כותרות בזוית אחרת מס.121

הטבח הנוראי בבית משפחת פוגל

 בישוב איתמר.

 

זה היה לילה של טבח

איום ונמהר

בבית משפחת פוגל

בישוב איתמר.

ולא חשוב

אם אתה משמאל

או מימין

אתה רואה

את הזוועה

ולא מאמין.

ואתה זועק בקול

בארץ בנימין

תפסיקו עם

הרצח והאיום

איך אפשר לדבר כך

על דו קיום.

ועל מה האשם?

לרצוח ילדים והורים

בשנתם?

מה רצו הרוצחים להשיג

ואיזה מן הסדר

כשהם קפצו עם סכינים

מעל הגדר?

כשמשימתם הייתה לקטול

את היפה והיקר

והכל ברצח אכזרי

ובדם קר.

מה הרגישו אותם

רוצחים נתעבים

כשנכנסו פנימה

והתקרבו אל הדס

שעוד לא הבינה

עוד לא הפנימה

שלידה לא עומדים

לא אבא ולא אמא

אלא רוצחים שפלים

פראי אדם

שרצו רק לראות

רצח ודם.

ומה היה פשעם

של יואב ואלעד?

שגם הם לא

החזיקו מעמד

בעת שהיו בשינה ובחלום

התרחש הנורא והאיום.

הם היו בסך הכל ילדים

יפים כפרח היסמין

עד שגם אותם    

טבחו הרוצחים.  

מה בתוך ראש המרצחים המה

שרצחו את ההורים

והוסיפו לזוועה.

וכשמצאו את אודי ורותי

הם היו חבוקים

כבתוך חלום

האם הם חלמו

על בואו של השלום?

אותו החלום

אותו השלום

שנשאר גם הוא

עכשיו יתום.

 

כתב יוסי וולך

16.3.2011

פרק י"ט : מתוך סיפורים על הזיות פורים.

מין מושכת כזו אז בנשף,

איפה את כיום?!

 

,,,אצא לתור אחרי דמותך שמא אמצאך, 

שמא תתרצי לשבת… גם יחד…

 

אז יש לי חדשות: כדאי לא לחיות באשליות…

כי יש טוב לכל אחד מאתנו,

אחרת לא היינו פנויים לתור ולתרתר

אין מה להתביש במה שיש – כי יש….

וכל השומע, אל יצחק

כי קסם הוא כפולת המרחק

 

ואם זה לא מועיל מימילא

אפשר בימינו להוסיף כמה שכלולי אימילא 

 

אני מתיחס לנושא זה לקולה

לכן קראתי לנספח דפקולה

כי לפוחזים מחכה דרקולה

ואם זו מוסיקה לה אין אתה מסוגל להאזין

נוכל לשוב ולהתפלסף ברדיפה אחרי הרזין

ומטווח בטחון באינטר-ניתן זה את זה להזין

משה ברק – גבת

 

 

נורית מסד:זיכרונות בית העם הישן

מנורית מסד

שלום גייזי,

הכתבה על בית העם הישן הזכירה לי ספור שהיה – רכז התרבות של ועד קרית חיים היה רייך ז"ל[ או כפי שכינינו אותו – ברדלה]- אמי סלבה בן-חיים ז"ל הייתה הקופאית ומוכרת הכרטיסים להצגות ומופעים -באחת ההצגות של הבימה

[נדמה לי שזה היה מירלה אפרת]- והשחקנית הראשית חנה רובינא – וכשהיא על הבמה ברגע שצריכה לשחק קטע טרגי היא לפתע רואה את רייך על הבמה בפינה מאחורי המסך – היא כמעט פרצה בצחוק – וכמובן כעסה מאוד על מה שהיה והודיעה שהיא יותר לא תבוא לשחק בקרית חיים -לאחר שדולים רבים ובקשות סליחה הסכימה להמשיך להופיע בקרית חיים,

 

גייזי: נדמה לי על פי הזיכרון,שפעם בהצגת הבימה בבית העם הישן, מישהו בקהל דיבר…ורובינא הפסיקה את ההצגה ודרשה שקט מוחלט.

 

"קרב יום שהוא לא… " שרה חנה רובינא

מוטקה ברק:לול 4000 מטילות

ר            

לול   4000 מטילות

מדרום למוסך ליד "החשמליה"  יש  שני מבנים גדולים . משמשים כיום מחסנים לפלס"גד אין מקום יותר טוב לאכסון ארגזים שעדיין לא נמכרו. היו ימים שהתאכסנו שם תרנגולות . והטילו ביצים לרוב  . לול תרנגולות משוכלל שנבנה  בזמן העברת האזור המשקי  ממזרח למערב ,  הרחק  מעמדות הסורים , המאיימות לפתוח באש. הלול  נבנה" כענף" חדש לול הטלה  לייצור ביצים.  כל החישובים הכלכליים הראו על כדאיות. ,ובייחוד שהיה מחסור בשוק לביצה האהובה  בתפריט הישראלי.

במרחק הולם שנראה אז קצה העולם. הוקמו שני "בתי אימון" לגידול אפרוחות  המיועדות, לגדול תרנגולות המיועדות לחיות כמה שנים ולהטיל יום יום ביצה גדולה ובלתי שבירה.

האפרוחות  היגיעו ונתקבלו בחגיגיות רבה בדקירת מחט, חיסון נגד מחלות ולשם כך גויסו לכמה שעות  כשישה חברים מומחים בהזרקה.  עברו חלפו כמה שבועות האפרוחות גדלו לפרגיות נאות והועברו אחר כבוד למשכנם החדש ללול  הגדול. במבצע לילי אחד כשתנומת ליללה אופפת את הפרגיות שהתרוצצו על הקרקע  התגייסו כמה חברים  והעבירו את הפרגיות לביתם האחר , כלובים מוגבהים מהקרקע .  שתיים שתיים בכל תא, משכן קבע לימי הטלה ממושכים.

הזמן לא עוצר מלכת,  הפרגיות במשכנם המרווח גדלות ומתחילות להטיל.

הביצים ראשונות ,הן בדרך כלל קטנות ואינן ראויות לשווק , מגדל עופות  מנוסה המכיר היטב את מהלך חייה  של התרנגולת, יודע שהביצים הראשונות תמיד קטנות. מתקשר בעוד מועד לאגף התעשייה  (מאפיות הזקוקות לביצים בתהליך ייצור הלחם ,מפעלים לייצור איטריות , וכ"ו) ואין חשיבות לגודל הביצה.

הלהקה התפתחה יפה . אולם ידידינו הלולן ,ביום בהיר אחד  מודיע למזכיר "אני עוזב את הקיבוץ , ופונה לחיים אחרים ,תימצא לי מחליף " (הטיפול בביצים הראשונות לא נעשה)

 

באותם הימים הייתי "פנוי" . לאחר חיסול ענף הצאן!

נכנסתי לעבוד בלול ללא ידע וללא הכנה  . לתקופה קצרה עד ימצא האיש שיוכשר ויהיה לולן לכל דבר . עבדתי  כמה ימי "חפיפה"  עם הלולן ! זה נסע עזב, אני נשארתי עם התרנגולות הצעירות . משרד- החקלאות, אגף ההדרכה היו עדיין בחיתולים . הדרכה ויעוץ  אפשר לקבל מניסיון קיבוצים שכנים.

לפרגיות הצעירות  אין בעיות חברתיות. מתחילה תקופת ההטלה  ביצים קטנות  עוד ועוד ממלאות את הארגזים . ועד שייגמר הסכם השווק  עם תנובה,לקבלת הביצים הקטנות תמורת מחיר   נאות,  במהירות האפשרית .

נתקענו עם כמות גדולה מאד  של ביצים …

 בימי הצנע

הבדיחה המהלכת הייתה . שהלולן שם לכל תרנגולת, מסור מאחור  ולכן מקבלים בצלחת חצי ביצה!

