לראשונה מתפרסמים כל החומרים באתר בפרק " מה חדש " והם נותרים במדור זה שבועיים מיום הפרסום. לאחר מכן , החומרים נשמרים באתר על פי הקטגוריות השונות הרשומות אנכית משמאל לדף זה.
שלבי המעבר מהאתר הנוכחי אל האתר הישן: בסרגל העליון {ברקע הכחול } במסך זה , הפעלה { לחיצה }" לאתר הישן ". ההפעלה { לחיצה } על כותרת זו תעביר אתכם אל האתר הישן , בו חומרים רבים ומגוונים השמורים מראשית ייסוד "האתר החופשי של בני קריית חיים."
בברכה
אלי רביד {ליישי.}.
האתר הוא מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח הנועד לשימור המורשת ותולדות קריית חיים. תודה לכל אלה שבאדיבותם מתפרסמות כאן יצירותיהן. אין בכוונתנו להפר זכויות יוצרים .המבקש להסיר חומר כלשהו מתוקף "חוק זכויות יוצרים " ומטעמי צנעת הפרט, אנא הודיעונו ונפעל בהתאם. אין לעשות שימוש לרעה בכל התכנים המופיעים באתר.
אלי רביד, ליישי.
חומר הקשור בקרית חיים ובבני קריית חיים יתקבל בברכה.
ליצירת קשר או לשליחת חומר להעלאה לאתר נא לפנות במייל לכתובת
אלי רביד { ליישי } [email protected]
ניתן לשלוח טקסט במייל או בקובץ word ותמונות בפורמט jpeg או jpg.
בברכה,
אלי רביד (ליישי)
העברה מ" עונג שבת " בעריכת דוד אסף, 29.11.24.
פעם, לפני מלוך סירי האלומיניום והנירוסטה במטבח, הייתה גאוות כל עקרת בית בסירי הנחושת שלה. למען האמת, עיקר מלאכת הבישול נעשתה בכלי חרס, אבל צרה צרורה – קשה לרחוץ אותם, בעיקר כשאין בבית כיור עם מים זורמים. אין ברירה אלא לרחוץ אותם ליד הבור שבחצר אך גם שם המים במשורה. הלוקסוס של עקרת הבית היו כלי נחושת, אך הם היו מעטים ויקרים. הם עברו בירושה מאם לבת, ובמשך השנים הם ביקרו פעמים רבות אצל הפחח לצורך תיקונים.
חסרון אחד גדול יש לכלי הנחושת: בעת הבישול הנחושת מרעילה את התבשיל, ולכן יש 'להלבין' אותו, כלומר לצפות אותו מבפנים בבדיל. המומחים למלאכה זו, רובם ערבים, היו עוברים בשכונות היהודיות וקוראים ביידיש בניגון מיוחד: 'ווײַסן קעסלאַך), כלומר 'להלבין כלים'. מומחים אלה היו מבוקשים במיוחד לפני הפסח. גם משום שזהו הזמן המתאים לכל מיני שיפורים ושיפוצים בבית, וגם משום שההלבנה מגעילה את הכלים, כלומר, מכשירה אותם לפסח. עקרת הבית נתנה את אוצר כלי הנחושת שלה למלבין הערבי ללא כל חשש. לאחר ימים אחדים הוא היה מחזיר אותם לבנים מבפנים, כמו חדשים, אך אבוי הלבנה זו הייתה יעילה רק לכמה חודשים.
