יוסף נולד בפולין בשנת 1933. בגיל שלוש הוא הגיע לארץ יחד עם הוריו ואחותו. כמעט כל יתר בני המשפחה נרצחו בשואה.
הם השתקעו בחיפה, ועד גיל תיכון למד יוסף בבית ספר דתי– באותו בית ספר שבו למד זבולון המר – מי שהיה פעם שר החינוך. כשהגיע לתיכון החליט לעבור לבית הספר הריאלי, שאז (ואולי גם היום) היה בית הספר הטוב ביותר בארץ. הוא למד בכיתה מיוחדת מאוד, שבגלל הרמה הגבוהה שלה קיבלה שיעורים בכל מיני תחומים שלא היה נהוג ללמדם – בין היתר גם שפות אחדות (יוסף שולט בעברית, יידיש, ערבית, גרמנית, אנגלית, צרפתית וגרמנית – וכל זה ברמה של כתיבה וקריאה).
המורה שלו בבית הספר הריאלי היה ד"ר יוסף שכטר, שפיתח שיטה חדשה להתחדשות יהודית. יוסף היה התלמיד המובהק שלו, והוציא לאור את ספריו.
בעקבות יוסף הצטרפו עוד תלמידי ריאלי לחברותא, וכך קמה תנועת ה"שכטריסטים", שבשנות השישים יצאו לה מוניטין רבים בארץ. הם קראו לחלוציות מסוג אחר – חלוציות תוך התחדשות רוחנית. לאחר גלגולים שונים הם יסדו את היישוב "יודפת". ניתן לומר שיוסף היה השכטריסט הראשון בעולם.
לאחר מכן סטו השכטריסטים מדרכו של שכטר ופנו לחיפושים מסוג אחר. יוסף גם הוא פנה אז לכיוון אחר – לכיוון הבין-דתי. עוד בזמן שהיה חבר יודפת יצא לאירופה להיפגש עם נוצרים מסוג מיוחד – בין היתר עם מחדש רוחני נוצרי צרפתי, שהיה חי בהרים וגידל עזים. איני זוכרת את שמו. עד כמה שידוע לי יש בנצרות תנועה שאימצה את תורתו.
בארץ היה מקורב לפרופ' הוגו ברגמן, שהיה שולח אליו מורים רוחניים ומבקשי דרך שונים. בין היתר ביקר אצלו ביודפת הודי שהיה מתלמידיו של גנדי ומראשי תנועתו. יוסף גם נזכר בספר The Wild Goats of Ein Gedy , שכתב הרב וינר – רב רפורמי אמריקאי שביקר בארץ והעלה על הכתב את רשמיו (לספר היו הדים רבים בקרב האוכלוסייה האנגלו סכסית בארץ).
פרופ' ברגמן גם הפגיש את יוסף עם קלוטילד מטיס, שייסדה בעזרתו את החוג הבין-דתי בתל אביב, ובמשך כל שנות פעילותו של החוג יוסף תחזק אותו. גם האב ברונו הוסאר הגיע אליו, ונעזר בו רבות בייסוד נווה שלום.בסופו של דבר התמנה יוסף למזכ"ל האגודה הבין-דתית, ובתוקף תפקידו הרחיב מאוד את פעילות האגודה.
להלן פועלו של יוסף במסגרת האגודה הבין-דתית והפרוייקטים שיזם והוציא לפועל במסגרתה:
הפעילות בארץ:
– סיוע לתושבי איקרית ובירעם לחזור לכפריהם, ותמיכה בהם ובפועלם.
– הוצאת גילויי דעת והודעות לעיתונות בעניינים שעסקו בקירוב, באחווה ובשלום, והתרעה על הפגיעה בעקרונות שעל פיהם פועלת האגודה הבין-דתית.
– עזרה בהוצאת כתב העת "עמנואל".
– הקמת סניפים שונים של האגודה בארץ (בנוסף למרכז בירושלים): בבאר שבע, בחיפה, בנצרת, בעכו, בתל אביב ובלוד.
– הקמת "בית קדם" בעכו – מרכז יהודי-ערבי (מעין מתנ"ס).
– החדרת הפרוייקט החינוכי "חינוך לשלום" למערכת החינוך, והכנת תוכניות לימודים המותאמות ומתאימות לנושא זה – לרבות הוצאתן לאור.
– הוצאת החוברת "חיים נוצריים בישראל" בשפות איטלקית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית וצרפתית – בסיוע משרד החוץ.
– עריכת מפגשים עם הכנסיות הנוצריות השונות ועם בני הדתות השונות (דרוזים ומוסלמים למיניהם – ביניהם האחמדים מחיפה, הסופים וכדומה). הסיורים והביקורים היו לשם קירוב לבבות וכן לשם למידת הבעיות, וניסיון לסייע בפתרונן. הם התקיימו הן בירושלים והן בכל רחבי הארץ – שפרעם, חיפה, באר שבע, איקרית ובירעם, נצרת, המשולש, יפו, הגליל ועוד.
– מתן עזרה לתפעולו של מגרש המשחקים על שם ספפורד שבעיר העתיקה (לא רחוק מאצ'ה הומו).
– סיוע למרכז "ממרא", שנוהל על ידי רינה גפטמן.
