ברחוב ו' 49 הבית הצמוד לבית יציב מצפון גרה משפחת שנור ובתם הצעירה מאיתנו במעט, רבקה גם היא חניכה בתנועה המאוחדת. אבא של רבקה היה מנהל ,אולי בסולל בונה או במקום אחר,והיה אחד המעטים המיוחסים בקריה להם הייתה מכונית צמודה, בחניה בחצר עם שער נפרד. אנחנו שכבר היינו חברי גרעין בתנועה המאוחדת : פרגר, צ'מני, וולך, כושי, גורי וכל האחרים, היינו חדורי רגשות צדק חברתי ושוויון ובערבי שבת לאחר ערבי קן , הלכנו לממש את רעיון השוויון : "מכונית לכל בן של פועל" כל ערב שבת ממשנו את הרעיון עם מכוניתו של "מנהל מיוחס" אחר : באותו ערב שבת עליו אני מספר , באנו לחצרו של שנור, התגברנו בקלות על מנעול השער והחלקנו את המכונית (קונטסה ?)לרחוב, המכונית המיועדת ל-5 נוסעים בדוחק, קלטה לתוכה 9 חברה מתבגרים וחזקים, והיישר לכביש הניסויים : כפר אתא – שפרעם. באחד העיקולים איבדנו שליטה והמכונית התהפכה על צידה עשתה כמה גילגולים ונעמדה על הגג והגלגלים למעלה. מאחר שהיינו דחוסים כמקשה אחת חוץ מכמה חבלות קלות לא סבלנו ממאום, לאט לאט יצאנו מן המכונית הפכנו אותה ב- 18 ידיים בקלי קלות , נכנסנו לאוטו המקומט , התנענו וחזרנו לרחוב ו', בחשאי ובזהירות דחפנו חרש את המכונית למקומה מאחורי השער ,נעלנו אותו ופרשנו לדרכנו כאילו לא קרה דבר. ואכן לא קרה דבר והאירוע נבלע ונשכח כאחד מאירועי הרפתקאות נעורים בהם נתברכנו באותן השנים.
לאחר כ-50 שנה יעל ואני הוזמנו ברמת אביב ,לביתם של רבקה ויאיר מגן (קרייתי בילדותו ואחיו של דודקה מגן לוחם פלמ"ח שנפל במלחמת העצמאות) לרגל השקת אחד מספריה של רבקה, יאיר למד בסמינר למורים/ות עם יעל ורבקה לימדה יחד איתה בבית הספר הריאלי, למפגש באו אורחים נוספים אותם לא הכרנו. לידי ישבה גברת נחמדה וחיש מהר התברר מה שקורה כאשר שני קרייתים נפגשים….לבסוף התברר שהיא רבקה שנור, אחרי שהזכרתי את עניין המכונית של אביה היא מהרה להשלים את הסיפור: אבא שלה היה בסיור בחו"ל לרגל עבודתו, כשחזר התברר שהמכונית עומדת במקומה השער נעול , אבל בשום אופן לא היה מובן איך היא נמעכה והתקמטה באופן כל כך חמור ? עכשיו היא אומרת אחרי 50 שנה אתה מסביר לי את הטראומה אשר השאירה אותותיה על המכונית ועל בני המשפחה……
השער מאחוריו עמדה המכונית:
גייזי