועלים המקצועיים. השביתה סוקרה בהרחבה בעיתונות בארץ ישראל[6] ונמשכה 28 ימים. היא נסתיימה לאחר שפנחס רוטנברג הבטיח להידרש לנושא בשובו לארץ ישראל.[7] משמאל האשימו את ההסתדרות בסיום מוקדם מדי של השביתה וטענו שהיא נגמרה בהפסד לפועלים.[8] פחטר שהרגיש שתמיד פעל למען פועליו נפגע מהשביתה וראה בפועלים השובתים כפויי טובה.[1] בשנת 1930 הוא עזב את ניהול בית החרושת והעביר אותו לניהול הבלעדי של הופמן.[9]
אלי רביד{ ליישי } : המסגריה של פחטר והופמן שהפכה למפעל ,ובו הייתה שביתת הפועלים , שכנה בחוף שמן . פחטר והופמן , הרחיבו את החברה גם לתחום הפטרוכימיה, והקימו בשנות ה-30 מפעל נוסף באזור מפעל דשנים היום והיו מחלוצי התעשייה הפטרוכימית בארץ.
במלאת 97 שנים להולדתו של הלל עוגני, הוא הלל עומר, הוא ע. הלל
לפני כמה שנים פרסמה לֶלִי שמר, בתה של המשוררת נעמי שמר, בערוץ היוטיוב שלה את השיר 'כתה בארץ', שהלחינה אמהּ למילותיו של ע. הלל ( 1990-1926) ואותו שרו חברי צוות הווי של הנח"ל:
הפגישה המחודשת עם השיר הנשכח הרעידה את לבי.
התרגשתי למשמע הקולות של שיר זה שליווה אותי בימי נעורי: לחגיגת בת-המצווה שלי קיבלתי במתנה את התקליט 'כמה טוב' של צוות הווי של הנח"ל. התקליט הזה נדפס בשנת 1968 והשיר 'כתה בארץ' נכלל בו. אומנם צוות ההווי של הנח"ל לא היה להקת הנח"ל 'האמיתית', על כל הזוהר והתהילה שנקשרו בה, ובכל זאת לא מעט כוכבים דרכו ב'צוות' וגם להיטים רבים, שכולנו היכרנו ושרנו, נוצרו בו, ובראשם חורשת האקליפטוס' של נעמי שמר ששרו אופירה גלוסקא וצילה דגן. והיו לצוות ההווי עוד שירים שנכנסו לפנתיאון של הזמר העברי, ומקצתם אף נרקדים כריקודי עם, כמו 'זמר שכזה' של יעקב רוטבליט ונורית הירש, 'מלאך מסולם יעקב' של יורם טהרלב ונורית הירש, 'באביב את תשובי חזרה', של אבי קורן (למילותיו ולחנו של שארל אזנאבור), 'גשם ראשון' של מירה מאיר ואברהם זיגמן ועוד – אבל דומה כי השיר 'כתה בארץ' נשכח לגמרי.
שיר זה שבה את ליבי כבר אז, לפני יובל שנים, וגם כעת, במפגש המחודש, לא הניח לי. הוא התפזם בי בוקר וערב. רציתי לדעת מתי ובעקבות מה נכתב, ומה הביא את הפלמ"חניק הלל עומר לכתוב שורה כמו 'לֹא הֶבֶל הַמַּדִּים לָהֶם' – מילים אנטי-צבאיות שלא אופייניות לבני הקיבוצים של אותו דור שהיו מגויסים לרעיון הלאומי בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם.
ראשית שאלתי את ללי שמר מה ידוע לה, והתברר שלא הרבה. הלכתי אפוא אצל בתו של ע. הלל, הבימאית טל עומר, והיא הפנתה אותי לספר שיריו של אביה ארץ הצהריים, שראה אור לראשונה בשנת 1950 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו נדפס השיר.
ארץ הצהרים היה ספר רב השפעה והוא יצא בחמש מהדורות. אחד השירים הידועים בו הוא 'בְּסִבּוּב כְּפָר-סָבָא', שבשעתו הקדיש לו דן אלמגור רשימה מיוחדת בבלוג עונג שבת ('מסביב לסיבוב [ד]: מ'סיבוב כפר סבא' ל'סיבוב הרצליה', 4 בנובמבר 2015).