הייתה  הפתעה גדולה  בחדר –אוכל   המגיש התורן שואל את האוכלים איזה חביתה אתה רוצה היום ?  גדולה, או גדולה מאוד ! כמה וכמה ארגזי ביצים קטנטנות הועברו למטבח.

חגיגת הביציות והשקשוקות נמשכה כמה ימים , ונסתיימה  בחצי ביצה . התרנגולות מטילות ביצים יפות , ורק הביצים הגדולות מאד המשבשות את סגירת התבנית  נמסרות למטבח.

 

הביצים נאספות  לארגזים ונשלחות  לתנובה . וכך הלול "עבד" ,  עברה שנה תמימה . התקופה" הקצרה" שלי בלול הסתיימה. לולן קבוע נכנס לעבוד בלול .

ושוב חישובים כלכליים הראו ש…  גידול עופות לפיתום  נותן תשואה  הרבה יותר גדולה  סוללות ההטלה נמכרו , הלול  עבר הסבה לפיתום  על הקרקע , ותיפקד שנים.

 ענף הלול בארץ התפתח באופן מיוחד .

נכנסו שכלולים רבים והלול נכנס לעידן התעשיה  .פותחו גזעים חדשים האפרוחים הזעירים מתפתחים במהירות מחליפים את פלומתם ב נוצות יפות ולבנות ואחרי כחודשים עוזבים את הלול אל השוק הרעב לבשר עוף רך ועדין.    הישוב התפתח וגדל  וקרבת הלולים  לבתי המגורים הייתה למפגע . וכאן הזדמנות פז להקים לול מודרני ומשוכלל, המילה האחרונה של השכלולים.

 

יודעי דבר בדקו ומצאו מקום יותר  טוב.להקמת  לולי פיתום גדולים ומשוכללים נבנו  במקומם החדש. ומשקשקים חיים

הלולים הישנים  עמדו בשיממונם כמה שנים . עד שבא הגואל.

וארגזי פלסג"ד מצאו את מקומם מאוכסנים  בכבוד רב בלולי הפיתום.

מוטקה

אורי יסוד: יום של נוסטלגיה מרגשת

תמונות:

תמונה-1

תמונה-2

 תמונה-3

תמונה-4

תמונה-5  

 

 

אורי יסוד                                                       15.3.2011

 

נוסטלגיה מרגשת:

אמש ארחנו בביתנו לארוחת צהרים שני זוגות חברים וותיקים בני קרית חיים שעל אף פער הגילים הקטן נוצר בינינו קשר מיוחד במינו . קשר של  חברות אמיתית ומשפחתית ששום דבר אינו יכול לעצור בעדה או חלילה להפריע לקיומה .

הקשר הזה החל ב – 2005 כשהחלטנו שאנו נענים לקריאתו של משה אלוני ומתחברים אליו ואל אחרים בטיול גדול ובלתי נשכח לאוסטרליה וניו זילנד וכאן המקום להדגיש שבפגישה הראשונה התוודענו לנירה ומשה אלוני וליעל ואריק כץ . שניהם חברי עדת "תקומה" בקן התנועה המאוחדת . מיד פרצה לה הנוסטלגיה על כל סממניה שכן אחדים מחבריהם (גבי שפר , דודיק טוקר , שרה דיין) היו מדריכנו בתנועה ואחרי שלא התרענו משך שנים כה רבות היה זה אך טבעי שהחיבור המחודש הזה יבוא בעוצמות רבות .

משה אלוני הידוע יותר בכינויו המקצועי "טיולי אלוני" הפליא ביכולתו הארגונית וההוצאה לפועל של טיול כה מורכב . שלושתנו הרבינו להצטלם יחד ובאופן טבעי זוהינו בשם המאפיה הקרייתית . עם אריק ויעל נוצר קשר כה חזק במיוחד כשאמירה ויעל הלכו לנו לאיבוד באחד האתרים באוסטרליה והחשוב הוא שהקשר הזה ממשיך ובעוצמה רבה!

בניהולו של אלוני יצאנו לשני טיולים מרגשים נוספים , האחד לדרום אפריקה והאחר למרכז אמריקה (מכסיקו , גוואטמלה , קוסטה ריקה) .

