,זהו מכתב שקבלתי מבנימינה וישנבסקי–נגלר שלמדה עמי בבית הספר המקומי:
יתכן שיצא לך להיכנס לבית הכנסת הגדול בקריה, זה הקיים ברחוב ב' לשעבר.שם תמצא משהו יהודי שאינו קיים בשום בית כנסת אחר.בתחתית ארון הקודש רשום שמו של אבי משה וישנבסקי ועל משנהו שמו של שולקיס שבנו היה מהנופלים בנבי יושע. את השלד של הבניין התחילו לבנות עם הבתים הראשונים,משום מה הפסיקו את הבנין כנראה מחוסר תקציב ואולי מחוסר עניין שהרי הייתה זו קריה חילונית. הבנייה חודשה אחרי מלחמת השחרור עד כמה שאני זוכרת.אבי קיבל על עצמו את עיצוב הפנים.אני עוד זוכרת אותו יושב בלילות מעיין בספרים ומשרטט,הוא תיכנן את הכותל הדרומי זה ,המזרח עשוי לוחות שיש שנראו לו ככנפיים,במרכזם ארון הקודש עם הפרוכת. מעל הארון ישנו לוח שיש גדול.אבא ושולקיס שהיה קבלן לבנין סרקו מפעלי שיש רבים בארץ עד שאבא החליט על הלוח המיוחד הזה. כיוון שראה בו בדמיונו את נופי הארץ. מתחת לכיפה יש קשת של חלונות מזכוכית צבעונית בתחילה היו אלה חלונות מצויירים וצבועים בצבעי זכוכית מיוחדים שדהו במשך הזמן והוחלפו,על הזכוכית היו מצויירים סמלי שנים עשר השבטים ושבעת המינים שבהם התברכה ארצנו,מי שביצע את הצביעה היה הצייר ,נס,. אבי גם תיכנן את ,העמוד, עם אש התמיד ואת הבימה עליה רואים את ספרהתורה.
התיקרה הייתה כולה תכלת ועליה מאות כוכבים,אינני זוכרת אם היו מכסף או זהב. את העבודה הזאת ביצע אבי כתרומה לבית הכנסת, עכשיו אני מגיעה להנצחת בני הקריה מצדי ארון הקודש. אבא היה ציוני במובן האמיתי והנכון של המילה.בן העלייה השלישית עם אהבת האדם בתוכו ואהבת הארץ הייתה בלי גבולות,כאבו היה גדול על כל בן שנפל,כשקיבל את תכנון ארון הקודש הוא חשב שאין מקום ראוי יותר להנציח את בנינו הנופלים,הרבנות הראשית בחיפה התנגדה בתוקף בטענה שזה לא מקובל ובכלל מי שמע על רעיון שכזה. אבא התנצח עימם ולא ויתר והוא חרת השמות במו ידיו.בוקר,בוקר לפני עלות השחר היה הולך לבית הכנסת וחורט שם אחר שם,עד שסיים. מצאתי לנכון לספר הסיפור הזה כי חשבתי שאתה,ישראל תמצא בו עניין,אינני יודעת אם יש עוד בקריה חוץ ממני שזוכר אירוע זה."
שלך בברכה,
,בנימינה נגלר.
תמונות:
מלחמת דת בקרית חיים -מאת הד"ר צבי גנין:
