מחבר: אלי רביד (ליישי)

אנא שתפו את ילדיכם נכדיכם ובעיקר אנשי חינוך הוראה והדרכה.

תודה

רותי

אגדות ירושלים ליום ירושלים ולכל  ימות השנה

מאת רות יצחקי ריכטר וד"ר לאה סגל ז"ל צילומים אריה ריכטר ז"ל

• האגדות לקוחות מהספר הדיגיטלי והחינמי בהוצאה הדיגיטלית עברית "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" מאת רות יצחקי ריכטר   הנה הקישור.

ספר האגדות פעם אחת, לפני הרבה שנים…" 100 אגדות מקוריות הקשורות ללימודי ארץ ישראל שכתבה רותי יצחקי ריכטר

.  

איך הציל הַשִּיכָּרוֹן הזהוב את הכותל המערבי?

שנים רבות חיו השיכרון הזהוב והכותל המערבי זה בצד זה. הם ראו בהקמת בית המקדש המפואר, חזו בטקסים ובחגיגות, ולבסוף צפו בחורבן המקדש ובכו כשגורשו בני ישראל מארצם.

לאחר שהחריבו הרומאים את המקדש, ניסו גם להרוס את חומות מתחם הר הבית, כי חששו פן ישובו היהודים ויבנו בו שוב את מקדשם.

ימים רבים עסקו הרומאים בהריסת הקירות המקיפים את חצר בית המקדש. בזה אחר זה קרסו הכותל המזרחי, הכותל הצפוני והכותל הדרומי, ורק הכותל המערבי לא קרס, כי כשניסו הרומאים להרוס אותו נפלה עליהם מיד תרדמה כבדה, והם לא ידעו שמדי בוקר, כשבישלו את ארוחתם, זרתה הרוח לתוך התבשיל עלים שעירים ורעילים של שיכרון זהוב, והחומר המשכר שבעלה הקטן הפיל עליהם תרדמה גדולה עד רדת הערב.

כששמע טיטוס הרשע, קיסר רומא, שמדי בוקר נופלת תרדמה על חייליו המנסים להרוס את הכותל המערבי, חשש שאיזו קללה נוראה רובצת על הכותל, וציווה על חייליו לחדול ממעשיהם.

כך הצליח צמח קטן להציל את הכותל הענק מפגיעתו של האויב.

המדע שמאחורי האגדה

שיכרון זהוב

תעודת זהות

משפחה: סולניים.

"בני דודים": עגבנייה, חציל, פלפל, טבק השיח.

כתובת: מוצא הצמח מאזורים שחונים במזרח הים התיכון.    

מאפיינים: עשב רב שנתי, רעיל מאוד, עמיד ביובש, הגדל בסדקי סלעים ובכתלים. העלים שעירים ועלי הכותרת הצהובים בעלי כתם סגול במרכזם. הזרעים חבויים

בפירות קטנים ויבשים.  .

 רבייה: הריבוי על-ידי זרעים. 

   שימושים ופולקלור: צמח סלעים אופייני. השיכרון רעיל מאוד.  כל חלקי הצמח מכילים חומר משכר הגורם לערפול חושים ולעיתים אף למוות.

.

   

לפני 63 שנים ב-3 במאי 1959 התרסק מטוס "פייפר" של חיל-האוויר בשטח חצר קיבוץ אלומות שליד טבריה הטייס אביהו רביב ועוזרו שרגא בלום שישב מאחור נפצעו באורח בינוני עד קשה כעבור כחודש וחצי, מת הטייס רביב מפצעיו .התאונה התרחשה ביום ראשון 3 במאי 1959 בסביבות השעה 3:30 אחה"צ כאשר טייס חיל-האוויר אביהו רביב, בן 22, חג בגובה נמוך מעל מבני קיבוץ אלומות ו"נופף לשלום" לחבריו בקיבוץ. העיתונות אז דיווחה כי במהלך טיסתו מעל הקיבוץ השליך הטייס הצעיר מהמטוס אגרת- הזמנה אישית לחבריו שבקיבוץ לחתונתו עם חברתו החיילת שאמורה הייתה אמורה להיערך בל"ג בעומר. לפתע כבה מנוע המטוס על-פי עדויות עדי ראיה, המטוס חג מעל מבני משק אלומות שלוש פעמים בגובה נמוך מאד. בסיבוב השלישי כבה פתע מנוע המטוס ואז צלל מטה לקרקע במהירות רבה בבת אחת ונתקע בקול רעש אדיר באדמה, בשטח פתוח בסמוך לבתי הקיבוץ. המטוס ומנועו נתקעו בקרקע, התרסקו והכנף השמאלית ניתקה ממקומה והועפה למרחק מספר מטרים. לשמע רעש חבטת נפילת המטוס, חברים מבתי הקיבוץ הסמוכים יצאו בריצה לעבר המטוס והחלו לחלץ את הטייס רביב ואת עוזרו שרגא בלום שהיו לכודים במצב של הלם בין שברי המטוס ונפצעו באורח בינוני עד קשה. השניים הובהלו לבית חולים פורייה בטבריה. המטוס לא התלקח כיוון שמנועו היה כבוי בעת שנפל.שעה קלה לאחר התאונה, הגיעו למקום התאונה במסוק אנשי וחוקרי חיל-האוויר. הם בדקו את חלקי ושברי המטוס וגבו עדויות מעדי ראייה לתאונה. בשעות הערב הגיעה למקום משאית וחלקי המטוס ושרידיו הועמסו עליה והועברו מהמקום. "הטיסה מעל המשק לא נכללה בנתיב הטיסה שאושר" דובר צה"ל פרסם הודעה לעיתונות בעניין התרסקות המטוס ומסר כי ועדת חקירה שנתמנתה על-ידי מפקד חיל-האוויר לבירור נסיבות התאונה קבעה שהטיסה מעל המשק לא נכללה בנתיב הטיסה שאושר. ולא רק זאת, הטייס הנמיך טוס בניגוד להוראות והוא יועמד לדין. הערכה, ויודגש כי זו הערכה בלבד ולא קביעה חד-משמעית, היא כי הטייס שהיה טייס סיור החליט "לסטות" מנתיב הטיסה שלו ולחוג בגובה נמוך מעל קיבוץ אלומות כדי "להגיד שלום" לחברה' חבריו לגרעין מתנועת "הנוער העובד" ותוך כדי כך, לפחות על-פי דיווחי העיתונות דאז, לשגר אליהם ממטוסו הזמנה לא שגרתית ומקורית מהאוויר לחתונתו הקרובה. יודעי דבר המכירים את תולדות חיל-האוויר, מספרים, כי לא הייתה זו אז תופעה חריגה. בתקופה ההיא היה מעין נוהג, ל"הגיד שלום" עם המטוס לחברים במשק, אצל לא מעט טייסים קיבוצניקים או מושבניקים. וגם טייסים עירוניים חטאו לא פעם בכך שבאו "לבקר" עם מטוסם בגובה נמוך את בית משפחתם ולנופף להם לשלום בכנפי המטוס. ראוי לציין כי דיווחי העיתונות דאז בעשוריה הראשונים של המדינה לא היו תמיד מדויקים והיו טעויות בשמות ובתאריכים וגם בעובדות, וצריך להתייחס לדיווחי העיתונות דאז בפרופורציה הנכונה. עזר ויצמן בא לחקור באופן אישי את נסיבות התאונה למחרת התאונה ב-4 במאי 1959 הגיע לקיבוץ מפקד חיל-האוויר עזר ויצמן שחקר באופן אישי את נסיבות התאונה. הוא שוחח עם ראשי וחברי הקיבוץ. על-פי דיווחי העיתונות דאז הטייס רביב היה "בן בית" בקיבוץ אלומות. הוא השתייך לתנועת "הנוער העובד" וחבריו לגרעין הנח"ל "נוגהות" עשו שם בהכשרה חקלאית. על-פי עדויות לא הייתה זו הפעם הראשונה שרביב טס מעל הקיבוץ בגובה נמוך, מנופף לשלום לחבריו שעל הקרקע והיו בקיבוץ שפנו בתלונות על כך למפקדת חיל-האוויר. כשבוע לפני התאונה, כך מדווח בעיתונות דאז, נפגש הטייס רביב עם חבריו בקיבוץ והודיע שהוא עומד לטוס מעל המשק כדי להשקיף מלמעלה על חבריו ל"גרעין" בקיבוץ וכי יזמינם בדרך האוויר לחתונתו. רביב היה אמור להינשא לחברתו א. ימים ספורים לאחר התאונה. הטייס מת מפצעיו כחודש וחצי לאחר התאונה רביב הועבר, כאמור, מיד לאחר תאונת התרסקות מטוסו לטיפול בבית החולים פורייה בטבריה. הוא נפצע באורח בנוני עד קשה, אולם מבית החולים דווח לעיתונות ימים ספורים לאחר התאונה כי מצבו משתפר וכי יצא מכלל סכנה. עוזרו בטיסה (נווט המטוס) שרגא, שישב מאחור והועבר אף הוא לטיפול בבית החולים, נפצע באורח קל יותר. חבריו של רביב שבאו לבקרו בבית חולים סיפרו כי היה בהכרה מלאה, שוחח עימם כרגיל והתרשמו כי יצא מבית החולים תוך ימים ספורים. כעבור ימים ספורים הוחמר מצבו, אובחן שבר בראשו ובעצת רופאו הועבר לאשפוז בבית חולים רמב"ם בחיפה. כחודש וחצי לאחר תאונת מטוסו ב-16 ביוני 1959 מת הטייס אביהו רביב מפצעיו. הערכה היא שקריש דם שנסחף בגופו כתוצאה מהפציעה בתאונה, הוא שגרם למותו. בן 22 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. אביהו רביב נולד גדל והתחנך בקריית חיים. היה מדריך גדנ"ע-אוויר והשתתף במשלחת הראשונה של גדנ"ע-אויר לארצות-הברית בשנת 1955. סיים לימודי שנה אחת בטכניון בחיפה, בפקולטה לאווירונאוטיקה. לצה"ל גויס באוגוסט 1955. השתתף במבצע סיני ולאחר-מכן עבר קורס סיור וקישור ושירת שירות-קבע כטייס בחיל-האוויר.

ליישי : טייס מטוס "הפייפר" שהתרסק בשדות קבוץ אלומות היה אביהו רביב { רבצ'ינסקי } ז'ל, בן קריית חיים .ביתו של אביהו היה ברחוב ב' מספר 63. חבריו ושכניו בקרייה ,היו חברי גרעין " נגוהות " של תנועת " הנוער העובד " שהיו אותה תקופה בהכשרה באלומות לקראת קליטתם לחברות בקבוץ. אביהו עמד להינשא לבת הקרייה , אורה שטרסברג ,שגרה ברחוב כ'ה מספר 5.

.תגובה מיום 27.5.22

אלי שלום רב,

אחותו של אביהו- טבעונה רבצ’ינסקי הייתה איתי בגרעין ‘עשת’ של התנועה המאוחדת ואף הייתה אחות מרפאה בקיבוץ אורים. לא אשכח את טיסות הקמיקזה של אביהו שהיה צולל מעל צריף מגוריה, מנפנף בכנפיים כשגלגליו נוגעים בראשי העצים…אביהו התאכזב מאד על כך שלא שובץ לטייסת קרב.

יהי זכרו ברוך!

ברה בר זיו

בני

שבעים וארבע הוא מניין שנות ההכרות והחברות ביננו שהחלו עת צעדנו יחדיו לכיתה א' בבית הספר מגינים. ומאז עברנו כברת דרך ארוכה,  מעניינת ומיוחדת במינה. כבר בכיתה ד' ובמקביל לה היינו בתנועת הנוער ה"תנועה המאוחדת". בסיום בית הספר העממי נפרדו דרכינו יצאת לכפר גלים, אבל הקפדנו על שמירת הקשר בעיקר בפעילות התנועתית. בבוא זמננו 1959 היינו (עם חברים נוספים) שותפים להקמתו של גרעין נח"ל נוסף במעורבות קרייתית, גרעין "להט", עברנו את שלבי השרות הידועים: של"ת מוקדם בצרעה, גיוס לנח"ל, טירונות ארוכה ומתישה, הכשרה בגבע, היאחזות נוטרה, גדוד 50, וחזרה לצרעה. סיבוב ענק שנמשך כשלוש שנים בהן גם למדנו להכיר טוב יותר האחד את השני וכולם את כולם לצד חוויות ואירועים כה רבים וכה מיוחדים שתקצר היריעה מלספר אודותם. ושוב פסק זמן קצר, חזרנו הביתה לקריית חיים האהובה שלנו והתחלנו לחפש דרכנו, לימודים, עבודה וניסיונות התבססות מגוונים . אך מעל לכל חווינו את ה"ביחד" הנצחי בפעילויות פרטיות וציבוריות. תמיד שמחים, תמיד מרוצים, תמיד נהנים וגם כאן צברנו חוויות למכביר וזה קצת קשה לזכור. לפגישות הליליות היומיות בסיומם של בילויים אישיים על מדרגות בית נגלר והפתיחות שליוותה אותן היה טעם מיוחד. כאן ולאורכה של דרך למדנו על רוחב ליבך ויכולותיך החבריות. תמיד נכון לעזור ולסייע, תמיד נמצא היכן שצריך אותו. וכשנפגעתי בחוף הים לא הסכמתי להזמנת אמבולנס, קראו לבני אמרתי! ואתה הגעת עם הקונטסה הקטנה עד קו המים בחוף הים הסעת אותי לביה"ח והיית שם לידי עד שחרורי. חווינו אתך רגעים אישיים קשים שלך והיו גם עליות ומורדות במערכות בין אישיות אבל את עוצמתה וגדולתה של חברות טהורה כנה ואמיתית כפי שחונכנו אליה בקריית חיים איש לא יוכל לקחת מאתנו.

בני

שבעים וארבע שנים אחרי תחילתה בכיתה א' של דרך משותפת, עם מטען כבד של אירועים וחוויות אני עומד כאן לפניך אבל על לכתך   ומבטיח לך זכרך לא ימוש ממני לעולם. כדברי המשורר הלאומי שלנו. "היה איש וראו – איננו עוד; קודם זמנו מת ושירת חייו באמצע נפסקה"

נוח בשלום על משכבך והיה לנו מליץ יושר שם למעלה.

שלום חבר.

כמעט שעה של הנאה צרופה לכל חובבי הספורט ולאחרים שיודעים להעריך מיפעלות חיים של בן 90 כמעט,

רהוט, קולח, עם זיכרון פנומנאלי, חוש הומור ו"רקורד" מרשים כל כך.

אריק כץ          

           

           

          

 <https://youtu.be/JkhcKNbDCqA>

@ilangazit SPORT LIVE CHAT with URI AFEK <https://youtu.be/JkhcKNbDCqA>

ראיון מרתק ומעורר השראה עם אחד מעמודי התווך של הספורט בישראל, מנכ"ל הוועד האולימפי לשעבר, אורי אפק, מספר על עברו הספורטיבי המפואר מתקופת ילדותו כשחקן…

מרוצים מאד מהאוסף הבלתי פוסק של חוות הדעת המתרבות מיום ליום  ומהפרגון הבלתי רגיל של כל מי שראה וקרא את האלבום המפואר שהופק בחסות "מתנ"ס גבי" , בהובלתה של גבי רונן. לאור הביקושים הרבים אנו פותחים בהרשמת מעוניינים חדשה. אפשר להתקשר לח"מ ולהזמין 

                                                        בברכה                                                                                        אורי יסוד 04-8725497 , 052-4290301

