1) בתחילת שנות ה-70 לפני האינתיפאדה הראשונה הייתי מעמיס את הזודיאק על גג הרכב, יוצא מנחל עוז היישר לעזה דרך הרחוב הראשי עומר אל מוכתר,עד ל"נמל" של עזה, פורק את הסירה ,הציוד ומיכלי הצלילה ומתארגן עם קבוצות לצלילה אל ספינת הדגל של הצי המצרי, "האמיר פרוק" אשר יוחאי בן נון הטביע במלחמת העצמאות כמייל וחצי מערבית לנמל, בעומק 28 מטר. איך למצוא את הספינה הטבועה לימד אותי דייג זקן משאטי, ואת פני בחוף ובאירוח כיד המלך,קיבל השיח אבו חצירה, הבעלים של הקרקעות והמבנים ליד הנמל, הוא סיפר לי שמוצאו ממרוקו והיה מקורב למשפחת אבו חצירה היהודית….,חבורה של נערים עזתים פעלתנית עבדה למעני בהתנדבות,פורקים מעמיסים ושומרים על הציוד (נשמע כמו אגדה מימי אברהם אבינו…) באותה תקופה התבקשתי ע"י חברי ,(איש החבק"ח זאביק אדיר ז"ל מקרית חשמל) קבלן עבודות צלילה, לעשות בדיקות קרקע באזור המיועד לנמל,לקדוח קידוחי ניסיון בקרקע הים ולזהות אם יש סלעים מתחת לחול, כל אלה לקראת מכרז לבניית הנמל בעזה. הפעם נוסף לציוד הצלילה גם מנוע בנזין באמצעותו הפעלתי משאבת מים חזקה עם זרנוק בו הייתי חופר לעומק כמה מטרים בקרקע הים. בדרך חזרה הייתי מתעכב בחנויות ונדהם מהתרבות וההגינות של המסחר,שכבר לא נודעה במקומותינו(שנות הכיבוש הממושך שינו אותם כ"כ …) וכמובן לא פסחתי ברחוב עומר אל מוכתר על הדוכן לפיתות ,זעתר,וחומוס שמימי שאת טעמו לא אשכח .כאשר המצב החמיר ולא הייתי יכול להמשיך בנסיעותי לנמל, היה סאלח ידידי משאטי מביא לי את החומוס מן הדוכן לביתי בנחל עוז.
2) יום אחד קבוצה של פרופסורים בראשותו של יוחנן פרס, ביקשה ממני לארגן להם פגישה עם ראשי הפתח בעזה, לרגל בקשה שהגישו למנוע את סילוק מנהיגי פתח מן הרצועה, באותם ימים רבין טען שיש לסלק את אנשי הפתח שמייצגים את השאיפות והדרישות הלאומיות של הפלסטינים, ולטפח ולעודד את אנשי החמאס , כי הם ממילא יעסקו רק בצדקה ובתפילות…. הקיצור גייסתי את ידידי מוחמד אבו שעבן, איש המשרד למען זכויות האדם (שם כיסוי למשרד הפתח בעזה-איתו היה נוח לשלטון לשמור על קשר בזמן שהפתח באופן רשמי היה לא חוקי) הוא ארגן את המפגש בעזה ,חיכיתי לו עם קבוצת הפרופסורים במחסום נחל עוז, הוא הגיע עם מיניבוס ואיתו בא רכב מפקד חטיבת עזה, מפקד החטיבה אמר שהוא שולח רכב ליווי למיניבוס לאבטחה. אמר לו ידידי מוחמד, אם אתה דואג לאנשיך מוטב שתתרחק מרכב ההסעה,כי זה עלול לגרום לתקריות, אלה אורחי וביטחונם על ראשי(עלא ראסי), מפקד החטיבה צחק ואמר :" אולי תהיה בכלל המפקד כאן…" ענה לו מוחמד, "נכון זה יקרה יום אחד אחרי שיסתיים הכיבוש" כפי שאנחנו יודעים זה לא קרה ואנו נכנסנו לעזה ללא הליווי הצבאי, קיבלונו בסבר פנים יפות והחזירונו בשלום הביתה. מהפגישה הזו אני זוכר דברים של נער מבוגר שאמר: "הצבא רוצה לגרש את אבא שלי מפקד בפת"ח, אבא שלי מפקד נערץ ולדבריו יש השפעה, הוא עובר מבית לבית ומטיף שעלינו לתבוע את הזכויות הלאומיות ,אבל בדרכים פוליטיות ,לחפש דרך למו"מ עם השלטונות היהודים, אבל אתם היהודים מגרשים אותו כי הוא מיצג את הדרישות הלאומיות הצודקות שלנו ,אפילו שהוא עושה זאת בדרך לא אלימה …., אז מה אני מבין מכך,שאתם לא תתנו לנו את הזכויות בדרכי שלום ?