העיתונאי חגי הוברמן גילה לי ש'כתה בארץ' נכתב בימי מלחמת העצמאות, עוד טרם הכרזת המדינה, ונדפס לראשונה בעיתון דבר, ב-26 במארס 1948:
הפרסום הראשון של השיר: דבר, 26 במארס 1948, עמ' 4
בגרסה שנדפסה במהדורה הראשונה של ארץ הצהרים (1950) הוכנסו כמה שינויים: את המילה 'קשיחים' החליף ע. הלל ב'פשוטים'. הוא ויתר על 'פשוטי הלוך', את ה'שינל הגס' החליף ב'מעיל' ואת 'הגרב הפלמחית הנזקפת' החליף 'בגרב הפלמחי האפור'. אך השינוי העיקרי הוא השמטת שני בתים שלמים מאמצע השיר המקורי (הבתים המתחילים ב'על כן לא בוז יבוזו לה' ו'שמענו במליצות'), והשמטת הבית האחרון ('לא לגיונות מוקדון').
ארץ הצהרים, הקיבוץ המאוחד, 1960, עמ' 48-47
מי הם העשרה הללו? האם מדובר במספר סמלי (מניין) או אולי באנשים אמיתיים, שנפלו באחד הקרבות שבהם השתתפו חיילי הפלמ"ח?
אכן חודש מארס 1948 נודע בריבוי הנופלים. שיטת שיירות הליווי נכשלה: ב-27 במארס, יום למחרת שהתפרסם השיר, נפלו 46 לוחמי פלמ"ח בהתקפה על שיירת יחיעם; באזור גוש עציון הותקפה באותו יום שיירת נבי דניאלובקרב נהרגו 15 לוחמים. בסוף החודש הותקפה גם שיירת חולדה שעשתה דרכה לירושלים ו-22 לוחמים נפלו. אי אפשר לנתק את כתיבת השיר מאווירת החודש הקשה הזה, אבל ספק אם מול עיניו של המשורר עמדו אנשים או אירועים מסוימים. השיר נכתב ופורסם לפני כל האירועים הללו.
בפתח המהדורה השנייה של ארץ הצהריים, שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1956, הוסיף המשורר שורת הקדשה: 'קודש לאחי אסף שנפל בדמי ימיו'.
הצנחן סמל אסף עוֹגְני (עומר) נפל ב-7 באוקטובר 1951, לאחר שכבר ראתה אור המהדורה הראשונה של הספר.
תהיתי שמא נעמי שמר עצמה שוחחה עם ע. הלל על השיר ואולי שיתפה גם את מבצעיו ואז התברר לי שחברי צוות הווי נח"ל לא היו הראשונים לשיר אותו. נעמי שמר, שהלחינה את השיר כנראה בשלהי שנות החמישים, מסרה אותו קודם כל ללהקת הנח"ל, ששרה אותו לראשונה באוקטובר 1962 בתוכניתה השישה-עשר 'טיפת דבש'. מסיבות שונות השיר לא הוקלט ולא נכלל בתקליט ההופעה.
מילות השיר עם הדגשות של נעמי שמר (ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית)
בימאי התוכנית היה דוד ברגמן, המנהל המוזיקלי משה וילנסקי, ובין חברי הלהקה היו ישראל פוליאקוב (פולי), אמנון ברנזון, מרדכי (פופיק) ארנון המנוחים, ולצדם נאוה אדר, אורה מורג, אסתר מזרחי (היום אתי עמית, חברת קיבוץ צרעה) והתפאורנית רותי דר. שאלתי את בנות הלהקה מה הן זוכרות מהשיר. אתי ורות זכרו אותו רק במעורפל, ולעומתן, אורה – היום סופרת ילדים ונוער מפורסמת – זכרה את השיר מילה במילה!
'למה השיר לא נכלל בתוכנית?' – שאלתי את אורה, והיא סיפרה שנעמי שמר הלחינה את השיר במיוחד ללהקת הנח"ל וגם עבדה איתם בחזרות בפיקוד הנח"ל ביפו, אולם חברי הלהקה לא התלהבו והתקשו לשיר את הלחן המורכב. 'לנעמי היה חשוב שנשיר אותו במדויק, אך החיילים לא יכלו להתרכז בשיר כל כך קשה ועצוב ולבסוף הוסכם שהשיר לא מתאים להופעות בפני חיילים'.
'למה לא הקלטתם אותו?' – שאלתי. ועל כך ענתה אורה, שתהליך הקלטת שירים באותם ימים היה יקר ומסובך ולכן העדיפו להקליט שירים שמחים: 'פרחים ונערות', 'בתחילה בלי מילים' ו'ענת'.
אורה כל כך התרגשה משיחתנו והודיעה לי שהיא מתכוונת לארגן מפגש של ותיקי הלהקה כדי לשחזר את השיר. אם כך יהיה נשמח להוסיף אותו כאן.
