3 שנים למותו של עמוס כרמלי ז"ל
ישנו פתגם חסידי האומר שהאדם דומה לאבן. כשהיא עומדת בפני עצמה – אין היא מחוללת מאומה אבל שמקישים אבן באבן – יוצאים ניצוצות אש. זה כוחה של חברותא.
עמוס היה שייך לאותה האבן היוצרת את ניצוצות האש, היוצרת את החברות, הנותנת משמעות למושג חברות. בזכותו של עמוס נוצרה מסורת של חברות ורעות תחת הסיסמה,
"נפגשים אצל כרמלי בשבועות".
כולנו מרגישים שעבורנו היה עמוס גם חבר וגם
אח וברוח הדברים הללו נכתבו המילים לשירו של יורם טהר- לב "היית לי חבר היית לי אח"
במקום שאתה עכשיו נמצא
אין כבר דרך אין מוצא
השארת שביל השארת עץ
השארת כל שאתה חפץ.
אנחנו מביטים בך
אין כאלו כדמותך
רואים תמיד את עמלך
רואים תמיד את פועלך
הולכים בדרך זו שלך.
היית לנו אח היית חבר
עכשיו הכל נגמר עובר
היית לנו חבר היית אדם
קולך עכשיו שותק נדם
הושט לנו יד של נחמה
הושט היד לחבקך
את זכרך לא נשכח
היית לנו חבר היית לנו אח.
במקום שאתה עכשיו נמצא
אין כבר דרך אין מוצא
יש רק פרח שמורה
על לב פצוע ובוכה.
עכשיו אנחנו פה סביבך
נזכור לנצח את דמותך
וגם אם יעבור לו דור
את דמותך תמיד נזכור
נזכור אותך תמיד עד תום
נזכור אותך היי שלום.
היית לנו אח היית לנו חבר
עכשיו הכל נגמר עובר
היית חבר היית אדם
קולך עכשיו שותק נדם
הבט מלמעלה וראה
אתה יכול להיות גאה
היית לכולנו מה שאתה
נוח בשלום על משכבך.
כתב יוסי וולך
3.6.2011