ברכות לפרופסור יצחק עציון { צוייגי } מבני קריית חיים.

13 שנה לאחר שפרש: הפרופסור מהטכניון ממשיך לגרוף פרסים. העברה מ" כל בו חיפה והקריות ".מאת חגית הורנשטיין.

פרופסור אמריטוס יצחק עציון מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון פרש לגמלאות ב-2010, אך כמי שהקדיש את חייו למדע, התארים ממשיכים לרדוף אותו. השבוע דירג אותו הארגון העולמי sience.com במקום ה-242 בעולם ובמקום הראשון בישראל בתחום ה-Mechanical and Aerospace Engineering

פורסם בתאריך: 8.6.23 15:52

מאת: חגית הורנשטיין

לפני 13 שנים פרש לגמלאות פרופסור אמריטוס יצחק עציון מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, אך כמי שהקדיש את חייו למדע, התארים ממשיכים לרדוף אותו. השבוע הוא התבשר כי הארגון העולמי sience.com דירג אותו ואת תחום התמחותו – Mechanical and Aerospace Engineering – במקום ה-242 בעולם ובמקום הראשון בישראל.

בכל שנה מדרג הארגון גופים כמו אוניברסיטאות, מוסדות אקדמיים וכנסים על ביצועיהם, ובאופן דומה מדרג מדענים מדיסציפלינות שונות על מצוינות.

פרופ' עציון הוא מומחה בעל שם עולמי בטריבולוגיה – תורת החיכוך. זהו ענף מדעי וטכנולוגי שחוקר את החיכוך, את הסיכה ואת השחיקה בין משטחים, והשלכותיו משתרעות על פני מגוון עצום של תחומים. על פועלו הוא זכה בפרסים רבים של חדשנות, ניהול יצירתי בטכנולוגיה ומחקר. אל אלו מצטרפת זכייתו בשנת 2021 במדליית זהב בינלאומית על שם ג'יימס וואט – מאותות הכבוד היוקרתיים בעולם בתחום הנדסת המכונות – והיה לישראלי הראשון בהיסטוריה שזכה בהכרה בינלאומית על הישגיו בתחום הנדסת המכונות ועל יכולתו ליישם את המדע לקידום הנדסת מכונות.

את רוב התארים האקדמיים שלו עשה פרופ' עציון בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון, לפני שלימדו בה גם חלל. את עבודת הפוסט דוקטורט שלו הוא עשה בשנת 1973 בסוכנות החלל האמריקאית NASA, ולאחר קבלת התואר הוא חזר לטכניון כחבר סגל בפקולטה להנדסת מכונות. במהלך הקריירה שלו וגם לאחר פרישתו המשיך פרופ' עציון לעסוק במחקר והנחה כ-60 משתלמים לתארים שונים, חלקם סטודנטים מסין. 

הוא הקים שלוש חברות סטארט אפ, שאחת מהן מכרה לפני שנים אחדות רישיון לחברת פארמה הודית ענקית לטיפול בכאבי מפרקים עקב שחיקה של סחוס והתחייבה לקבל אישור של ה-FDA שיאפשר להפיץ את שיטת הטיפול הזו לציבור הרחב. כיום נמצאת החברה בשלב מתקדם של הניסויים הסופיים, כך שיש סיכוי שבקרוב תקבל השיטה הזו אישור.

בחודש אוגוסט הקרוב יחגוג פרופ' עציון את יום הולדתו ה-81, וכשהוא לא עוסק במחקר הוא משתתף קבוע בפעילויות היומיות בדור כרמל – מתחם דיור מוגן בנוה שאנן, שם הוא מתגורר בגפו.

פרופ' עציון, איך מתחברים אווירונאוטיקה, חלל וטריבולוגיה?

"במהלך הקריירה יצאתי מהטכניון לשנה כדי לעבוד בתעשייה והתקבלתי לוולקן הנדסה, שם התוודעתי לפרויקט שבוצע בזמנו בטכניון בנושא של רחפות בחקלאות לצורך טיפול בהוצאת אשכולות של בננות מהמטעים. באותו זמן היה קורס בטכניון שאותו לימד פרופסור חדש שהתקבל לפקולטה להנדסה אווירונאוטית בתחום של סיכה הידרודינמית. בקורס הזה הוא דיבר על מיסבי גז, והחלטתי לעשות את הדוקטורט אצלו. הוא היה מדען מפורסם מאוד, והייתי הסטודנט הראשון והאחרון שלו לדוקטורט בטכניון כי אחרי שסיימתי הוא חזר לארצות הברית. כך התחלתי קריירה מדעית בתחום הטריבולוגיה".

