חברנו היקר צבי גלעד/גרימי איש עין גדי הלך לעולמו

                    

אלי רביד: מודיע בצער עמוק על פטירתו של חברנו  היקר צבי גלעד/גרימי

מודעת האבל

חברות וחברים,     

מודיע בצער  עמוק על לכתו של חברנו היקר גרימי.

ההלוויה תתקיים מחר, יום שני 13.5.2019 שעה 17.30  בעין גדי.

אנו משתתפים בצערה של איילה  , אחיו עמוס וכל  בני המשפחה .

ליישי

גרימי בזמרשת

 

גרימי – מנגינות רוסיות באתר בני קרית חיים

 

גייזי : בצער רב התבשרנו על מותו של האיש היקר, היוצר והחכם.  אשר העשיר את האתר בכשרונותיו – ניחומי לאילה,לאחיו עמוס, לבני המשפחה ולבית עין גדי-יהי זכרו ברוך

 

שלום אילתי

חבל חבל…

הכרתיו בקריית ענבים ביולי 1955, לפני 64 שנים, בין ראשוני שדמות, כאשר גילה אופוזיציה לוחמת נגד ההחלטה לעלות לעין גדי. אך כדמוקראט אמיתי קיבל את החלטת הרוב…

ועוד התכוונתי בימים אלה לשאול אותו שוב על מילות שיר סובייטי אחד…

לבי לבי לך, איילה, ולחברים כולם

שלום אילתי

ירושלים

 דוד אסף:פרידה מגרימי

סערה בעין גדי  

עלי כהן לזכרו של גרימי  

      הספקתי להכיר את גרימי מספר שנים ונהניתי מכל רגע בחברתו ובחברת רעייתו איילה.  קשר השירים הרוסיים והיענותו לכל שאלה בנידון השירים הרוסיים האהובים וכישרונות הבלתי נלאה לתרגום שלהם ייחסרו לכולנו בעתיד 

   חבל על דאבדין  ותחומים לאיילה  ולמשפחתו – הפרטית  וה"מאפיונית"  —  לא נשכח אותך – גרימי של כולנו   

 עלי כהן /קופנהגן 

צבי (גרימי) גלעד ז"ל

אבלים: המשפחה וקיבוץ עין גדי.
ההלוויה התקיימה ביום ב' ה- 13.05.19, בשעה 17.30, בית עלמין קיבוץ עין גדי.
יושבים שבעה בבית המשפחה בקיבוץ עין גדי.
המנוח היה משורר מבוני הקיבוץ.

 

    

 מאיר ואיזי: לזכרו

 הבלתי יאומן גם הבלתי נמנע קרה…גרימי, אבי אבות מתעדי השירה הרוסית והאוקראינית, שהשתרשה בישראל בשפה העברית הספרותית אותה הנחיל לנו, עזב את עולמנו והלך לעולמו…ואנחנו, מבצעי שירתו/תרגומיו נצטווינו להמשיך ולמנוע את התייתמותה. לעת הפרידה הזו אנחנו, מאיר רז ואני [איזי הוד], נזכרים בשני שירים…הכל התחיל לנו בספטמבר 2013 כשגרימי שלח לנו את הסבתו לעברית של השיר: "אין זו הרוח" ושאל: "תוכלו להקליט את השיר בעברית?…"..והשיר הוקלט, והעיבוד הסופי של השיר נקבע אוטומטית במחשב שלי [איזי] לתאריך 13.5.2014!!!…וכך נפתח עידן "כך זה היה במקור" של גרימי. ומאוחר יותר, שלח לנו גרימי את גרסתו בעברית לשיר "ברווזים ברווזות"…והוסיף:…"אני מתרה בכם, את השיר הזה ישירו וישמיעו בעת הלוויתי, אל תיגעו בשיר אלא אם כן אתם מרגישים שאתם ראויים לבצע אותו…"…"אתם ראויים", כתב לנו גרימי לאחר ששמע את הביצוע…נזכור את גרימי ונזכיר את גרימי כמשורר שהיה גדול באלפי מונים מצניעותו…

מנחמים ומתנחמים…

מאיר ואיזי  

 

            מהדרה

אלי רביד/ליישי :שיירת יחיעם

אני מצרף כאן קישורים לראיון ,משנת 2010, בו מספר ראובן ויצרייבר ז'ל , מלוחמי גדוד 21 של "חטיבת כרמלי" אודות  "שיירת יחיעם ". ראובן ויצרייבר  שנהג  את "המשוריין הפורץ"  שבראש השיירה,, נפצע, והצליח בשארית כוחותיו להגיע  עם המשוריין ליחיעם הנצורה, מספר  שהם התכנסו בבסיס הגדוד שהיה ברחוב ה'{היום רחוב משה  שרת }, וכיצד תושבי קריית חיים  מגיעים  למקום ההתכנסות להיפרד מהם.

