אהרון לוין מהגרעין המייסד של נחל עוז הלך לעולמו

         

נאוה לוין:

בצער רב עלי להודיע על פטירתו הבוקר של אבי, אהרן לוין ז"ל

הלוויה תתקיים מחר בשעה 11:00 בבית העלמין באשדוד

           

יהי זכרו ברוך.

תמונות:

קן מרכז > בכנס תל צפית

מפגש> 50 שנה לגיוס בנחל עוז

מפגש >50 שנה לרצח רועי

גייזי: השיר "חיילים בוכים"

השיר נכתב בנחל עוז לאחר שראיתי חיילים  בוכים בהלוויה של רם, בנם היקר של מלי וזאביק. ביום השלושים הקראתי את השיר פברואר 1992.  השנה הגשתי את השיר לעיבוד מוזיקלי בבית יד לבנים ולהגנה בקרית חיים-במסגרת שירי הנופלים אשר התקיים ב-15.4.2018. אני לא משורר ולא כותב שירים-אבל באירוע הזה כתבתי כמו בשיר. גייזי

במקור נראה השיר כך:

https://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/26644618377/sizes/l 

ולמטה כפי שבוצע בפועל.

https://www.youtube.com/watch?v=oaIAOUR99iw

 גייזי

 

כך בוצע השיר > בערב השירה 

מבצע ליאור רזילוב

מעבד מוזיקלי: רותם בן עזרא

צילום ועריכת וידאו: אברהם סבג

 

 

 

 

אהוד דורון/ אייה : 50 שנה לליל המיקוש בנחל עוז

 במאי הקרוב ימלאו 50 שנה לליל המוקש. הצעתי לגייזי לציין את האירוע ולאסוף חומר באתר שלו.מתוך שבעת הנוסעים בג'יפ שעלה על המוקש נשארו 3 בחיים ואני נמנה עליהם.2 נהרגו במקום והשלישי נפטר ממחלה.

אף פעם לא העליתי על הכתב את מה שקרה בלילה הארור ההוא. בעידודה של ורדה כנראה אכתוב משהו. נדמה לי שהאירוע די נמחק מהזיכרון להבדיל מאירועים מצערים אחרים שקרו בעבר, אני מצרף דף מעיתון ידיעות למחרת האירוע.

 הידיעה > ב"ידיעות אחרונות"  22.5.1968   

הקטע >פרוט הנפגעים

(ביני שפריר ומרדכי אגוזי נפטרו ממחלות.)

אייה

 

(גייזי: התחלתי באיסוף חומר)

יוסף דלומי (נחל עוז לשעבר) לזכר סימה שהקסימה מרץ 2018

   סיפור על גיבור "צווארון כחול"

 הג'קוזי של הבריכה השכונתית מספק לי שמן לעצמות ונחת לרוח בתום האימון והשחייה האינטנסיביים. לפני זמן מה, בעודי משתכשך במימיו החמים והסוערים, הצטרף בחור צעיר, מעט חריג בנוף המבוגרים של המקום. לשאלתי מה לו בינינו, השיב שהוא נדרש להסיע את אביו בעוד שעה קלה. הוא הצביע על אביו השמן, שחקן ידוע, אשר היה ממיסדי הקיבוץ שבו חייתי שנים רבות. סיפרתי לו על כך ושאלתי האם אביו לקח אותו אי פעם לביקור בקיבוץ שהיה שותף להקמתו.

"לא. חבל", הוא השיב, "אבל יש לי קשר עקיף לקיבוץ, כי חברי הטוב ביותר הוא בנה של סימה, המבשלת מאופקים". הוא סיפר כי למד באוניברסיטה עם הבן, ובסופי השבוע נסע איתו לעיירה הדרומית, שם התמוגג מתבשיליה הטעימים של סימה.

הג'קוזי הפקיר אותי תמיד להרהורים בעיניים עצומות, והפעם על סימה, המבשלת. היא היתה אישה נמוכת קומה ובעלת גוף מלא, בשנות החמישים לחייה. מבטאה המרוקאי היה עסיסי ומתנגן והתלווה לחיוכה התמידי שמאחוריו חיים קשים עם בעל בעייתי שהותיר לה את עול הפרנסה של משפחה עם שבעה ילדים.

היא ניצחה על העובדים במטבח הקיבוץ, ובלשוננו היום, השף, האחראי להאכיל ארבע מאות נפש. בהתחשב בעבודה הפיזית הקשה, הוצמד לה       SECOND  DRIVER שסחב את ארגזי הבשר, הפירות והירקות, שטף את הסירים הענקיים ואת שאר המתקנים, ובסוף היום קִרצֵף את רצפת המטבח. רק אז הסירה סימה מעליה את הסינור, התיישבה לשתות כוס תה והודתה לעוזר: "באמת התורה, מה הייתי עושה בלעדיך?" ומיהרה לנהג הטנדר שהמתין לה. שם בביתה שבעיירה, היא התחילה יום עבודה חדש.

כל הקיבוץ אהב את סימה, ולא רק העובדים בסביבתה, תמיד שמֵחה ומחייכת, ולעולם איננה מתאוננת. היא היתה השכירה היחידה בקיבוץ אשר חרט על דגלו אידאולוגיה של עבודה עצמית.

כאשר פקחתי את עיניי, שאלתי את הבחור על יתר צאצאיה של סימה."עד כמה שידוע לי כולם אקדמאים."נזכרתי שנפגשתי עם אישה אשר סיפרה לי שבתקופת לימודיה באוניברסיטה העברית התגוררה עם בחורה נחמדה ממוצא מרוקאי מן העיירה אופקים. כמובן, הבת של סימה המבשלת.

 חזרתי להרהר בחגיגות המימונה שהייתה עורכת בביתה, אליהם הזמינה את חברי הקיבוץ, שנהנו מן המתוקים שהכינה, ועל הנסיבות שיצרו עבורי נסיון מיוחד איתה. בגלל מחסור זמני בכוח אדם, נידונה הצעה להעסיק שכיר לתקופה מוגבלת כדי לעזור לסימה. הדבר הדאיג אותי, כי ידעתי שאין יותר קבוע מזמני, אך מאמציי לסכֵּל את ההצעה לא צלחו. היות והיה זה בחורף, בו עבודת השדה מצומצמת, לקחתי על עצמי את העבודה לחודשיים שלושה.

בבוקרו של היום הראשון, הופתעה סימה למצוא אותי לבוש סינור וממתין לפקודתה. היא ידעה שאני מנהל ענף גדול, והדבר הביך אותה. מיד הרגעתי אותה שבעיניי כל עבודה מכבדת את בעליה, ושלא תחשוש להטיל עליי את העבודה השחורה, כפי שהיא נהגה עם אחרים.

"באמת? אבל זה לא נעים לי, אתה מבוגר מאלו שעבדו איתי, אתה תשטוף בשבילי את הסירים? את הרצפה? לא מסכימה."

"תראי סימה, אשתי לא סומכת עליי בבית, אז אני רוצה ללמוד לעשות את זה!". עוד בדיחה בערבית, חצי בגדדית חצי מרוקאית, והקרח הופשר.

העבודה האינטנסיבית בין קירות המטבח, כאשר השעון מתקתק לקראת הפלישה של עובדים רעבים, התנהלה ברוגע, ברוח טובה, ובהוראות במבטא מרוקאי שאותו אהבתי לחקות, במיוחד הערבוב בין ה"סָמֶך" וה"שִין".

העבודה במחיצתה היתה האוניברסיטה של החיים. היא קיבלה בהכנעה את גורלה, אך לא התמסרה לו. הַשכָּלָתי ונסיוני הניהולי עמדו מבוישים מול המיומנות והמסירות של סימה, שלא למדה בבית מלון תדמור, וללא תואר בכלכלת הבית, ואף לא הציצה מעולם בספרי בישול. היא סימנה מטרה לחייה, לזַכּות את שבעת ילדיה בהשכלה אקדמית.

התעוררתי מהרהוריי בעקבות האוטומט שעצר את המערבולת, ושנינו התרוממנו. שאלתי אותו מתי ראה את סימה לאחרונה, והוא השיב "אתמול הייתי בהלוויה שלה באופקים".

צנחתי בחזרה והפעלתי את הג'קוזי לסבב נוסף בו נמהלו כמה דמעות שלי.

                                                   -סוף-

 

אהוד דורון (אייה)מוסיף: יש לי סיפור קטן.

ששמעון פרס ביקר בנחל עוז כראש הממשלה (נדמה לי בשנת 1986)ליוויתי אותו, שישבנו בחדר האוכל ניגש אחד מעוזריו ואמר לו שהוא חייב

דחוף לגשת לטלפון, הטלפון הפנוי הקרוב היה באקונומיה בקצה המטבח,הוא חצה את המטבח וסימה עמדה שם והסתכלה עליו, הוא ניגש לחץ לה את היד  והיא אמרה שתהיה בריא במבטא המרוקאי שלה עם חיוך על הפנים.לא היה מי שיצלם אבל היה מאד מרגש.הוא נכנס לאקונומיה שומרי הראש ואני חיכינו בחוץ (מתברר שהיה הסיפור על המטוס הלובי).