לפני שנתיים חליתי ועברתי ניתוח קשה ומסובך בבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה אלוני שסעד אותי משך כל זמן שהותי בביה"ח , ריגש אותי ואת בני משפחתי באופן יוצא מן הכלל .

אותו איש יקר משה אלוני חלה לפני כשנה וחצי והיו תקופות לו קלות , הביקור הזה בביתנו אמש הייתה למעשה היציאה הראשונה שלו מביתו בפ"ת ונסיעה ארוכה עד קרית חיים וכשהודיע לנו על כוונתו זו , גם אריק  יעל וכמובן אנחנו מאד התרגשנו .

ואז , באופן די מפתיע צורף לפגישה המרגשת הזו קרייתי ידוע נוסף מקיבוץ יפתח , שלמה אלפסי .

לתקרובת המדהימה שהכינה רעייתי אמירה לארוחת הצהרים הייתה תחרות קשה עם הנוסטלגיה המרגשת שהייתה בחלל הבית , יחד בילינו מס' שעות ולאחר הקפה והעוגות המצוינות יצאנו לביקור אצל רבקה ברונשטיין רעייתו של עודד ז"ל .

את משה ונירה הבאתי לתחנת הרכבת , אריק ויעל חזרו לעפולה ואלפסי ליפתח .

אכן זה היה יום רווי נוסטלגיה מרגשת .    

    

  

 

מפגש בוגרי תיכון ק"ח ילידי 1942

16.3.11  גייזי:     מפגש בוגרי תיכון ילידי 1942

במפגש  בחלק הראשון נפגשו הבוגרים בינם לבין עצמם, אח"כ  עם מנכ"ל קרית החינוך דודי גושן,שמעו על בעיות החינוך כפי שהן משתקפות כיום, הייתה שיחה שאלות ותשובות ואת המשך הסיור בכתות וחדרי הלימוד עשו בהדרכת ג'ורג' קרוח . למרות שהמחזור צעיר ממני ב-8 שנים פגשתי מכרים ותיקים  כמו צוויגי             ויורם בר-גל , שתרמו רבות לתכנים באתר, נירה גרינברג משתתפת ותיקה באתר  מילדי רחוב ד'  וחגי סוקניק /ידין שאביו היה מורה שלי למלאכה, שניהם היו בנחל עוז וחגי כמו רפתנים רבים לפניו פנה ללימודים לקראת בחירתו להיות וטרינר, הייתה שם אילנה אל נקווה (ובר) שאתמול שלחה את הכתבה הראשונה לאתר… היה נחמד חבל שעוד רבים שהכרתי מהקבוצה הזו לא הגיעו למפגש .  

ללחוץ >  סרט וידאו     

 

בשלב השני נפגשו הבוגרים  של שנת   1960  עם הבוגרים שיסיימו השנה את התיכון ,בקטע הזה כבר לא הייתי ואני מקווה לקבל רשמים בכתב ובצילומים מן המשתתפים.

 

מפגש התלמידים-החלק השני

כתב יורם בר-גל

אילנה אל נקווה (ובר):בית העם הישן

בית העם הישן

התמונה של בית העם הישן העלתה בי זיכרונות מילדותי הקדומה. הורי, אברהם ומתילדה ובר היו המוכרים בקיוסק של בית העם הזה שהיה שייך לצרכניה, והם היו מביאים אותי לשם כשלא היה להם עם מי להשאיר אותי בבית. הזיכרון הכי מוחשי משם הם השוקולדים הממולאים שאחי,מתי, ואני היינו זוללים שם –כנראה כפיצוי  על כך שהורינו נאלצו לעבוד בלילות. אלו היו חבילות קטנות של שוקולד   "תוצרת חוץ" ממולא במילוי ורוד טעים להפליא שאת טעמו אני מרגישה עד היום.

