אברהם שפיץ מספר על פרשת המסע לנחל הארנון 1956
מאורי סלע (בנה של תמר סלע, אחותו של אברהם)
אברהם שפיץ הוא דודי. ביום ב' האחרון, לאחר אשפוז בבית חולים, הלך אברהם לעולמו, כפי שחלקכם וודאי יודעים. ליתר ביטחון ועל מנת לוודא שכולכם יודעים החלטתי לכתוב ולהודיע לרשימת התפוצה אליה היה כותב מדי פעם, ושאני הייתי כלול בה. היות ולא יכולנו להתכנס יחדיו בלווייתו, הרי שזה יכול לשמש כדבר, וירטואלי, דומה. הלוויה נערכה בסאו פאולו ביום ג' בבוקר. אני מצרף שתי תמונות מביקורו של אברהם בארץ לפני קרוב לשנתיים, וגם תמונה נוספת (שכמדומני אחד מכם גם העלה לאינטרנט ממש לא מזמן) של הקוליברי, שאברהם היה גאה בה במיוחד – אני זוכר היטב כיצד הראה לי ולמשפחה את אלבום תמונות הקוליברי לפני כשלושים שנה (כמדומני) באחד מביקוריו, ואף הסביר בפרוטרוט אופייני את ההיבטים הטכניים של הצילום. לא מזמן התכתבתי אתו על זה והוא סיפר שכהרגלו התקדם לטכנולוגיות האחרונות שאני כלל לא שמעתי עליהן עדיין. הדיון הוירטואלי כאן היה וודאי מתקבל על דעתו, כך נדמה לי. אני בטוח שאברהם יחסר לכולנו, ושהסיפורים שלו ועליו, עליהם גדלתי, ימשיכו ללוות את כולנו לאורך הדרך, ואני יודע שילדיי, שזכו להכירו, מכירים ויכירו סיפורים אלה גם הם. מהנח"ל, דרך הנחלים, ועד לחווה בברזיל.
יהי זכרו ברוך.
אורי סלע, בשם משפחת סלע (שפיץ/שפיר)
דליה יאירי : תודה אורי
כולנו אהבנו את שפיץ חברנו, שלא קראנו לו אברהם מעולם. כולם בחבורה שלנו נקראו בכינויים שונים אבל אם שם משפחתם היה "מצחיק " דיו הסתפקו בכך. כך ביגה לא נקרא אברהם שוחט ופקסה לא נקרא דוד צימרמן וצפל לא נקרא יצחק ישורון ודן הלר זכה לכינוי ציפר, צונדק היה צונדק ולא חדש, וכך הלאה. אקי, חסן, מויה, פיצי ועוד . שפיץ אמנם חי שנים רבות רחוק רחוק ובנה שם את חייו. אך כל השנים ידע לשמור על קשר. היה מעודכן באשר לכל אחד מאתנו, היה כותב לעתים קרובות, שולח את התמונות המקסימות, מספר לנו על חייו, ונשאר אחד מאתנו. אכן לא ידענו על דבר מחלתו ובודאי שלא על מותו. חבל ועצוב. זכרו יישאר אתנו. אתה צודק שיש בזה משום הלוויה וירטואלית. חבל שלא נוכל לעדכן את אלה שנשארו בלעדיו שם.
כל טוב דליה יאירי.
אלדה ועמי עתיר: שלום לאורי סלע ולמשפחתו.
שלום לכל המכותבים האחרים (את חלקם אני מכיר).מאוד הצטערנו לשמוע על מותו של שפיץ. אני הכרתי אותו לראשונה כשהיינו שנינו טירונים בנח”ל בבית דראסבסוף 1954 ותחילת 1955. אחר כך (כמעט) נפגשנו בגדוד 88 במבצע קדש. אחר כך נפגשנו שוב כשהיינו שנינו סטודנטים בפקולטה לחשמל/אלקטרוניקה בטכניון (1957 – 1961). בשנתיים האחרונות גם גרנו ביחד באותו חדר שכור אצל הגברת חייטובסקי בחיפה. מאז שמרנו על קשר ונפגשנו איתו בכל פעם שביקר בארץ. את המשפטים האחרונים כתבתי בלשון רבים, כיוון שגם אלדה אשתי הכירה וחיבבה את שפיץ ושמרה איתו קשרים במייל. זכרו יישאר עמנו תמיד.
אלדה ועמי עתיר
גייזי שביט: שלום לאורי ולמשפחתו,
בשנה האחרונה שפיץ יצר איתי קשר לאתר שלי, וגם כתב ושלח כתבות שונות בנושאים שונים, כמה מהן שהן יותר אישיות של שפיץ, מצורפות למעלה. לפני זמן לא רב ב-9.1.13 שפיץ התקשר בסקייפ דבר עם יעל ואיתי, התלוצץ והיה במצב רוח טוב והתלוצץ בנושאים שונים,כך זכינו לראותו כפי שהיה בימיו האחרונים, לא הייתי מעלה כלל על דעתי שהאיש היקר והסימפטי ,נעים השיחה – יעלם כך לפתע, הוא לא הזכיר כלל את מחלתו ונדהמנו לידיעה על מותו בטרם עת.
"חבל על דאבדין ולא משתכחין"
אפשר לשלוח תמונות תעודות וכד' להוסיף כאן לדף הזיכרון : נא לשלוח אלי לכתובת [email protected]
"חבל על דאבדין ולא משתכחין"
גייזי