היו לה חיים לא קלים, אבל החיוך לא מש מפניה.

 

 

ותוספת מגייזי: סימה המבשלת השכירה במטבח נחל עוז, הייתה לא רק טבחית מעולה, היא הייתה אדם נפלא, עם חוכחת חיים,עם בעל בעייתי בבית היא גידלה ילדים לתפארת ,היא השקיע בחינוכם האקדמי-תמיד הייתי אומר סימה היא אם השנה !  התארחתי בביתה לחג המימונה, ישבתי ליד בעלה שהפליג עלי בשבחים כשותף אשכנזי לשתיית ערק….אירוח כיד המלך, בית חם טוב ונעים, יהי זכרה ברוך.

הערה: אמנון מסקין שהוזכר בסיפור של דלומי היה ידיד קרוב שלי עד יום מותו ,ולמרות הספק שדלומי מעלה בקשר לביקור ילדיו בנחל עוז, כל המשפחה :אמנון אישתו ובניו היו באים  מעת לעת לתקופה של כמה ימים ומתארחים אצלי בדירתי בנחל עוז.

מגייזי: אביגדור( וויגי )תמיר/טיטנשניידר הלך לעולמו-יהי זכרו ברוך.

                          

מגייזי: אביגדור( וויגי )תמיר/טיטנשניידר  הלך לעולמו-יהי זכרו ברוך.

  נודע לי מבתו של וויגי , כי אתמול  הוא הלך בשקט ובשלווה לעולמו בביתו שבפלורידה , מטופל על ידי מטפלות ואנשי הוספיס. (רעייתו גבי  נפטרה  בספטמבר  2015) כמעט בן 83 היה במותו. וויגי יחד עם חבריו מקן רחובות: חובב גדסי ונחום היימן (נחצ'ה) שהו יחד לפני הצבא בהכשרה צעירה בכפר המכבי. שלושתם לצערנו כבר לא בין החיים. רעייתו ז"ל  של וויגי, גבי לבית טימן(בתו של השחקן ואחות לשופט בדימוס)  נפטרה לפני כשנתיים, מותה  היה מכה קשה עבורו.  את וויגי  לא הכרתי מקרוב בתחילת השירות , בשלב מוקדם יצא לפיקוד בצבא ב"אחוזים" של ההכשרה. לקראת מפגש 50 שנה לגיוס בשנת 2002 , עסקתי באיתור חברים "שנמוגו" ברחבי העולם. וויגי אהב את אלמוניותו ולא השאיר הרבה עקבות. ידעתי רק שהוא חי בפלורידה שבארה"ב, לאחר שבשיטות  החיפוש הרגילות לא עליתי על עקבותיו, פניתי  במייל לקונסול במיאמי ובקשתי שיאתר את וויגי ויבקשו להתקשר אלי. ואכן הקונסול איתר אותו . וויגי התקשר אלי בהתרגשות ושמח מאד שזוכרים אותו, למפגש הוא לא הגיע אבל זמן קצר לאחר מכן הוא התארח בארץ עם גבי וגם באו לבקר אותנו,יחד  בילינו בכמה מקומות בארץ וכך נמשך הקשר כמה שנים והם חזרו ובאו לארץ לביקורים התארחו שוב אצלנו ,והם שמחו לפגוש את חבריהם מימי התנועה והגרעין. כעבור שנים בעקבות בעיות בריאות אצלם וגם אצלנו נפסק הקשר. יהי זכרם ברוך.

אלבום תמונות>לזכר גבי ואביגדור/וויגי תמיר 

וידאו קצר > אצל ג'קו "בקיסריה"  

נחל עוז בת 64 = תשע"ח/2017

 רשימת החברים שלא הגיעו עד הלום 

הוותיקים בכנס תל צפית-2012

הסוכה מארחת  64 שנה

ימי בראשית

דמויות מהימים הראשונים

צילומי מישקה : מחזורי חביב בתפאורות

"פעם ביום ראשון"

במקור השיר נכתב על משה דיין בכיפור ,אבל לפי דרישת המלחין, שונה ל"מר מושון"

 

פסטיבל הזמר והפזמון 1975בנחל עוז   

 מצגת משנת 2012 – "אז והיום"     

 מרצח רועי עד מבצע סיני

   3 שנים למות דניאל טרגמן בנחל עוז

   דניאל ז"ל

רסיסים מצוק איתן

כתבה בחדשות

קולנוער

הבייתה

הצמיחה  

 

טיפ:

עגבניות  בנחל עוז-  הגששים  

רחוב נחל עוז 14 ביפו + מפה

גייזי : בשנות הששים הייתי בקורס צילום סרטים בתל אביב….החשבון נשלח לרחוב יפו.