בלילה שבין חמישי לשישי נודע הדבר הנורא: איש הרדיו והסופר יצחק נוי איננו. הוא נפטר ביום חמישי והובא למנוחות עוד לפני השקיעה. יהי זכרו ברוך. יצחק נוי עמד לחוג את יום הולדתו ה-80 ב-29 באפריל, לפני כשלושה שבועות. משפחתו וחבריו תכננו מסיבה גדולה במושב נטעים בדרום, שבו נולד, גדל וחי. בשבת, 2 באפריל, הוא שידר כמנהגו זה שנים את שתי תוכניותיו: בין 8 ל-9 את התוכנית ההיסטורית ובין 9 ל-10 את תוכניתו "שבת עולמית". בשובו לביתו התמוטט, אושפז ונמצא שיש לו גידול סרטני במוחו. המסיבה בוטלה. בשבועות האחרונים עקבנו כולנו אחרי מצבו. נאמר לנו שהוא חסר תקווה. לא האמנו, לא רצינו להאמין. ייחלנו, קיווינו, התפללנו, שיחול נס. הרי ניסים קורים… אבל המציאות הייתה אכזרית. יצחק עצמו החליט שדי לו. הוא הפסיק לאכול, לשתות ודחה טיפולים רפואיים. הסוף היה ודאי ואנחנו דחינו את האפשרות הזאת, יום ועוד יום. עד אתמול. כמה סמלי הדבר שתוכניתו האחרונה ששודרה בשידור חי הייתה על ראש הממשלה מנחם בגין, האיש שאמר "איני יכול עוד" ופרש מתפקידו. גם יצחק נוי אמר "איני יכול עוד" בשבועות חייו האחרונים יצחק נוי איננו שוב איתנו. האיש הגדול הזה, תרתי משמע, היה צוק איתן של ידע ומומחיות בכל תחום שבו עסק. בכל חיי לא ראיתי איש תקשורת, שלקח את תפקידו המקצועי ברצינות כה גדולה. על כל תוכנית שהכין עבד ימים רבים, למד, התקשר לאנשים, בדק שוב ושוב, ושוב התקשר. מדי שבוע, במוצאי שבת, הוא החל בהכנות לתוכנית של השבת הבאה. ביום שישי, יום לפני התוכנית, היה מתקשר לשיחה ארוכה עם כל אחד מהמרואיינים. במוצאי שבת, לאחר התוכנית, הוא עשה דבר ששום איש במקצועו לא עשה: טלפן אל כל אחד מהמשתתפים והודה לו במילים נרגשות על השתתפותו, כאילו הוא ורק הוא הציל את התוכנית. וכך שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה. חברים קראו לו איציק. לא אני. מבחינתי הוא היה תמיד יצחק, שעטרת נוי ריחפה מעל ראשו. תמיד מרוכז, תמיד נכון לפעול ולעזור. מאות אלפים האזינו לו מדי שבת, קרוב לוודאי ציבור המאזינים הגדול ביותר לתוכנית אחת. הייתה לו גם האזנה של רבבות ואולי אף יותר מחוץ לגבולות ישראל. השבת שלו הייתה באמת ובתמים "שבת עולמית". אני מקווה שנמניתי עם ידידיו. הופעתי פעמים לא מעטות בתוכניתו והרבינו לשוחח ולהתייעץ גם מחוץ לגבולות התוכנית. יצחק נוי הותיר אחריו אוצר אדיר של ידע משודר ומוקלט. הבה נקווה שמנהליו וחבריו לעבודה בקול ישראל ימצאו דרך להנגיש את אוצר תוכניותיו במה שנקרא היו פודקאסט – שידור מוקלט פתוח לכל. שהתרומה העצומה שלו לתרבות, לידע ההיסטורי, לקשר שבין העם לארצו ובין בני הארץ לעם, תישאר לתמיד. לאה רעייתי ואנוכי משתתפים בצערה הגדול של המשפחה. יצחק היקר, אתה כבר חסר לי.

נאמרו ליד קברו בנוכחות המשפחה וחברי עין גדי

השנים האחרונות שלנו היו היפות ביותר. הגוזלים פרחו מן הקן ונשארנו שנינו להזדקן ביחד. היינו מפויסים, נינוחים, מקורקעים בכיף ביחד .חברות שכזאת. הערכנו וכיבדנו איש את רעהו. הבנו זה את זו לעיתים ללא מילים. במבט. בקריצה. לשמע איזה ציטוט בטלוויזיה או בעתון. לא היינו שני חצאים של תפוח אחד. תמיד היינו 'שנינו יחד וכל אחד לחוד'. ובכל זאת 'מסכן זה שיהיה לבד' אמרנו אחד לשני במהלך ה'פרלמנט' של ארוחת הבוקר, כששנינו יודעים מי זה יהיה. אז להישאר לבד איז נישט א גרויסע גליק, כפי שאומרים ביידיש (ההורים שלי דיברו ביניהם בפולנית, והקצת יידיש שאני יודעת באה מהמטפלת שלי בבית זרע, ואחר כך מההורים של גרימי, שניסו "למכור" אותי ביידיש).אני זוקפת ראש ומשחקת את אילה החזקה והעצמאית אך למעשה מהות איינותך הולכת ומתעצמת, וככל שחולף הזמן אני נעשית יותר ויותר משולה לחצי התפוח שנותר לבד…

היית כינור לשיריה של עין גדי. היית כינור לשירים שלי.

