עברנו ימים לא קלים
לימים שכאלו
לא מתרגלים
ימים של מיגון
ימים של ריסון
ימים של חיפוש
אחר מחסה בטוח
ימים של טילים
בטווח הבטוח
ימים של חרדה
וישיבה במקלט
ימים שהמצב
בלתי נקלט
ימים שמברכים
תודה לאל
שאושרה פיתוחה
של כיפת הברזל
ימים של המתנה ותעוזה
האם כן או לא
נכנסים לעזה?
ימים שישנה
תמיכה מבחוץ
שאנחנו פועלים
כי זה נחוץ
ימים שהצפון
לבו נמצא
בדרום ובמרכז
עם כל נפילה
של טיל
או פגז
ימים של פגיעה ושיגור
ימים שהחיים מתנהלים
בין שיגור לשידור.
ולפתע שקט הס
מנהלים דו שיח
עם החמאס
ממצרים מקבלים אישור
שהצדדים נמצאים
בהליך של גישור.
זה לא דו שיח "ישיר"
זה משהו "עקיף"
שבו כל צד
איתן ותקיף
זה מצב לא סופי
זה מצב ביניים
מי ימצמץ
ראשון בעיניים?
(במאמר מוסגר נציין
כי לרבים בתוכנו
אין בשיחות
כאלו אמון
גם אם נערכים
בחסותם של
נשיא מצרים
ובן קי מון)
ובסופו של דבר
כל הצדדים
חתמו על ההסכם
וכדי שלא
יראה הסכם
של דיבור ישיר
נמצא המוצא
ואנחנו חתמנו
בעט נוצה
ואילו החמאס
חתם על
ההסכם הקובע
בעט נובע.
וכך בגלל
השוני בעטים
"כאילו" לא התקיימו
דיבורים ישירים
והכותרת זועקת
מתוך הדף הלבן
הסתיים לו מבצע
"עמוד ענן".
ולאור ניסיון העבר
אני קצת סקפטי
וחושש לבאות
האם עמוד ענן
יחזיק מעמד
או יהפוך
לעמוד של להבות?
ימים יגידו.
כתב יוסי וולך
23.11.2012