שלום רב
לקראת יא באדר ב' יום השנה ל:
1.לכיבוש עין גדי בתש"ט
2.הקמת ההיאחזות בתשי"ג
3.איזרוח ההיאחזות בתשט"ז
מצורף בזה קובץ על למה? ואיך? נכללה עין גדי בתחום מדינת ישראל
מקווה שתקראו וגם תורישו לדורות הבאים את הכתוב
בברכה
צבי לפר
איך נכללה עין – גדי בתחומי מדינת ישראל ולמה ?
גם היום, כבעבר, מלמדים בבתי הספר : בארץ היה מנדט בריטי ,בריטניה החליטה להתקפל ממושבותיה ושטחי שלטונה בעולם, הוקמה ועדת או"ם שהמליצה לחלק את הארץ בין היהודים לערבים, לפי שטחים שהרוב בהם ערבים יהיו מדינה ערבית והיהודים יקבלו את השטחים שהם מעבדים. מכאן האימרות הגבול יעבור היכן שהתלם האחרון וכו'. ועידת האום 27.11.1947 החליטה לקבל ההמלצה. היהודים הסכימו בעוד הערבים לא קיבלו את החלטה, פרצה מלחמת העצמאות, 5 צבאות ערביים פלשו לא"י וברובם נהדפו. נחתם הסכם שביטת נשק עם מצרים, ולקראת חתימה הסכם עם ירדן, קבלה הממשלה החלטה, לבקשת בן גוריון, לכבוש את אילת ולהשלים את שטח הנגב שהוקצה לפי תוכנית החלוקה למדינה היהודית.
בעיקרון זו האמת אך רק מלמעלה ובקוים כללים. כחברי עין גדי היום וגם חברים לשעבר חובה עלינו לדעת ולהנחיל לדורות הבאים:
בינואר 1956 איזרח גרעין שדמות את עין גדי, שהפכה מהאחזות נחל לקיבוץ.
במאי 1956 הוקמה מועצה אזרית תמר. הוקמה מועצה ממונה בראשות יהודה אלמוג, ושני נציגי מפעלי ים המלח ושני נציגי עין גדי (עמוס גנור וצבי לפר) ונציג משרד הפנים מבאר שבע.
יהודה אלמוג שאף לפתח את שטח המועצה ובמיוחד מצדה ועין גדי. מאחר וטרם הוקמו הרשויות הממשלתיות כמו רשות הטבע ונגנים, והמועצה האזורית הייתה מנועה, חוקית, לפעול ולהקים מכספיה פעולות נרחבות, הוחלט להקים את האגודה לקימום מצדה ועין גדי, כאגודה עותומנית כחוק. חמישה מחברי המועצה הצטרפו כמייסדי האגודה.
לימים התברר ששנור רגיל ותרומות מזדמנות אינן מספיקות להזיז דברים, העלה יהודה אלמוג הצעה לשכנע את משה שרת, שבאותו זמן התפטר מתפקידו כשר חוץ, להיות נשיא האגודה ולפעול להשגת הכספים הנדרשים.
לאחר מבצע קדש (מלחמת סיני) נסענו יהודה אלמוג ואני למעונו של שרת בירושלים. הגענו ביום גשום וקר ומשה שרת כיבד אותנו בתה רוסי ( לדבריו תה חייב להיות כמו נשיקה חם, מתוק וחזק). לאחר מכן יהודה אלמוג הציג אותי כחבר עין גדי וצעיר חברי המועצה. שרת מיד אמר שעלי לדעת איך נכללה עין גדי בתחומי מדינת ישראל.
במאי 47 הוקמה ועדת האום לעניין א"י United Nations Special Committee On Palestine ובעברית " אונסקופ" החליטה הסוכנות לתמוך בועדה ולצרף אליה מלווים את אבא אבן ומשה טוב. תפקיד הועדה היה לשרטט את גבולות שתי המדינות ערבית ויהודית, לאחר שהצעה להקים מדינה דו לאומית נדחתה, כולל ביקור בשטחי א"י. כבר בשלבים הקודמים למנוי הועדה היה ברור שהחלוקה תעשה על פי התושבים בשטח. ולכן הוקמו בסוף 1946 אחד עשר ישובים בנגב שחוברו לשני קויי מים. הועדה שכללה 11 חברים, ממדינות קטנות יחסית, ולכל אחד סגן ומחליף מאותה מדינה, הייתה מסיימת את סיוריה בשטח בהתכנסות בבית ימק'א בירושלים כמשרדי הועדה. לאחר תום כל כינוס היה אחד ולעיתים שני נציג הסוכנות מגיעים לבנין המוסדות בירושלים לדווח.
לדברי שרת, באחד הימים לקראת סוף עבודת הועדה, הגיעו למשרדו משלחת של שלושה יהודה אלמוג, שמריה גוטמן ומי שלימים נקרא מנשקה הראל. פניתם הייתה בנושא אי הכללת מצדה בשטח המדינה היהודית. הם כחלק ממדריכי הטיולים לעין גדי ומנציחי הסיפורים על מצדה והנחלתו למיטב הנוער ומעבר לכך. שרת הפסיקם לרגע ואמר מצדה אינה מוכרת בעולם ופרט למעט מאד אנשים מכירים ומוקירים את הסיפור. לכן יש למצוא סיבה רצינית יותר, לדבריו עין גדי תדבר יותר ללב חברי הועדה ששמונה מהם נוצרים מאמינים. בעין גדי נכתב חלק ממזמורי ספר תהילים על ידי דוד המלך. בעין גדי נכתב ספר שיר השירים על ידי בנו שלמה המלך וזו סיבה טובה יותר לעבוד עליה. ואכן, ברגע האחרון, לאחר שמפות החלוקה הודפסו נעשה תיקון ושטח בצורת משולש שבסיסו הגבול שסומן מבאר שבע לשפך נחל פרצים לים המלח מדרום, ממזרח ים המלח עד מצפון לעין גדי נכלל בתחום המדינה היהודית. מאחר והמפות כבר הודפסו, כאשר המדינה הערבית בצהוב והיהודית בירוק, וקווי הגבול בשחור, השטח שהוסף וגבולותיו נצבע ביד בירוק על גבי בצהוב.
אישוש לדברי שרת קיבלתי מיד לאחר הקמת מזיאון העצמאות בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד בתל אביב, מקום בו הוכרזה מדינת ישראל. ראיתי כאחד המוצגים: מפת החלוקה עם התיקונים ביד, שניתן להבחין בהם אם מתבוננים במפה היטב.
עוד קודם למבצע עובדה, מטה הפלמ"ח הפך להיות מטה פיקוד דרום, המשימה שהוטלה על הפיקוד במרץ 1949 הייתה מבצע עובדה – כיבוש אילת. אבל באותו מבצע "עובדה" שסיים את מלחמת השחרור, נעשה מבצע נוסף שסיפח באופן מעשי את מדבר יהודה הדרומי-מעין גדי עד סדום,לשטח מדינת ישראל.מבצע זה שלא ניכלל בפקודות המבצע של המטכ"ל, היה יוזמה אישית של אדם מיוחד במינו-הארכיאולוג שמריהו גוטמן. שמריה שהוביל בשנות ה-40' טיולים וסיורים של תנועות הנוער ויחידות הפלמ"ח למצדה ומדבר יהודה, הבין שכעת זו ההזדמנות האחרונה לספח שטח זה למדינת ישראל.
לשמריה, רס"ן בחיל המודיעין שהקים את יח' "השחר" (המסתערבים של הפלמ"ח) שעברה לצה"ל, נודע על ההכנות לכבוש את אילת, שלא כללו את עין גדי ומצדה. שמריה הגיע נרגש לידידו יגאל אלון-מפקד חזית הדרום, וניסה לשכנע אותו בחשיבות הדבר הזה. יגאל טען שלא קיבל שום הוראה לכך מהמטכ"ל, ולכן אין הוא יכול לבצע את זה. שמריה שראה שהטיעון הערכי לא מספיק-אמר ליגאל שעליו לפעול כמו שהוא יגאל לימד אותם בפלמ"ח: בזמן תכנון של כיבוש שטח מסוים, יש לתכנן גם השתלטות על עורף האזור, כדי שהאויב לא יוכל להגיע משם בהפתעה. יגאל שהבין את הראש של שמריה ורצה לעזור לו, שאל אותו מה הוא צריך לצורך ההשתלטות. שמריה ביקש מחלקת חיילים ושני סיירים של הפלמ"ח, וכן כיתת ימאים מחיל הים להובלת הכוח בים המלח מסדום לעין גדי.
יגאל אלון נתן לו מחלקת חיילים מחט' אלכסנדרוני שכבשה את דרום הר חברון, וישבה ליד הגשר ההרוס בכביש באר שבע-חברון ליד דהריה. שמריה גייס את שלמה אראל-לימים מפקד חיל הים, שהכיר מעבודתו במפעל האשלג בסדום את הפעלת הדוברות שנעו בים המלח מסדום לקליה. סדום כידוע כבר שוחררה מהמצור בנוב' 48' במבצע "לוט", וניתן היה להגיע אליה מעין חוסוב (חצבה) דרך ואדי אל-קצייב (נחל אמציה).
שמריה אירגן במהירות את הכוח הקטן שלו ודאג להיות צמוד לראש הטור של חט' גולני שירדה במעלה עקרבים המסוכן, כדי למנוע עיכובים. בסדום הם הכינו לשייט את הדוברות שנקראו-מעונות (MAUNOT) בלילה, כדי למנוע מהכוח הירדני בספי ממזרח לסדום, לאתר את פעילות הכוח.
הם יצאו לעין גדי בלילה חשוך וגשום של חודש מרץ ושמריה שזיהה את צוק מצדה המוכר לו, ניווט בדיוק למעגן הדייג של הבדואים בעין גדי. לאחר ההשתלטות על המקום הוא עלה עם כיתה לראש הר ישי ("הפרונקל") ששולט על על כל האזור ועל הדרך הקדומה מעין גדי לחברון ("מעלה הציץ").
כשהגיעו לשם משקיפי האו"מ- הם קבעו את קו הגבול ("הקו הירוק") מהר ישי דרך הר חולד לרכס לסיפר שמדרום לדהריה.
כך הצליח שמריה גוטמן בתעוזה ויוזמה מקורית, לספח חבל זה לתחום מדינת ישראל.
