האתר החופשי של בני קרית חיים

 

האירוע       עמותת דור הפלמ"ח     מבצעי תש"ח

מוזיאון הפלמ"ח   הביקור במוזיאון

הרעות-להקת הנחל

שבע שנים לפלמ"ח-המילים   בת שבע-שרים הצ'זבטרון

שירי פלמ"ח     הימנון הפלמ"ח-מקהלת הר אדר          

יצחק רבין מספיד את יעקב סטוצקי-בן קרית חיים 

בטכס יום הזיכרון  לחללי צהל, 1995 השנה בה נרצח,מספיד יצחק רבין

את יעקב סטוצקי חברו בחטיבת הראל פורצת הדרך לירושלים.

לקט : גייזי

 

בחלקו השני של המפגש, עברו אותם אלה שהגיעו ממחזור תש"כ בין בנייני בית הספר, בדרך למבנה המרכזי – אשכול פיס, בו נערכה תערוכה  של המגמות השונות הקיימות היום בבית הספר. בדרך נכנסו הבוגרים אל מעבדה/כיתת לימוד של רובוטיקה ומכניקה שאת השגייה הציגו התלמידים בתערוכה. בתערוכה נפגשו עם תחומי עשייה חינוכיים אחרים כמו היצירה והאמנות ושוחחו שם עם כמה תלמידות על הנושא אותו הציגו  "דמות האישה בחברה הישראלית".התפתח דיון קצר על המוצגים שהוצגו ומשמעותם כהשתקפות דימויית או אמיתית של דמות האישה בחברה הישראלית. כמו כן צולמו בני מחזור בתמונה למזכרת.לאחר כיבוד קל, נערך סיור בבניינים הישנים של בית הספר – ברחוב ד', שהיו עד שנת 1954 גם משכנו של ביה"ס היסודי א' – ארלוזרוב.בוגרי תש"כ, היו המחזור האחרון של בית הספר היסודי שלמד באותו מבנה לפני שבית הספר היסודי עבר לרחוב כ"ח. אחת התחושות שביטאו הבוגרים היתה השינוי הפיזי שעבר בית הספר: לפני חמישים שנה בין המבנים שהיו מפוזרים הפרידו חורשות קטנות של עצים, שטחי חול וגינה גדולה ומטופחת. כיום הכל הפך להיות "מדבר ביטון" שמזכיר יעד מבוצר עם גדרות גבוהות, מצלמות אבטחה וריצוף אבן בכל פינה. רק הגזעים הגדומים העצומים של הפיקוס שהיה בחצר בית הספר, וסכך על הכניסה המערבית מעידים על אותו עבר שאיננו.

האירוע שחתם את המפגש היה באולם באשכול פיס, בו התכנסו  14 הבוגרים הותיקים ופגשו את מועצת התלמידים של בית הספר המקיף – תיכון קרית חיים. הטקס לווה בניגנה של שני תלמידים ולאחריה הוצגה מצגת שתארה את מבנה בית הספר והשגי התלמידים ותמונות הווי שונות מפעילויות החינוכיות והחברתיות המתקיימות בו. בשם הבוגרים הותיקים דיבר פרופ' יצחק עציון (צווייגי) שהציג תמונות המחזור כפי שצולמה לפני 50 שנה, וסיפר מעט מהווי אותם ימים. בסיום עלה כל בוגר לבמה, וקיבל תעודת כבוד וסיכת בית הספר.

בשולי אותה פגישה יש כמובן להודות ליוזמה הברוכה של הנהלת בית הספר בקיומה כחלק ממסורת שבית הספר מנסה לפתח,
אך לצערנו רצון טוב אינו מספיק, והיתה לחלק מהבוגרים תחושה של החמצה גדולה של המפגש. החמצה נבעה מאיחור רב בהודעה על קיום המפגש,מה שהביא למספר מצומצם של איתור כתובות הבוגרים. כמו כן מארגון הלו"ז במהלך המפגש שלא הותיר לבוגרים זמן מספיק לשוחח, לעלות זיכרונות או לחדש קשרים לאחר יובל שנים.

אלבום התמונות <  (התמונות לפי המספרים משמאל לימין-חונים עם החץ על תמונה רואים את המספר)

תמונה 1 הפגישה הראשונה באולם הספריה. משמאל לימין: נירה,שרה, אילנה,צוויגי ותלמה
תמונה 2: מקבלים הסבר באולם התצוגה. משמאל לימין:נירה,אילנה, אורה,עליזה וחגי. מאחור תלמה, צוויגי, ואברהם
תמונה 3: דיון עם תלמידות המסלול לאמנות. משמאל לימין: עליזה,חיה,אילנה, מורת ביה"ס, תלמה.
תמונה 4: מאזינים להסבר בנושא האמנות. משמאל לימין: אורה, חגי, דניאלה,נירה, חיה ואילנה.
תמונה 5: מאזינים להסבר תלמידי המסלול לרובוטיקה, וצופים בביצועיהם.
תמונה 6: הבוגרים אחרי חמישים שנה. משמאל לימין: חיה, אברהם, יורם, נירה, אילנה, מיכל, אילן, אורה,שרה,עליזה, חגי,תלמה, צוויגי ודניאלה

 

 

 

.
.
.
 

 

 

 

 

מָשָה  מִנִּבְכֵי  חֶלְשוֹנוֹ

    פרק  ל"ב                                    

                                                                                                                                                                                                 

   מאת משה ברק-גבת

קַ רְ אָ ן במקום   לֶ קְ ט וֹ ר

 

בשם "לקטור" מכנים בעברית אדם שמקצועו לקרוא ספרים בשלמותם, לצורך בחינה אם רוצים להוציא אותו לאור, להעניק לו פרס וכו'.

למונח זה אין כל קשר לשורש "קטר" ולדקדוק העברי בכלל. מקורו בלטינית, במילה LEG/LEC, חילופי C/G הידועים למשל בשני מונחים מאותו שורש LECTURE – מקראה, הרצאה; LEGENDE – אגדה. בצרפתית זה הצטמצם למילה LIS שפירושה "קורא".

מן המונח LECTURE נוצר LECTEUR, ככינוי לאנשים שמקצועם הוא קריאת ספרים. בעברית העדפנו את ההיגוי האנגלי/גרמני של שם זה LECTOR/LEKTOR וכתבנו "לֶקְטוֹר".

כדי לסלק מן העברית זמורת זר זו, אני מציע ל"לקטור" בשם "קַרְאָן" מהשורש "קרא" במשקל "פעלן" (כתבן, יצאן, פרשן)

מכיוון שזה שני דורות יצרנו ואימצנו שם מקצוע מהשורש "קרא" לפי נחי ל"ה "קַרְיָן" למקצוען  שקורא בפומבי בקול, נוכל להבדילו עתה מעמיתו הקורא בלא קול ספרים לשם בחינתם, בכך שיכונה "קַרְאָן

????   ??? ???

 

???? ????? ?????? ??????? 

 

נילי פחטר  נכדת בן הדוד  של בן עמי פכטר , ערכה מצגות זיכרון

 של בן עמי פכטר ושל משפחתו  ותולדות מוצא המשפחה בגולה.

לצערי אין באפשרותנו להעלות את המצגת כפי שהיא ובחרנו תמונות

מתוך המצגת , ושבצנו באלבום, בו אפשר לצפות גם במצגת תמונות.

 

מאתר יזכור

אלבום תמונות לזכר בן עמי פכטר ולזכר שורשי משפחת פחטר  

מצגת אלבום התמונות   

השימוש הנכון באלבום   הקידוד הנכון: "תצוגה" > "קידוד" > עברית windows

 

לשמור על כדור הארץ

 

 י פ  ן.

הרעש והצונאמי שפקדו אותה.

  

העולם צופה בחרדה

לתוצאות ההרס והאימה

שנגרמו מהרעש והצונאמי

לארצם של העם היפני.

העולם רואה את המראות

את זרם המים והשיטפונות.

רואים את מה שזז

והיה פעם קבע

רואים את זעמה

של אמא טבע.

