האתר החופשי של בני קרית חיים

הישיבה המאתיים-ושבעים של הכנסת השלוש-עשרה

יום רביעי, ו' בכסליו התשנ"ה (‎9 בנובמבר ‎1994) 

ירושלים, הכנסת, שעה ‎02:11

ח. הצעה לסדר-היום
סתירת מגדל המים בקריית-חיים

 

היו"ר י' עזרן: 
————-
ובכן, רבותי, הצעה לסדר-היום מס' ‎5028, של חבר הכנסת רפאל אלול: סתירת מגדל המים בקריית-מוצקין. ישיב כבוד השר לאיכות הסביבה.

השר לאיכות הסביבה י' שריד: 
————————-
קריית-חיים.

היו"ר י' עזרן: 
————-
רבותי, אני קראתי על-פי מה שכתוב אצלי פה.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
אני אתקן את זה תיכף.

היו"ר י' עזרן: 
————-
מה אומר אדוני השר? – קריית-חיים. תודה, אני מודה לו. מה ההבדל, זה אותו מגדל?

רפאל אלול (העבודה): 
——————
לא, אלה שני יישובים שונים.

היו"ר י' עזרן: 
————-
אלה מגדלים פורחים באוויר של התלמוד.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
אגב, זה באמת מגדל שפרח באוויר.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, ראשית אני רוצה להתנצל בפני תושבי קריית-מוצקין על הטעות שנפלה כאן. אכן המגדל נמצא בקריית-חיים.

היו"ר י' עזרן: 
————-
הוא נסתר או עוד לא נסתר?

רפאל אלול (העבודה): 
——————
הוא כבר הרוס, נהרס.

היו"ר י' עזרן: 
————-
לצערי הרב. אם כן, העניין ברור.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
זה מגדל שהיה בקריית-חיים.

ביום חמישי, ‎13 באוקטובר, נעשה מעשה שלא ייעשה. עם ישראל ישב מול הטלוויזיה וצפה כיצד קורס מגדל המים של קריית-חיים. חומרי נפץ אדירים הוצמדו ליסודותיו על-ידי אנשי עיריית חיפה, או יותר נכון, על-ידי הוועד המקומי, והרסו את המגדל.
יסודות המגדל הם היסודות של היישוב עצמו, של קריית-חיים. לא מזמן עיטרה את קירות הכנסת תערוכה של מגדלי מים, ובה היתה גם תמונה של המגדל הזה. התערוכה היתה של מגדלי המים בישראל. יושב-ראש הכנסת פתח את התערוכה הזאת ואמר, שלמעשה כל מקום שבו היה מגדל מים, היו בו חיים, ועל אחת כמה וכמה בקריית-חיים – גם מגדל המים, גם קריית-חיים. למעשה, הרסו את הבניין הזה.

היו"ר י' עזרן: 
————-
למה?

רפאל אלול (העבודה): 
——————
תיכף אני אסביר למה הרסו את הבניין. רצו לעשות כסף מהעניין.

בזמננו חוקקנו בבניין הזה את חוק שימור אתרים ומבנים היסטוריים – יושב כאן מזכיר המועצה לשימור אתרים היסטוריים, יוסי פלדמן – וסימנו את מגדל המים הזה בקריית-חיים כאתר לשימור, למען ידעו ילדינו ותושבי קריית-חיים כיצד התחיל המעשה הציוני.

היו"ר י' עזרן: 
————-
בכל מדינה מתוקנת, בצרפת למשל, זה דבר חמור מאוד להחריב אתר שנקרא אתר לאומי, ‎NATIONAL. זה חמור מאוד.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
רבותי, יותר מזה. מגדל המים של קריית-החיים עמד על קרקע ציבורית. לפני שנים מספר אובחנה קורוזיה במבנה, חלודה בעברית. ועד היישוב רצה להרוס את המגדל.
המועצה לשימור אתרים היסטוריים התערבה, ומתוקף החוק פנתה לעיריית חיפה והגיעה אתה להסדר, שיחלו במגדל עבודות שיפוץ לשימור. כמובן, זה עולה כסף.

