אימרון (במשקל כישרון, עיקרון) במקום פרוזה. פרק ל"א ב"משה מנבכי חלשונו"

 

מָשָה  מִנִּבְכֵי  חֶלְשוֹנוֹ

                                                                          פרק ל"א                                     

                                                                                                                מאת משה ברק-גבת

אִמָּרוֹן

במקום

פרוזה

 

המילה "פרוזה" מופיעה בלשונות העולם, רק כשם העצם "פרוזה" המגדיר כתיבה תאורית סיפורית,

ללא משקל פונטי בניגוד לכתיבה שירית שקולה "פואזיה".

המונח לא הפך לשורש, עברי כנראה גם מפני קיום השורש "פרז" שבבנין פיעל פירושו "בלתי מבוצר" (פירוז) ואילו בבנין הפעיל פירושו "הגזמה".

לכל היותר עיצבנו ממנו גם שם תואר "פרוזאי-פרוזאית".

על כן, מכיוון ש"פרוזה" היא פשוט "אמירה", אני מציע להיזקק לשורש "אמר" שמשמעו הפקת מלים רגילה בניגוד ל"שיר" בו יש קצב וניגון. ובמשקל "פיעל" נאמר "אִמֵּר" (אימר) על משקל גיבן במקום "פרוזאי"; אִמֶּרֶת (אימרת) משקל עיוורת במקום "פרוזאית".

לפרוזה בכללותה נקרא לפיכך "אִמָּרוֹן" (אימרון) על משקל פִּכָּחון, עוורון .

כך נוכל לומר, שהיוצר המסויים כותב גם שירה וגם אימרון.

בשם התואר בזכר למשל: "המאמר שכתב הוא אמנם אימר, אך תוך קריאה מגלים שהוא כמעט שירי ושם תואר בנקבה, למשל: ספרו האחרון היה יצירה אימרת ראויה לשבח.

לכתוב פרוזה יהיה על כן "לאַמֵּר", אמרתי, אאמר כמו איבדתי אאבד.

אז גם יוכל הפועל בבנין התפעל לשמש לא רק להתפארות של צד אחד, כי אם גם להתפארות דו צדדית

כפי שיש בכל ויכוח, ונאמר אז ששני המרואיינים או העתונאים מתאמרים זה בזה.   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מָחוֹב-פרק ל' במָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ

מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ

                                                                פרק ל'                                    מאת משה ברק          

מָחוֹב

מנדט

 

המילה "מנדט" יובאה לשפתנו משפות אירופה, כמונח של התחיבות הכרוכה בקבלת סמכות בתחום מוגדר.

כך נכנס מונח זה כשם לשלטון זמני של מעצמת על, על מדינה שטרם הבשילה לקבלת עצמאות, כמו ממשלת בריטניה בארצנו לפני הקמת המדינה.

למונח זה נזקקו להגדרת התחיבות זמנית אישית תחומה במקום ובזמן. למשל

"הוא קבל על עצמו את המנדט לשיפוץ ושימור האתר העתיק"

כחובה תחומה במקום ובזמן, הפכה גם לשם, של הנציגים הנבחרים למוסד כל שהוא בו הם אמורים למלא את חובתם. כך החלו המפלגות לספור בכמה מנדטים

הם זכו במוסד המסויים.   

מכיוון שמדובר על מתן סמכות לנבחר לשם מילוי חובה, אני מציע לקרוא לו במונח מהשורש בגזרת ע"ו "חוב" – "חבתי – חב – נחוב". כך ייקרא מנדט במוסד כלשהו "מחוב" ביחיד "מחובים" ברבים. על משקל טוס-מטוס; שוט-משוט וכו'

למשל: "המפלגה שבשלטון השיגה בבחירות רק חלק קטן של המחובים". או

"ראש העיר לא השיג בבחירות די מחובים ויאלץ להקים קואליציה עם המפלגה היריבה.