ישראל קסטנברג בית הכנסת הגדול בקריה

,זהו  מכתב שקבלתי מבנימינה וישנבסקינגלר שלמדה עמי בבית הספר המקומי:

יתכן שיצא לך להיכנס לבית הכנסת הגדול בקריה, זה הקיים ברחוב ב' לשעבר.שם תמצא משהו יהודי שאינו קיים בשום בית כנסת אחר.בתחתית ארון הקודש רשום שמו של אבי משה וישנבסקי ועל משנהו שמו של שולקיס שבנו היה מהנופלים בנבי יושע. את השלד של הבניין התחילו לבנות עם הבתים הראשונים,משום מה הפסיקו את הבנין כנראה מחוסר תקציב ואולי מחוסר עניין שהרי הייתה זו קריה חילונית. הבנייה חודשה אחרי מלחמת השחרור עד כמה שאני זוכרת.אבי קיבל על עצמו את עיצוב הפנים.אני עוד זוכרת אותו יושב בלילות מעיין בספרים ומשרטט,הוא תיכנן את הכותל הדרומי זה ,המזרח עשוי לוחות שיש שנראו לו ככנפיים,במרכזם ארון הקודש עם הפרוכת. מעל הארון ישנו לוח שיש גדול.אבא ושולקיס   שהיה קבלן לבנין סרקו מפעלי שיש רבים בארץ עד שאבא החליט על הלוח המיוחד הזה. כיוון שראה בו בדמיונו את נופי הארץ. מתחת לכיפה יש קשת של חלונות מזכוכית צבעונית בתחילה היו אלה חלונות מצויירים וצבועים בצבעי זכוכית מיוחדים שדהו במשך הזמן והוחלפו,על הזכוכית היו מצויירים סמלי שנים עשר השבטים ושבעת המינים שבהם התברכה ארצנו,מי שביצע את הצביעה היה הצייר ,נס,. אבי גם תיכנן את ,העמוד, עם אש התמיד ואת הבימה עליה רואים את ספרהתורה.

התיקרה הייתה כולה תכלת ועליה מאות כוכבים,אינני זוכרת אם היו מכסף או זהב. את העבודה הזאת ביצע אבי כתרומה לבית הכנסת, עכשיו אני מגיעה להנצחת בני הקריה מצדי ארון הקודש. אבא היה ציוני במובן האמיתי והנכון של המילה.בן העלייה השלישית עם אהבת האדם בתוכו ואהבת הארץ הייתה בלי גבולות,כאבו היה גדול על כל בן שנפל,כשקיבל את תכנון ארון הקודש הוא חשב שאין מקום ראוי יותר להנציח את בנינו הנופלים,הרבנות הראשית בחיפה התנגדה בתוקף בטענה שזה לא מקובל ובכלל מי שמע על רעיון שכזה. אבא התנצח עימם ולא ויתר והוא חרת השמות במו ידיו.בוקר,בוקר לפני עלות השחר היה הולך לבית הכנסת וחורט שם אחר שם,עד שסיים. מצאתי לנכון לספר הסיפור הזה כי חשבתי שאתה,ישראל תמצא בו עניין,אינני יודעת אם יש עוד בקריה חוץ ממני שזוכר אירוע זה." 

שלך בברכה,  

,בנימינה נגלר. 

תמונות:

בית הכנסת הגדול

הכנסת ספר התורה

ארון הקודש

 

מלחמת דת בקרית חיים -מאת הד"ר צבי גנין:

מלחמת דת-1

מלחמת דת-2

מלחמת דת-3

מלחמת דת-4

מלחמת דת-5

 

 

רמי הופמן משלים מידע על סבו קלמן הופמן מחלוצי התעשייה בארץ

רמי הופמן משלים מידע על סבו קלמן הופמן מחלוצי התעשייה בארץ 

בינואר 2011 הופיע כאן באתר סיפור "הקטר מנהריים" בעקבות 

,תמונה מסתורית שיהודה להב(לנדסברג) מצא בארכיון המשפחתי 

 ובה מוזכר "מפעל הופמן את פחטר"  > התמונה

בעזרת ידידנו ההיסטוריון ד"ר מרדכי נאור פענחנו את הסיפור כמתואר

                         חידת פחטר-הופמן   

  

 לאחרונה יצר אתנו קשר רמי הופמן  נכדו של קלמן הופמן והוסיף

לידיעתנו את המידע הבא:

אני מעביר לך כמה צילומים הקשורים בעבודות פחטר הופמן בעיקר מול חברת החשמל פרויקט תחנת חשמל רוטנברג בנהריים.ובקצרה, מעט אודות סבי קלמן, והסיפור הוא סיפור חלוציי תעשיית המתכת שאינו מפורסם משום מה (אולי משום מיתוס החקלאות):קלמן הופמן עלה ארצה עם הוריו מרוסיה בשנת 1890,בהיותו בן 16. מקצועו שרכש ערב עלייתו היה שען וחרט עץ. בארץ התבלט במפעלי ליאון שטיין, אותו חלוץ נשכח וחשוב של תעשיית המתכת העברית, שתרומתו לכלכלה בארץ בגין פיתוחיו והמצאותיו החזיקו את היישוב בחיים, ממש כך { שטיין המציא את הפילטר למשאבות הפרדסנות בארץ הפילטר שאפשר מאז ההמצאה את שילוש השטחים שהתאפשרו לנטיעת פרדסים, וכן המציא את הגזוגנרטור שאפשר להתגבר על המחסור בדלק עקב הקיצוב הטורקי שנבע ממלחמת העולם הראשונה ובכך כן להפעיל את מנועי משאבות הפרדסים, למנוע התייבשות הפרדסים ולייצר תפוקה חקלאית נחוצה לישוב דאז}.שטיין שחסר חרטי מתכת, שכנע את קלמן להסב מקצועו למקצוע חרט מתכת אצלו, שם התקדם קלמן והתפתח להיות מנהל עבודה.

 ב 1910 נכנס מפעל שטיין לכינוס נכסים מטעם בנק אפ"ק הוא לימים בנק לאומי *, וקלמן מצא עצמו בחוץ. הגם שהיה ממציא  ובעל מקצוע מעולה החליט לחפש שותף שיביא הון וקשרי שלטון ולהקים כך מפעל מתכת משלו. (ניסיונו אצל שטיין הביאו לתובנה כי לא מספיק שאתה מומחה טכנייש צורך לטפל במימון בשיווק ובקיצור בניהול עסקי כדי להתקיים. הוא מצא את שלום פחטר שעלה אז מפולין ושהיה מקושר עם אנשים חשובים בישוב דאז. הוקמה השותפות פחטר והופמן. שותפות זו פרחה וגדלה, ייצרה אביזרים ומכונות בעיקר לתעשיית ההדרים והשינוע אך למעשה יצרה כל דבר ממתכת שהוזמן אצלה. עבודה גדולה שעשו, הייתה אספקת כמה מאות קרוניות  לשינוע ששימשו בהקמת ובתפעול אתר נהריים של רוטנברג וחברת החשמל .אולם בשנת 1929-1930 נפרדו השותפים.  פחטר עבר לעסוק בבניה ובענייני ציבור אחרים  וקלמן עם 3 בניו לקחו המפעל שהיה ברחוב רענן 2 תל אביב, פיתחו אותו, הקימו בנוסף בית יציקת ברזל בפתח תקווה. ועבדו כך עד לאחר קום המדינה.(שלוחה של המפעל בחיפה  יצרה עבור חברת החשמל בנהריים את עמודי החשמל.  ג.) 

* לימים אמר לבונטין מי שעמד בראש אפ"ק ב 1910 בהכאה על חטא סגירת מפעל שטיין, כי תרומת שטיין ליישוב הייתה גדולה מתרומתו של הברון רוטשילד לישוב וזאת מבלי להמעיט כמובן בערך תרומתו של רוטשילד. 

בברכה 

רמי הופמן  

(התמונות)מסמכים מצורפים:

    פחטר והופמן-חשבון (קבלה)  

    המלצה על טיב העבודה

    פיגור בתשלום (לא דבר חדש)

   חייבנו חשבונכם ב- 15 לירות (עבור כטונה ברזל)  

      

נילי פחטר > איך הכל מתחבר כאן

 

הסיכום > "כאן שביתה" 

 

גייזי : הקשר המופלא של ונדרהורן ההולנדי-הורביץ –זייד –טרומפלדור-מטולה….וקרית חיים

ZAHAVA

כתבה בעיתון במוסף הארץ : סיפורו המופלא של ההולנדי מהגליל, שעד יום מותו לא ידע שהוא יהודי

הכתבה  >  http://www.haaretz.co.il/magazine/     

כשסיפרתי לגילה וישראל גורי בשנת 1955 על קשרי המשפחה שלנו לפרנץ ונדרהורן, גילה אמרה מייד: "אני מכירה אותו הוא אחד מחסידי אומות העולם" את פרטי הסיפור על האיש ,היחיד והמיוחד הזה תוכלו לקרוא בכתבה בקישור למעלה, אבל את הקשר הקרייתי אפרט כאן : פרנץ נישא כידוע, לאחות אשתו של השומר נחום הורביץ מכפר גלעדי, עבר למטולה ושם נולדו ילדיו, הבכור  צבי , אחריו יונתן שהתחתן  עם בת הדוד שלי זהבה דריזין שעד היום גרה ברחוב שרת (ה'), אבא של זהבה משה היה אחי אימי. כאשר התחתנתי בנחל עוז עם זוהר גורי,הסיע יפדה, האח הצעיר של יונתן   את המשפחה לאירוע בנחל עוז ,  בין האורחים ברכב הייתה בת דודה אחרת שלי, רחל מדרום אפריקה ,הבת של אחות   אבי , בקיצור הייתה אהבה וגם יפדה בנו הצעיר של פרנץ ונדרהורן התחתן עם בת  דודה  אחרת שלי….. כאשר נפגשתי עם  יעל איתיאל חרלף בשנת 1994 , התברר שבעלה המנוח עבד יחד עם יפדה בנו הצעיר של פרנץ ויעל הכירה היטב גם את ניצה  בתו של פרנץ ונדרהורן שגרה איתה באותו הרחוב. עד היום אני בקשר טוב עם בת הדוד שלי, זהבה שתבדל"א, ובעבר הייתי גם בקשר טוב עם יונתן ויפדה, עד יום מותם, אנשי ארץ ישראל – מלח הארץ .

בתמונה:זהבה ונדרהורן-דריזין

ZAHAVA

Vanderhorn

Van-1

Van-2

GeyziJonathanIfdeh

IFDEH-RACHEL_ORNA

Nitza

עלי כהן : "ירושלים אז והיום" -65 שנה לפיצוץ מלון המלך דוד

   >  65 שנה לפיצוץ מלון המלך דוד 

    

מויקיפדיה : הפיצוץ במלון 

 

ערך מורחב – פיצוץ מלון המלך דוד

בבוקר יום 22 ביולי 1946, במהלך "המרי העברי נגד הבריטים", חדרו למלון אנשי האצ"ל מחופשים לעובדי מטבח ערבים, והחדירו למסעדת לה רג'אנס שבקומת המרתף של האגף הדרומי כדי חלב גדולים אשר הכילו כ-350 ק"ג חומר נפץ. לאחר שעות אחדות, בשעה 12 בצהריים, הודיעו אנשי האצ"ל על פיצוץ קרוב של המלון. על פי אחת העדויות, ראש המינהל הבריטי, סר ג'ון שאו, הגיב על כך ב"לא באתי לכאן כדי לקבל פקודות מהיהודים", והורה שלא להעביר את ההודעה לעובדים הרבים שנותרו במשרדיהם. שאו הכחיש הדברים וטען כי לא קיבל אזהרה כזו וגם אם היה מקבל, לא היה זמן לפנות את העובדים. בשעה 12:30 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו. בפיצוץ נהרגו 91 איש: 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 מאורחי המלון. במשך יומיים עמלו מהנדסי הצבא הבריטי המלכותי על חילוץ הגופות. עשרות נפצעו כתוצאה מהפיצוץ.

בעקבות הפיצוץ לא שוקם האגף. הצבא הבריטי העביר משרדיו לחדרים אחרים במלון והמבנה הפך לחלק מ"בווינגרד" – שטח מבוצר המוקף שקי חול וגדרות תיל. רק אנשי מינהל בריטיים הורשו להתגורר ב-100 חדרי המלון הנותרים.