קן" השומר הצעיר "בקריית חיים היה בסמוך למקום ההתכנסות { אזור  מאפיית "פינטל" }. שיירת יחיעם , יצאה  מנהריה ביום 27.3.1948 בשעה 14 לאחר שהתכנסה ברחוב שדרות הגעתון , והייתה המשך לשיירה שהגיעה לנהריה  יום קודם לכן מאזור הקריות.{זו השיירה שיצאה מרחוב ה' בקרייה,},

 ראוי להזכיר כי שיירות קטנות הצליחו יום קודם לכן וגם בבקר יום ה-27.3.1948 ,להגיע לאילון, מצובה וחניתה שהיו גם היו במצור.

אלי רביד, ליישי

ראובן היה הנהג של פורץ המחסומים אשר נסע בראש השיירה, עיקר האש ניתחה עליו , אבל מאחר שהערבים לא הבחינו כי מדובר ברכב עם הגה ימני, רוב האש ניתחה לכיוון היושב לצדו, מפקד השיירה אשר לבסוף נהרג, במחסום האחרון הערבים הבחינו ב"טעותם" והיטיבו לכוון את האש אל ראובן הנהג, ראובן מיהר לסגור את המדפים שלידו, וכאשר שלח את היד אליהם הוא נפצע אנושות ,אבל המשיך לנסוע ליחיעם כשהוא משוכנע כי השיירה מאחוריו רק מאוחר יותר הבחין בגודל האסון.

 כתבה > ראובן מספר:

וידאו > ראובן וחבריו מספרים לתלמידים

נילי פחטר על בן עמי פכטר

וידאו>ראובן פורץ המחסומים

וידאו > עמיקם כספי שרד את שיירת יחיעם

נילי פחטר>סיפורו של דן כהן

לפני ואחרי

השיירה על פי ויקיפדיה

 

גייזי:אחי הגדול דוב

                                                 אחי הגדול דוב.

     הייתי בן 14, לפני 71  שנה ביום אביב ריחני של חודש אפריל, כאשר אחי הגדול דוב,  נספה בקרבות מלחמת תש"ח.

 אחי הגדול דוב ,לימד אותי לרכב על אופניים , לדהור במורדות הדיונות אחרי הגשם, לחתור במשוטים, להתגנב לרכבת ולזנק ממנה בשעת הנסיעה  אל ערמות החצץ והזיפזיף שבצדי המסילה, אחי לימד אותי לדכא את הפחד, בין הדוכנים של השוק הערבי בעיר התחתית של חיפה. יחד דילגנו על  הבלטות של המדרכות בחיפה, "בלי לדרוך על הקווים" יחד נכנסנו לנמל חיפה בהתגנבות יחידים. אחי הגדול לימד אותי לשחות, לעבור את הגלים בים סוער, לשחות אל המצופים של חברת הנפט. יחד הלכנו לדוג בנחל הקישון  , אחי לימד אותי איך תופסים "ארי-נמל"  ואיך מחליקים מן העץ בלי לקרוע את הבגדים.   עם אחי דוב הייתי רותם את הפרדות לעגלה ויוצא לשדה לקצור את המספוא בחרמש, "לבנות" את ערמת החציר על הפלטפורמה.

     אחי דוב לימד אותי הכל ,   היום שאני כבר גדול, בן 85 , אחי דוב נשאר נער נצחי שטרם מלאו לו 19 שנים…..             

                                                                       גייזי שביט,  

 

 

מכתב מקיבוץ דן(בלי תאריך)

 

דן  (בלי תאריך)

להורים שלום רב,

קודם כל תודה על ההודעה ששלחתם לי בעיתון. בל זאת הייתי יותר מרוצה עם היו מגיעים המכתבים.   אני שמח שאתם בריאים.  הערב תקפה אותי הרגשת יתמות מוזרה , אולי מפני הגעגועים אליכם ,אולי בגלל היפרדי  מחברים קרובים , בדרך כלל ,פה אני מרגיש טוב , אבל הערב באופן מיוחד תקפה אותי העצבות ואיני מבין מדוע.