מה גרם לטבע

לאותה תגובה

של כל הרעש וההצפה?

ודווקא שם,

בארץ השמש העולה.

למה הם שוב צריכים

להיזכר ויהי מה

בזוועות של הירושימה

דרך מה שקורה עכשיו

בפוקושימה?

האם לא מספיקים המים

והבוץ העכור?

למה הפגיעה בליבת הכור?

למה הוא לא מחזיק את החום

למה הסכנה

של פיצוץ האטום?

אל מי צריכים לבוא בטינה

שישנה סכנה

בגלל הקרינה?

האם לא הספיק ההרס?

האם האדם בשמירת הטבע

מעלה רק חרס?

האם זה היה לעולם

מהטבע רמז עבה

להתחיל ולהתנהג

יותר ירוק  ויותר יפה?

האם יפן שילמה את המחיר

שאמא טבע

זועקת מול כולם

תפסיקו לשנות

סדרי עולם.

אותם איתני הטבע

הם לא צועקים בכיכרות

ולא צועדים בהפגנות

ולא מוחים על חוסר המעש

ופעלים בשקט

עד שמפעילים את הרעש

והכל זה בגלל

הטיפשות הבלתי נסבלת

שהעולם דורך להם על היבלת.

ואז, הכאב

לפעמים גדול

או קטן

וזה מה שקרה

עכשיו ביפן.

 

קחו לדוגמא,

את איתני הטבע

הם רוצים לתפקד

יפה ונכון

אך הם אינם יכולים

בגלל האוזון

ומה קרה לנו,

עם עצי היער שהולכים ונעלמים

אצלנו זה בבחינת

"דבר אל העצים ואל האבנים"

דעו לכם,

שהטבע התחייב כלפי הבורא

ולשמור על הנוף

וחיות השדה,

ולדאוג שהטמפרטורה

תהיה רגילה ונוחה

מעל ומתחת לפני האדמה.

וגם את הקרחונים

הוא נושא  על כפיים

שלא יתמוססו

ויהפכו למים.

ומה עם הרעלים והדלקים

שאנחנו  שופכים בטונות לים

הרי בסופו של דבר

יגיע יום  הנקם.

כי כמה הים יכול לסבול

את כל הרעל והסחי

הרי בסוף את הכל

הוא יוציא  ויקיא.

כי גם לים יש שליחות  ומשימה

לשמור על האלמוגים והדגה.

ודעו לכם שגם לים

יש נקודה שאין לו עליה

שליטה ומעוף

ואז הכל יישטף

ויהרוס את הנוף.

 

 

אז בואו, נקשיב היטב

להמיית הגלים

מה הם אומרים

וממה הם מזהירים?

ונאזין קשב רב

לרוח ההורס

ונפרש את הנסתר

ועל מה הוא כועס.

בייחוד כשהוא מכה

בחורמה ובעוז

ומשחק בבתים

כבקליפת האגוז.

ונשאל את הטבע

איפה שגינו?

ועל מה כל הרעש?

שמתפרצים בעוצמה

הרי הגעש

וכשאסונות מתרחשים

ברחבי העולם

בצורה מבהילה ומהירה

האם זה מראה

שאיבדנו  שליטה?

דעו לכם שאלו

סימנים של עולם חולה

וצריך להתעשת

ולהביא  לו מרפא.

ואת המרפא והמזור

רק רופא אחד

יכול לרפא ולפתור

זהו ד"ר טבע.

כי אם ננהג לפי הכללים

שד"ר טבע לנו מציב

נוכל  ודאי לקבל

עולם בריא

ויותר יציב

כי אם עולמנו

לא יהיה יותר בטוח

נצטרך לאשפזו

שיעבור גם ניתוח.

ניתוח שכואב באמת

ואולי להגיע למצב

שהניתוח הצליח

אך החולה מת.

אך אם נעשה את הריפוי

באופן מושלם

ובאופן מתוכנן

אולי לא יחזור

מה שקרה

ב- made in gapan

 

כתב יוסי וולך

14.3.2011