העברה מויקיפדיה.
יהודה ליאון פוליקר (נולד ב-25 בדצמבר 1950 בשם לֶאוֹנִידַ'ס פּוֹלִיקָארִיס[1]) הוא זמר-יוצר ומוזיקאי ישראלי, היוצר במגוון סגנונות ובנושאים הקשורים לחברה הישראלית.פוליקר פרץ לתודעה הציבורית כסולנהּ ומנהיגהּ של להקת הרוק "בנזין" בשנות השמונים. לאחר פירוקה פנה לקריירת סולו מגוונת, המשלבת רוק, פופ ומוזיקה עממית יוונית. מלבד שירה, פוליקר גם מנגן במספר רב של כלים, מלחין, הן את שיריו שלו והן עבור אמנים אחרים. הוא כותב שירים, ואף עוסק בציור. חלק ניכר משיריו של פוליקר עוסק בהיותו דור שני לשואה ובטרגדיות אישיות שלו. ב-2019 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות.
יהודה פוליקר נולד בקריית חיים כלֶאוֹנִידַ'ס פּוֹלִיקָארִיס (ביוונית: Λεωνίδας Πολικάρης) לשרה וג'קו, הורים ניצולי השואה יוצאי העיר סלוניקי שביוון.[1] ייתכן שמקור שם המשפחה "פוליקר" הוא מצפון קסטיליה שלפני גירוש ספרד.[2] בסרט התיעודי "הילד שבי" פוליקר סיפר שמביתם בקריות המשפחה קלטה שידורי רדיו מקפריסין, ומשם הגיעה החשיפה שלו למוזיקה יוונית. בגיל 13 נשלח יהודה לפנימיה החקלאית כפר גלים שמדרום לחיפה, אך לאחר שמצא אצל חבר גיטרה החל לנגן בה ופרש מהפנימיה. הוריו שיכנעו אותו ללמוד מקצוע והוא למד בבית ספר לספרות.[3] במקביל פתח בחצר הבית מספרה שם עבד בבקרים, ובערב ניגן.
בנעוריו היה חבר במספר להקות, ואף על פי שסבל מגמגום קל, הדבר לא ניכר כלל בשירתו. הלהקות בהן היה חבר הן "FBI", "הנמרים" ו"בָּרֶקֶת".[4] "בָּרֶקֶת" הוקמה ב-1975, וכללה גם את מיכה שובל ובנג'ו קמחי. הלהקה ניגנה להיטי רוק ושירים יווניים. הרכב הלהקה השתנה מספר פעמים, ולבסוף התגבש עם פוליקר, קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד.
יהודה פוליקר בווילה ואנזה. הוא מספר: ”באחד הערבים כשהייתי כבן שש ביקש ממני אבי לתת לו משהו לאכול. הבאתי לו לחם והוא בצע אותו במהירות ובלע חתיכות גדולות, מנהג שרכש באושוויץ. לפתע נתקעה לו חתיכת לחם בגרון והוא החל להחנק. אמי שלחה אותי להזעיק רופא. אני רצתי בפחד שאבי הולך למות ומאז התחלתי לגמגם.”
