כותרות בזוית אחרת מס.199- לפיד: לא יהיה מנוס מקיצוץ במקומות הכואבים.

 Rabbit

בבית-חולים מפורסם

מעבר לים

התקבל לעבודה

ללא ויכוחים

רופא צעיר

ומלא חיוכים

אומנם לא

הייתה לו

תעודת הסמכה

אבל הייתה

לו תעוזה ותקווה.

ולפיכך, הוחלט בהנהלה

ברוב דעות וחיוכים

שהוא  ינהל

את בית החולים

ויהיה גם אחראי

על הרופאים  והאחיות

כדי שאת בית חולים

הוא ינסה להחיות.

ובכך ייצא שמו של

בית החולים ברבים

לרווחתם של החולים

הרופא ניגש מיד לעבודה

עבר בין כל המחלקות

שמע את כל המחלוקות

ובסוף נתן יעוץ

חייבים לעשות קיצוץ

ולא סתם קיצוץ

אלא קיצוץ שיבוא

על חשבון  החולים

ובכך להבריא  

את בית החולים

ואז ניתנה הוראה

שידע  כל חולה

הנכנס לאשפוז

שזמנו מוגבל

והטיפול בו  חפוז

וכל  ניתוח

יתנהל  ללא  וויכוח

והחלטה תהיה

סופית ללא  תרוץ

איזה מהאברים

חייבים בקיצוץ

ואין אבר אחד

על משנהו עדיף

ולא יהיה לזה

שום  תחליף

ואם החולה

את ההוראות

לא יגשים

אז הרופא ינסה

אותו להנשים

ופעולת ההנשמה

על עצמה לא תחזור

כי יש לחץ מהחולים

הממתינים בתור

וכך על המוגמר

אותו רופא ברך

ותור החולים

הלך ויתארך

 

 

ורק במחלקה אחת

התעלמו מההוראות

הוסיפו שם תקנים

של רופאים ואחיות

וגם מי מהחולים

שלא היה זקוק

קיבל ויטמינים  לחיזוק

ואם מישהו מהמאושפזים

באותה המחלקה

היה נתקל בחולים

מהקומה הראשונה

ורואה שהקיצוץ

בהם מחמיר

היה מפנה

את מבטו לקיר

והיה עושה

את עצמו כמבין

וגם מזיל דמעת תנין

ולהגנתו היה חוזר ומצעיר

שהוא פועל לפי הנחיותיו

של הרופא הצעיר.

אך לרופאים במחלקה

הוא סיפר בהרחבה

איך רווחיו באים

ממדיניות ההדפה

והחולים הביעו

לפני הרופא הצעיר

את  זעמם וכעסם

כי  מדיניות ההדפה

יוצאת  מכיסם

זה אותם  מאד  הכעיס

אין טופח למועדפים  הכיס

אך המועדפים

כדי להשקיט את מצפונם

לקחו את משפחותיהם גם

ועשו צעד מהיר ובהול

וטסו לנוח קצת בחו"ל

והמשיכו להתחזק  מהמרשם

שהרופא הצעיר להם  רשם.

 

בתחילה השיטה עבדה

ברצף וללא לאות

כי כולם

רוצים לחיות

ולא למות

אך ככל שהזמן חלף

אמרו   החולים

בקול ובתהודה

שאין להם יותר אמון

ברופא בלי התעודה

כי זה עבורם

עקרון בעייתי

ולכן הם חזרו לטיפולו

של הרופא המשפחתי.

 

את הכלל יש לאמץ

שאת  הדרך עליה

מתחיבים  ומצהירים

אסור לרמוס ולקצץ

כי אם אין דרך

אין לקיצוץ כל ערך

ואתה ניצב פתאום

לפתחו של גיהינום

וכל הקולגות

באותו הרגע אגב

יתענגו ל"נעוץ"

את הסכין בגב

וזה די יכאב

ואולי יעיק

ואת הכאב

לא ניתן להשתיק

ולכל דבר

יש  סייג וגבול

והחולים לא יכלו

יותר לעמוד ממול

ותכננו פעולת  תגמול

שאותו לא ניתן היה

להסתיר  ולהעלים

וכך הודח אותו הרופא

מניהול  בית החולים

 

 

 

כתב יוסי וולך

24.3.2013

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *