http://israelitombstones.blogspot.com/search?updated-min=2011-01-01T00%3A00%3A00-08%3A00&updated-max=2012-01-01T00%3A00%3A00-08%3A00&max-results=17
???? ????? ????? ???????? ?? "????? ??? ????? ????? ??????"
????? ?? ??????? ???? ???????? ???????- ??? ???? ???? ???? ????
???? ???? ?? ????? ??????, ????? ????? ??? , ????? ????? ???
???? ?????? ????(??? ???? ???? ?????,???? ????? ???? ???????? ??????)
????,
?????
בתור לקופה בסופרמרקט אמרה הקופאית הצעירה לאישה מבוגרת כי עליה להביא בעצמה את שקיות האריזה, כי שקיות הפלסטיק אינן טובות לסביבה.האישה המבוגרת התנצלה והסבירה: "בזמני לא היה לנו הדבר ה'ירוק'."הקופאית אמרה: "זו הבעיה שלנו היום. לדור שלך לא היה אכפת מספיק כדי לשמור על הסביבה."אכן, היא צדקה – לדור שלנו לא היה ה"ירוק" הזה, בזמננו.
באותם ימים החזרנו בקבוקים של חלב, סודה ובירה לחנות. החנות שלחה אותם חזרה למפעלים, ושם רחצו ועיקרו אותם ומילאו אותם מחדש. כך השתמשו באותם בקבוקים שוב ושוב. וכך, למעשה, מוחזרו הבקבוקים.
אבל אז לא היה לנו ה"ירוק" הזה.
עלינו רגלית במדרגות, כי לא היו לנו מדרגות נעות בכל חנות גדולה ובכל בניין משרדים. הלכנו אל חנות המכולת, ולא טיפסנו לתוך מכונית בעלת 300 כוחות סוס, בכל פעם שהיינו צריכים ללכת שני רחובות.
אבל היא צדקה, לא היה לנו אז כל ה"ירוק" הזה.
בימים ההם כיבסנו את חיתולי התינוקות, כי לא היו חיתולים חד-פעמיים. ייבשנו את בגדינו על חבלים בשמש, ולא במייבשים זוללי אנרגיה. הרוח ואנרגיית השמש אכן ייבשו את בגדינו. ילדינו לבשו בגדים זה-אחרי-זה, כי לא תמיד רכשנו עבורם בגדים חדשים. אבל הגברת הזאת צדקה,
אז לא היה לנו כל ה"ירוק" הזה בזמננו.
היו לנו מקלט טלוויזיה אחד ומקלט רדיו אחד בבית – לא טלוויזיה בכל חדר. למקלט הטלוויזיה היה מסך קטן בגודל ממחטה (זוכרים?), לא מסך בגודל של מדינת ישראל. במטבח בחשנו וערבלנו בידיים, כי לא היו לנו מכשירים חשמליים לכל פעולה.כאשר ארזנו חפץ שביר כדי לשלוח אותו בדואר, השתמשנו בעיתון ישן כדי לרפד את האריזה למניעת שבירה, ולא היו קלקר או פתיתי פלסטיק או יריעת בועות פלסטית, לשם כך.באותם ימים לא הפעלנו מנוע ושרפנו בנזין כדי לקצור את הדשא. השתמשנו בכוח הגוף שלנו כדי להניע את מקצצת הדשא. התעמלנו על ידי עבודה, כך שלא היינו צריכים ללכת למועדון בריאות כדי לרוץ על מכשירי הליכה המופעלים על ידי חשמל. אבל היא צדקה, לא היה לנו אז כל ה"ירוק" הזה.שתינו מברז המזרקה כאשר היינו צמאים, ולא השתמשנו בכוס או בבקבוק פלסטיק בכל פעם שהיינו צמאים.מילאנו את עטינו בדיו בכל פעם שהיה צורך בכך, ולא רצנו לקנות עט חדש. החלפנו את סכין הגילוח במכשיר, ולא השלכנו את כל המכשיר רק מפני שסכין הגילוח שבו קהה.
אבל לא היה לנו אז כל ה"ירוק" הזה.
באותם ימים אנשים נסעו באוטובוסים, וילדים רכבו על אופניים אל בית הספר או הלכו ברגל, במקום שיהפכו את אימא שלהם לשירות מכונית של 24 שעות.
היה לנו שקע חשמל אחד בחדר, לא בנק של שקעים כדי לחבר אליהם תריסר מכשירים. לא היה לנו צורך בחפץ ממוחשב כדי לקלוט אות מלוויין המרוחק אלפיים מייל בחלל, כדי למצוא את חנות הפיצה הקרובה (בכלל לא היו אז חנויות פיצה).
אכן, האם אין זה עצוב שהדור העכשווי מקונן על כך שאנו, הזקנים, כה בזבזנים מפני שאין לנו כל ה"ירוק" הזה…
נא העבירו זאת לעוד זקן אנוכי הזקוק לשיעור משמנדריק בדבר שמירת הסביבה….