כלי חרס מסוף המאה ה-19 (מתוך האוסף שלי). עניים מסרו לתיקון גם כלי חרס שבורים. המתקן קדח חורים קטנים משני צידי השבר, איחה אותו עם חוט ברזל דק וחיזק את הכלי ברשת חוטי ברזל צילום: דנצ'ו ארנון |
אִבְּרהים היה האחרון במלביני הנחושת בירושלים. ה'מפעל' שלו שכן בחאן אל-סולטאן, אחד משני החאנים האחרונים שפעלו בירושלים (בתחילת רחוב השלשלת). בחצר החאן אולי ניצבת עדיין הבקתה הקטנה שלו…
בנעוריו למד אברהים את המקצוע מיהודי בשם ציון שישב ליד שער יפו. הוא היה יושב שפוף על הרצפה, בידו האחת החזיק בכלי הנחושת מעל לגומה קטנה ברצפה בה להטו גחלים, ובידו השנייה סובב מפוח יד קטן לליבוי האש. כשהסיר היה לוהט, הכניס בו אברהים את חתיכת הבדיל, סובב אותה במיומנות בעזרת סמרטוט וכך ציפה אותו מבפנים בשכבה לבנה ויפה. לאחר מכן צינן את הסיר בגֵב מים קטן שהיה ברצפה שלידו. בשנות השמונים של המאה שעברה עדיין היו עקרות בית מהדור הישן שהשתמשו בסירי נחושת, ועוד היו כמה אנשים שהאמינו שחומוס אמיתי מבשלים אך ורק בסירי נחושת, שלא לדבר על פוּל, שמביני דבר בישלו בתוך כד נחושת המיוחד לעניין. אלו היו הקליינטים האחרונים של אברהים. עוד מקצוע שעבר מהעולם…
אלי רביד, ליישי :בקריית חיים בשנות ה-40 ותחילת ה-50 קריאות " ווייסן קעסלאך " נשמעו ברחובותיה .
מלביני הכלים , ערבים מהאזור , ביצעו את מלאכתם בחצרות הבתים שלנו,
לפני 11 חודשים נריה הבן שלנו האהוב
נפל בקרב בעזה על הגנת המולדת.
סרן נריה זיסק הי"ד,
גיבור ישראל.
יהי זכרו ברוך.
דמעות של ילדים
שיר לזכרו של סרן נריה זיסק .נפל בקרב במלחמת "חרבות הברזל" .מילים לחן ושירה: נלי סולומון .
העברה מהאתר של שיאל רייך.
עיבוד והפקה: שרון רייז פסנתר: נלי סולומון גיטרות: שיאל רייך קחון: יובל קרליבך שייקר: אוהד רביב תיכנותים וקלידים: שרון רייז קולות: נלי סולומון, שיאל רייך, יובל קרליבך, אוהד רביב, שחף המר. הקלטות ומיקס : שרון רייז בגלים גרפיקה : רוני לוין עריכת קליפ: שיאל רייך חבר שלא יכל להשתתף עקב הלחימה: גיא ברבן .
מילים :
השדות כבר ריקים מדמעות של לוחמים ואוסף זיכרונות ממשחק ילדים .פזמון :ואולי ניפגש מחר או היום שנדע מתי נגמר כל הצער הזה הבתים כבר ריקים מקולות של המונים ונשארתי לבד לחשוב שאולי .פזמון :שכבר לא נפגש מחר או היום שנדע מתי נגמר כל הצער הזה ×2 .אחי היקר אזכור אותך תמיד אחי היקר אזכור אותך תמיד נריה היקר נזכור אותך תמיד נר שמאיר מתוך אפלה. פזמון :שכבר לא נפגש מחר או היום שנדע מתי נגמר כל הצער הזה ×4.
מתוך אתר יזכור -משרד הבטחון.
519428
סרן
נריה זיסק
בן גלית וישראל דוד
חיל שריון
נפל ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023)
בן 24 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי משואות יצחק
סיפור חייו של נריה
בנם של גלית וישראל דוד. נולד ביום י"א בתשרי תש"ס (21.9.1999) במשואות יצחק. אח לדביר, עטרה, שלומציון, תפארת, ארגמן, שלהבת וטוהר.
ביום 16.10.2023 התגייס למילואים ושירת בחיל שריון.
סגן נריה זיסק נפל בקרב ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי משואות יצחק. הותיר אחריו הורים ושבעה אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
מהעיתונות 27.12.23.