היו"ר י' עזרן: 
————-
חבל שלא ציירו עליו תמונת הרצל או גדולי המדינה, כי אז אף אחד לא היה מעז לסתור אותו.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
יכול להיות שזה היה פתרון.

יותר מזה סוכם להשיג כסף כ-‎180000 שקל מהם ‎100000 שקל על חשבון העירייה והמועצה לשימור אתרים היסטוריים גייסה כ-‎56000 שקל והיו חסרים ‎30000
שקל על מנת לכסות את פעולות השיקום ותיקון המגדל. הכסף אכן היה ברשות העירייה, אולם הוועד המקומי של קריית-חיים, אצה לו הדרך. הוא רצה לבנות משהו אחר על הקרקע.
ריח הכסף – שימוש בקרקע ציבורית – עלה באפם, והכסף וערכו גברו על ערך השימור של ההיסטוריה היישובית של קריית-חיים.

הוועד החל בפעולות ההריסה. המועצה לשימור אתרים היסטוריים פנתה לבית-המשפט על מנת למנוע את פעולות ההריסה, ואכן השיגה צו. בית-המשפט המחוזי בחיפה נתן צו שמורה למנוע את הריסת הנכס היקר. תוקף הצו היה עד מרס ‎1995.

מנכ"ל המועצה לשימור אתרים היסטוריים נפגש עם ראש עיריית חיפה במסגרת ביקור במחנה המעפילים עתלית, והם סיכמו לסיים את העניין על מנת למנוע את ההריסה.

למרות כל האמור, למרות כל הפרטים שמסרתי ולמרות כל ההחלטות האלה, החלה העירייה בפעולות ההריסה. באותו יום של ההריסה פנתה המועצה לשימור אתרים היסטוריים בבקשה נוספת להוציא צו למניעת ההריסה ואז נאמר להם שלמעשה הונחו ‎1500
קילוגרם פצצות כדי להרוס את המבנה – – –

היו"ר י' עזרן: 
————-
מה? חומר נפץ?

רפאל אלול (העבודה): 
——————
כן, חומר נפץ.

היו"ר י' עזרן: 
————-
אמרת: פצצות. לא הבנתי מאין יש להם כל כך הרבה פצצות.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
– – – חומר נפץ כדי להרוס את המבנה, ונאמר להם שאם ינסו להוציא משם את חומר הנפץ, תהיה סכנה. אדוני השר שריד, יש לך פה תמונות.

היו"ר י' עזרן: 
————-
קריית-חיים היתה נעלמת בנמל של חיפה.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
אבל יש כאן תמונות איך המגדל הזה עף באוויר.

היו"ר י' עזרן: 
————-
יש שאלה בתלמוד: מגדל העף באוויר, האם הוא מקבל טומאה אם לא, ויש דבר שמחובר לקרקע או לא מחובר. זה מעניין מאוד. זה דיון תלמודי.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
אדוני היושב-ראש, לפחות למדתי שיעור בגמרא, ותענוג לשמוע אותך.

היו"ר י' עזרן: 
————-
תודה. אני משתדל להביא גם חוות דעתה של היהדות על מגדלים הפורחים באוויר.
זו סוגיה מאוד מסובכת.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
כולנו ראינו בטלוויזיה ובעיתונים איך נהרס המגדל הזה, ואני אומר כאן דבר פשוט: זה נזק בלתי הפיך. אגב, זה גם בניגוד לחוק שימור אתרים היסטוריים.

היו"ר י' עזרן: 
————-
אולי זה אימון איך להעיף בתים במקומות אחרים.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
יכול להיות. אני מקווה מאוד שהם למדו מזה.