******************************************************************************************************************
ג. אפילו את הירוק הזה לא היה :
תיק וילבושביץ (תמונות ומידע בתחתית הדף)
לגולשי האתר שלום
לאחר ההצלחה בפיענוח פרשת הופמן פחטר דרך הצילום שפורסם בזמנו באתר. הגיע הזמן לנסות דרך האתר וקוראיו לפענח את פישרו של הצילום המצורף כאן.אך אקדים ואספר על דרך גלגולו של המסמך הזה ואיך הגיע לידי:בשנת 2002 הוזמן שרברב (אינסטלטור ) למשרדנו לצורך תיקון נזילה. לאחר התיקון סיפר לי זה על תיק מסמכים עשוי עור שמצא מונח בבוידם של דירה ברחוב נורדאו\ בחיפה ושהדירים שרכשו אותה התלוננו על נזילה מדוד החימום שהיה מותקן בבוידם. ומכיון שלשרברב לא היה כל ענין להחזיק בתיק ומצפונו לא נתן לו להשליכו לפחהוא היציע לי אותו ואני מתוך סקרנות לתוכנו הסכמתי מיד.לאחר שפתחתי ועיינתי גילתי שזה התיק היה שייך למשפחת ווילבושביץ והכיל מסמכים בעיברית,אנגלית,ורוסית שלימים הסתבר לי שזו היא "רוסית עתיקה" שהייתה נהוגה ברוסיה עד למהפכה.ושנאסר להשתמש בה לאחר המהפכה.מכיון שכפנסיונר זמני מצוי בידי התחלתי לחקור ולהתעניין יותר לעומק .ונפתחה בפני חתיכת היסטוריה שתחילתה ברוסיה או ליתר דיוק בעיר גומל בבילרוס, ועל בני המשפחה שהיו מראשוני מקימי התעשיה בארץ בכלל ובחיפה מפורסמים בית החרושת שמן,ונשר. ובעקר על בת המשפחה היותר מפורסמת הרי היא מניה שוחט(וויליבוש מנעוריה) שהייתה כידוע ממייסדות תנועת השומר. ועד לתקופת ההגנה שאלכסנדר ווילבושביץ נמנה על מפקדיה.ועכשיו שהרקע לתוכן התיק לפניכם ומכיוון שהסיפור הוא ארוך ועדיין חלקו עלום מבחינתי אתמקד כעת בצילום. ואציין להלן מספר פרטים מסייעים לגבי המופיעים בו.
1. על גב התמונה כתוב ברוסית "הקבוצה בהתארגנות "
2. תאריך האירוע כנראה1917 (אולי 1927, קשה לזהות)
3. ומקום האירוע יפו.
בצילום כמו שניתן לראות, קבוצת גדולה של אנשים. ובחלק המוגדל של הצילום ניתן להבחין שבמרכז הצילום יושב אדם לבוש מדים שנראה כמו קצין בריטי עטור בסמלים של הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, מדים כאלו לבש גם זבוטינסקי ואחרים ממייסדי הגדודים,וכאמור יתכן שהצילום נעשה ב1917 כמו כן ניתן להבחין שהמצולמים עונדים על ידם סרטים מעוטרים בפסים אלכסוניים שאת גוונם אין אפשרות לדעת וכן בדגל הלאום ברקע וכל זה מתחת לעץ שקמה כנראה (דומה לשקמה של אביחייל)השאלה היא מי הקצין הבריטי שבתמונה ומיהם חברי הארגון היהודי שמצולמים אתו ? או כל מידע בנושא . אני סיימתי, מחכה בשקיקה לתוצאות—-יהודה להב (לנדסברג)
התמונות:
הקבוצה בהתארגנות מתחת לעץ השקמה?
אותה התמונה עם הקצין הבריטי (?) במרכז
ז'בוטינקי "עלה" על אותם המדים בגדודים העבריים
תג השרוול של חברי הקבוצה בהתארגנות
מידע:
הגעתי דרך האתר לחומר על התקפת הלח"י על בתי המלאכה של הרכבת. בזיכרוני שמורה תמונה מאותו לילה של מרדף חיילים בריטיים אחרי לח"י ממש על יד הבית שלנו ברחוב י"ט שהיה סמוך למחנה הצבא הבריטי.
בחומרים שקראתי על האירוע לא מוזכר שברחו דרך קריית חיים. אם אכן ברחו דרך קריית חיים, יכולים היו חלק מהם למצוא מסתור בבתי התושבים ? בניס
גייזי : כידוע הקריות היו בתוואי הנסיגה של אנשי הלח"י, שנתקלו שם בשריוניות בריטיות שפתחו עליהם באש,
חלק נהרגו וחלק הצליחו לברוח, בסביבות הקריה,כך שלזיכרון של בניס יש יסוד גם אם הפרטים לא מצוינים בכתובים ,
זיכרון ילדות הוא ערך חשוב לשימור.
ידידי יענקלה מלמד מקבוצת כנרת שלח לי את הסיפור המעניין,
בו תופס נחום רוזנפלד מדגניה ב' מקום נכבד, נחום אותו הכרתי
מנעורי,היה אורח קבוע בבית הורי כשהיה בחיפה והוא ששחרר
את אחי דוביק, אורי גלין ואת יעקב בעל תשובה ,מהמעצר במחנה
עתלית לאחר השבת השחורה,וחגגו בסעודה על שולחנה של אימי
בקרית חיים.. גייזי