צה"ל התיר היום (חמישי) לפרסום כי סרן (מיל׳) נריה זיסק, בן 24, ממשואות יצחק, מפל״ג שריון בגדוד 52, עוצבת ׳עקבות הברזל׳ (401), נפל בקרב במרכז הרצועה כתוצאה מהפעלת מטען על הכוח.
יגאל ברק: העברה מ"הארץ " מיום 21.11.24. ידיעה של יניב קובוביץ ועופר אדרת.
לוחם חטיבת גולני, סמל גור קהתי ז'ל
החייל שנהרג אתמול (יום רביעי 20.11.24 ) בהיתקלות עם מחבלים בדרום לבנון היה חלק מכוח צה"ל שאבטח את כניסתו של זאב ארליך לשטח הלחימה בניגוד לפקודות. ארליך, אזרח בן 71, הוכנס ללבנון לצורך ביקור פרטי במבצר עתיק מתוך סקרנות ולא למטרות מבצעיות כפי שטענו תחילה בצה"ל – ונהרג בהיתקלות. מי שליווה אותו היה כוח בגדוד 13 של גולני. סמל גור קהתי, לוחם בגדוד בן 20 מניר בנים, נהרג. רמ"ט גולני, אלוף משנה במילואים יואב ירום, שהכניס את ארליך לשטח בניגוד לנהלים, נפצע בינוני וקצין נוסף בגדוד מאושפז במצב קשה.
קהתי הוא בנם של רון קהתי, ארכיאולוג ואיש רשות העתיקות לשעבר, ומעין אגמון קהתי, מטפלת באמנות. הוא אח לנטע, אביגיל, עברי ועירא. אביו כתב בחשבון הפייסבוק שלו: "בצער רב, אנחנו נאלצים לבשר שגור קהתי, בננו האהוב, נהרג אתמול בלבנון במהלך שירותו בגולני". הלווייתו תיערך היום ב-15:00 בבית העלמין בניר בנים.
"העגורים הלבנים". לזכר חיילינו הגיבורים.
שירם של יאן פרנקל ורסול גמזטוב. תירגום לעברית : זאב גייזל. שר : דימיטרי לייקין.
העברה מספורי רון בעריכת עופר גביש .מכתב עיתי 179, נובמבר 2024.
הביתה יצא לאור בשנת 1984, עם המילים של אהוד מנור, שנכתבו ללחן שכתב בצרפת יאיר קלינגר ובביצועה של היוזמת של השיר ירדנה ארזי.
עוֹד שָׁנָה חָלְפָה, עוֹד שֵׁנָה טְרוּפָה
עֲשָׂבִים שׁוֹטִים עָלוּ בַּשְּׁבִיל וּבַגַּן
רוּחַ נֶאֱנַח, אֶת הַתְּרִיס פָּתַח
וּמַכֶּה בַּקִּיר הַיָּשָׁן כְּמוֹ קוֹרֵא
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, בָּאָה עֵת לַחֲזֹר
מִן הֶהָרִים מִשְּׂדוֹת זָרִים
הַיּוֹם דּוֹעֵךְ וְאֵין סִימָן
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, טֶרֶם רֶדֶת אוֹר
לֵילוֹת קָרִים לֵילוֹת מָרִים
קְרֵבִים עַכְשָׁו לְכָאן
עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר מִתְפַּלֶּלֶת לִשְׁלוֹמְךָ
שְׁבוּיָה בַּאֲזִקֵּי פְּחָדִים אֲנִי שׁוֹמַעַת צְעָדִים
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה כִּי עוֹד לֹא נִתָּן
כָּל מָה שֶׁהֻובְטַח לָנוּ מִזְּמַן
הביצוע הגדול ביותר
ההקלטה הגדולה ביותר של השיר הזה, הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם בארץ. אלף משתתפים. נגנים קלאסיים, נגני רוק, זמרים ובני משפחות החטופים. גם עפרה מנור וגם יאיר קלינגר הזכירו בשיחותי עמם את ההתרגשות העצומה שהשרתה עליהם ההקלטה הזו. היוזמת והמפיקה היא טליה ירום. ב"ישראל היום" סיפרה לדורון פרידמן: "הרעיון להפקת הפרויקט עלה מתוך הכאב. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה החלטתי שאני חייבת ליצור משהו עם אור מאוד גדול שיחמם את כל הלבבות שקפאו. החזון שהיה לי בראש היה לתת למוזיקה, שהיא שפה בינלאומית, לדבר. החלטתי להפיק את 'קונצרט מולדת' ולהביא אלף מוזיקאים לאמפי בקיסריה – שהוא סמל לתרבות הישראלת ולארץ ישראל היפה. הוצאתי את עצמי למילואים של חודשיים, אספתי צוות מופלא מתעשיית האירועים והמוזיקה, פרסמתי קול קורא ברשתות וכולם נרתמו בהתנדבות מלאה".