לבית העם הזה היו מגיעות,נוסף על הסרטים- גם הצגות תיאטרון  של"המטאטא" ו"האהל" והשחקנים קלצ'קין ויעקב אינשטיין (אבא של אריק איינשטיין) היו משתעשעים איתי לפני ההצגה או בהפסקות.

בבית העם נערכו הפעילויות התרבותיות של הקריה וכן החגיגות הגדולות של בתי הספר. כאשר עבר בית העם למשכנו החדש המשיכו להשתמש במגרש האספלט ובבמה של "הקולנוע הקייצי" לאירועים השונים ובעיקר אלו שנערכו בבית ספר  א' הלא הוא בי"ס ארלוזורוב.

דבר נוסף שמתקשר לי  עם בית העם הוא שיעורי הריתמיקה של המורה המיתולוגית צביה הג'ינג'ית והופעות סוף השנה שם.

אילנה אלנקווה (ובר)

 

גייזי : אתמול שלחה אילנה לראשונה   לאתר כתבה ,זו שכאן   ראשית ברכות לאילנה, על הסיפתח.

שנית אני לא זוכר מהקריה את הקטנטונת אילנה אחותו של מתי (תומס)ז"ל חבר קיבוץ ניר אליהו, אבל מכיר את משפחת אלנקווה 

שאילנה הצטרפה אליה בנישואיה, הקיצור קריתית "מיוחסת" מכל צד……אלא מה ?  הבוקר במפגש תיכון של ילידי 1942

פגשתי בשמחה את אילנה לראשונה, ועל המפגש הזה תבוא כתבה בהמשך. גייזי

אורי יסוד: "תופרים חליפה לכל אדם-מתנדבי רפאל למען הקהילה"

ללחוץ > הכתבה מערוץ 10 (אחרי פירסומת קצרה)

"תופרים חליפה לכל אדם"

עודכן 20:47 15/03/2011

מיקי חיימוביץ'

אורי יסוד, גימלאי של רפאל, מנהל את קבוצת המתנדבים פורשי החברה הממציאים ומייצרים מכשירים ייעודיים עבור בעלי צרכים מיוחדים

גיל: 70

מקום מגורים: קריית חיים

גמלאי יחידת הטילים ברפא"ל

אב לשלושה וסב לשלושה

אורי יסוד עומד בראש קבוצת פנסיונרים של רפאל – הרשות לפיתוח אמצעי לחימה אשר למעשה מכתתים חרבות לאתים וחניתות למזמרות. מכונות שפעם ייצרו כלי לחימה מתקדמים ומוחות מבריקים שתכננו והפעילו אותם, התגייסו יחד כדי למצוא פתרונות ייחודים ופשוטים להדהים להקלת חייהם של אנשים מוגבלים בכל הרמות

הקבוצה עובדת עם 45 מוסדות מחדרה ועד קריית שמונה: בתי ספר לחינוך מיוחד, מועדוניות יום ועוד. הקשר מול כל אחד מהמוסדות הוא תחת חסותו של אחד המתנדבים שמרכז את הצרכים ומזמן את האנשים המתאימים לתת להם מענה

הקבוצה בונה גם עשרות מתקנים למפעלים בהם עובדים אנשים בעלי מוגבלויות כדי לעזור להם לעשות את עבודתם בפשטות ובדיוק רבים יותר. רק בשנה האחרונה בנתה הקבוצה כ-300 מכשירים שונים.

אורי: "אנחנו לא בונים שום דבר למדפים. אנחנו תופרים חליפה מיוחדת לכל בן אדם. שני אנשים בכיסאות גלגלים – כל אחד יטופל אחרת. האביזרים מתוכננים בשיתוף פעולה עם המטפלים, המרפאים בעיסוק והפיזיותרפיסטים. בגלל שהדמיון גדול, צריך הכוונה מדויקת" 

לפעמים המצאה מסוימת היא מוצלחת כל כך שפשוט משכפלים אותה, כמו כיסא רותם שנועד לילדים מוגבלים. אורי: "אם אנחנו גורמים לבן אדם טיפת אושר ושחרור מתלות בזולת זה עושה לי הכי טוב בחיים. זה מחמם לי את הלב".