    אני גר פה בצריף, מסביב יושבים הבחורים וכותבים מכתבים, יש לציין שגם אני התחלתי קצת לכתוב. לא קל להסתגל לחיים כאלו , כל יום אני מסתובב  בסביבה לשם מטרה מסוימת  ונהנה מן הנוף. אינני עובד, אבל משהו אחר חי חיים טובים. לפעמים שמח וטוב ולפעמים גם עצוב.    רוב הבחורים נלקחו לירושלים והבנות נמצאות בדגניה.  ברחוב שלנו בקרית חיים, ודאי אבל על מות איתן גאון, בחיק העתיד עוד נכונו לנו  הרבה צער ומכאובים, אך אף על פי כן נמשיך בדריכות הגוף והנפש ועל הכל הרגשת הגורל המשותף עם החברים, על כל גילויי החברות והנכונות של כולם לסלוח איש לרעהו. הרבה בחורים חדשים פה, היום מחשיך והבחורים מתאספים ומתחילים לשיר. אני ממשיך לכתוב ורואה אתכם קוראים את המכתב וכנראה גם חושבים עלי קצת.  אל אליעזר אני מתגעגע מאד , מאד נכסף לראותו.

האם קבלתם את מכתבי ובקשתי שתשלחו חצי לירה, אני מבקש עוד פעם, כי זה נחוץ לי. הפגישה עם החברים הייתה לי פיצוי יקר לאחר ימים של עבודה מאומצת ומתוחה.  אילו ראיתם מה עמוקים ויפים גלויי החברות בין האנשים. יש רגעים של דכדוך ועייפות שאיני מסוגל לעשות מאומה, ואז היחס החברי מוסיף משהו.      מצויים פה מעפילים שמכתב כלל לא מגיע אליהם, ההורים נשארו הרחק בגולה, אין מי שיכתוב להם. כמה ריחמתים  באותו  הרגע שקבלתי מכתב מדגניה.לעומתם רואים בחורים שמקבלים בשפע בכל טוב, חבילות וכספים. ואז מתעורר הרגש ומחלקים את מה שיש בין כולם.   אני מבקש שתכתבו לי, זה כל כך טוב לקבל מכתב מהבית  בזמן כזה.  אילו ראיתם איך האנשים נעשים כל כך טובים ומה קורן מפניהם ומתוכם באותה שעה.

                         הנה עכשיו הביאו לנו רשימה של שמות חברים נעדרים. יושבים ומבטים ברשימה ושותקים. חברים המוכרים לנו אחד אחד. סלחו לי  שכתבתי זאת , זה בא במפתיע, כולם הפסיקו את השירה  שרר שקט , ידענו שנפלו חברים, לא את כולם הכרנו, וחשבנו שהשמות לא מוכרים, אבל הועמדנו בפני העובדה: הלכו שלושה חברים שלנו.     אסיים בברכות שלום ולהתראות, ותענו מהר.      דב.

גייזי הערה: לאחר קבלת המכתב, אמא בקשה את שמות החברים העולים שאין להם משפחות בארץ,והייתה שולחת גם להם חבילות ומכתבים….

אבישי ברק>לזכר מרדכי שכטמן איש קרית חיים

מרדכי שכטמן ז"ל

            

אתמול, 29.4.19 נערך טכס חנוכת חדר ההנצחה המחודש, בבית יד לבנים ולהגנה. שמחתי לראות שהנהלת  הבית, הוסיפה את שמו של מרדכי שכטמן ז"ל על קיר ההנצחה בין חללי הקריה במאורעות תרצ"ח – תרצ"ט.

סיפור המעשה הוא, מרדכי שכטמן היה נהג קטרים ברכבת המנדט, גר עם משפחתו ברחוב א. (אלכסנדר זייד) 79.

בתאריך 26.05.1939, הסיע קטר במסילה שעברה סמוך לעיירה הערבית באלד-א-שייך(תל חנן של היום), בעת עצירה, נרצח על ידי מסיק הקטר הערבי שנמלט לעיירה. מרדכי שכטמן הובא למנוחות בחלקת חללי ההגנה בחיפה.

עם הקמת בית יד לבנים בקריה, נשמט שמו מרשימת הנופלים על קיר ההנצחה וזאת משום שהיה חבר המפלגה הקומוניסטית בארץ-ישראל, פ.ק.פ. את הסיפור עליו שמעתי ממשה ברק ז"ל(ברקו) בן הקריה ואחיו של יעקב ברקו ז"ל מחללי שייירת יחיעם, שהיה שכנו ברחוב א. 77.ואף סיכם אתי שנעשה כל מאמץ להוסיף את שמו של מרדכי שכטמן בחדר ההנצחה.לצערי נפטר משה שהיה שנים רבות חבר קיבוץ גבת לפני מספר שנים. עתה משנודע לי שחדר ההנצחה עומד לפני שיפוץ, פניתי להנהלת הבית, בצרוף מסמכים ולשמחתי נענתה הנהלת הבית ושמו ותמונתו של מרדכי שכטמן מונצחים על קיר ההנצחה.

בקשה נוספת, לצילה ומרדכי שכטמן , היו בן בשם יצחק ובת בשם רחל, אין שום פרטים עליהם ואין שום קשר עמם, אולי מישהו מקוראי וקוראות האתר יודע משהו עליהם. אודה להם.

מאת אבישי – כך זה היה: (אודות  האדרת מפלגות הקצוות בימין ובשמאל  את מקי וחרות בימי בן גוריון…..)

אבישי ברק >  ההפליה בין הנופלים של תרצ"ח ע"י מפא"י בקריה

בתודה אבישי ברק.

גייזי :תודה לאבישי ולהנהלת בית יד לבנים ולהגנה שהביאו לתיקון צודק מהחטא הקדמון בפוליטיקה שלצערנו מתעורר בתנופה מחדש. תודה שהביא לשימור זיכרו של מרדכי שכטמן ז"ל=יהי זכרו ברוך

            

צילומי אלי רביד/ליישי  :

זכרון-1

זיכרון-2 

זיכרון-3

 

מילון פולקלורי

מיגאל טננבוים : נחום בנדל איש קרית חיים הלך לעולמו

 ההלוויה היום א' בשעה 16:00

בהיכל הזית בתל רגב.

 יהי זכרו ברוך.

מודעת האבל 

תערוכת ציורים

נחום בנדל > צייר השואה

 

 מאלי סט:התברר שנחום בנדל הלך לעולמו=יהי זכרו ברוך

לפני חודשים ספורים חשבתי לתחקר אותו על "פרדס חורי", פרדס שהיה עד מלחמת העצמאות, בבעלות ערבי, מצפון למקום שהיום נמצא "גשר הפקק.

נחום בנדל היה לא רק ניצול שואה, איש קריית חיים, הוא גם היה ממייבשי אגם החולה וגם את הקטע הזה של חייו הוא תעד ברישומיו המופלאים.

מצ"ב שני רישומים שלו, מאותה תקופה, שמצאתי באינטרנט.

אלי סט

הרישומים

 

חנוך שחר:השנה מלאו 44 שנה למות אמי המאמצת רחל ,

 השנה מלאו 44 שנה למות אמי המאמצת רחל ,

       השנה מלאו גם 77 שנה, להרצחה של אמי הביאולוגית

       על ידי הנאצים.

 

לציון שנים אלו , ליום מותם כתבתי לי שיר :

           מכתב לאמהות שלי בשמים,

           מנעו את קולכם מבכי

           ועיניכם מדמעה ,

           כי יש שכר לעמלכם 

           ולכן אני אסיר תודה !

 

            הדמעות , הן גם תפילה ,

            הן מגיעות לאלוקים 

            כשאינך יכול לדבר !

            חנוך שחר – צפת 

            פברואר  – 2019  .

     

 

אראלה אייל לבית חרלף בת קרית חיים הלכה לעולמה

                                              

 

מודעת  האבל

יעל איתיאל חרלף:

אראלה בת דודי יחזקאל אח אבי נפטרה. מעציב אותי ומשתתפת בצער כל בני המשפחה. מגיל צעיר סבלה סבל גופני לאחר שמעדה בחצר בית הספר ולאורך כל חייה החולי הזה ליווה אותה והיא השתדלה להמשיך בחיים רגילים וילדה שתי בנות נהדרות מסורות וטובות. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

יעל

 

סמדר אייל: אמא שלי האהובה הלכה בכאב רב לעולמה ..

האישה שכמעט כל חיי דחפה אותי במרץ לעשייה נתנה לי אנרגיה והיום נדם ליבה לעולמים והיא בת 84 . ההלוויה מחר יום רביעי שעה 14:00 בבית הקברות ברמת השרון. יושבים שבעה ברמת השרון ברק 4 .כמה עצוב לנו .. אראלה אייל ז"ל בת למשפחת חרלף..ממייסדי קרית חיים .אביה יחזקאל חרלף ז"ל היה ראש ההגנה בחיפה ועל שמו רחוב בשכונת רמז בחיפה.

סמדר

 

 

אלבום תמונות לזכרה של אראלה

גליה שמיר /הרצפט בת קרית חיים וחברת קיבוץ גניגר הלכה לעולמה

                                                                               

 גליה ,בת הקריה חברת קיבוץ גניגר הלכה לעולמה, את גליה פגשתי בשנות ה-80 עם בעלה המנוח כמשפחה מתנדבת, אומנת ומדריכה בקיבוץ הצעיר שיזפון.   גייזי                     

                                   יהי זכרה ברוך

 ההלוויה מחר יום ו' 1.3.2019 בקיבוץ גניגר, יוצאת מהמועדון לחבר בשעה 11:00

הארון יוצב ברחבה התחתונה של המועדון לחבר. משם ילוו את הארון עד האוטובוסים שיעלו לבית הקברות ביער.    לא רצוי לעלות ברכבים פרטיים.אין שם מספיק מקומות חניה 

תמונות:

 מודעת האבל

גליה

אלבום תמונות לזכר גליה

    כל חומר לזכרה יתקבל בתודה   גייזי

מדורית > ברוך כרמלי בעלי היקר הלך לעולמו

 

                                                  

לצערי הגדול ברוך נפטר ביום ראשון בבוקר.

ברוך החליט לעזוב את הבית בו גדל וחי שנים כה רבות בקרית חיים כדי לגור יותר קרוב לילדים. לכן קנינו דירה נחמדה ברמת גן (שני הבנים גרים ברמת גן והבת ביפו)  הכאב גדול כי לא זכה להיכנס לדירה. עברתי לבדי לרמת גן ב-10 בפברואר כאשר ברוך כבר היה מאושפז מה-7 בבלינסון.
                                               יהי זכרו ברוך

דורית   

dorith.carmeli@gmail.com

     

מודעת אבל

אלבום תמונות לזכר ברוך

 

 

בניס (דן בניהו):יורם יבור ואני מצטרפים לתנחומי משפחת ברוך כרמלי 

קראתי בצער על מותו של בוגל את בוגל פגשתי לראשונה בהאחזות הנח"ל בעין גדי בקיץ 1955.בוגל נשלח ע"י קבוצו , מעיין ברוך לקבוצה הקטנה של חברי קיבוצים שתגברו את המקום עד האזרוח ע"י גרעין שדמות.ונשאר איתנו תקופה קצרה נוספת.זכור לי שעבד במוסך של ההיאחזות ונפצע ברגלו כשעבד בתיקון הדי 8 זכור לי כאיש צנוע, שתקן וחרוץ שלקח חלק בבנית קיבוץ עין גדי בתקופה קריטית לעתידה.

תנחומינו למשפחה.

בניס [דן בניהו] מגרעין שדמות

 אני מעביר   תוספת של יורם יבור [בן כינרת]מרמת יוחנן שהיה בקבוצת בני האיחוד בהיאחזות עין גדי יורם העביר אלי את מפתחות המשק בתהליך האיזרוח

בניס

 

יורם יבור

אני מצטרף לתנחומים. תיאורך את בוגל מדויק ונכון. לפני מספר שנים להפתעתי, פגשתי אותו ברמת יוחנן, כשליווה ילדים חריגים כמתנדב בטיול. לא יודע למי להעביר תנחומים, אצטרף לניחומך.

 

יורם יבור

                                            יהי זכרו ברוך.

 כל חומר נוסף תמונות כתובים תעודות וכד' יתקבל לאתר בתודה

גייזי