אתן לצילום הביצוע הענק הזה לדבר בשם עצמו. אוסיף רק שהמנהל המוסיקלי הוא ערן מיטלמן, את התזמור לעשרות כלי התזמורת כתב רון קליין. הסרט נוצר על ידי שילה גלאי ודני קסון.
אחד הרגעים המרגשים בביצוע, הוא שילוב שורה מתוך המנוננו הלאומי, "התקוה". הברקה של מיטלמן.
ומה באשר לתיקון האות האחת ממה שכתב אהוד מנור? למה עוד שעה במקום עוד שנה? עפרה פוקס-מנור: "ההקלטה הענקית נעשתה בדצמבר 2023. חודשיים לאחר פרוץ המלחמה. היינו בטוחים שעוד כמה שעות הכול יגמר, ומה פתאום נשיר 'עוד שנה חלפה'? ותראה מה קרה לנו. מה היה מאמין שתחלוף שנה והשינוי הזה היה מיותר".
משהו אישי
בכל פעם (אבל ממש בכל פעם), שאני שומע את השיר, או שרק אומרים לי את השם "הביתה", אני נזכר באבא שלי, ישעיהו, יושב בכלא הלבנוני בעת מלחמת השחרור, ובבית, במושבה חדרה, אמא שלו יושבת מול מקלט הרדיו, מחכה לתוכנית "שירים כבקשתך" כי היא יודעת שגם היום, כמו בכל שבוע, מישהו יבקש לשמוע את השיר "הביתה" ששרה שושנה דמארי. וכשזה מגיע (ואז, זה תמיד הגיע) היא שרה עם הזמרת ודומעת ומחכה לבנה שישוב הביתה. כמו המשפחות המחכות היום ליקיריהן.
אבל בעצם, יש הבדל בין המאזינים. אחרי החודש חודשיים הראשונים, כשהתבהרה התמונה, הסבתא שלי ידעה בבירור שבנה יחזור. והיום…
עופר גביש
העברה מסיפורי רון בעריכת עופר גביש, מכתב עיתי , גיליון 179 , נובמבר 2024
מגן דוד מוזהב בלט על קו הרקיע
אדריכל מאיר בן אורי י"ב בחשון תשכ"ב -9 בנובמבר 1962 (בעיתונים הצופה וחרות)
המאמר הופיע באותו יום בשני עיתונים בנוסחים שונים מעט ובכותרות שונות, אליהם נלוו ציורים של 7 בתי כנסת מפוארים שנחרבו בליל הבדולח.
עריכה- יאיר בן אורי חשון תשפ"ה
לפני שמונים ושש שנים בדיוק, בתשיעי לנובמבר 1938, טו-טז בחשון תרצ"ט, התפרצו קלגסי הנאצים אל עשרות בתי כנסת בכל רחבי גרמניה, בזזו אותם והעלו אותם באש. הדבר נעשה לפי פקודה מפורשת שיצאה מפי ראש הגסטאפו עצמו, היידריך, בתגובה על שני מעשי-נקם שביצעו יהודים צעירים בשוויץ ובצרפת, בשגרירים גרמניים. בליל הבלהות שעבר על יהודי גרמניה , ואשר כונה בשם "ליל הבדולח" ,עלו באש ונשרפו עד היסוד, עשרות בתי כנסת שסימלו את התבססותם של הקהילות היהודיות בגרמניה.
על מהותם של בתי כנסת אלה, רישומם האדריכלי, ומה שסימלו עבור יהודי גרמניה דאז, כתב אדריכל מאיר בן אורי ביום השנה ה-24 להריסתם, ולמאמר צירף העתק הרישומים של שבעה מבתי כנסת אלה כפי שהופיעו בספרו של ד"ר א.קוהוט, "תולדות היהודים בגרמניה", שיצא לאור בשנת 1898, והם: בתי הכנסת בקניגסברג, מינכן, הנובר, ברלין, דרמשטאט, וויסבדן ו-פרנקפורט ע"נ מיין.
קניגסברג מינכן
הנובר ברלין
דרמשטאט וייסבדן
פרנקפורט דמיין
בתי הכנסת נהרסו הוצתו חוללו ונשדדו בליל הבדולח מכיוון שהיו מבנים ציבוריים בולטים. הם נבנו ברובעי מגורים חדשים, לא ברחוב היהודי או בגיטו היהודי, אלא ליד רחובות ראשיים או במרכזי ככרות נאות שתוכננו לפי כללי תכנון ערים, מתוך שאיפה לרומם את בית הכנסת מעל הבתים שבסביבתו. הבתים היו בני 4-5 קומות ובתי כנסת אלו הגיעו לגובה של 35-40 מטר בממוצע. הם נבנו מהחומרים המשובחים ביותר, וכל פרט של חלון, שער, צריח כיפה ומגדל היו מתוכננים בידי אדריכלים, פרופסורים ידועים במכללות גבוהות לארכיטקטורה, ואמנים ואומנים מומחים היו פעילים בביצוע הפנים והחוץ של בתי הכנסת.
בימי ראשיתה של התנועה הציונית, בשנים 1898 – 1908, כשגרמניה עמדה בסימן שגשוג הבניה והפיתוח של הערים הקטנות, התפתחות המשק ועליה ברמת החיים של האזרחים, התפתחות טכנולוגית ותעשייה מודרנית, בשיתוף משמעותי של "הון יהודי" – הלכו וקמו לעיני הגויים בתי כנסת כאלה שבראשם הותקנו בגאווה סמלי " מגן דוד " מוזהבים. בית כנסת מפואר היה מתוכנן לכ-1,000 גברים ולכ-600 נשים, ועלות ההקמה הייתה 600,000-1,000,000 מרקים. עלות זו הייתה דומה לעלות הקמת כנסיה קתולית או פרוטסטנטית.
קשה לתאר שמנהיגי המשטר הנאצי היו מכריזים על מבצע "ליל הבדולח" לחיסול בתי כנסת פרטיים בתי מדרש ושטייבלאך שהיו קיימים בכמות גדולה, מכיוון שהם רצו לפגוע ב " מגן דוד המוזהב " שראשי הקהילות הזקנים הוותיקים הקימו על המגדלים של בתי הכנסת המפוארים. הם רצו להעמיד היהודים על טעותם, ולומר להם שגרמניה איננה מולדתם כפי שהם טענו.
בתי הכנסת המפוארים שנחרבו בליל הבדולח לא היו לרוחם של היהודים החרדים בגלל השינויים שנעשו בתוך בתי הכנסת הללו. במקום נוסח התפילה המסורתי – רוב התפילות היו בגרמנית ורק מעט נשאר בלשון הקודש, וגם זה בעיקר עבור הרב והחזן. מקהלה מעורבת של גברים ונשים או עוגב היו ליד ארון הקודש כמו בכנסיות שלהם. המתנגדים לבתי הכנסת הרפורמיים הליברליים התנגדו לרבנים רפורמיים ליברלים יותר משהתנגדו למבנים הגדולים והמפוארים, שאת הסדרים הפנימיים בהם ניתן היה לשנות במאמץ קטן. מאחר ולחרדים לא היו התנאים המסייעים להיות רוב בקהילות אלו, מצאו להם פתרונות המתאימים לדרכם בבתי כנסת פשוטים, בהם ניהלו אורח חיים יהודי מסורתי.