– סיוע והכוונה ל"נווה שלום" בכל תהליך הקמתו, כינונו ומיסודו של היישוב, ומגע עם השלטונות לשם השגת אישורים שונים הכרוכים בכך.
– פעילויות משותפות ברוח שלשמה הוקמה האגודה הבין-דתית עם גופים שונים ושיתוף פעולה עמם, ביניהם: ניצני שלום, סובלנות, הפרטרניטי, בני ברית, גבעת חביבה, ההסתדרות הציונית, הסוכנות, הוועד היהודי האמריקני, חוג הקשת, המזרח אל השלום, המכון היהודי-ערבי בבית ברל, המכון לחינוך לדו-קיום יהודי-ערבי, טנטור, משרד הדתות, משרד החוץ, משרד התיירות, מרכז האינפורמציה הנוצרי, המרכז הבין-לאומי לשלום במזרח התיכון, עוז ושלום, נתיבות שלום, הקונגרס היהודי העולמי, הקרן החדשה לישראל, קרן מרקוס, קרן אדנאואר, השגרירות הנוצרית, שותפות, ועוד תנועות לקידום הבנה ושלום שפעלו אז בארץ.
– מתן ייעוץ, הכוונה ועזרה לסמינר הקיץ של ד"ר מארי גולדשטיין.
– מעורבות בפעולה שנעשתה בארץ נגד עינויי אסירים פוליטיים.
– פעילויות שונות לשם קירוב הנוער לנושא קירוב הלבבות.
– הקמת מפעל גדול של מתן פרסים ליצירות בתחום הספרות והשירה שעניינן נושאים רלוונטיים.
– הקמת ספרייה שריכזה ספרים, כתבי עת וקטעי עיתונות שעסקו בנושאים ברוח שלשמה הוקמה האגודה הבין-דתית. הספרייה שימשה סטודנטים וחוקרים שעסקו בדתות ובעדות השונות וביחסים ביניהן.
– פתיחת שערי המשרד לשיעורים ללימוד השפה הערבית ולפעילויות דומות ברוח זו.
– ייזום וארגון הרצאות שניתנו על ידי אנשי שם בתחומם בנושאים רלוונטיים לפעילות הבין-דתית בארץ ובעולם.
– תפעול הפרוייקט "שכנים".
– עזרה בהקמת מבדד נטופה שבגליל (שבו ישבו יעקב ותומא) וגם במאבקים השונים שהם ניהלו נגד הממסד שהתנכל להם.
הפעילות בחו"ל, הקשרים עם חו"ל והפעולות שנעשו למען קירוב לבבות מחוץ לגבולות ישראל:
– הקמת ארגוני שוחרים של האגודה במדינות שונות: ארצות הברית, גרמניה, בריטניה, שבדיה, צרפת.
– מגעים ופעילויות משותפות עם ארגונים שונים בעולם שיש להם נגיעה לעניינים שלאגודה הבין-דתית היה עניין בהם, וביניהם:
SIDIC, ה-ICCJ והארגונים השונים המסונפים אליו בכל העולם – אוסטרליה, ארצות הברית, גרמניה, איטליה, בריטניה, שבדיה, ספרד, אמריקה הלטינית, בלגיה, אוסטריה, שווייץ, ועוד), המקויה ועוד ארגונים ביפן העוסקים בשלום ובדו-קיום, הוועדה האפריקנית שבראשה עמד איש הכנסייה מבנג מקמרון שנרצח (כנראה בשל פעילותו), הוועדה היהודית הבין-לאומית (IJCIC) , הוועידה העולמית של דת ושלום, המועצה הארצית של נוצרים ויהודים בארצות הברית (WCCJ) , המועצה העולמית של הכנסיות (WCC) , המרכז של ד"ר ז'ק פישר בבלגיה – שהיה גם בין התורמים לאגודה ולפעילותה, MORAL REARMAMENT , ועוד.
– ייזום והפעלה של הפרוייקט סמינר לאנשי דת מאפריקה ומאסיה – בשיתוף עם משרד החוץ וגורמים נוספים בארץ ובעולם.
– ייזום והפעלה של כנסים שנתיים ישראליים-ספרדיים.
– ייזום, הכנה ואירוח של קונגרסים וכנסים בין-לאומיים שונים בנושאים בין-דתיים ואקומניים, השתתפות בקונגרסים דומים בחו"ל וארגון משלחות מתאימות לכך.
– פעולה מאחורי הקלעים לשם יצירת הקשרים עם הוותיקן. בנוסף יש לציין שמשרד החוץ שלח את נציגיו לחו"ל (בעיקר אלה שיצאו לרומא) לתדרוכו של יוסף.
באופן כללי ניתן לומר שיוסף הושיט יד לכל יוזמה של קירוב ושלום בארץ ובעולם.
אנשים נהרו למשרד כדי לקבל אינפורמציה ועידוד.
על פועלו זה הוא קיבל את הפרס של NEW OUTLOOK.
מן הראוי לציין עוד שממשרד שעד 1970 העסיק עובד בחצי משרה (ראובן סירקיס), ושהיקף פעילותו היה מצומצם מאוד , התפתחה הפעילות הבין-דתית והתרחבה, תוך התגבשות לגוף מסועף חובק עולם כמעט – בעל קשרים עם רבות מהמדינות שהיו בהן ארגונים הפועלים בתחום ההבנה הבין-דתית. וכל זאת הוא פרי עמלו של יוסף.