מאת מוקי צור, היסטוריון, סופר , עורך ומורה .חבר קבוץ עין גב.
מסכת חייו של יצחק קצנלסון איש האשכולות היא עתירת יצירה – משורר, מחזאי, במאי, שחקן, ומעל לכל מחנך שפעל במזרח אירופה מראשית המאה העשרים עד הירצחו באושוויץ.
את יצירותיו בשירה, בפרוזה ובמחזאות כתב ביידיש ובעברית למען תלמידיו – פעוטות, ילדים ונערים שלמענם יצר שירי משחק עתירי תנועה והומור, שירים ומחזות. מאוחר יותר ליווה באהבה ובנאמנות את חברי הכשרות תנועות הנוער החלוציות בפולין.
יצירתו המגוונת טבולה בעצב ובהומור, בחיוב החיים ובאהבה קורנת לכל הנברא בצלם, והיא משלבת את רוח המציאות המשתנה עם דמויות תנכיות, המשקפות את תמורות הימים. ניכרים בה עין פקוחה וחכמה, שאר רוח, ראיית הנולד, ואהבה ללא תנאי לעם היהודי ולצעיריו.
עם פרוץ המלחמה עבר טלטלות קשות – נדד עם משפחתו מלודז' לוורשה; שהה בגטו ורשה; עם בנו הבכור בנימין נכלא במחנה השבויים ויטל שבצרפת, עד שִילוחם להשמדה. דווקא בתקופת אימים זו היה נתון בפרץ יצירה מופלא, שכוון לבני עמו, ויצירתו נטבלה בדיו ההיסטוריה היהודית לדורותיה.
רוח עצוב, ספרו של מוקי צור פורש לעיני הקורא את סיפור חייו של יצחק קצנלסון; מסמכים ופרקי יצירה מימי נעוריו; התכתבותו עם י.חי. ברנר; עדויות של אלה שהכירוהו; פנקס ויטל – יומן-עדות בעברית על שואת היהודים; והקינה רבת העצמה באידיש "שיר על העם היהודי הנהרג". שתי היצירות שנכתבו בוויטל: האחת – קטעי היומן, והאחרת – שירה עזה, מזעזעת ומטלטלת ערב הירצחו, הן אנדרטת זיכרון למיליוני הנספים.
שלישיית המעפיל—רוח עצוב . הסולנית עירית סנדנר.
מילים: יצחק קצנלסון
לחן: עממי
רוח עצוב, רוח עגום
שא נא את אנחתי
דרך שדות, דרך יערות
אלי אהובתי.
הרחק, הרחק ישנה עיירה
יפה היא העיירה
שם בית עצים עומד לבן
שם ילדתי גרה.
היא כי תקרב אל החלון
תלחש לה אנחתי
את געגועי בה יצקתי
את יגון ליבתי.