מבחינה הלכתית בית הכנסת אינו מוגדר כמבנה ארכיטקטוני בעל מידות מינימום, ולכן רבים ביקשו להמשיך את אורח חייהם המסורתי בסמוך למקומות הפרנסה והעבודה באמצעות ”שטייבלאך", קרובים למקומות מגוריהם ברחוב היהודי, או הרובע היהודי. פתרון זה שאינו ארכיטקטוני-תכנוני שמר על מסגרת להמשך החיים התורניים, של תפילה בציבור שלוש פעמים ביום , לימוד תורה וקיום מצוות ומקום לבאים לומר קדיש ולעלות לתורה בשבתות ובמועדים.
ראשי הקהילות הוותיקים בעזרת המתכננים הצליחו להקים בתי כנסת גדולים ומרכזיים שלא היו רבים כמותם בעבר, תוך מבט ומחשבה על התרחבות הקהילה ומספר המתפללים, ועל מערכת שירותים קהילתיים ליד בית הכנסת, ובכך תרמו לחשיבה ולתכנון בתי כנסת מרכזיים בעתיד, והשפעתם בוודאי הגיעה גם למתכנני בתי כנסת מרכזיים במדינת ישראל.
יש אנשי אסתטיקה העוסקים בהוראה ובביקורת של אמנות מוחשית, כולל בתחום הארכיטקטורה, הרואים פגמים גדולים בצורתם של בתי הכנסת המפוארים בהם פגעו הנאצים בליל הבדולח. יש לזכור שהאדריכלים שאינם יהודים, שאליהם פנו ראשי הקהילות לתכנן אותם, ולכוון אותם – לא הכירו את עולם התנ"ך, את ארץ ישראל נופיה ובנייניה, ומסורת ארץ האבות הנביאים והמלכים. מהמושג המופשט הקיים על בית המקדש הגיעו האדריכלים והאומנים הגרמניים ליצירת המתכונת המשונה המכונה " טמפל-סיינאגוג ", כעין תחליף למשכן-מקדש על אדמת גרמניה. אני סבור שאילו הדברים היו נעשים באותה תקופה בתנאי ארץ ישראל ומדינת ישראל, הייתה התוצאה מבחינה ארכיטקטונית ואמנותית שונה מאד, ולטובה. שהרי הגילויים והפרסומים הראשונים על בתי כנסת עתיקים שהתגלו ונחפרו בגליל ( ע"י הארכיאולוגים הגרמניים ה.קול, א.הילר, ואטצינגר ) החלו רק בשנים 1905-7 , ופרסום עבודתו של פרופ' סוקניק היה כעשרים שנה מאוחר יותר.
יתכן שבמקום לעסוק בביקורת עקרה על "קיטש" ו "אקלקטיזים" בארכיטקטורה ובאמנות, כגון זו של אותם בתי כנסת שחרבו, היינו מעודדים את היצירה והבניה של בתי כנסת מרכזיים ממלכתיים במדינת ישראל, אזי אולי היינו רואים כוחות כישרוניים מקצועיים מתחילים לפתור בעיות ארכיטקטוניות של צורות כגון מגדלים וכיפות הקובעים את קו הרקיע בנוף הערים, והיו מתאמצים ומתעמקים למצוא פתרונות יפים לחלונות, שערים, ארונות קודש ומנורות ויתר המרכיבים הפנימיים והחיצוניים בבתי כנסת אלו. וכמובן מחייב הדבר חינוך למיקום בית הכנסת המרכזי במקום מרכזי בתוכנית בניין ערים של ערים וישובים מסוגים שונים.
" ליל הבדולח " במחזור המצוייר של בן אורי – אלול תש"ג
נוסיף כאן דף מתוך המחזור המצוייר שהכין בן אורי בשדה אליהו ערב ראש השנה תש"ד ובו עיטר את קטע התפילה " שמע קולנו ה' א-לקינו, חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו " כשברקע מצויר תיאור פרעות ליל הבדולח פגיעה ביהודים, חילול ספרי תורה ושריפת בתי כנסת.
החזן הראשי של צ.ה.ל סא'ל שי אברמסון ומקהלת מכון תל אביב לחזנות
די, התירוץ חוסל, עכשיו עושים כל מה שצריך ! כל מה שצריך ! להחזיר את החטופות והחטופים הביתה לא תהיה סליחה, לא תהיה שכחה על כל שניה של דחיה.
אלי סַ"ט Eli Sat
רַעְיָתִי בּוֹכָה", אווירת השבי בשירו של וולאדימיר ויסוצקי .
| תזמורת משטרת ישראל . המנצח : מיכאל גורביץ. |
העברה משירונט. |
| טמבל. מילים ולחן: ולדימיר ויסוצקי תרגום: יהונתן גפן היֹה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל עד שיום אחד פגש במזל שהעיף אותו לארץ בחלל כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל טמבל, טמבל באמצע השדה פתאום ראה הטמבל כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל כיסא של אורחים כיסא של קצינים וכורסא רכה למלכים על הכיסא של האורחים ישב הטמבל בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל טמבל, טמבל הוא רק ישב לא הספיק להתרווח המשרתים מזגו חבית של יין לאורח אכל מהסיר שתה כמו חזיר והרגיש חזק כמו פר צעיר אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל לכיסא של הקצין עבר הטמבל טמבל, טמבל על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח גבר עם ביצים אבל בלי מוח הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא האידיוט הכריז מלחמה הצבא שלו כבש לו את הדרך לעבור לשבת על כיסא המלך על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים בשמחת שלטון צרח עד השמיים תהיו אבירים תהיו חברים מילה אחת שלי אתם גמורים אפילו אלוהים נקשר בחבל הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל טמבל, טמבל אבל הטמבל איש טוב לב לכן נראה לו לחלק לעם את כל מה שהיה לו ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל הטיפש התעלף ונפל הוא התעורר בערמה של קש וזבל בבגדים בהם נולד עירום וטמבל |
העברה מ"פינת הנכד" מספר 28, אוקטובר 2024 , חדשות בן עזר
אִמָּא שֶׁלִּי, הַטּוֹבָה, הַנַּחְמֵדֵת,
יוֹשֶׁבֶת הַיּוֹם בַּפִּנָּה וְסוֹרֶגֶת.
לוּלָאָה רוֹדֶפֶת לוּלָאָה,
שׁוּרָה נִשְׁזֶרֶת אֶל שׁוּרָה,
וּלְאַט לְאַט כָּךְ צוֹמַחַת,
מְלַבְלֶבֶת לָהּ אֲפֻדָּה.
וּבֵין שׁוּרוֹת, הִרְהוּרִים, מַחְשָבוֹת
שׁוֹזֶרֶת אִמִּי עֲרֵמָה שֶׁל תּוֹדוֹת.
עַל בֵּן בָּרִיא וּפַת טְרִיָּה
עַל אִישׁ אוֹהֵב וּבַת טוֹבָה
וּלְאַט לְאַט כָּךְ צוֹמַחַת,
מְלַבְלֶבֶת לָהּ אַהֲבָה.
וְכָךְ נִשְׁזָרוֹת הַשּׁוּרוֹת לְשַׁרְווּל
מַחְשָׁבָה נִסְרֶגֶת לְתוֹךְ הִרְהוּר
וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי פִּתְאוֹם
לֹא מְעִיל הִיא סוֹרֶגֶת כִּי אִם אֲהָבוֹת.
רותי יצחקי ריכטר
העברה מאתר חוה אלברשטיין ומשירונט.
