זעקת האוהל הדומם.
הם גודשים את הכיכרות
הם תוקעים בשופרות
הם הקימו ערי אוהלים
הם סובלים וממשיכים
הם זועקים ומנסים
לשנות בקול המחאה
את הגישה והתפיסה
להשקעות בתקציב
ולפיתול הכלכלי
הבלתי יציב
שהוציא אותם
אל המאבק
על עתידם הכלכלי
הנשחק עד דק.
אך ישנו קול
שלא נשמע
ישנו קול
שזועק בדממה
זהו קול מאד מיוחד ואישי
זהו קולם הדומם
של הדור השלישי
אל תחפשו בעיר האוהלים
את אוהלם
הם צפונים ומושפלים
בתוך עולמם
עולם ששכח להם הכל
עולם שלא רוצה לזכור
שכל חייהם הם עבדו ביושר
וחיו בצניעות ובענווה
והקימו בית ומשפחה
ויש החייבים היום
את ביתם למכור
כדי לא להמשיך
ולהיגרר לאחור
והבית שעבורו עבדו
בתקווה ובגאווה
הבית הזה עכשיו נעלם
ונבלע "לתפארת" עסקות הנדל"ן.
הם סך הכל
רוצים לחיות בתקווה
שבבוא היום בהנאה
יהיו זכאים
לקצבה מכובדת של זקנה
שלא תצעידם לאחור
שרק תחזק ותעזור
ברכישת תרופות,בכלכלה
במתנה לנכד או לנכדה
שיוכלו להמשיך
את חייהם בגאון
ושלא יכנסו להגדרה
של "הזקנה במסדרון".
שכולם יהיו בהם גאים
גם אם הם מרותקים
למיטה או לכסא הגלגלים
כי אם אתה זוכה
לעזרה ולהבנה
בקבלת התקציב
גם אם אתה נעזר במקל
אתה נראה שלם ויציב.
אך המציאות הקשה
וכניסה לעוד משבר
משאירים את הדור השלישי
הרחק מההמון הסוער.
וזעקתם לא נשמעת
וזעקתם כבושה
הרבה בגלל הבכי והבושה.
לכן, זכרו זאת אתם
המפגינים של היום
כי מחר אתם תמצאו
באותו המקום.
ולכן, מוטלת החובה עליכם
להלחם גם את מלחמתם
להקים אוהל ענק למענם
אוהל של זעקה ומחאה
כי אלו הם עבור כולכם
אבות המהפכה.
ועשו זאת
מתוך כבוד והערכה
והניפו את השלט
מול פניהם
של מנהיגי האומה
"אל תשליכנו לעת זקנה"
כתב יוסי וולך
5.8.2011