זיכרון רחוק לאור ההפגזות האחרונות שכמותן לא היו מעולם במספר ובנזקים.
ביולי 1953 כשהגענו להאחזות נחלאים א' היא נחל עוז .היו במקום כעשרה צריפים , חדר אוכל ומטבח , מגרש מסדרים, חדר נשק , מקלחת ואורווה , גם לול אחד היה וגם מחסן תבואות (הקיים עד היום, ושאגב גם המחסן וגם הלול ניבנו על ידי הנחלאים הבודדים עצמם מבלוקים שפורקו מחורבות בארות יצחק העזובה) בתהליך בניה היו ארבעה בנינים חדשים, הם בנינים א,ב,ג,ד. הייתה גם סככת מתבן וסככה של מכונות , וסככת גנרטור , שסיפק את החשמל אבל רק בלילה. בדרך לעמדה קדמית היה הבונקר הראשון שקיים עד היום. העמדה הקדמית לא הייתה מסודרת כלל. (זו הגבעה שבגללה ובגלל המשלט העזתי שממול , הוקמה היאחזות הנחל הראשונה, ולאחר מכן הקיבוץ.) מחזורים של מתנדבים מהערים השונות בארץ , בעיקר דרך מועצות הפועלים של ההסתדרות , הגיעו להתנדב .(שבוע) לחפור את החפירות והעמדות של גבעת העמדה הקדמית , חפירות שכללו את העמדות של מכונות היריה – הבזות. העמדות של המרגמות 81 ממ שהיו חלק מהנשק שסופק לקיבוץ , ציוד הנשק כלל גם רובים צ'כים וסטנים , היו גם שני מטולי פצצות על טנקים מסוג פיאט כמה אקדחים וגם שלושה מקלעים מסוג 34 M.G. המתנדבים חפרו, ודיפנו בפחים וקלונסאות ברזל את כל תעלות הקשר שבין העמדות ואת העמדות עצמן . גם במתחם של העמדה הקדמית וגם בחלק של גבעת האגודל. וכן מתחו המתנדבים מחדש את גדרות התיל סביב לעמדה הקדמית והאגודל. המרחק המדוד בין העמדה הקדמית לבין עלי מונטר -הגבעה ממול בעזה , הוא בדיוק שלושה ק'מ , וזה גם הגבול העליון של מרחק הירי של מרגמות 81 ממ. מזה נובע שהיה צריך להוסיף "מטענים "על הפגזים כדי להגדיל את הטווח של הנפילות , ומזה גם נבע אי הדיוק של הירי על הקיבוץ מצד עזה. הפגיעות הראשונות מההפגזות בבתי הקיבוץ היו לפי מיטב זיכרוני ב1955 . והנפגע היה חדר המשפחה בבית א'. החדר של אילנה ואיתן עלומי שנהרס כולו. מאז היו עוד הפגזות מי ספרן , ומוקשים בשדות וירי ישיר ועקיף , בששת הימים היו פגיעות קשות ברפת לא היו נפגעים אבל נהרגו ונאלצנו להרוג ולשחוט כ-23 פרות . גם סככת הרפת נהרסה. היו גנבות רבות מספור של ציוד השקיה , היו גנבות של תבואה וגידולים, היו מסתננים, כולל שיירות בין עזה לחברון שעברו דרך שדותינו היו שריפות של שדות ונהרגו גם חמישה מחברינו. ועם כל אלו הקף נפילות ופגיעות כמו שהיו אתמול שלשום לא היו אף פעם. ותמיד אחרי מצב של התחממות הייתה גם מלחמה .
היו בינינו שחשבו שאת עזה צריך לעזוב , אין לנו מה לעשות שם , גם אני הייתי בין הטוענים לצאת מעז בהקדם ואף הגשתי לכנסת מסמך שנקרא היה ב-1978 "לצאת מעזה תחילה". זה לקח לאריק שרון כמעט שלושים שנה להחליט שאת עזה יש לעזוב מסתבר שהחלטה על צריך להכין אותה טוב בהסכם יחד עם הפלשתינאים, ויש גורסים שכלל לא היה צריך לצאת.
כשהגענו לנחל עוז היו ברצועת עזה כ 300 אלף פלשתינאים . כיום אין להם פספורט ואינם יכולים לזוז מספרם היום מליון ורבע והם מכפילים את עצמם כל 14 שנים בעוד 25 שנים המספר יהיה 5 מליון נפש.(חמישה מליון) וישראל ממשיכה להתעלם ! יש טיפשים שחושבים שזה יסתדר לבד, יש טיפשים יותר שחושבים שהיה צריך להישאר שם לעוד שלושים שנה או לנצח. זה לא! לא חשוב מי יושב שם ומי שולט שם , הכרח למען מדינת ישראל להידבר ישירות , או דרך …, זה לא פשוט ,וזה גם יעלה לא מעט, אבל כמו בהרבה נושאים, אין ברירה וכדאי לעשות זאת עכשיו , מאשר לחכות עוד 25 שנים. כי שום דבר טוב לא הולך לקרות לבד.
אברהם כץ עוז
גייזי –הערה: תקריות האש בשנות החמישים היו יזומות ע"י משה דיין שדגל במלחמת יש ברירה, מלחמת מנע נגד מצרים, במסגרת תקריות האש שיזם לקדם את המלחמה ,הוא הציב בקיבוץ נירים סוללת תותחים ובנחל עוז סוללת מרגמות כבדות 120 מ"מ, אשר משם ירו לעזה, בתקריות שדיין יזם.בתגובה המצרים השיבו אש למקורות הירי ופגעו בנירים ובנחל עוז, ישראל הגישה תלונה לאום והמצרים טענו (בצדק) שצהל מסתתר בין אזרחים…. במלחמת ששת הימים בקשנו מהצבא שיוציא את סוללת המרגמות מהקיבוץ והן הועברו למטע. זה לא דומה למצב היום, כשהחמאס מחפש מטרות אזרחיות לפגוע בהן.
שרון היה עסוק 30 שנה בהקמת ישובים בעזה ובסוף ברח משם בלחץ החמאס, ובלי הסדר(שגיאה טראגית) אפשר היה להעביר את הרצועה בהסכם לרשות הפלסטינית , אבל הממשלות ,גם זו של רבין ,החזיקו את ההתנחלויות כקלף מיקוח. אני מסכים עם כצלה שיש לחפש פתרונות יזומים על ידינו ובמו"מ מדיני. במדיניות של היום שב ואל תעשה,מה שקרה בעזה יקרה גם בגדה המערבית.
גייזי
________