אני שמח לבשר לך שהצלחתי לאתר – בעזרת האתר שלך ובזכותך – את נילי רוזנמן. אחת מחברותיה בארץ העבירה לי את כתובת המייל שלה . היא גרה במדינת וירג'יניה שבארצות הברית. גרושה. אם לבן וסבתא לשלושה נכדים. עדיין לא שוחחנו אבל בעזרתך היא עכשיו בהישג יד. כפי שהבטחתי, אמליץ עליך לפרס ישראל. שיתנו את זה סוף סוף למישהו שעושה משהו טוב למען הזולת ולא רק למי שהשלטון חפץ ביקרו.
בברכה ,
פרדי גרובר
פירסום> תערוכת צילום : "מטריצות"
ביקור בתערוכה של בנימין :
בפרסומים של התערוכה , נבלעת איכות הצילומים, ולכן הביקור בתערוכה
אפשר הנאה מושלמת מן התמונות, מן הצבעוניות, המבנה והצורניות.
שאפו
גייזי
Cialis buy cialis no prescription costs we offer can be a pleasing surprise to suit your needs.
Migraine may possibly remain undiscovered in several where to buy levitra patients because of a large continuum of speeches, frequently creating an inappropriate proper diagnosis of sinus or maybe tension headache.
Really do not levitra prices order levitra without seeing your personal doctor when you have not really taken these medication, or when you have any health condition.
שפיץ
מצגת>מתמונות של עמי ואלדה עתיר
פעם הייתי מנסה לרסן את אלדה אשתי כדי שתקטין את קצב הצילומים שלה.עכשיו אני מצטער שלא צילמה יותר.מאז קיבלנו את ההודעה איננו חדלים לחשוב עליו. מתאבלים עליו ביחד עם המשפחה.
אלדה ועמי עתיר.
שחם:חטפתי הלם.כמעת כל יום הייתי מקבל אי מיילים ממנו.ומפעם לפעם דברנו בסקייפ. שנינו הצטרפנו לעדה יחד והיינו מהחדשים.הלכנו דרך יחד. כואב. פיקא
גד ברוקמן :שלום אורי, תודה על ההתיחסות האמת שנתתי לנכדי את הכתובת של שפיץ לטיולו בדרום אמריקה בסיום שרותו הצבאי
דבר שלצערי לא יסתיע עכשו נכד אחר ביקר את שפיץ לפני שנתיים ומאוד התרשם ונהנה אנא העביר אלי את הטלפון של אמך תמר
תודה גד ברוקמן–ברוקי
עמליה ויהושע רון : כמו כולם גם אנחנו בהלם. לפני שבועות אחדים דיברתי עם שפיץ בסקייפ. לסקייפ נחשף שפיץ לראשונה באחד מביקוריו בארץ אצלנו בבית לפני מספר שנים, כשהדגמתי לו את התוכנה . כשחזר לברזיל התקין אותה, ומאז לא חדלנו לתקשר באמצעותה..
אין מילים. תנחומינו לכל בני המשפחה.
עמליה ויהושע רון
איה יערי לופט: נדהמתי מהידיעה על מותו של שפיץ. פגשתי אותן בפעם האחרונה בפגישת גרעין בבית דרס(אני חושבת..)ובשיחה אתו התברר שהוא חולה ואחרי ניתוח(ים) וטיפולים. שפיץ כמו שפיץ לא עשה מזה עניין וצורפתי לרשימת התמונות הנפלאות שצלם וכתבות הטבע המדהימות. אנא מסור את השתתפותי בצערו של אחיינו אורי.
איה
| קישור: | |
| לזכרו של אברהם שפיץ שהלך לעולמו בטרם עת |
אברהם שפיץ מספר על פרשת המסע לנחל הארנון 1956
מאורי סלע (בנה של תמר סלע, אחותו של אברהם)
אברהם שפיץ הוא דודי. ביום ב' האחרון, לאחר אשפוז בבית חולים, הלך אברהם לעולמו, כפי שחלקכם וודאי יודעים. ליתר ביטחון ועל מנת לוודא שכולכם יודעים החלטתי לכתוב ולהודיע לרשימת התפוצה אליה היה כותב מדי פעם, ושאני הייתי כלול בה. היות ולא יכולנו להתכנס יחדיו בלווייתו, הרי שזה יכול לשמש כדבר, וירטואלי, דומה. הלוויה נערכה בסאו פאולו ביום ג' בבוקר. אני מצרף שתי תמונות מביקורו של אברהם בארץ לפני קרוב לשנתיים, וגם תמונה נוספת (שכמדומני אחד מכם גם העלה לאינטרנט ממש לא מזמן) של הקוליברי, שאברהם היה גאה בה במיוחד – אני זוכר היטב כיצד הראה לי ולמשפחה את אלבום תמונות הקוליברי לפני כשלושים שנה (כמדומני) באחד מביקוריו, ואף הסביר בפרוטרוט אופייני את ההיבטים הטכניים של הצילום. לא מזמן התכתבתי אתו על זה והוא סיפר שכהרגלו התקדם לטכנולוגיות האחרונות שאני כלל לא שמעתי עליהן עדיין. הדיון הוירטואלי כאן היה וודאי מתקבל על דעתו, כך נדמה לי. אני בטוח שאברהם יחסר לכולנו, ושהסיפורים שלו ועליו, עליהם גדלתי, ימשיכו ללוות את כולנו לאורך הדרך, ואני יודע שילדיי, שזכו להכירו, מכירים ויכירו סיפורים אלה גם הם. מהנח"ל, דרך הנחלים, ועד לחווה בברזיל.
יהי זכרו ברוך.
אורי סלע, בשם משפחת סלע (שפיץ/שפיר)
דליה יאירי : תודה אורי
כולנו אהבנו את שפיץ חברנו, שלא קראנו לו אברהם מעולם. כולם בחבורה שלנו נקראו בכינויים שונים אבל אם שם משפחתם היה "מצחיק " דיו הסתפקו בכך. כך ביגה לא נקרא אברהם שוחט ופקסה לא נקרא דוד צימרמן וצפל לא נקרא יצחק ישורון ודן הלר זכה לכינוי ציפר, צונדק היה צונדק ולא חדש, וכך הלאה. אקי, חסן, מויה, פיצי ועוד . שפיץ אמנם חי שנים רבות רחוק רחוק ובנה שם את חייו. אך כל השנים ידע לשמור על קשר. היה מעודכן באשר לכל אחד מאתנו, היה כותב לעתים קרובות, שולח את התמונות המקסימות, מספר לנו על חייו, ונשאר אחד מאתנו. אכן לא ידענו על דבר מחלתו ובודאי שלא על מותו. חבל ועצוב. זכרו יישאר אתנו. אתה צודק שיש בזה משום הלוויה וירטואלית. חבל שלא נוכל לעדכן את אלה שנשארו בלעדיו שם.
כל טוב דליה יאירי.
אלדה ועמי עתיר: שלום לאורי סלע ולמשפחתו.
שלום לכל המכותבים האחרים (את חלקם אני מכיר).מאוד הצטערנו לשמוע על מותו של שפיץ. אני הכרתי אותו לראשונה כשהיינו שנינו טירונים בנח”ל בבית דראסבסוף 1954 ותחילת 1955. אחר כך (כמעט) נפגשנו בגדוד 88 במבצע קדש. אחר כך נפגשנו שוב כשהיינו שנינו סטודנטים בפקולטה לחשמל/אלקטרוניקה בטכניון (1957 – 1961). בשנתיים האחרונות גם גרנו ביחד באותו חדר שכור אצל הגברת חייטובסקי בחיפה. מאז שמרנו על קשר ונפגשנו איתו בכל פעם שביקר בארץ. את המשפטים האחרונים כתבתי בלשון רבים, כיוון שגם אלדה אשתי הכירה וחיבבה את שפיץ ושמרה איתו קשרים במייל. זכרו יישאר עמנו תמיד.
אלדה ועמי עתיר
גייזי שביט: שלום לאורי ולמשפחתו,
בשנה האחרונה שפיץ יצר איתי קשר לאתר שלי, וגם כתב ושלח כתבות שונות בנושאים שונים, כמה מהן שהן יותר אישיות של שפיץ, מצורפות למעלה. לפני זמן לא רב ב-9.1.13 שפיץ התקשר בסקייפ דבר עם יעל ואיתי, התלוצץ והיה במצב רוח טוב והתלוצץ בנושאים שונים,כך זכינו לראותו כפי שהיה בימיו האחרונים, לא הייתי מעלה כלל על דעתי שהאיש היקר והסימפטי ,נעים השיחה – יעלם כך לפתע, הוא לא הזכיר כלל את מחלתו ונדהמנו לידיעה על מותו בטרם עת.
"חבל על דאבדין ולא משתכחין"
אפשר לשלוח תמונות תעודות וכד' להוסיף כאן לדף הזיכרון : נא לשלוח אלי לכתובת [email protected]
"חבל על דאבדין ולא משתכחין"
גייזי
בתמונה מ-2006 האמפי. נראה יפה, מרוצף אקרשטיין ונקי. אמה מה ? מי כמוני יודע, שלמרות שהוא לא התמוטט כל השנים הללו (כמעט 60),הוא נבנה ,כמובן, בלי רשיון, ובתכנון הנדסי של נערים בני 17. הזיון שבבטון, מורכב מתיל דוקרני וקורדונים – מה שיכולנו לקושש בשטח.אני, כמהנדס (מאוחר יותר) לא הייתי חותם על בטיחותו. במחשבה שניה, כשבנינו אותו, לא הייתי מעריך שיגיע לגיל כה מופלג.
יפה לו.
יפה לנו.
בריאות ואושר
גרימי
בהמשך לכתבתו של ליישי, על מחנות הצבא הבריטי מסביב לקריה, ברצוני להוסיף ולספר על המחנה הצבאי שבתקופת המנדט הבריטי, היה ממוקם במתחם שהיום שוכן בו מחסן ובתי המלאכה של אגודת המים בקריה וכן החצר בו עומד היום קן תנועת הנוער העובד והלומד.המחנה הוקם בתחילת מלחמת העולם השנייה. בתחילה הקימו מאהל מגודר בחורשת האקליפטוס הצמודה למסילת הברזל, שמאחורי הבתים בתחילת רחוב א', ולאחר מכן החלו בהקמת מבני קבע ומאהל באתר הנוכחי.ראשוני החיילים הבריטיים היו יחידות של ה"רויאל אינג'ינרס"- מחיל ההנדסה,שעסקו בהקמת עמדות ביצורים ומבנים קשוחים וכן את יציקת כביש הבטון המוביל לים. במחנה בקריה הקימו מבנה חצי עגול שהיה קבור בחלקו באדמה ושימש כחדר אוכל ולאחר סיום המנדט, שימש את חניכי התנועה המאוחדת. בנוסף הוקמו מבנים וסככות, וכן מטבח, שסבא של מוסה שליצקי ז"ל היה מפנה ממנו את שאריות אוכל ומאכיל את תרנגולות לולו.החיילים התגוררו במחנה אוהלים גדול ואילו מפקד המחנה התגורר בקומה השנייה של בית הוריו של מרה שהיה ממוקם מול שער המחנה, שם שרתו כמה חיילים שהיו שרתים של מפקד המחנה.מדי פעם התחלפו היחידות ובמקום הוצבה יחידת תותחי נ.מ. ובמגרש הסמוך אוחסנו עשרות תותחי נ.מ. שפעלו כנגד המפציצים האיטלקיים שהפציצו את בתי הזיקוק , נמל חיפה ובתי המלאכה של הרכבת. אנו הילדים ניהלנו את הקרבות כשהיינו מטפסים באין מפריע על התותחים ומסובבים את גלגלי האיפוס ההנמכה וההגבהה של התותחים. בקרית ים ליד חוף גליה היה מוצב תותח ענק שתפקידו היה להגן מפני תקיפה ימית. שם שרתו גם חיילים יהודיים ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי. אין לי יידע מאין יצאו להדליק את המעשנות שלאורך צירי התנועה במפרץ וכמו כן מי היה מפריח מדי ערב את הכדורים המתנפחים בשמי המפרץ. האחרונים שהיו במתחם הצבאי ברחוב א' היו חיילים פולניים שברחו מפולין והתגייסו לצבא הבריטי, רובם שרתו בבתי המלאכה של הרכבת במפרץ, בנמל חיפה ובמחסני האספקה הגדולים שבמחנות כורדאני וכך זכיתי להגיע למחסן המרכזי של "הנאפי" הוא השק"ם של הצבא הבריטי.
היו זמנים,
מנו אצל מושיק טימור והסיפור עלפרקש והפנתר השחור
המצגת שוחזרה למדור מצגות באתר
אבישי ברק.