חוה אלברשטיין
מילים: נתן אלתרמן
לחן: שמואל פרשקו
שלום לך ילדי שלום מאמא
את מכתבך קיבלתי בני הטוב
ולו ידעת מה שמחה בו אמא
היית קצת יותר מרבה לכתוב
ושוב אני חובשת משקפיים
ושבה בו לקרוא גם לשנן
חבל רק שכהו קצת העיניים
והדמעה קצת מפריעה גם כן
אתה כותב לי שקיבלת סרט
ושלרב סמל אתה מתאים
אינני מבינה מה זאת אומרת
אך אם זה טוב אשלח לך סרטים
סרטים לך שולחת אמא
בחבילה אותם אשימה
צמח וגדל, רב סמל
אבל זכור את אמא
וגם צלוחית ריבה יש פנימה
מתפוזים הכינה אמא
שתאכל, רב סמל
ואת הצלוחיות תשיב לאמא
חשוב נא גם על זאת גם על היתר
אצלנו כבר קריר הים סוער
שלא תצא להתקפה בלי סוודר
בחורף בני צריך להיזהר
ואם בשבי טנקים יש לקחת
אל תעשה את זאת בבת אחת
אל תתאמץ לסחוב שני טנקים יחד
מוטב תסחוב אותם אחד אחד
אתם שם מתקדמים לפי הלוח
אבל אני אתן לך תוכנית
קצת תתקדם ילדי וקצת תנוח
וכשתנוח תתקדם שנית
תוכנית לך שולחת אמא
וחבילה אותה אשימה
אל נא אל רב סמל
אל תדאג לאמא
לא פעם אל ליבי אשימה
בעריסה צרחת פנימה
וגדל רב סמל
ועכשיו עכשיו לועג לאמא
ואם באיזו יחידה נידחת
תקיף את האויב בהצלחה
תקיף אותו עם מישהו ביחד
ואל תקיף אותו בעצמך
תפסתם שם את השטאב הגנרלי
אבל ילדי, הקשיבה לדברי:
מוטב אל תתעסק עם גנרלים
תתפוס דיביזית חיילים ודי
לא אאריך יותר אני שותקת
אבל את זאת ילדי אזכיר לך
שאם תתפוס איזו עמדה סטרטגית
תתלה מיד פתקה שהיא שלך
שלום לך ילדי מאמא
לבה לך הומה בה פנימה
אם תוכל, רב סמל
כתוב יותר לאמא
ואל תשכח בלב תשימה
שגם צלוחית ריבה יש פנימה
שתאכל, רב סמל
ותשוב תשוב בריא לאמא
העברה מאתר המשוררת רחל שפירא
| השכם השכם בבוקר שירה: חווה אלברשטיין מילים: רחל שפירא לחן: סשה ארגוב השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו יצאנו לדרכנו שקטים ונדהמים. עקבות הסערה היו בכל מקום כמו צללים גדולים, כמו עדים אילמים. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו מילים שלא אמרנו הכונו בשתיקה. עקבות הסערה היו בכל מקום ידענו שצפויה עוד דרך ארוכה. אחר כך עלתה השמש מול עיננו הלאות והאירה באור חדש את הקור והבדידות וכל מי שהיה שם יכול היה לראות כמה אותות קטנים חמים של ידידות. אחר כך הלכנו יחד מול השמש העולה שהאירה את עולמו של כל איש באור חדש, הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה מה פשר טוב או רע, טמא או מקודש. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו. הפקרנו את פנינו לרוח הקרה, עקבות הסערה היו בכל מקום כמו חותם בוער, כמו צעקה מרה. אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים, לאט לאט למדנו שוב להבחין בכח המופלא של החיים. אחר כך זרחה השמש ברוך וברחמים והאירה באור חדש את האימה והתקווה, וכל מי שהיה שם ביקש לו ניחומים בחסד ומסירות, סליחה ואהבה. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו… |
לכבוד בנינו הלוחמים במלחמת " חרבות ברזל "מעל לשנה. שמיני עצרת ושמחת תורה.24.10.24