כעבור שלוש שנים מסרה נעמי שמר את השיר לרביעיית 'האחיות שמר', שהוקמה על ידה ופעלה בשנים 1967-1965. חברותיה של רביעייה נפלאה ונשכחת זו היו הזמרות דינה גולן (אז מנחם), שכבר הלכה לעולמה, רותי ביקל (היום שגיא), דליה אורן ואומנה גולדשטיין (היום כהן).
כן בהחלט שרנו את השיר הנפלא והמרטיט הזה. אני לא חושבת שקיימת הקלטה, לצערי. אני אפילו זוכרת את התפצלות הקולות בקטע של 'גבוהים הרי הלילה ועצומים מאוד הכוכבים'. אנחנו שרנו בסוף 1965 ובתחילת 1966. המעברים והחיבורים היו יותר פשוטים ולטעמי גם יותר נכונים לטקסט … זהו שיר מהאהובים עלי ומהמרגשים.
אחר כך שוחחתי עם הזמרת אופירה גלוסקא, חברת צוות הווי של הנח"ל, שהפנתה אותי לצביקה ארבל מקיבוץ כברי, שגם הוא היה בשעתו חבר הצוות והכין את העיבוד הקולי של השיר. צביקה לא כל כך שמח להיזכר בשיר…
כשהתקליט יצא קיוויתי שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותו – השיר מלא זיופים. מאז לא שמעתי את השיר וגם כשהאזנתי לתקליט נהגתי לדלג עליו.
'איך הגיע השיר לצוות ההווי'? שאלתי.
וצביקה השיב:
בחיפושיי אחר חומר לתוכנית 'כמה טוב' הלכתי לאיצ'ה גולדנברג (לימים רס"ן איצ'ה גולן) במפקדת הנח"ל ביפו, והוא שנתן לי את השיר, שהגיע ללהקת הנח"ל בראשית שנות השישים בלי הרמוניות. ידעתי שזה שיר שניתן גם ל'אחיות שמר' ומכאן הנחתי שמדובר בשיר טוב ומיד אימצתי אותו. הכנתי הרמוניות ועיבוד, אבל ההקלטה באולפן 'קולינור' זכורה לי כסיוט. לא הצלחנו לשיר בצורה מדויקת, ובכל זאת החליטו אנשי האולפן שזו הגרסה הסופית. לא חקרנו מעולם על מי נכתב השיר, ונעמי שמר, שהיתה מעורבת בביצוע של 'חורשת האקליפטוס', לא התערבה כלל בהקלטה של שיר זה.
לבסוף פניתי לאליהו הכהן, שענה לי כך:
זהו שיר שחיבר ע. הלל בעצם ימי מלחמת העצמאות, בחודש מארס 1948 הארור, כשצה"ל עוד לא קם והאבדות בקרבות שניטשו היו רבות. את השיר כלל ע. הלל בספר שיריו הראשון ארץ הצהרים, והוא שיר הלל לכיתת נערים הצועדת במשעולי הארץ, שכוחם אינו במדיהם או בנשקם, 'לא גיבורי קרבות, לא שרד ולא הדר'. הם פשוט נערים שביניהם שוררת רעוּת ואהבת האדמה הזאת ('מסע מאוהבים, פשוטו כמשמעו, באדמה הזאת').
לדעתי, זהו ניסיון של ע. הלל לאפיין את דור לוחמי ההגנה שקדם לדור לוחמי תש"ח. ע. הלל היה בן משמר העמק, ומקיבוץ זה ומג'וערה שלידו יצאו כיתות נערים בלילות חשיכה לאימונים בבגדי חאקי פשוטים ('לא הֶבֶל המדים להם') ונרקמה ביניהם רעות.
ע. הלל השתמש במילה 'רֵעים' בעקבות ארבע החוברות של ילקוט הרֵעים, שיצאו בשנים 1946-1942 ובהן ביכורי תנובת משוררי 'דור בארץ', שע. הלל היה אחד מהם. בעקבות חוברות אלה הוא בחר להשתמש במילה 'רֵעים', לא ידידים ולא חברים, וכל זה עוד לפני שכתב חיים גורי את 'שיר הרֵעוּת'.
הטקסט של הרומאנסה הרוסית "לא, אל תלך" (Не уходи), אינו מפסגת השירה העולמית, הלחן (של ניקולאי זובוב) הוא שהקנה לשיר פופולאריות, אבל, לטעמי, הביצוע של ייבגניה סמוליאנינובה, הוא ברמת פלא. היא מצליחה להעביר את חרדת הנטישה של האוהבת לתחומי חיים אחרים, כשאני שומע את הביצוע עולה בי אותה תחושת הפחד שאני מאבד את ישראל שאני אוהב. העולם הזה כבר ידע ויודע דברים כאלו, שעשו בפקודת ממשלות שעלו לשלטון בדרך דמוקרטית.
.jpg){kind=link}