היו לי פגישות רבות מרתקות, הייתי עם סלימאן אל שאפי כתב ערוץ 2 בלשכה של ערפאת ואחרי האינתיפאדה, שסולימן קבל קלטות וידאו מהחמאס, הוא היה בא לביתי בנחל עוז לצפות במכשיר הוידאו שלי לוודא ולראות מה קבל, לפני שיפיץ את הדברים בטלביזיה… אבל אלה כבר סיפורים אחרים. גייזי
3)הבאר בפרדס של משפחת א-שאווה : כשהחלו הניסיונות לשימוש במים מליחים (נתרנים) לגידולים חקלאים, נעזרנו מאד מאד בסיוע של משפחת אשאווה, אשר לה היה פרדס שגבל בשטחנו ובפרדס הייתה באר עם משאבה-ברוך רביב (ברוכיק) מזכיר את העזרה שקבלנו בספרו "אלומת אור עזה" :
מהספר>הפרדס של א-שאווה
צילומי ברוכיק > קציר על הגבול
4. מפגשים מן הסוג האחר
כשנוער השביבה של הפתח באו עם עלי זית ללחוץ ידיים בנחל עוז :
http://www.pbase.com/geyzi/image/100497997
במהלך השנים יצרתי קשרים ענפים עם תושבי הרצועה, שכמוני לא ראו את האלימות והטרור כדרך הנכונה,לפתרון סכסוכים, היו ביניהם בני משפחה משאטי בעזה ,מרובת נפשות עובדים קשה לפרנסתם "פשוטי עם" והיו ביניהם קבוצה גדולה של עובדים במקצועות חופשיים מחאן יונס, היו ביניהם פעילים מרכזיים בפת"ח לימים חברי הפרלמנט,שייצגו קו פרגמאטי המאפשר פתרון של פשרה תוך וויתורים הדדיים אנשים שישבו שנים בבתי כלא ישראלים, ובאותה העת הם ראו במדינת ישראל את המודל לחיקוי ,של דמוקרטיה, איתה ישאפו להיות בקשר. והיה גם :חיידר עבד אל שאפי ז"ל, ראש המשלחת הירדנית פלסטינית לועידת מדריד ב 1991 , מהמתנגדים העיקריים ליאסר ערפאת ולאוסלו, היה שם מוחמד דאחלן הידוע, סופיאן אבו זיידה, ראש הדסק הישראלי ברשות, האיש ההומאני והפרגמאטי הישאם עבד אל ריזאק, השר לעניני האסירים, מוחמד אבו שעבן ז"ל שהיה גזבר הפת"ח והנציג הבלתי רשמי מול הממשל הצבאי הישראלי,הוא היה האיש שמולו ואיתו יזמתי מפגשי בני נוער מהשביבה יחד עם בני נוער ישראלים, כשלנגד עינינו עמדה מטרה שכל אחד יראה את הצדדים האנושיים שבצד השני ויסלקו סטריאוטיפים, מוחמד ראה חשיבות עליונה ליזום לנוער שלו פעילות יוצרת שתרחיק אותם מההפגנות האלימות בהן היו מעורבים, בפרק זמן מוגבל הוא הצליח,אבל מולו עמדו מפקדי השביבה, איתם היה בעימות מתמיד :יום אחד קרא לי בטלפון שאבוא למחסום נחל עוז,שם היה מזנון צנוע של קיבוץ נחל עוז,ומקום בו נפגשנו מעת לעת. מוחמד סיפר לי שחייו בסכנה, מפקדי השביבה רודפים אותו…. זמן לא רב לאחר מכן הוא נרצח . כל הפעולות שלי בארץ וברצועה היו מתואמות ומאושרות ע"י הממשל בעזה , בהזדמנות אחרת באתי עם עוד 30 איש למפגש בלשכתו של ערפאת(המפגש מתועד בטלביזיה הישראלית) בכניסה הציגו לערפאת את כל אחד מהמשתתפים, אני אמנם הייתי פאסיבי בפגישה, אבל אחרי 3 שעות כשהמשתתפים החלו לצאת ,ניגש אלי ערפאת, קרא לצלם ואמר לו, אני רוצה צילום עם השכן החוקי שלי מנחל עוז> 
מה שעשה את השיחות האלו למעניינות ,היא העובדה שאנו ידענו כי מולנו יושבים פטריוטים לאומיים פלסטינים, שימסרו את נפשם על החרות,אבל הם מכבדים את הזכויות הלאומיות שלנו ויעשו הרבה מאד להגיע להסדר ללא אלימות. גם הם ידעו שאנחנו פטריוטים ציוניים שנמסור את נפשנו על זכויות עמנו-אבל אנו מכבדים גם את הזכויות שלהם.
כשהתחלנו בשיח עם אלה שהזכרתי הם היו מאד פופולאריים ברצועת עזה, החמאס היה חלש מאד והציבור האמין שהמתונים יביאו להם גאולה.. בסופו של דבר הם יצאו מתוסכלים ישראל לא נתנה להם שום הישג שיוכלו להציג לבני עמם, כי המתינות משתלמת,אפילו על יציאה מגוש קטיף או נצרים , לא דברו איתם. והם מוסיפים: העם בעזה למד שבדרך השלום שלנו הם לא ישיגו דבר, וכל אהדתם עברה לחמאס שהצטייר בעיניהם כלוחם האמיתי את מלחמתם על זכויות הלאומיות (לא הדתיות).צריך להוסיף כי הדרך האלימה של הפלסטינים באינתיפאדה השנייה הרחיקה ישראלים רבים מן האמונה של דו קיום,גם כאלו שקודם תמכו בזכויות הפלסטינים.
והיום:
במבט לאחור אני חושב שישראל פספסה את ההזדמנות להעביר את הרצועה בהסכם לגורמים הפרגמאטיים, נכנעה לטרור וברחה מעזה, והחמיצה את התועלת העיקרית מן היציאה מעזה : את הטלת האחריות המוחלטת על השלטון שם עבור כל טיל של קאסם ,או תקיפה על מדינת ישראל ,היא ויתרה על תגובה של מדינה המכבדת את עצמה מול ממשל שכן שהכריז עליה מלחמה. !
וידאו > מפגשים בעזה ובנחל עוז 1991
אלבום מפגשים מן הסוג האחר בעזה ובנחל עוז :
http://www.pbase.com/geyzi/mifgashim