ואני מתקשה ללכת בגיא צלמוות כי אתה איננו עמדי.

האדם האחרון שביקש, לפני ימים מספר, את ספר השירים שלך "מעת לעט" היה עמיר שחל, דור שני למייסדי עין גדי. ריגש אותי מאד. אריה שחל ניפרד מאתנו לפני כשבועיים. כך חולפת תהילת עולם.

השיר 'כאן על פני האדמה' שכתב יורם טהרלב, והיה אהוב מאד על גרימי (השמענו בראשית האזכרה), מסתיים כך:

"עופו עופו ציפורי,

ופירשו אל על כנף,

הן איתכן ליבי מִכֶּלא,

אל התכלת עף.

עת תשובו, לי הביאו,

רק עלה טרף".

הציפורים תשובנה אבל אתה גרימי אהוב חיי, כבר לא תשוב. אך רוחך, חוכמתך, יושרתך, וצניעותך ממשיכים לחיות באישיותם של ילדיך ונכדיך.

אילה, עין גדי, 13 במאי 2022

השבוע ימלאו שלוש שנים למותו של צבי (גרימי) גלעד (2019-1936), חבר קיבוץ עין גדי ומומחה מאין כמותו בשירי זמר רוסיים שתורגמו לעברית. גרימי היה קורא פעיל של הבלוג ואף פרסם בו כמה רשימות. לזכרו הנה רשימה שהתפרסמה ב-10 בינואר 2013, שאותה כתבתי יחד עם גרימי.

.  איך התגלגל שיר 'הנעורים' מגדות הוולגה אל פרחי ניו יורק? כיצד התגלגל שיר 'הנעורים', שהולחן לסרט קולנוע סובייטי על ידי איסאק דונאייבסקי, אל 'הנה מה טוב ומה נעים' ששרה להקת הילדים החרדית פרחי ניו יורק?

השיר מוכר בארץ בשם 'שמלתך השזורה' ששרה מקהלת הגבעטרון. לרשימה המלאה – לחצו כאן <https://onegshabbat.blogspot.com/2013/01/blog-post_10.html

1. רוצו לראות את הסרט המצוין והגאוני "איפה אנה פרנק" של הבמאי ארי פולמן. הסרט הוא יצירת מופת גאונית, והוא עלה בבתי הקולנוע בישראל ביום העצמאות לזמן מוגבל. הסרט מיועד לכל המשפחה. אל תחמיצו! אנא הפיצו למקורביכם. הנה קישורים לביקורות.

https://timeout.co.il/איפה-אנה-פרנק-ביקורת/

https://e.walla.co.il/item/3503816

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/hk5gtxwuq

2. בימים הקרובים יתחילו ללמוד בבתי הספר על חג השבעות ועל שבעת המינים. אם יש בין מכותבים אנשי הדרכה וחינוך, העבירו אליהם את הקישור  לספר הדיגיטלי והחינמי "שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי" מאת רות ריכטר וד"ר לאה סגל  בהוצאה הדיגיטלית עברית. הספר יהיה למורים ולמדריכים  לעזר רב, כי מלבד פסוקים מהמקורות יש בו סקירות על טכנולוגיות עתיקות וחדישות של הפקת המוצרים, שיטות חקלאיות בעבר ובהווה וגם סיפורים וקולינריה. אנא הפיצו למקורביכם. הנה הקישור.

הספר החינמי "שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי" מאת רות ריכטר וד"ר לאה סגל.

3. כרגיל אני ממליצה לכם להוריד בחינם לטלפון שלכם את הספר "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" ובו 100 אגדות העוסקות במלאכות עתיקות, בצמחי הארץ,  בים, בירושלים ועוד. אנא הפיצו למקורביכם.  הנה הקישור:

ספר האגדות החינמי  "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" מאת רות צחקי ריכטר

רעייתו של משה ברק, בן הקרייה, אשר היה פעיל באתר במשך שנים ארוכות, פרסם מיצירותיו וזיכרונותיו במדור משלו { משה ברק -גבת }. הלווייתה התקיימה בקבוץ גבת ביום ששי 6.5.22

בני קריית חיים וקוראי האתר, משתתפים בצער בני המשפחה.