אשר רון: רק חול וחול

מאשר רון

 

בין החגים יש גם כמה ימי חול .

אמרת חול וזה מזכיר לי את קריית-חיים .

ברגע שתעלם פיסת החול האחרונה הרי שזאת לא תהיה אותה קריית חיים  שנצרבה בזיכרון הקולקטיבי של הקרייתים . 

טוב שאינני עד לשנויים בקריה של הילדות אבל טוב שהזיכרון של המחשב עדיין פועל . כדי שלא ישעמם , הוספתי צילום מהנגב .

לפי הסגנון , זה צריך להיות עוד פסל סביבתי

של עזרא אוריון  . 

 

חג סוכות שמח 

 

אשר  

 

                          אוהב  חול ? – שמור  על  הדיונות ! *

 

בימי הכוננות , טרום מלחמת ששת הימים  , באתי לבית אבי  בקריה . ארגנתי סדור האפלת חלונות עפ"י דרישת הג"א .  בחצר ,  חפרתי שוחה להתגוננות בסיסית כנגד הפצצה . המקלטים ממלחמת העולם השניה וממלחמת השחרור כבר פורקו מזמן .כאשר סיימתי את החפירה בחול הידידותי , נכנסתי הביתה והודעתי לאבי על השוחההמוכנה בחצר למקרה של הפצצה . אבי חייך אלי ואמר : " אושרקה  , בגיל שלי כבר לא רצים  לשוחות " .  גילו אז כגילי היום  . השנים  חולפות – המלחמות  לא  !

          

         במלחמת יום  כפור , שלפו קבוצת חיילים  מהגדוד לצורך מארב  נגד טנקים . חפרנו במהירות , באדמת הטרשים  "שוחות שועל" . לא היה צורך בפקודות , הפגזים ברקע " הקלו מאד " על החפירה . המארב  מוקם  על ציר הנפט באזור ג'וחדר . לאחר שהתארגנו בשוחות  , מצויידים בטילים  נגד  טנקים , שאל המגד לפני עזיבתו , האם יש שאלות . כן המפקד , מהי דרך החילוץ לאחר סיום המשימה ? המגד  , עזרא אוריון , השיב בקול  מאופק , איטי  ומגמגם ( זהו אופן הדבור של בני רמת יוחנן . טוענים שזה בגלל הגננת ) " תפקידכם לעצור את חמשת הטנקים הראשונים  של

הסורים  ,  כך נעצור פריצה נוספת של טור השריון " . החייל  מתעקש , " בסדר  המפקד , אבל  מהו אופן החילוץ   ? "  ועזרא אוריון בשלו " מספיק לי אם תפגעו ותעצרו את ארבעת הטנקים הראשונים " . החייל אינו  מרפה  : " המפקד , בכל פעולה של צה"ל  יש  להכין דרך מלוט . מהי דרך המלוט במקרה שלנו ?" החייל המשיך עד  שהמג"ד  הגיע  לזה שהוא מסתפק בכך שנפגע ונעצור את הטנק הסורי הראשון בטור המתקדם . המג"ד עזב את  המקום  מבלי לתת תשובה לאופן החילוץ .

לימים  פגשתי את עזרא אוריון . למרות שחלפו שנים רבות , התאים האפורים לא שוכחים . לא שוכחים את המג"ד  ולא שוכחים  את המקרה  המיוחד .

לא שוכחים את הופעתו הסמפטית ואת אופן דיבורו בעת חוסר האונים  לשאלת החייל .היה  אז חוסר אונים  לא רק  שלו .

       עזרא אוריון , הוא פסל מוכר בנגב . עם  פסליו הסביבתיים , הגיע  עד הרי  ההימאליה . הוא  סיפר לי שהגיש  לנאס"א , הצעה  לפסל  סביבתי  על  שפת  מכתש  שעל  הירח  . פגשתי את  עזרא כשהוא יושב  אצלי כטרמפיסט בדרכנו לאתר הנצחה  לנופלים  במבצע"הר  געש " ** .  אני מזכיר לעזרא את ספור המארב בצומת ג'וחדר . עכשיו , תאמר לי עזרא , מהי תשובתך לאופן החילוץ של כח המארב ?  חשבתי  לתומי , עכשיו  ברכב  , אולי  אצליח  לקבל  תשובה . גם  הפעם  לא  קבלתי תשובה . הוא  היה  בעולם  אחר . הוא היה שקוע , כנראה , בהעמדת עוד טרקטור או שרשרת  של  טרקטור , כפסל  סביבתי  , באחת הכניסות של העיר  באר-שבע . הבנתי , העסוק  בפסול סביבתי בנגב , בהרי  ההימאליה  ועל  הירח – זאת  תשובתו  לאותם  ימים .

החפירה  האחרונה להיום  :

לפני מספר ימים  התפוצץ  צנור במערכת ההשקייה  שבחצר . דרוש היה לבצע  חפירה בעומק של  כ  80  ס"מ . הפעם  ניתקלתי  בבעיה לא  פשוטה . אדמת הלס  בנגב , היאקשה  מאד  לקרייתי  המורגל  לחול  הידידותי . לאחר  מחשבה  מאד  יצירתית  מצאתי את  המחפרון  האולטימטיבי .  היה זה  סיני  צעיר , קטן  וזריז , כמוהו  יש  עתה בשפע  בעיר  השכנה . נראה כי במלחמה הבאה , לא  עלינו , ניזדקק  לסינים  לצורך  חפירת – " שוחות  שועל ".כתרגול , אולי נעזר  בהם  לצורך  חפירת  מנהרה  לאורך  ציר  פילדלפי  . מנהרה  כזאת  , בתוספת מי-ים  , תעשה  סדר במנהרות  של  בני  דודינו . חבל , חבל שגבי אשכנזי הוא לא קרייתי והוא לא  מנוי של אתר הקרייתים  . 

 

ויש  השואלים  , מה  הקשר  בין  השרבוט  הנ"ל  לקריית  חיים  . החול  , החולות  , רכיבת אופניים  על  הדיונות  לאחר  יום  גשם . את  זאת  לא  שוכחים חביבי . לא שוכחים  אפילו  אם  מרחיקים  נדוד לבאר  שבע  . ועשו לי  טובה , אל  תזכירו לי את  הים  של  קרית  חיים  ,  זה כבר גובל  בהתעללות . החול  והים  מזכירים  לי  את  קרית – חיים . החול והים  מציפים ומזכירים את דמותה של חנה סנש אשר הוצאה להורג  ב  7.11.44  על ידי הנאצים ימח שמם . 

  

מאחר  והזכרתי  " מחפרון  סיני " , אסיים  במשהו  הקשור  לסין . בכנס  כלל  עולמי , של   מכבי –אש ,  פנה  הנציג  הסיני לנציג  הישראלי .

"  כמה  אתם  בכלל , שם  בישראל  ? " שבעה  מליון  – השיב  הישראלי . מעניין  , אומר  הסיני  .  גם  אצלינו  במכבי – אש  ,  יש  שבעה  מליון  . 

 

שבת  שלום         

   אשר  רון                                 7.11.2007                 

 

*  הכתבה  הופיעה  באתר הקרייתים  (הקפוא )  .

** ראה ויקיפדיה  .

לוטה : צילום פסל סביבתי של עזרא אוריון   > הפסל   

       

נילי דיסקין: יום כיפור שלי

נילי דיסקין : "יום כיפור שלי"

קמתי השכם בבוקר, אל השקט  המבורך הזה ( כמוהו אני זוכרת משנות מגורי בירושלים של לפני מלחמת ששת הימים, בהכנס השבת). שאלתי את עצמי איך זה שכל החילוניים מכבדים את היום הזה, ולא נוסעים במכוניותיהם. ומכאן עברה המחשבה להיקף רחב יותר, אל מה שאני אומרת לעצמי כבר שנים רבות.    הדת היהודית, לפני שאנשים בעלי אגו מופרע ובעייתי הפקיעו אותה מאיתנו לטובת פולחנים וזוטות של אמונות טפלות – היתה מענה לצורך אמיתי של בני אדם. כשם שהשבת היא צורך לחדול מהמלאכה השבועית ולתת מקום לאדם שבי,  לרצונותיו ול"רוחו" המיוחדת, מבלי להיות כבולה לאיסורים וחרמות מגוחכים של אנשים לבושי שחורים המתכתבים עם מזג אוויר אירופאי עתיק, והזקוקים , לצורך תחזוק האגו שלהם – להררי דינים וזוטי דברים כדי להנציח את שמם בדפי ההסטוריה.   יום כיפור, בשבילי, הוא "השבת הכי גדולה" , שבה נשמר השקט הזה שמאפשר באמת "להשתבלל" ולחשוב, ולהרגיש. כל אחד יוצק תוכן אחר ליום הזה, אבל גדולתו היא בכך שהוא מאפשר את זה בגדול. בין אם צמים או לא, הולכים לבית כנסת או לא, עורכים אזכרות למתים בבתי קברות, בתי כנסת, או בלב – זהו יום מתנה לכל אחד ואחת מאיתנו. שתהיה לכולנו שנה נהדרת. נילי דיסקין..

ברכת נילי לגולשים -לשנה החדשה

ברכה מנילי דיסקין -לשנת תשע"א

   לגייזי וליעל, ולכל הגולשים, ממני

 

יש נחמה בזמן החולף

למרות שאי אפשר לבלף

הוא מוחה את השמחות והצרות גם יחד

את ההנאות, אבל, גם את הפחד

אנחנו מתבגרים. אולי מזדקנים.

והן תמיד עוד כאן. הנחמות,  והשנים.

זה רק בראש שלנו. רק אנחנו קובעים

מה כף לנו, ומה – לא נעים

איך, באיזה מצב-רוח נמתין לבאות

ומה חצי הכוס שנבחר לראות.

שתהיה לכולנו שנה נהדרת

שהחיים יעברו יותר לאט. לא כמו סרט.

שנבחר נכון. רק אורות ולא צללים,

שנמצה כל רגע . כן, אנחנו יכולים

שנראה פרחים, ונשמע שירים

שנשמח במה שיש – עד מאה ועשרים

נילי דיסקין-טדניר