ואז הגעת לפיתוח סטארט אפ על שחיקת סחוסים.

"קרו לי כל מיני דברים בחיים. באחד מהן הגעתי עם בתי לביקורת בבית החולים הדסה בירושלים לאחר שנתפס לה מפרק הלסת, ושם הצליחו לשחרר לה את המפרק. כשהגענו לביקורת אחרי חודש ביקשתי מהרופאה שביצעה את השחרור להסביר לי מה היא עשתה. אמרתי לה שאני חושב שאני מבין למה המפרק השתחרר, וזה סקרן אותה מאוד. כדי לקצר את הסיפור, היא הפנתה אלי פרופסור לכימיה מהאוניברסיטה העברית שהיה לו רעיון להקטין שחיקה של סחוסים במפרקים, שזו מחלה נפוצה בכל העולם. כתוצאה מהמחקר הזה הוקמה חברת הסטארט אפ. הטכניון, האוניברסיטה העברית והדסה שותפים ובעלי מניות בחברה. יש הסדר יפה עם הטכניון, וכנראה שגם עם המוסדות האחרים, ולפיו כשמגיעים תמלוגים כתוצאה מפטנט – ורשמנו את זה כפטנט – המוסדות מתחלקים עם הממציאים. זו כמובן היתה פריצת דרך. עשיתי עוד כמה פריצות דרך בתחום של הפחתת חיכוך וחיסכון באנרגיה, שכתוצאה מההישגים האלו קיבלתי את מדליית הזהב. פרסמתי הרבה מאוד מאמרים מדעיים שגם צוטטו במספרים גדולים מאוד, וזה מה שגרם לדירוג הזה של מנהיג בקהילה המדעית בתחום של הנדסת מכונות ואווירונאוטיקה".

מתי אתה מתכוון לנוח?

"הגעתי לדור כרמל בפברואר 2022, ומאותו יום אני ממש מאושר. אני לא מרגיש עייפות ולא מתכוון להאט את הקצב".

פרופ' יצחק עציון (צילום: באדיבות דור כרמל)

פרופ' יצחק עציון (צילום: באדיבות דור כרמל)

יצחק עציון { צוייגי } : רשימת קשר עולמי

שלום ליישי,

אני מעביר אלייך רשימת קשר מעודכנת שאליה הצטרף דני דולפין (וולפיאנסקי). מקווה שעדיין יש מי שמטפל ברשימה.

בברכה,

צוויגי 

דולפין (וולפיאנסקי) דני (1941)
רח' ה' 78 בי"ס ארלזורוב (א' עד י"ב)
הנוער העובד
[email protected]
היום רופא, גמלאי משרד הביטחון, אגף השיקום
גר ברעננה

מאלי רביד, ליישי: רשימת קשר עולמי –רשימת בני קריית חיים ברחבי תבל, בניהולו של יצחק עציון { צוייגי } ,מפורסמת ונמצאת באתר בקטגוריה זו .

רותי יצחקי -ריכטר : העיניים של אמא.

שלום לידידיי

השבוע חל יום כבדי הראייה והעיוורים, ולכבודו אני שולחת אליכם את הסיפור הזה. הוא יופיע בקרוב בספר "החיים על פי רותי" שיצא לאור בהוצאה הדיגיטלית עברית. אודיע לכם כשיצא הספר לאור.

תיהנו והפיצו.

רותי

העיניים של אמא

סיפור מאת רותי יצחקי ריכטר

אני רוצה לספר לכם על יום נפלא. אני חושב שזה היה אחד הימים הכי טובים והכי שמחים מיום שאמא נפצעה בתאונה, ומאז היא כמעט עיוורת, כי האופטומטריסט של בית החולים לא מצליח להתאים לה עדשת מגע  שבעזרתה תוכל סוף-סוף לראות ברור ובבהירות, ללא כתמים של חושך וללא ערפל חלבי שמסווה את העולם מול העיניים שלה. 

לפעמים נדמה לי שאמא אחרת, זרה, נכנסה לגוף הפצוע וגירשה ממנו את האמא האמיתית שלי. בעבר היא הייתה מלאה מרץ, אף פעם לא השתעממה, ואף פעם לא הספיק לה הזמן כדי למלא את כל המשימות והרצונות שלה, ועכשיו, כשהיא חולה, אפילו הבדיחות שלי אינן מצליחות לגרש את החששות והפחדים שהיא מנסה להסתיר מאיתנו.

לפעמים אבא מלטף את המצח שלה ומנסה לפייס אותה בחיוך, בלי מילים, אבל לא נראה לי שהוא באמת מצליח, וכשאני מביט בו אני מבחין בקמטים חדשים במצח שלו, ואולי גם בכמה שערות שיבה שאף פעם לא ראיתי קודם לכן.

לאחיות הקטנות שלי יותר קל כי הן עוד לא מבינות, אבל לי קשה ואני דואג כל הזמן. אני מנסה להתמודד כל יום מחדש עם האסון הזה שנפל עלינו פתאום, אבל גם אני, כמו אבא, לא ממש מצליח.

היום הנפלא הזה התחיל בחלום של אמא. הוא היה חלום מיוחד וקסום וחששתי שייעלם לי מהזיכרון, לכן מיהרתי לכתוב אותו ביומן.

וזה מה שאמא סיפרה בסגנון המיוחד שלה, סגנון של סופרת נוער מנוסה. "בחלומי שוב עמדתי איתכם בשולי הדרך הלבנה העולה לחניתה. בעיקול הדרך, תחת עץ אורן הנע ברוח, צפינו בעמק המכוסה בשמיכת ערפילים ומנומר בגבעות מיוערות. להקת חסידות ריחפה מעלינו, וצמרות העצים שזימרו ברוח הבריקו בטל הבוקר. למטה, על הגבעות, היו פזורים בתים לבנים, אדומי גגות, וטרקטור חרש במרחק. קְטָלָב אדום גזע שלח את ענפיו והתפלל מול הרקיע כאילו הייתה בו נשמה, ועדת ברושים כהים רקדה ברוח הקלה ריקוד תודה.

והמראה היה חד וצלול, ללא טשטוש, ללא כתמים אפלים וללא מסך ערפל. כמו לפני זמן רב. כמו לפני התאונה."

"זה חלום נפלא, אמא!" קראתי.

"נכון, שחר, אבל כשהתעוררתי הוא נמוג מייד, ובמקומו ראיתי צללים מרגיזים שרקדו על הקירות ועל הרהיטים."

"את תבריאי, אמא, את תבריאי ותמשיכי לכתוב את הסיפורים שלך כמו תמיד," ניסיתי לעודד אותה.

"אני דואגת, שחר. האם נגזר עלי להיות כִּבְדַת ראייה כל ימיי  ?"

הבטתי באמא ולא ידעתי מה לענות. "ב… ב…בטח ש… ש…שלא!" גמגמתי בסוף. "כל החברים והקרובים שלנו אומרים שאת אישה חזקה ושאת תבריאי ותצאי מזה."

*

והיום נסענו לליאור, האופטומטריסט של בית החולים, כי הוא שוב רוצה לנסות להתאים לאמא עדשת מגע שבעזרתה תוכל לראות מראות ברורים וממוקדים. 

האורנים הבהירים לאורך הדרך המובילה מהשכונה לכביש החוף היו מאובקים כמו תמיד בקיץ, והאוויר התמלא אובך וחום מעיק. "ברוך בורא המזגנים," התבדחה אמא והגבירה את פעולת המזגן, ואבא חייך והדליק את הרדיו.

נסענו בשדרת התמרים שבכניסה לעיר, בין הים שהוא אף פעם לא כחול כמו שחושבים ובין מורד הכרמל הזרוע מפעלי תעשייה ובתי שיכון משעממים, שלפעמים נדמה לי כאילו הם עומדים לגלוש במדרון אל הים. אמא הייתה ספקנית. היא כבר ביקרה במרפאה של בית החולים פעמים רבות והתאכזבה, והיא חששה שכך יקרה גם עכשיו, לכן הייתה עצובה, אבל העמידה פנים שהיא לא ממש דואגת.

ליאור קיבל את פנינו בברכה ובחיוך, כי אנחנו כבר מכרים ותיקים. בפעמים הקודמות הביט באמא במבט של השתתפות ואהדה, אבל הפעם נשקפה שמחה מעיניו.

"עכשיו העין שקטה ונוכל להרכיב לך את העדשה המיוחדת," הסביר לאמא. הוא בדק שוב את העין ושמח לראות שהיא רגועה ואינה דומעת. אחר כך הוציא מאחת המגירות בקבוקון קטן שבו שטה בנוזל צלול עדשה תכלכלה והרכיב אותה בעין.

"תמצמצי," ביקש. "תמצמצי כמה פעמים, ואחר כך תפקחי את שתי העיניים.

אמא מצמצה אבל לא פקחה את העיניים. "אני מפחדת," הודתה בקול חלש.

"למה? ממה את מפחדת?" שאל ליאור.

"אני חוששת מאכזבה נוספת."

"אין צורך לפחד. זאת עדשה ידידותית מאוד."

אמא עדיין היססה ואני נלחצתי והייתי נרגש מאוד. הלב שלי דפק נורא מהר, וטיפות זיעה זרמו לי על המצח כמו מברז מקולקל, כי פתאום נדמה היה לי שאני יודע: היום תבוא ההצלחה! היום ננצח!

בחשש ובאיטיות פקחה לבסוף אמא את העין. "אני רואה ברור! אני רואה צלול!" היא קראה בשמחה וחיבקה אותי ואת אבא.

שמחתי מאוד אבל עדיין חששתי. איך תגיב העין בעוד שעה או שעתיים?

"לכו לטייל וחיזרו אלי בעוד שעה," ביקש ליאור ועיניו הבריקו בשמחה.

יצאנו מהמרפאה. אור רב היכה בעיניים, ואבא מיהר להרכיב לאמא את משקפי השמש שלו. המשכנו לטייל בגינה הציבורית הסמוכה שממנה נשקפו הנמל ונוף המפרץ, ואמא מלמלה בהתרגשות: "המראות… כן… המראות… הם כל כך ברורים ויפים… כאילו לא נפגעה העין בתאונה…"  ואני התפללתי בלב: אלוהים, בבקשה, עשה שהעין לא תמרוד הפעם! עשה שאמא תבריא.

וכאילו שמע האלוהים את תפילתי העין לא האדימה ולא דמעה, ומלבד סִנְווּר קל בראייה מרחוק אמא לא הרגישה הפרעות בראייה. אבא הוציא מהתיק שלו את עיתון הבוקר, ולתימהוני הצליחה אמא לקרוא בו גם את האותיות הקטנות.

נס קרה לנו. אמא שלי הבריאה.

*

מאז שאמא הבריאה אנחנו נוסעים מדי שבת לטיול. אנחנו מטיילים עם אמא לנופים שאהבה, למשל לתל דן, לכינרת, לגליל, לחורשות הכרמל, למצפה רמון ולמדבר יהודה, כי אמא מרגישה שהיא חייבת לחזור אל המקומות ואל הנופים שחששה שלא תוכל עוד לראות בבהירות, והתמונות המוכרות מביאות לה שלווה עמוקה ואושר גדול.

בשבת האחרונה עלינו לחניתה. שם, ליד אורן שצמרתו נעה ברוח, צפינו בעמק המכוסה בשמיכת ערפילים ומנומר בגבעות מיוערות. להקת חסידות ריחפה מעלינו, צמרות העצים זמזמו ברוח, והעלים זרחו מול השמש. למטה, בעמק, ראינו בתים לבנים אדומי גגות, וטרקטור חרש במרחק. קטלב אדום גזע שלח כמתפלל ענפים מול הרקיע, ועדת ברושים כהים רקדה לידנו.

אמא הסתכלה בנוף המון זמן, אחר כך נאנחה ואמרה שהמראה ממש חד וצלול, בלי טשטוש ובלי אובך. כמו לפני זמן רב. כמו בחלום. כמו לפני התאונה.

מיהרתי לתאר את הנוף ביומן שלי, ותראו, עכשיו אני כותב בשפה פיוטית כמעט כמו אמא. אולי גם אני אהיה סופר כשאהיה גדול?

" חיים הספר " חיים שאול, כביש ראשי , קריית חיים

העברה מ" זיכרונות קריית חיים " , פוסט של יעקב זינגר מיום 24.5.23 .

חיים , הספר המיתולוגי אצלו הסתפרנו , אנו וגם ילדינו, במספרה שלו ברחוב כביש ראשי { אח'י אילת היום } בקריית חיים.

