היית אדם של חברים, אורי. היית חבר. אמיתי ומוחלט. נולדת שנה אחרינו בקרית חשמל המיתולוגית. של פלץ, שולם, קנדלמן וזיויק שהלכו לפניך. כשסיפרתי לחברנו גלעד הבוקר על שארע לך הוא הגיב: "עוד מעט נישאר לבד…" והאמת, אנחנו כבר לבד. כי בלעדיך זה לבד. כי אתה היית זה ששימר את העבר. את הנוסטלגיה. את זיכרונות הילדות. את ילדותנו בקרית חשמל, בצל המעללים של חבק"ח, שנצרבה בתודעתך כחוויות ילדות מעצבות אופי וערכים. הפכת להיות בוגר ואיכותי ומילאת תפקיד בכיר ביותר בחברת הענק שעל שמה נקראה שכונת ילדותנו. אבל אני אשוב לאורי החבר. אורי שארגן את כנס קריית חשמל המיתולוגי לפני כ-20 שנה בו זכינו הודות לך לחוויה מרטיטה ומרגשת עת נפגשנו עם חמול, שמיל, כרמוגלה וצ'ופאי ועם חנהלה ושרהלה ושפי. ואני לא זוכר למה עדינה לא באה…הקמת את אתר "הקרייתים". הקדשת לו את רוב זמנך ומרצך. וכספך. הפכת אותו לאבן שואבת לילדי קריית חיים לדורותיהם, לא רק לאלה שכתבו, התבטאו או קראו בו, אלא גם לאלה שרצו לדעת כתובות וטלפונים. הכול היה מעודכן באתר שלך. אתר מעוצב. ראוי ומכובד ולבך כה כאב כשנאלצת להפסיק את פעילותו. הקמת את הפרלמנט בחוף. לאחר שחיה או הליכה, "פתרתם" שם את כל בעיות המדינה והאמן לי, אם מנהיגי האומה היו מקשיבים לכם, מצבנו היה טוב יותר. בכל התחומים. 3 פעמים באתי מעפולה ל"מזנון של בלנגה" ואח"כ ל"מזנון של שמחה". פעם למפגש חברים שגרתי, פעם שנייה למפגש עם לימור, לספר על שולם ופעם שלישית כשהזמנת את גלעד ויינגרטן, שבועות ספורים לאחר אולימפיאדת ביג'ין. 3 פעמים? אבל הייתי כל הזמן שם. היית מתקשר ומספר. בהתלהבות נעורים, בהתרגשות של ילד. בהיותך על ערש דווי, סיפרתי לך, קרוב לאוזניים, על הבנדה, על הילדות, על הפיוס עם החברים מהאתר השני…פקחת עיניים ואיריס אמרה שזה נס…ידענו שאם יש סיכוי שתתעורר זה מהסיפורים של גידי, של ארצ'יק ושל חנה'לה. היית כבר על סף חזרה לחיות מלאה. אבל לבך לא עמד לך. כך באמצע החיים, בהיותך צעיר, רזה, חתיך, יפה, בריא, נמרץ ופעלתני, הלכת מאיתנו הרבה יותר מוקדם ממה שהיית צריך…אבדה עצומה ללאה, לירון ולאיריס. לנכדים ולא פחות לחברים. כי היית אדם של חברים. יהי זכרך ברוך.
אריק כץ כתב ומקריא לאורי לייטנר ז"ל עפולה 16.02.14