מעניין מה חושבים אנשי דור המייסדים בארץ, שבנו את המגדל. אגב, אתרים רבים במדינה עומדים על קרקעות ששוות הרבה מאוד כסף, והפחד שלי הוא שמא הכסף ינצח את הערכים. לכן אני מעלה את השאלה הזו כאן היום דווקא, על מנת שנמצא דרך למנוע פשעים מהסוג הזה, נמצא דרך לכך שמקרה מן הסוג הזה לא יישנה, נמצא דרך לכך שאותם אחראים יבואו על עונשם.

הבית הזה חוקק את החוק ב-‎1991, במסגרת חוק התכנון והבנייה, והבית הזה צריך לתת לחוק הזה שיניים, וטוב שנמצא כאן השר שריד, שאני יודע את אהבתו לארץ הזו, והייתי אתו בכמה מקומות, סיירנו בכמה מקומות שבהם יש – – –

היו"ר י' עזרן: 
————-
אולי בזכותו יהיה שריד ופליט לאתרים האלה.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
יכול להיות.

ואני אומר שהשר שריד מסוגל, אם הוא רוצה, לתת שיניים לחוק הזה, למנוע מאותם אנשים לעשות שימוש מיותר באדמה שיש לה ערך היסטורי חשוב במאבק שלנו על הארץ הזו.

אני מבקש להעביר את הנושא לוועדה, כדי שהוועדה תיתן את דעתה איך נותנים שיניים לאותו חוק ואיך מונעים שמקרים כאלה יקרו פעם נוספת.

היו"ר י' עזרן: 
————-
אבל כבוד חבר הכנסת הנכבד לא מציע לנו לחזור לימות חומה ומגדל?

רפאל אלול (העבודה): 
——————
לא, בכלל לא, אבל אפשר לשמר את ההיסטוריה שלנו.

היו"ר י' עזרן: 
————-
תודה. אם כן, אדוני השר יעלה וישיב. הסיפור הזה ממש מרתק.

השר לאיכות הסביבה י' שריד: 
————————-
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היושב-ראש שאל את חבר הכנסת אלול אם אין בכוונתו להחזיר אותנו לימי חומה ומגדל, ואני רוצה לומר שעל מקרה זה אפשר לומר, שאם אין מגדל, יכול מאוד להיות שגם החומה מתקעקעת.

היו"ר י' עזרן: 
————-
אדוני אומר מאמר חז"ל מפורש: אני חומה ושדי כמגדלות – זה פסוק בשיר השירים.

השר לאיכות הסביבה י' שריד: 
————————-
אתה רואה? אצלנו הרבדים והמשקעים הם תמיד רבדים מן הסוג הזה.

היו"ר י' עזרן: 
————-
מעניין. אדוני אמר מאמר חז"ל מפורש.

השר לאיכות הסביבה י' שריד: 
————————-
מכל מקום, אני רוצה לפתוח באיזה קישור משונה מעט, אבל אני רוצה לומר, שאך לפני שעה קלה התקיים בכנסת דיון, שבעיני היה דיון מעניין, על חנה סנש ועל הסרט שמוקרן עכשיו בטלוויזיה. אני רוצה לומר, שאם מקעקעים – – –

דן תיכון (הליכוד): 
—————–
סדרה, לא סרט.

השר לאיכות הסביבה י' שריד: 
————————-
סדרה היא סרט שמקרינים אותו שלוש פעמים. מה כבר ההבדל?

אני רוצה לומר, שאם מקעקעים את דמותה של חנה סנש, מה הפלא אם מקעקעים מגדל מים בקריית-חיים?

למה אני אומר את זה? כי שמעתי כאן כל מיני דברים, מעניינים אומנם אבל תמוהים ביותר, במהלך הוויכוח על חנה סנש, וקראתי דברים עוד יותר תמוהים בעיתונים במהלך השבוע האחרון, על כך שמדובר בניפוץ מיתוסים, ויש כאלה שהם בעד ניפוץ מיתוסים, ויש שהם נגד ניפוץ מיתוסים, ופרות קדושות – צריך או לא צריך לשחוט אותן.

בכלל לא זה הוויכוח. הוויכוח הוא על זכותו של אדם לשמור על שמו הטוב. זה הרבה יותר פשוט. ודווקא אנשים כמונו, שמדברים לא אחת על זכויות האזרח, על זכויות האדם ועל זכותו של אדם לשמו הטוב, גם אם הוא מת, נו, מה לעשות – דווקא אנשים כמונו צריכים להיות מאוד רגישים – – –

היו"ר י' עזרן: 
————-
אדוני השר, סליחה, בהלכה היהודית כתוב שאסור לדבר לשון הרע על המת, יותר מאשר על החי.

השר לאיכות הסביבה י' שריד: 
————————-
אמת.

אז שיישברו כל המיתוסים שבעולם ויישחטו כל הפרות הקדושות אם יש לזה איזו אחיזה במציאות. כאשר התחיל הדיון הזה להתגלגל, אני לתומי חשבתי שמדובר באיזו אחיזה דוקומנטרית. אמרתי: יש אחיזה דוקומנטרית? יהיה העניין עצוב ככל שיהיה ויפלח את הלב מרוב כאב, אבל יש אחיזה דוקומנטרית, יש אחיזה דוקומנטרית. אחר כך הסתבר לי, שמדובר בדמיונו היוצר, שאותו אני מכבד ומעריך, של המחזאי.

אני אומר שזה דבר מאוד משונה. למשל, אני אינני מחזאי, אבל אם אני אתאמץ מאוד אולי אני אצליח לכתוב משהו, אז אני, למשל, יכול לחשוב על אפשרות מעניינת מצד אחד ומעניינת מאוד מהצד האחר – לכתוב מחזה על יוסף טרומפלדור, ושם אני אציג גרסה האומרת שיוסף טרומפלדור, לדוגמה, לא נהרג על הגנת תל-חי, אלא איבד עצמו לדעת בגלל זה שהוא נתפס במעילה מכספי הקומונה בתל-חי, ויאמרו שזה חופש היצירה. מה עניין חופש היצירה לכאן בכלל? מה זה שייך, בכלל, לעניין?

אם מדובר בחנה, אז מחנה לחנה אפשר לומר, נניח, שחנה ושבעת בניה לא נהרגו על קידוש השם, אפשר לומר בכלל שחנה היתה פירומאנית והיא שיחקה בגפרורים, אגב כך נשרפו שבעה ילדים, והיא, אחר כך, עשתה מה שעשתה מרוב צער. אין לזה שום קשר, בכלל, לחופש היצירה. מדובר בזכויות מאוד מאוד בסיסיות של אנשים, בראש ובראשונה, כאמור, זכותם לשמם הטוב.

גם להבדיל בכל זאת, אני אומר שיש אולי משהו מן הדמיון. נעשה מעשה חמור בקריית-חיים, שוב להבדיל, קעקעו שם את מגדל המים עד היסוד, זאת אומרת הרסו אותו.
אני לא רוצה להיכנס לצד המשפטי, כי אני לא הייתי מעורב בו, אני לא יודע את פרטיו, ייתכן מאוד שמדובר במקרה שהיה צו של בית-משפט, והיתה הפרה של צו של בית-משפט, ואם אומנם היתה הפרה כזאת, מן הדין שאלה שהלכו לערכאות ישובו ויאפשרו לבית-המשפט לתבוע את עלבון עצמו.

אני גם אומר לחבר הכנסת, ידידי וחברי רפי אלול, שאני באופן אישי מצטער על כך, גם אני ראיתי את זה בטלוויזיה, אתה סיפרת על עם ישראל שישב בבית וראה את המגדל נופל וגם אני ראיתי את זה בטלוויזיה. שוב, זה מעט מוזר שבכל זאת לא נודע לי על זה כמה שעות קודם, שלא לומר כמה ימים, שלא לומר כמה שבועות וכמה חודשים. איש לא הסב את תשומת לבי, אני בכל זאת עוסק בזה מעת לעת, אפילו יותר מאשר מעת לעת, ונדמה לי שהסכום שמדובר בו איננו סכום בשמים. המגדל עלה השמימה, אבל הסכום איננו בשמים.

אני חושב, ביומרה מסוימת, שהייתי יכול למנוע את ההריסה של המגדל. חבל שלא ידעתי, אבל את הנעשה אין להשיב.

אני חושב, כאמור, שמדובר במעשה חמור, ואני מוחה על המעשה הזה.

קודם נאמר בהערת ביניים, ואני רוצה לומר זאת בלשון מפורשת, שזהו, בדיוק, ההבדל בין מדינת תרבות לבין מדינה שאיננה יכולה להיחשב, לא בעיני עצמה ובוודאי לא בעיני אחרים כמדינת תרבות. מדינות תרבות – היושב-ראש הזכיר בקריאת ביניים, אם יש דבר כזה מפי יושב-ראש, שכן אין קריאת ביניים של יושב-ראש – צרפת, בין שמדובר באתר מוכרז ובין שמדובר באתר שאולי איננו מוכרז, אינני יודע בדיוק מה היה המעמד של האתר הזה – מה זה מדינת תרבות בכלל? מדינה שמכבדת את עצמה זאת מדינת תרבות. מה זה מדינה שמכבדת את עצמה? מכבדת את מורשתה, זאת מדינת תרבות.

אפשר להשתמש בהרבה מאוד קלישאות על מי שאיננו יודע לשמור ולכבד את עברו ומה זה אומר לגבי עתידו, אבל אני אומר את זה אולי במשפט אחד; נדמה לי שש"ס זו נקודה עדינה עכשיו, רגישה, אני לא מתכוון להיכנס לזה, נדמה לי שהיא הלכה, בשעתה, עם הססמה: להחזיר עטרה מיושנה, אני חושב שמי שהורס מגדל כזה בקריית-חיים או בכל מקום אחר עושה שני דברים שהם אותו דבר. קודם כול מנמיך את קומתו של המקום, ואפשר לומר שהוא גם מסיר עטרה מיושנה. מקום שילדים אינם יכולים לשאת את עיניהם אל רום מגדל המים – אני חושב שזה אותו מקום שבו האבות צריכים להשפיל את המבט.

אני מצטער מאוד על מה שקרה, אני חושב שזה לא היה צריך לקרות, ואנחנו יודעים שבעבר קרו מקרים חמורים לא פחות, ואולי אפילו יותר, משום שמדובר במבנים ובאתרים אפילו חשובים לאין שיעור מן האתר הזה, תהיה חשיבותו אשר תהיה, ועל הראשונים אנחנו מצטערים. חשבנו שאת התקופה הזאת כבר עברנו, כי במדינת ישראל נהרסו דברים שהיום, כאשר מעלים בזיכרון שאותם מקומות נהרסו – אתה מתקשה להאמין.

אני כמעט משוכנע, שלמרות הערכים הכספיים, למרות בצע הכסף ולמרות השיקול הכלכלי, נניח מקום כמו גימנסיה "הרצלייה", ואני נותן רק דוגמה אחת, לו זה היה צריך לקרות ב-‎1994 ולא בשנה פלונית, אני לא זוכר מה היתה השנה, אבל לפני עשרות שנים – היום לא היו הורסים את גימנסיה "הרצלייה", כי בכל זאת, למרות כל הביקורת שאנחנו מותחים על עצמנו, אני חושב שהיום, לפחות מהבחינה הזאת, אנחנו יותר מדינת תרבות מכפי שהיינו לפני כמה עשרות שנים, כאשר היינו נתונים בעיצומו של בולמוס הפיתוח הכפייתי. לא אחת אני אומר, שעוד אנחנו בונים את המדינה, ונבנה כאן מפעל חשוב מאוד, עוד אנחנו בונים את המדינה, אנחנו טורחים גם להרוס אותה באותה עת מהרבה מאוד בחינות.

יוסף עזרן (ש"ס): 
—————
כבוד אדוני השר, יש קשר בין המגדל בקריית-חיים שהועף באוויר ובין הגימנסיה שהועפה כדי להקים את מגדל-שלום.

השר לאיכות הסביבה י' שריד: 
————————-
נכון. בלי להיכנס לסוגיה המסובכת של מה הם מגדלים פורחים באוויר, אני מניח שגם כבוד השר עזרן יסכים אתי שבוודאי לא היינו רוצים לראות את המפעל הציוני שלנו
– דובר כאן על פוסט-ציונות, אני לא יודע מי הוא פוסט-ציוני, אני לא פוסט-ציוני, אני ציוני ולא פוסט-ציוני – לא היינו רוצים לראות את המפעל הציוני שלנו בגדר מגדלים פורחים באוויר.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להזכיר את הפעולה המבורכת של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, בראשותו של חברי יוסי פלדמן. מדובר בחבורה די גדולה, הולכת וגדלה כך אני מקווה, של אנשים טובים מאין כמותם, שרובם ככולם עושים את עבודתם לא רק נאמנה אלא גם בהתנדבות, והם מנסים – זה לא תמיד קל – ללכת ממקום למקום ולשמור על המסד, כי בעצם מדובר כאן על מסד, ובלי מסד אין טפחות. אני משבח את עבודתם, העבודה הזאת לא פשוטה, היא נתקלת בהרבה מאוד קשיים, אנחנו מנסים לסייע ככל האפשר, ולא תמיד אנחנו מסוגלים לסייע ככל שהיינו רוצים.

אני מצטרף, כאמור, לדבריו של חבר הכנסת רפי אלול; אני מציע גם להעביר את ההצעה לוועדת החינוך והתרבות, מן הסתם, מתוך מגמה לעשות את שני הדברים הבאים: א.
את המועצה הזאת, המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, צריך לחזק בתקציבים. אם יורשה לי לומר בדחילו ורחימו לחברי, חברי הכנסת, בכל זאת צריכה להיות איזו התאמה בין ה"נאה דורשים" לבין ה"נאה מקיימים", או הייתי אומר במקרה זה: נאה מקיימים, נאה מתקצבים. לא אחת קורה, אני יודע זאת מניסיוני האישי, שאנחנו באים לכאן ודורשים נאה, ובצדק, ובכל זאת אחר כך, כאשר זה מגיע ליכולת גם של חברי הכנסת לתגבר, להגביר, לחזק את התקציבים לאותה מטרה שהם רוצים ביקרה, כשזה מגיע לזה –
אנחנו נתקפים רפיון.

אם המועצה הזאת – שתקציביה דלים מאוד – לשימור מבנים ואתרי התיישבות – הבנתי את הרמז, אדוני היושב-ראש, תודה רבה – אם המועצה הזאת לא תחוזק בתקציבים, אני לא חושב שהיא תוכל לעשות את פעולתה, שבה כל חלקי הבית מעוניינים, אני מניח, באותה מידה.

הדבר השני שצריך לעשותו, אפשר לעשות גם את זה באותה הזדמנות שאנחנו מעבירים לוועדת החינוך והתרבות, צריך לחזק את חוק שימור אתרים, שעבר כאן בכנסת ב-‎1991, ואם נעשה משהו לטובת שני הדברים האלה, חיזוק התקציבים וחיזוק החוק, תוך כדי דיון בוועדה, והמשרד שלנו בוודאי ישמח לשתף פעולה, אז זה יהיה שכרנו לא רק בכל עמלנו אלא בכל צערנו מן המקרה שקרה בקריית-חיים.

אני רוצה להפנות מכאן קריאה לראשי הרשויות המקומיות, שהם, יותר מאחרים, בוודאי לא פחות, צריכים להיות נאמני האתרים האלה בכל מקום ומקום – התחלנו במגדל ובחומה, הם בוודאי צריכים להיות שומרי החומות לצורך העניין והם צריכים להיות שומרי המגדלים – ולומר להם: אל תיגעו במגדלים האלה. וכאשר אני אומר מגדל, אין הכוונה אך ורק למגדל. אל תיגעו במגדלים האלה. ואם יש מישהו אחר שמתכוון לגעת במגדל, הם בוודאי צריכים להיות הראשונים לזעוק וגם להזעיק אותנו. ונקווה שמקרים כאלה לא יישנו, כדי שאותם מגדלים שנבנו בירושלים על-ידי מלך זה או מלך אחר, וכאשר אומרים ירושלים מתכוונים לכל הארץ, יעמדו על תלם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ד' שילנסקי: 
—————-
תודה רבה. חבר הכנסת דן תיכון, בבקשה.

דן תיכון (הליכוד): 
—————–
אדוני היושב-ראש, אדוני השר לאיכות הסביבה, חבר הכנסת רפי אלול, אני בן קריית-חיים, שם נולדתי, שם גדלתי. אבי מבוניה של קריית-חיים, בונה פיסית –
"סולל-בונה". האח שלי הוא מראשוני ילדי קריית-חיים. במשך שנים – מה ראו להם ראש העיר בעבר מר גוראל, וחבר מועצת העיר היום סגן ראש העיר גיורא פישר, להתנכל לאותו מגדל בטענה שהמגדל מט ליפול והוא רעוע? שם שיחקנו, עלינו, ירדנו. המגדל הוא אולי אחד המבנים הראשונים בגליל המערבי, בעמק-זבולון.

כאשר ניסו בפעם הראשונה לקעקע אותו, פנינו – בשותפות עם סגן יושב-ראש הכנסת דאז שבח וייס, יושב-ראש הכנסת היום, שהוא תושב חיפה – לגוראל והעניין נדחה. אבל, שהיתי בחוץ-לארץ, ולפתע נאמר לי שהמגדל קרס, נפל, וראש העיר מצנע כנראה היה אטום לעניין הזה.

רפאל אלול (העבודה): 
——————
גם הוא היה בחוץ-לארץ.

דן תיכון (הליכוד): 
—————–
וכאשר חזרתי לא מצאתי עוד את המגדל על תלו, על כנו. אגב, מה שמשותף לחנה סנש ולמגדל הוא קריית-חיים – שניהם יצאו מקריית-חיים. גם את מבואות-ים. אני זוכר, כמדומני, את חנה סנש בצעירותי מקבלת את ההכשרה שלה בקריית-חיים.

גם אתה קשרת, אדוני השר, את חנה סנש ואת המגדל, מורשת עם. ולכן אני יכול לומר שאני יותר מתמה, נדהם, לא מבין ולא מוכן לקבל. מרבים לדבר על שימור אתרים, ממעטים לעשות. הכול רואים את המגרשים ואת התועלת המסחרית שניתן להפיק מן המגרש לכשיפונה. חבל, חבל על קוצר הראות ועל המחדל שליווה את הריסת המגדל.

אני רוצה להודות לחברים הצעירים שהתארגנו כדי לשמר את המגדל ולא הצליחו, במיוחד לבתו של ראש העיר בעבר הגברת צייזל, שאינני יודע איך קוראים לה היום. צר על שנפל המגדל וקרס. תודה.

היו"ר ד' שילנסקי: 
—————-
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה.

הצבעה מס' ‎4

בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – ‎12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה.

היו"ר ד' שילנסקי: 
—————-
‎12 בעד, אין נגד, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

רענן כהן (העבודה): 
—————–
אני מבקש להוסיף את קולי בעד.

היו"ר ד' שילנסקי: 
—————-
בקשתו של חבר הכנסת רענן כהן מתקבלת, ויהיו ‎13 בעד.