דן שמחוני בתגובה לפוסט.

אך! תמונה מאוד אופיינית. תמונה משנים אחרונות. היו ימים שהיה צעיר יותר, מוכרחים להגיד, אבל לא הפסיק לעבוד. היה לוקח קצת מנוחה, או מקבל כוס מיץ בשעה קבועה – משהו מעין זה, וממשיך לעבוד.

צבת הספרים עדיין מתקתקת לי באוזניים – מין כלי עם ידיות צבת שבקצהו מַקְצֵרָת שערות. תיק-תיק-תיק בקצב מנגינה. זה היה הכלי העיקרי. הייתה גם, כמדומני, מקצרה חשמלית להחליק את העורף ותער לקצץ וליישר את הפאות. הקטע עם התער תמיד הכניס אותי ללחץ. ההשחזה על רצועת עור כהכנה לשחיטה, ואח"כ הצביטה בלחי. תמיד עבר בשלום, השבח לאל.

בשני דברים היתרע בי: ראשית שאינו יכול להדביק את השערות בחזרה, ושנית שלא אסתובב אחרת הוא יוריד לי אוזן. ישבתי בלי לזוז, כולי חרדה.

התור במספרה סבב את החדר, העבודה מדוקדקת, השיער מתקצר אבל התספורת מתארכת וההמתנה מתמשכת. לפעמים עזר לו בנו פנחס. קצת חששות ממתלמד אבל עבודה שקטה – כי כרגיל האוויר היה דחוס מדיבורים. חקרן ודרשן בלתי נלאה היה חיים. אף פעם לא שכח לשאול אותי על הדודים שלי בכפר-יהושע. למה דווקא אותם הוא זכר מתוך כל "עשרות" דודיי ודודותיי אינני יודע.

לימים נלאיתי מהתור, וגם התקשיתי לעמוד בחקירות. עברתי ליעקב הספר. בניגוד למעט שבריריות של חיים ולקרחתו, היה יעקב אדם מוצק בעל רעמת שיער שחורה וצפופה. המספרה שלו הייתה בכביש ראשי פינת רחוב ב'. התספורת נעשתה בזריזות ובדממה דקה. תורים אינני זוכר. גם לו היה בנו עוזר לו לעיתים. בניגוד לאביו, היה רזה וצנום אך גם כן עם שיער שחור. את שמו מעולם לא ידעתי בגלל דומיית המספרה. לימים העתיק יעקב את מגוריו ומספרתו לרחוב ה', פינת רחוב כ"ז. את זה שהחלפתי ספר חיים תמיד זכר לי. כל פעם שנפגשנו ברחוב – קריה קטנה וגרים לא רחוק – היה מזכיר לי את "חטאי". לא שכח. לא הפרנסה, ולא הנאמנות, אלא עצם ההכרה היו מאוד חשובה לו. היו ימים.

לבסוף הערה קטנה. אם הזכרתי רחובות עפ"י אותיותיהם זה בגלל שהנוסטלגיה הישנה הזאת כבר אינה מדברת אל אלה שמכירים את הרחובות רק עפ"י שמותיהם.

טוב שנזכרים. כל עוד זה אפשר.

בצער על מות בן קריית חיים ליהוא רחמן ז'ל

מצטער להודיע שחברנו בן הקריה, ליהוא רחמן, נפטר ביום שבת ה-27 לחודש מאי 2023, כ״ז בסיון תשפ״ג, בלוס אנג׳לס, קליפורניה. ליהוא היה יליד 1934. בצעירותו היה בגורדוניה/ התנועה המאוחדת, מחברי גרעין ":"עדת השדה"," שהקימו את נחל עוז. אחרי נישואיו גר מספר שנים בארץ ובנו רונן נולד, לאחר מכן היגר לקנדה, שם שהה כ-3 שנים ובתו לירונה נולדה.לאחרונה כ-50 שנה התגורר בלוס אנג׳לס וחזרנו שוב להיות שכנים.

שמחה אשתו ז״ל, נפטרה לפני כ-11 חדשים ב-1 ביולי, 2022.

יהי זכרם ברוך ומנוחתם עדן !

יורם סתו

בשורת העומדים , רביעי מימין , ליהוא רחמן .

מיורם סתו: נזכור באהבה. ליהוא רחמן ז'ל { 1934-2023}

להקת איילון בשיר נחל עוז. מילים : דן אלמגור. לחן:אלכסנדר חיים.

העברה מאתר אבי תדמור.

" נחל עוז " מילים: דן אלמגור. לחן: אלכסנדר חיים. מבצעת: להקת איילון. הקלטת קול ישראל 05.03.1957. ביום 26.07.2021 מלאו 70 שנים לעליית היאחזות הנח"ל הראשונה, "נחלאים א-מול עזה" ואחר שונה שמה ל"נחל עוז". אחריה קמו כמאה היאחזויות נוספות. לכבוד יום חגה זה של נחל עוז ,נכתב הולחן ובוצע השיר.

מילות השיר

מי צופה מסגדים ונוטע? מי פולח תלמים מול דגון? מול העיר וניגון מקלעיה, מי נוסך עלומים בבטון? הי, קמה, קרבה דלילה. וקרבה היא לקצור תלתלייך. עיר דגון מתבוננת מולה. נחל עוז, פלשתים שוב עלייך! נחל עוז, נחל עוז, הבי יד. אתך נעלוז! לך רקיע כחול מכל כחול. לך חמה מחייכת תרמוז. לך הנחל העז מכל נחל. לך העוז הסוחף מכל עוז. שריונך אינו חדיר! קשקשיו איתנים כתלמייך! שלוש-מאות גדיים בדיר הם המנין לשירת עלומייך! פזמון… עוד נקום ונישא על כתפיים את דלתות שערייך, עזה, ויונה תנפנף בכנפיים לשלום מהעיר הפרוזה. ביישנית, נאווה ועורגת – תאמץ היא אלי חזה את גבעול הדגן שמנגד! פזמון…

תגובה למי מכיר את הלחן של " הורה נחל עוז"?

14/09/2012 מאת גייזי

הורה נחל עוז:מילים ולחן נעמי שמר

 בתום ליל חג העליה לנחל עוז נפרדו האמנים מחברי הקיבוץ 

 ונעמי ספיר (שמר) קצינת התרבות של הנחל חיברה שיר ולחן

מי שזוכר את הלחן יבורך !!!! 

השירהתגלה באתר של מוטקה נאור   

      עוזו אחים

שלבו רעי ידיים במחול

ותנו הזמר חי צעיר.

הי –

עורו אחים, הרימו קול,

כך פורץ השיר

מול עזה העיר.

     יחד, קדימה,

הרגל תעוז, הלב יעלוז

ב –

הורה נח"ל מחודשת

שיר של מרץ,

הורה נחל עוז.

אלי רביד, ליישי : ביום 18.5.23 התקבלה תגובה זו מד'ר דינה גרייצר:

אני יודעת את הלחן,ולמדתי אותו בתנועה המאוחדת ברחובות,
מטומי(יעקב) טוכמן ז"ל, מדריכנו האהוב, שנרצח בנחל עוז, ב1954, ע"י פידאיון.
ד"ר דינה גרייצר, היסטוריונית וחובבת זמר עברי. לאחרונה, הועלו ליוטיוב כ 30 שירים ששרתי: חלקם הוקלטו בעבר וחלקם- לפני מספר חודשים.

חג שבועות שמח לכל בני הקרייה באשר הם.

הגבעטרון. הופעה במועדון צוותא. { שנות ה-80 }.

ים השיבולים

מתוך שירונט.
מילים: יצחק קינן
לחן: חיים אגמון
עיבוד : צביקה כספי.

ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.
על המיתרים המפיקים צלילי זהב,
הם המזמרים אל מול התכלת,
אלף מלאכים השרים שלום לסתיו.
נושקים ומלטפים פצעי שלכת.

לה לה לה…

גם האהבות באור נפלא,
שוב פורחות כולן בשדות הזמר,
אלף לבבות שלוחים אלייך, ילדה
זר שירים קטף לך משורר.
יש אומרים: "נפלא הוא ריחן של אהבות".
יש אומרים: "אורן הוא ים של זיו".
אלף ציפורים לקולך שיר מזמרות,
יפית כה ילדתי מן האביב.

לה לה לה…

ים השיבולים, אלף חיוכים, אלף מלאכים.

להקת המחול הנהדרת של בני קריית חיים. שנות ה-50.{ מארכיון התמונות של ה" האתר החופשי של בני קריית חיים "} .