כאשר אני מגיעה לקרית חיים , אני נמשכת כמו מגנט לבית מס.38 ברחוב יוד (חומה ומגדל) הבית בו גדלתי מאז אני זוכרת את עצמי,הבית הוא אחד מבודדים בקריה שלא שינה את פניו 70 שנה…אני חוזרת אליו והוא כפי שהיה, אפילו הגדר נשארה כשהיתה,ואפילו המרצפות בתוך הבית הן אותן המרצפות בצבע "ירוק בקבוק": לנגד עיני עולות התמונות ואני שומעת את הקולות של אחותי עדי בקולה הצלול, ואת קולות אבא ואימא . כשעברנו לחיפה בגיל 7 ,הבית הושכר ואח"כ באה לגור שם סבתא שלי,אותה הרביתי לבקר ולהפגש עם ילדי הרחובות מסביב:מאיה פרחיה, דודיק, עמרם ועוד. סבתא שלי התגוררה בבית עד יום מותה, בו ליבה נדם כשהיא משוחחת שם עם חברתה מימי העיירה וולברום בפולניה,חברתה שהייתה סבתו של אורי צוויגנבוים, ושל מיודענו צוויגי (יצחק עציון) . בביקור האחרון בבית ,השבת 24.12 יצאו לקראתי בעלת הבית שקנתה את הדירה מאבא,ואיתה בתה שכבר נולדה בבית הזה,החלפנו חוויות ,זו הייתה פגישה מרגשת מאד. יעל
תמונות :
