קטגוריה: מוזיקה

נומי נומי =  לפני זמן רב מאד, הופיע באתר שאלה:

 היכן אפשר להשיג את השיר  נומי נומי של  יחיאל הלפרין

בביצוע של להקת קוטייב ?

דורון אפרתי שלח לי את ה שיר בביצוע של להקת קוטייב, 

 ולאיזון מצורף הביצוע של עוזי חיטמן

  בביצוע > להקת קוטייב

  בביצוע > עוזי חיטמן

מה הקטע עם "נומי נומי"? =    שווה לראות את הסוף

מטאל מיקי אוהב מאוד את שירי ארץ ישראל, בעיקר זו הישנה והטובה. לאחרונה הוא התעמק בשירי המלחין יואל אנגל, שהיה מראשוני המוזיקאים הארץ-ישראליים והתחבט קשות בשאלות של מקוריות, אותנטיות ומאיפה ישאב השיר הארץ-ישראלי את תעצומות נפשו. ואז מטאל מיקי נתקל בשיר "נומי נומי", שאנגל הלחין למילותיו של יחיאל הלפרין, וחשכו עיניו. על מה, לעזאזל, השיר הזה מדבר? שימו לב:

נומי, נומי ילדתי
נומי נומי נים
נומי נומי, קטנתי,
נומי נומי נים

אבא הלך אל הכרמים –
הלך, הלך אבא
ישוב עם צאת הכוכבים –
יביא לך ענבים.

אבא הלך אל השדה –
הלך, הלך אבא
ישוב בערב עם צללים –
יביא לך שיבולים.

אוקיי, אז אבא הלך לעבודה (כדברי הבית הראשון), והוא ישוב עם צאת הלבנה, יעני מאוחר בלילה, ויביא לך מתנה. נכון, יש לילות שבהם הלבנה זורחת מאוחר, ולכן אפשר לשער, כמקובל, שהשיר הזה הוא שיר ערש של אם המשכיבה את ילדתה הקטנה לישון, נניח בשמונה בערב. אלא שהבית השני של השיר מפריך טענה זו מכל וכל: אבא הלך אל הכרמים, והוא ישוב עם צאת הכוכבים. הכוכבים יוצאים, כידוע, איך שהשמש שוקעת (בימי הסתיו עליהם מדבר השיר, לפי התפוחים והענבים, היא שוקעת סביב שש בערב), ככה שהילדה הזו מושכבת לישון בשעה שהשמש עוד זורחת בשמיים! מי שאוחז בצאצאים מבין שיש כאן קטע בעייתי ביותר: מי משכיב את ילדיו לישון בחמש אחר הצהריים? הטענה כי מדובר כאן בתינוקת קטנטנה שמסוגלת לישון בכל מצב ובכל מזג אוויר מופרכת גם היא במהירות, כשקוראים את בית 3 בו מתברר שאבא יביא לילדה תפוח – שאסור באכילה על ילדים מתחת לגיל 3 מחשש חנק! גם אם נקבל את ההנחה שזהו תפוח זהב (כי אבא "הלך אל הפרדס" כדי להביא אותו), נשאר עניין הענבים מבית 2, שגם הם לא ממש מומלצים לתינוקות, אלא אם כן הם מעובדים לרסק. בקיצור, הילדה הזו כבר בת 3 לפחות, אולי 4, והשיר מציב בעיות קשות בפני מי שמנסה לתהות על קנקנו (שיבולים בסתיו? סליחה?). הפירוש היחיד שנראה לי הגיוני כרגע היא ההנחה ששיר זה מיועד להרדים ילדים במנוחת הצהריים שלהם – נוהג שהיה נפוץ בקיבוצים בילדותי. אבל בשביל דבר זניח כמו מנוחת צהריים לכתוב שיר כזה? ציפיתי ליותר מיואל אנגל.

טיפ > שיר בולגרי 
 

כל טוב, 

יואב אורני

http://youtu.be/FpzERtLs21k

http://vimeo.com/34416042

  "צלם אדם"-שיר שנפסל בשנות השמונים(המלצת גרימי)

   http://www.youtube.com/watch?v=HIv9xblLOfU&

 גייזי: וזה מה שמצאתי אודות השיר:

ב-10 בדצמבר 1988, זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הדהים אלמגור את המשתתפים בהפגנת שלום עכשיו בכיכר מלכי ישראל בת"א (כיכר רבין כיום) בנאום חריף בו האשים בפשעי מלחמה קצינים שהיו אחראים לטענתו להרג ילדים במהלך דיכוי ההפגנות הפלסטיניות, וקרא "להכין לעצמנו את כלובי הזכוכית שבהם נשב אנחנו"  

באותה תקופה כתב את שירו "צלם אדם" שהושר על ידי להקת פיקוד מרכז ומתייחס להתנהגות כוחות הביטחון ביהודה ושומרון:

כל בני האדם ברואים בצלם אלוהים,

כל בני האדם כולם ואין טובים יותר ואין שווים יותר, כל בני האדם ברואים

אז תן בנו כוח שלא לאבד את הצלם, צלם אדם,

תן בנו כוח, דווקא בימים האלה שלא לאבד את הצלם,

שלא ללכת בתלם המוכתם בדם,

דווקא בימים האלה, תן בנו כוח שלא לאבד את הצלם, צלם אדם

השיר והתקליטים עליהם הוקלט נגנזו‏‏‏‏  /

 אלמגור סיפר על אותה תקופה:

בשידור חוזר  

  http://www.youtube.com/watch?v=JzKaJ5G-Rp4

http://www.youtube.com/watch?v=W1mlguROeS8

ז'וֹרז' בּיזֶה (Georges Alexandre César Léopold Bizet  ,   1838  –   1875  ), מחברה הגאוני של האופרה המפורסמת "כַּרמֶן", נולד בפריז לאב שהיה סַפָּר וגם מורה לזימרה ואם שהיתה פסנתרנית מוכשרת. כישרונו המוסיקלי של זורז' התגלה מוקדם ולפני שמלאו לו עשר שנים התקבל כתלמיד בקונסרבטוריון של פריס, שם למד בהדרכתם של ז'אק פְרוֹמֶנטַאל הלוי, שאת בתו נשא לימים בּיזֶה לאישה, ושל שארל גוּנוֹ, שאצלו למד קומפוזיציה. בהיותו בן 20 זכה בּיזֶה בפרס רומא היוקרתי עבור קַנטַטָה שחיבר, פרס שאיפשר לו, יחד עם מענק מממשלת צרפת, שנים אחדות של חופש ליצור מוסיקה. בּיזֶה, שהיה גם פסנתרן מוכשר, כתב אז מספר אופרות שלא קלעו ביותר לטעם הקהל. בהמשך חייו חי בּיזֶה חיים של דחקוּת, והתפרנס מהוראת נגינה בפסנתר ומעיבוד יצירות מוסיקליות של אחרים, למרות שזכה לשבחיהם של ליסט, סֶן סַנס ובֶּרליוֹז. אפשר שחיים קשים אלה תרמו גם לקיצור חייו. ההצלחה באה למלחין זה מאוחר. ב-1874, פחות משנה לפני מותו, הוענק לו אות ליגיון הכבוד ועם עידוד זה החל בּיזֶה לעבוד על האופרה שעתידה להנציח את שמו – "כרמן". בּיזֶה מת פתאום מהתקף לב בגיל 37, חודשים ספורים לאחר העלאתה על הבמה שלהאופרה האחרונה שלו, המבוססת על רומן של הסופר הצרפתי פּרוֹספֶּר מֶרימֶה.אמנם גם האופרה הזאת לא זכתה בהתחלה להצלחה גדולה, משום שהקהל של אותה תקופה, שלא כמו בימינו, לא היה מורגל לראות על הבמה ריאליזם כזה. אבל כעבור כמה עשרות הצגות, ממש בשעת מותו של בּיזֶה, כך מספרת האגדה, החלה האופרה "כרמן" את מסע ההצלחה המדהים שלה.בּיזֶה כתב בעיקר מוסיקה בתחום האופרה, האופרטה והתיאטרון, אבל נותרה מפרי עטו גם סימפוניה אחת, הסימפוניה בדוֹ מאז'ור, שכתב בגיל 17, ואשר נתגלתה מחדש כעבור שמונים שנה ובוצעה לראשונה בשנת 1935. אופרה נוספת שלו שהמוסיקה שלה עדיין מנוגנת היא "דוֹלֶה הפנינים".הסוויטות "הנערה מאָרְל" מספר 1 ומספר 2 נכתבו במקורן כקטעי מוסיקת לוואי למחזה בשם "L’Arlesienne " שכתב הסופר הצרפתי המפורסם בזמנו אַלפוֹנס דוֹדֶה. המלודרמה של דוֹדֶה עניינה פרשת האהבה של איכר צעיר בשם פרֶדֶרִי לנערה מן העיר רוויית השמש אָרְל, שבדרום צרפת, שלא היתה באותה תקופה, בניגוד לזמננו, מפורסמת ויעד לתיירים. המחזה עצמו נכשל על הבמה ונשכח, אבל המוסיקה של בּיזֶה, שקיבץ ארבעה קטעים מתוך היצירה המקורית כדי ליצור את הסוויטה הראשונה, חיה ומנוגנת הרבה. את הסוויטה השנייה עיבד, מאותה מוסיקה של בּיזֶה ואחרי מותו, ידידו אֶרנֶסט גִ'ירוֹ, מלחין חשוב פחות, שהצליח לשַמר את רוח המוסיקה של ידידו המת.סוויטה מס' 2 מורכבת מארבעה פרקים: פַּסְטוֹרָאל – אינטֶרמֶצוֹ – מֶנוּאֵט (לחליל סולו בליווי נבל) – פאראנדוֹל (שהוא ריקוד עממי מדרום צרפת). יש להעיר, שהמֶנוּאֵט, הפרק השלישי, אינו מתוך המוסיקה למחזה, אלא גִ'ירוֹ לקח אותו מתוך האופרה "הנערה העליזה מפֶּרְת" שכתב בִּיזֶה עשר שנים קודם לכן, אבל גִ'ירוֹ המעריץ, שעשה רבות למען פרסומו של ידידו, חשש שּבִּיזֶה כבר הוציא את מיטב הפנינים מתוך "הנערה מאָרְל", ומן הראוי להכניס את הקטע הזה לסוויטה שהרכיב לזיכרו של ידידו המלחין. בביצוע שאני מביאה כאן מנגנת את הסווויטה מס' 2 התזמורת הסימפונית של יוֹרְבָּה לִינְדָה, מחוז אוֹרֶנג', קליפורניה. המנצח הוא ד"ר רוברט פְרֶלִי. ההופעה התקיימה ב-19 במאי 2007.

שירת הילדים-ג'

שירת הילדים-ד'

http://vimeo.com/33765328