הקדמה לסיפור האמיתי:
אמרתי לכם תאמינו זה באמת לא דמיוני וכך כובתה הדלקה
חג שמח וניעור הלולב יעורר לעשות סקנדלים רוצים לראות את שליט חי.
תמונה > תרנגול כפרות
סיפורי מוטקה ברק –קיבוץ גדות
ארוחת בוקר –אפרוחים בלול
חדר-אוכל כמעט מלא. חברי הקיבוץ מתאספים כרגיל לארוחת הבוקר .בשולחן האחרון ליד הכניסה , עדיין יש עוד כמה מקומות פנויים. עובד חדר- אוכל ,מכריז מידי פעם :
"אבקש למלא שולחנות " יושבים שישה בכל שולחן, על ספסלי עץ ללא משענת.ארוחת הבוקר עוד מעט תגיע. מחכים בסבלנות לעגלה ובינתיים אפשר לשתות תה והחרוצים מכינים סלט. בעלי יוזמה נכנסים למטבח לקחת קצת שמן לסלט שמן הוא מצרך נדיר.(שמעתי את האקונומית אומרת "אם תיקחו עכשיו שמן לסלט לא יהיה לי שמן לטגן קציצות לצהרים.)
תורן ההגשה יוצא עם עגלה , עמוסה מכל טוב, עובר בין השולחנות ,ומציע את "מרכולתו" אפשרות בחירה :ביצה קשה ,או ביצה רקה ,"ובמקום" יש פרוסה דקה של גבינה צהובה. ל"במקום" היה מעמד מכובד מאד בתפריט, גיוון רב בהרכב סל המזון .על השולחן ,קומקום תה ,וקומקומון קטן עם מתק, (סוכר מהול במים ) כדי להמתיק את השתייה . הסוכר היה מצרך יקר . בראש השולחן , יש צלחת שקראו לה לחמיה, לחם פרוס , ובצלחות שהיו מחולקות באופן מסודר מוגשת חצי עגבנייה , וכלי מיוחד לשאר ירקות ,צנון ובצל. ועוד לפינוק, צלחת קטנה עם ריבה . היה גם "כולבויניק ומאפרה אבל זה סיפור אחר. סכין אחד לכל שולחן ! סכין , מצרך נדיר ו- 6 . מזלגות במרכז השולחן . שתיים או שלוש כפיות לכל שולחן..גם כפית משהו נדיר .
מספרים שיום אחד הודיע הנציב העליון על ביקורו בקיבוץ דגניה. וכדי לערוך שולחן מכובד, נסעו לטבריה לקנות כפית להשלמת הסכ"ומ…. תמיד היה מחסור בכפיות וסכינים , וליד הצלחת של הנציב שמו מזלג סכין וכפית. מערך מושלם.בגמר הארוחה המזכיר שישב ממול כבוד הנציב. לוקח כפית סוכר מהכלי שם בכוס הופך את המזלג ובוחש… מרכז המשק שדאג וטרח שהפגישה תהיה טובה העלה בפני הנציב בעיות שונות לוקח סוכר בכף, הופך אותה ובוחש. הנציב לוקח כפית סוכר הופך אותה ובוחש … בתום הארוחה שואל המזכיר את הנציב למה הפכת את הכפית כדי לבחוש את הסוכר והלה משיב לו "ראיתי שאתם הופכים את הכף והמזלג. כדי שלא ארעה שונה גם אני הפכתי…
אוכלים ושותים, כולם מרוצים ואין טענות.בגמר האוכל קמים והולכים במקרה הטוב מרכזים את כלי האוכל בראש השולחן. אין צורך להוריד כלים זו עבודתו של תורן חדר-אוכל.
בוקר אחד , ארוחת הבוקר בעיצומה , חדר האוכל מלא , מגיעה בריצה הלולנית נושמת ונושפת כל עוד רוחה באפה, ובקול רועד ,מכריזה "בלול התהפך "ברודר" , הלול מתחיל להידלק בואו מהר לעזור בכיבוי השרפה ! האפרוחים שהגיעו רק השבוע ישרפו". !ומי שהסתכל בלוח ימי השנה , קם והודיע "אין מה להתרגש אפשר להמשיך בשקט לאכול. היום
"אחד באפריל " פתי מאמין לכל דבר … יום מתיחות וסיפורי בדים . עומדת הלולנית נרגשת, חסרת אונים , בפתח חדר-האוכל חוזרת ואומרת בקול מתחנן :
" הלול בוער זה לא אחד באפריל ". החברה יושבים ואין תזוזה . עוברות כמה שניות של שתיקה וזו אומרת" בחיי בואו מהר אפשר עוד להציל את האפרוחים…
יש התעוררות ! חברים מוחלים על כבודם , אולי זה באמת! ולא סיפור של אחד באפריל . כמה חברים קמים עוזבים את הארוחה יוצאים בריצה ללול .ואכן אמת. להבות האש נראות מרחוק אוחזות בחדר אחד בלבד .. הזבל בתחתית הלול נדלק יש עשן רב , עוד ועד חברים עוזבים את האוכל , מגיעם ללול.
במאמץ משותף באמצעים פשוטים שקים רטובים דליי מים כובתה הדלקה , הנזק לא היה גדול, בזכות התושייה של הלולנית . שידעה להזעיק את החברים .
החברים חוזרים לסיים את ארוחת הבוקר , מי היה מאמין לצרוף מקרים.
מוטקה