דן רונן : לזכר מרים סטולר 7.7.2016

 דברים שהוקראו בהתכנסות משפחה וחברים בביתה של גבי רונן אחותי (במתנ"ס של גבי) בקריה, במוצ"ש 9/7/16.

מרים זיכרונה לברכה ובעלה יצחק היו המדריכים שלי בשומר הצעיר בגדוד להבות בקריה בשנות ה- 40 של המאה שעברה. מדריכי תנועות הנוער תרמו תרומה חשובה לעיצוב דורות של בני קרית חיים, ואנו משתדלים להמשיך בדרך.                                                

מרים סטולר, מוותיקות קרית חיים, הלכה לעולמה לאחרונה. והיא בת 90.  מרים ובעלה יצחק סטולר ז"ל, היו המדריכים שלי בגדוד "להבות" בקן ה"שומר הצעיר" בקרית חיים בשנות ה- 40 של המאה שעברה. לכתה של מרים העלה זכרונות מהימים ההם, מהימים שהקריה היתה נסיון מרתק לייסד "אוטופיה סוציאליסטית, שוויונית, שיתופית". היו אלה ימים לא קלים, אך התקוות היו גדולות וסייעו להתגבר על הקשיים.המדריכים בתנועות הנוער לא היו מבוגרים בהרבה מאתנו, אך השפעתם היתה משמעותית; הגם שגם הם וגם אנחנו החניכים, לא כל כך הבנו מה כתוב ב"קפיטל" של מארקס ואנגלס, ומה מתכוונים כששרים את האינטרנציונל.  עם זאת הקריה נשארה בזכרוננו כ"גן עדן שלא ניתן לגרש אותנו ממנו".במשך השנים הקריה השתנתה וגם אנחנו;  ובכל זאת נשאר בנו משהו המגן עלינו במידת מה: "מפני הכעור והכמישה, ומפני הגלים הדלוחים והעכורים העומדים עלינו יום יום ושעה שעה  שאין מסתור מפניהם" (יעקב פיכמן).  במשך השנים היינו פוגשים את מרים מדי פעם במוצ"ש כשהיינו בקריה "במתנס של גבי" אחותי, הפגישות בהן זכיתי להשתתף, זכיתי גם ליהנות בין השאר מאישיותה החמה והחכמה, רוחה הטובה, ומנהיגותה של מרים.כן נפגשנו עם מרים במשך שנים כמעט כל ערב יום כיפור בקריה, בשובנו מתפילת "כל נדרי" ובדרכנו לביתנו (דרך רח' ט). ישבנו על המרפסת בביתה של מרים, בבית שנשאר כמעט כמו שהיה פעם, לשיחת רעים; ומרים משתתפת ומגיבה, פעילה ומפעילה, ותמיד היה מה ללמוד ממנה וליהנות מרוחה האופטימית. אדם צועד בשביל הזמן אל גבול החיים, אל מה שמכונה "האולי הגדול"; לעתים לשיכחה ולעתים זוכה להשאיר חותם. מרים זכתה בזכות אישיותה ובזכות פועלה. מדי פעם כשנפגשים ותיקי קרית חיים עולות בזכרוני שורות משירו של שאול טשרניחובסקי "אנא השיבו לי תום השירים גיל העלומים שדמות הזהב וימי ילד ילד תמים ".נכון שלא תמיד זה מה שהיה אבל לגבינו "זה מה שארץ ישראל יכולה הייתה להיות" (שולמית אלוני). הזיכרונות חשובים כי "הם מעין שומרי הסף של הנפש" (שקספיר / אותלו).
ראוי שנשמור על זכרונותינו ונעבירם לדורות הבאים. לזכרה של מרים וכל הדורות של פעם שורה משיר של (לאה נאור מלים ונורית הירש לחן):

  "הרוח נושבת קרירה / ואנחנו עדיין סביב למדורה /

מנסים להדליק את האש / זה מה שיש".

דן רונן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *