רותי יצחקי ריכטר :שביל אגדות החורש

סרט וידאו > גן חוסמסה

שלום לכם   ,   

 אני גאה ושמחה לבשר לכם שפרויקט שלי, העוסק בשילוב תעודת זהות מדעית ושירים או אגדות בשלטים שבגן ציבורי,נשלם השבוע בחולון.  לכל עץ הצמדנו בשלט גם מדע וגם שיר או אגדה העוסקים בעץ הנידון, והגן ישמש את תושבי חולון למרגוע, ואת ילדי חולון ללמידה על העצים ועל היצירות הספרותיות. בין השאר שיבצנו בגן שירים של נתן יונתן, לאה גולדברג, גדעון שדמי (שני שירים) אגדות תלמודיות ואגדות של עמים אחרים, יצחק יצחקי, אהוד מנור ועוד.

אתם מוזמנים לבקר בגן הנמצא בחולון ברחוב דוד אלעזר צמוד למוזיאון ההגנה בחולון.  אשמח אם תיזמו במקומות מגוריכם פרויקטים דומים, ואני מתחייבת להגיש את העזרה הדרושה. הפרויקט לא יקר כי אפשר להשתמש בגן שכבר קיים.

רותי יצחקי ריכטר

 

כ"ט בנובמבר

 

אסף את החומר: גייזי

 כ"ט בנובמבר :שמחה         מפת החלוקה            ביום שלפני

בול       "דבר" : מדינת היהודים קמה      החלטת עצרת האומות

 מאנציקלופדיה Ynet         "הדגל"     

 

מסנופי מאגר שעורים: הגורמים שהביאו לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל:

עמדת ברה"מ – עוד לפני סיום המושב המיוחד של האו"ם והתחלת עבודתה של ועדת אונסקו"פ, נאם שר החוץ הסובייטי גרומיקו נאום, שבו הביע בשם ממשלתו אהדה לשאיפות הלאומיות של היהודים לבנות את ביתם בארץ ישראל. הוא טען שיש לבטל את המנדט על הארץ ולהעניק לארץ עצמאות. במידה ושני העמים לא יוכלו לחיות יחד בשלום, יש להקים שתי מדינות. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ברה"מ הביעה יחס חיובי לשאיפות הלאומיות היהודיות. בנאומו זה העלה גם שר החוץ על סדר היום הבינלאומי את שאלת חלוקת הארץ. (הסובייטים תמכו לאורך כל התהליך בתכנית החלוקה ואף כינו את מדינות ערב בשם "גרורות אימפריאליסטיות").היסטוריונים מעלים מספר סיבות אפשריות לתמיכה הסובייטית בתכנית חלוקה:

1.       ברה"מ האמינה כי כאשר יעזבו הבריטים את ארץ ישראל, היא תצליח להשיג דריסת רגל באזור.

2.       ברה"מ סברה שארה"ב תומכת בצד הערבי כדי ליצור חזית אנטי קומוניסטית, לכן החליטה לנקוט עמדה הפוכה מזו של ארה"ב כדי לגייס את היהודים לצידה.

3.       ברה"מ תצטייר באור חיובי יותר, כמי שמקבלת ותומכת בהחלטות האו"ם.

עמדת האמריקאים  משרד החוץ האמריקאי התנגד לרעיון החלוקה, מחשש שזה יפגע באינטרסים האמריקאיים. ההסכמה האמריקאית לחלוקה נתנה רק בספטמבר 1947. שבוע לאחר שברה"מ הכריזה על תמיכתה ברעיון החלוקה. למרות ההסכמה ארה"ב לא סייעה בפועל לנציגים היהודים באו"ם להשיג את הרוב הדרוש. עמדתה הייתה פסיבית לחלוטין. בעקבות לחץ מסיבי של לובי יהודי בארה"ב על הנשיא טרומן, וימים ספורים לפני ההצבעה, הסכימה ארה"ב לפעול למען השגת הרוב. בנוסף לכך הידיעה כי הרוסים יתמכו בתכנית החלוקה הביאה את שר החוץ האמריקאי מארשל ויועציו לפעול במהירות מתוך הנחה כי הגשמת החלוקה תשחרר את ארה"ב "מהתסבוכת הארץ ישראלית". להתערבות זו של האמריקנים היה חלק מכריע בגורל ההצבעה.

 

תוכנית החלוקה מאחורי הקלעים:

פרופ' יואב גלבר מאוניברסיטת חיפה וראש החוג לציונות, איש ימין מוצהר שהיה ברשימת רפול לכנסת, מכל מה שמוכר לי אישית הוא היסטוריון הוגן שלא מסנן את העובדות היסטוריות דרך השקפתו ודעותיו. בספרו על תולדות המודיעין של הישוב היהודי הוא מתאר בליווי מסמכים ועדויות , כי כבר משנת 1946  ניהלו נציגים של בן גוריון מו"מ עם המלך עבדאללה על חלוקת הארץ בין ישראל לירדן,  בניגוד למהלכים הפורמלים של החלוקה שהתנהלו באו"ם לחלוקה בין יהודים לפלסטינים. כפי שידוע לנו מן העובדות המדעיות ההיסטוריות, מלחמת העצמאות הסתיימה על פי תוכנית החלוקה עם ירדן, עבדאללה היה הדוחף העיקרי לפלישה ומעורבות של הארצות הערביות ואכן הוא סיפח את החלק "שלו" מן הגדה המערבית לממלכתו האשמית. כמו כן ידוע לנו שהצבא הירדני היה הצבא המודרני היעיל היחיד בזירה , שנתמך ע"י מעצמה עולמית (בריטניה) לא תקף בשום מקרה שטחים שהיו מיועדים בהסכמתו להיות שטחי המדינה היהודית, בכל מקום שישראל ניסתה להשתלט על שטחים שלא היה מוסכם כי יהיו שלה, התערב הצבא הירדני וגירש את צהל: בגוש עציון , בלטרון, ובעיר העתיקה בי-ם. במסגרת הסכמי הפסקת האש עבדאללה נתן כמתנה את ואדי ערה שהוחזק ע"י הצבא הירדני – לישראל. כמו כן הורה לצבאו לוותר על לוד ורמלה,ובגליל לא היה מעוניין.

גייזי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בוגי יעלון מברך בטקס חלוקת האות ליקירי קרית חיים 2010

סגן ר' הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים רא"ל משה (בוגי) יעלון      

   בטקס הענקת אות יקיר קרית חיים , בית נגלר  25.11.2010

 

אלוף במילואים עמוס מלכא, יושב ראש ועד קרית חיים, מר עודד דוניץ, חבר מועצת העיר מר אלי קולס, חברי ועד הקריה, רבנים, יושבת ראש הוועדה לבחירת היקירים הגברת ציפי חורש וחברי הוועדה, ואחרונים חביבים – יקירי קרית חיים לשנת 2010 ובני משפחותיהם.

קהל נכבד,

 

נעניתי ברצון להזמנה לברך את יקירי קריית חיים בטקס זה, מתוך הכרת טובה ותודה לקריה וליקיריה.

קרית חיים היא כור מחצבתי ותבנית נוף מולדתי. בכל פעם שאני נכנס בשערי הקריה אני נזכר בהתרגשות בחוויות שעברתי בה. כאן, בבתים הקטנים, ברחובות הצרים שמובילים לחוף הים, בכל אותם שיכונים בהם התגוררו וותיקים ועולים, חלקם הגדול ניצולי שואה, שיצאו עוד טרם זרחה החמה לעמל כפיהם בבתי החרושת "שמן", "וולקן", "פניציה", מספנות ישראל, בתי הזיקוק ועוד – כאן עוצבה אישיותי. כאן התחנכתי וכאן ספגתי את הערכים שמלווים אותי עד עצם היום הזה: קרית חיים הייתה ועודנה חלק מרכזי ממני וממי שאני. אין בליבי ספק שכך יעיד כל מי שגדל והתחנך כאן.

גדלנו, אני וחבריי, בבתים צנועים שבמונחים של היום היו מוגדרים אולי כ"מתחת לקו העוני", אך מעולם לא חשנו מחסור. היינו מאושרים. כלכלת הבית הייתה מחושבת, ולא רק בתקופת הצנע.

הוריי רכשו עבורי נעליים במידה מספר 42, כאשר מידת הרגל שלי הייתה 39, והלכתי איתן גם כשמידת הרגל שלי גדלה ל-44. זה הרי מותרות להחליף נעליים פעם בשנה, ועוד נעליים חצאיות שחורות ועדיין, לא הרגשנו מחסור. מיד אסביר מה לבן קריית חיים ולנעליים חצאיות שחורות, כי הרי בקיץ הלכנו יחפים או בסנדלים. בחורף בנעליים גבוהות – כי היו טובות גם לעבודה . ונעלי הספורט של המגפר .

ובכן, הנעליים החצאיות השחורות שימשוני בתזמורת הנוער של חיפה. תזמורת – כי תרבות זה דבר חשוב.                                                                                                      

במה לא חסכו הורינו? בחינוך הילדים ובהשכלה. בתי הספר היסודיים מגינים, רביבים, נתיבים, ארלוזורוב וגורדון, וכמובן תיכון קרית חיים, הם עד היום זיכרון חד וברור שמלווה כל אחד שגדל כאן. וחוסכים בתכנית "חסך" להשכלה גבוהה. הורינו חשבו על תרבות, וגם בזה לא חסכו.

והייתה כמובן תנועת הנוער, שם ניהלנו שיחות על ערכים, שוויון וצדק, על עבודה הגנה ושלום. הפעילות בתנועה חיזקה את הביטחון העצמי שלנו והכינה אותנו לשירות הצבאי ולחיים. אך בעיקר ספגנו את משמעותה של אחריות, כאשר בגיל צעיר היינו למדריכים בתנועה ומצאנו את עצמנו אחראים על אלו שעכשיו צעירים מאיתנו ונושאים אלינו את עיניהם. זו הפעם הראשונה, למעשה, בה הבנו את משמעותה של אחריות.

 

האווירה היא של נתינה של הפרט למען הכלל: כי צריך ליישב את הארץ, ומכאן יוצאים גרעינים להתיישבות. וצריך גם להפריחה, ולהגן עליה . בהיותי במדים, השתתפתי בדיון ביטחוני אצל ראש הממשלה דאז אהוד ברק. הבטתי לרגע בנוכחים שישבו סביב השולחן, וגיליתי שרובם בני קרית חיים. מנכ"ל משרד הביטחון אילן בירן, אלוף פיקוד המרכז איציק איתן, ראש אמ"ן האלוף עמוס מלכא, מתאם פעולות הממשלה בשטחים עמוס גלעד ואני – סגן הרמטכ"ל. אנו לא היחידים: ישנם כמובן עוד קצינים בכירים בצה"ל, מדענים, מנהלים בכירים, מחנכים, רופאים, אנשי רוח ותרבות ועוד ועוד, שגדלו והתחנכו בקריה. כל אחד ואחת מאיתנו הגיע לאן שהגיע בזכות מה שספגנו כאן, בקרית חיים.

ואז שאלתי את עצמי שוב, מה היה בקריה הזו שדחף אותנו לקחת אחריות ולהגיע לאן שהגענו. מה היה שם, בחינוך שהעניקו לנו הורינו ומורינו, שגרם לנו להציב את הנתינה במרכז.

מה שספגתי כאן מאפיין גם את בני הקריה האחרים, ואתכם כלות – וחתני הערב הזה – יקירי קריית חיים.

אתם, שתקבלו את תואר יקיר הקריה, נושאים בגאון את מה שהתחנכנו עליו. כמה טבעי שבקרית חיים מעניקים את התואר לאלו שהציבו במרכז את הנתינה והתרומה לקהילה. אלו שההתנדבות היא ערך עליון עבורם, מקודש ממש, והיא חלק בלתי נפרד משגרת יומם. כמה טבעי, כי מי כמוני יודע שחלק בלתי נפרד מה-DNA של בני ובנות קרית חיים הוא לקחת אחריות, ליטול יוזמה, להוביל, לתרום, להתנדב ולהיות ערבים זה לזה. כך חונכנו. זה מה שאנחנו יודעים. על כך עלינו להיות גאים, ולהנחיל את הטבע הזה גם לדורות הבאים.

קרית חיים שינתה את פניה במהלך השנים. בתי מגורים הוקמו, חוף הים משגשג, ומקומות בילוי שוקקים נפתחו ברחוב הראשי. הקריה הפכה ללב הפועם של הקריות והאזור כולו. ועדיין, תכונות האופי נשארו כמות שהן: נתינה, התנדבות, תרומה ואחריות. אתם, יקירי קרית חיים, הם ההוכחה לכך.

אני גאה להיות בן קרית חיים וגאה להיות כאן אתכם הערב.

יישר כוח לכם!   

 

מלכה גרושקובסקי :על האתר

במפגש חברתי דובר על האתר ומלכה גרושקובסקי ברכה:

תודה על האתר.

בכל בוקר כשאני מסיימת לקרוא את עיתון הארץ וY net-  באינטרנט,אני נכנסת ל"מה חדש" באתר של גייזי. אני ועוד הרבה חברות שלי,נהנות לגלוש באתר. השבוע בזכות האתר הצלחתי להעביר לילדים את החוויה של טקס מקבלי הפרס לאנשים

מתנדבים  בקרית חיים. גם התמונות על מנהרות הכרמל שצילם דני שמחוני, היו מדהימות, חבל שאין עוד הרבה חברה מהקריה

שמשתתפים באתר.  דרך האתר העברתי לילדים ולנכדתי את השירים של משה ביק, מהערב המקסים לזכרו, היום הם שרים את שיר העגבנייה  שבטוח לא ילמדו בטבעון או רמת השרון.  שתי חברות בוגרות שלי רבו מי הייתה יותר יפה בכתה א' ורק דרך התמונות באתר נתן היה לשפוט……כה לחי גייזי ,מפעל מדהים ,אוהבים אותך, תמשיך עוד הרבה שנים בהצלחה.  מלכה

 

קשרים  >   עמוס ירקוני מספר על בית סבא דזלובסקי  מרחוב ג' 35

 

                 תמונה > יעל עם עמוס ירקוני

אבינעם תומר מספר על עצמו ועל הקשר לקרית חיים

 גייזי שלום,

שמי אבינעם תומר גר מזה קרוב ל 50 שנה בבאר שבע.

שם משפחתי הקודם היה זילברפרב.

אבי ז"ל בנה את הבית ברחוב א מספר 16 ושיכן בו את הוריו בוניה ושמואל זילברפרב ז"ל שגרו בו עם לפטירתם בשיבה טובה. אבי מכר את הבית לאחר מכן.

הקשר המשפחתי עם קרית חיים מסועף מאוד מאחר שדודים ודודות רבים מבני משפחתי גם מצד האמא שלי וגם מצד האבא גרו במקומות שונים בקרית חיים למשל הדוד שמחה לרנר והדוד שמריהו לרנר שגרו בבית המשפחה ברחוב א 3? בבית זה גרו שנים רבות בת דודתי דרורה אחותה נילי לבית לרנר היום יגיל., דודה נוספת בשם לאה לרנר היתה גרה כמדומני ברחוב א מס 8?, חנן פרגר אולי זוכר. דוד נוסף בשם פייבל שרגא למדני פתח את הפרפורמריה שהייתה ברחוב?, דודים נוספים בשם מרדכי וחנקה למדני גרו ברחוב יא? עם הבת נוגה למדני היום ענתבי, כמו כן דודים בשם חנה ומוטל טלרוט שביתם איתנה גרה היום על הכרמל.

בנוסף לדודים ולדודות הרבים גרו בקריה גם חברים טובים של אימי – רחל למשפחת לרנר מדובר במשפחת גוטסדינר שגרו ברחוב ג?, ועוד ועוד שבטח לא זוכר כרגע.

בילדותי גרתי בחיפה בהדר הכרמל ברחוב מלצט ולעיתים מזומנות נסעתי עם הורי לקריה לבקר את הסבא והסבתא שלי ואת בני המשפחה האחרים, זוכר אני היטב את בדיקות השוטרים הבריטים בצקפוסט שרבים וטובים היום אינם יודעים כלל את מקור השם.. אגב, כיון שלמדתי בבית הספר הריאלי בהדר הכרמל הרי שהמורה למתמתיקה שלי היה חרלפ מרחוב גידעון  בבית בו גרה גם משפחת ויסברג?… תשאל את יעל אם מכירה חה חה חה. יעל מכירה גם את בת הדוד שלי אראלה זילברפרב היום מלברגר שלמדה איתה באותה הכיתה בבית וולפסון.

האבא שלי שהיה צלם חובב עוד טרם עלייתו לארץ מפינסק צילם תמונות רבות בקריה ובמקומות אחרים בארץ ישראל של פעם ושייקח לי זמן לאתר לסרוק ולשלוח. צריך לזכור כי התמונות צולמו במצלמות פשוטות. אברר הנושא ומה שמעניין אסרוק ואשלח.

כל זאת כתבתי בלהט ההתרגשות מהנושא שעלה שוב לזכרוני בזכות העיתון שלכם שהגיע אלי באקראי.

בקיצור, חיי ילדותי שזורים בקרית חיים של אז בקשר עמוק.

אם אתם מזדמנים לבאר שבע אשמח לארח ותוכל לראות התמונות במקור.

יסלחו לי כל אלו ששכחתי בלהט הכתיבה אבל הם חקוקים בזיכרוני עד היום.

אם תרצה לשאול מה תוכל להתקשר לטלפון 086412091.

אבינעם תומר זילברפרב

 

גייזי: הסיפור הזה,בעיקר סופו, גרם ליעל התרגשות רבה וגם דמעות…..

כותרות בזוית אחרת מס.94

???? ?? ????

???? ?? ???? ?????? ????? ?? ???? ??????

?? ?????? ?????? ????? ?????

????? ???? ???? ?????25.11.2010 ??? ?????

??? ????:??? ??? ??? ??????

              ???? ????  ???? 26.11.2010 

 

??? ????? ????? ?????

??? ?? ??? ?????

??? ??? ??? ??????

??? ????? ??? ??? 

 

??? ???? ?????

????? ?? ?? ????

?? ???? ???? ????

???????????? ?????

 

???? ?? ?????

?? ???? ?? ??????

??? ????? ???? ????

?? ???? ??????

 

??? ???? ???? ?????

??? ?? ???????

???? ??? ??????

?? ????? ???????

 

??? ?? ???? ?????

????? ?? ????

?????? ??????

????? ????? ???

 

??? ???? ????

26.11.2010