האתר החופשי של בני קרית חיים

http://vimeo.com/33765328

 

   תמונה > המרוץ 

  לרוץ בכובע גרב מהפלמ"ח,

  בגרביים ארוכים של הדוס,

  בחולצה שרוולים ארוכים

  ומכנסי שלושת רבעים,שיכסו את הברכים,

  ויתלכדו בקו לגרבי הדוס,

  זה לא לשם צניעות שמים,

  רק למען שמירת הגפיים,מפני הקור!

  וחשוב גם לרוץ בכסיות,על כפות הידים,

  מעור של דוב.

 

הערה:המרוץ הלילי הראשון בירושלים שנערך בחודש דצמבר הקר 12.12.2011 ,שניצחתי בו בקטגורית גיל 70+,במקום ראשון,רשמתי לי עוד נצחון,ניצחון שלי על העבר השחור של שנות ה40 במאה הקודמת,ועוד לרוץ היום בירושלים בין החומות,זה למעשה הניצחון האמיתי שלי.דימיתי את עצמי לאחימעץ בן צדוק,הרץ של דוד המלך שרץ מהמערכה  לעיר דויד,להודיע לו את הבשורה,כך גם עקבתי יחד,את הרץ הכושי,שיצאה לפני,או,איזה דמיון. את ה-10קמ' ריצה,שכלולה בירידות ועליות תלולות,סיימתי בדיוק בזמן של שעה אחת

 חנוך

 

התרגשתי לראות הסרט ששיגר יוסי חסין אודות הקטר מספר 70414 אותו חיסלנו לקראת בואם של קטרי הדיזל בשנת העשור של רכבת ישראל. זהו הסוד שלי כאשר הכינונו את חגיגות העשור ואנוכי כאיש שהיה מופקד על יחסי הציבור ברכבת ניהלתי  את המרדף אחר חיים חפר כדי להניע אותו לספר לבני עמנו את פרשת חיסול קטרי הקיטור שהגיע זמנם לפירוק ולהחלפה בקטרי הדיזל  אודותם ניהלנו מגעים עם המומחים האמריקנים  שהיו בני בית אצלנו במסגרת העזרה שהעניקו לנו  מקרן יוסום לחידוש הניידות שלנו. אלה הקטרים מס.101 ו-102 שהיו לנו מקור גאווה,עד שנוספו אליהם אחים אחרים.קשה היום לחזור ולספר מה עבר על כולנו עובדי הרכבת ובמיוחד אלה שניהלו את מסע החידוש,הייתה זו תקופה יפה של עשייה רבה בזכותם של אישים  כאריה אפרתי ומנחם סבידור שהמודרניזציה הייתה מטרתם הראשונה והחשובה ביותר.תמיד אזכור את פועלו של חיים חפר ואריק לביא שנתנו יד לחברינו בהנהלת הרכבת אותו שיר מקסים שליווה את מסע הקטר האחרון אל שדה הפירוקוזה היה נפלא לחזור ולראות הסרט שמשך עשרות שנים נעלם מעל פני השטח וכבר חששנו שאבד כליל. 

שלכם בברכה, ישראל קסטנברג.

וידאו>70414

פועלי הרכבת-בתי המלאכה במפרץ

הקטר מנהריים

        כשאחותי שרה נישאה לפני 63 שנים לאורי, אחד הילדים הראשונים של קבוץ מזרע, "כעסתי" עליה, (הייתי בן 10)  ושאלתי אותה למה לא התחתנה עם חודורוב,  כי בת דודתי שלומית התחתנה כמה חודשים קודם לכן, עם שמוליק חדש…שמוליק, הילד השני או השלישי בקבוץ, נולד לפני 86 שנים וחודש, לאיטה ומוטקה, ממקימי הקבוצה. בצעירותו שרת בבריגאדה ובפלמ"ח ונפצע ברגלו.  היה אלוף הבריגאדה בשחיית 100 מטר חתירה. היה מבכירי השחיינים בארץ והראשון שירד מתחת לדקה במאה מטר חתירה. השתתף בכל צליחות הכנרת והיה ראשון צולחי הכנרת לאורכה ואחריו הגיע אחיו,אבינועם. שמוליק היה מהראשונים שהביאו את התמרים לעמק הירדן ופעל להשרשתם והטמעתם באדמת העמק. הוא יזם קליטה בכנרת ובקיבוצים אחרים של חברות נוער המשתייכות לעלית הנוער דאז וראה בהשתלבותם בארץ ובקבוצים, ערך

 רם מעלה. נשלח ע"י התנועה הקיבוצית לשמש חונך-תומך-מייעץ לקבוץ עין גדי בשנותיו הראשונות, בהן סבל הקיבוץ מקשיים של התחלה, התארגנות והסתגלות. מאוחר יותר נשלח ע"י התנועה הקיבוצית להיות שליח התנועה באוסטרליה ובדרום אפריקה ופעל רבות בקרב הקהילות היהודיות על מנת שחבריה יעלו לארץ.הוא היה אידיאליסט ברמ"ח אבריו בשס"ה גידיו. הוא הטיף כל חייו לצניעות והסתפקות במועט וכך חי כל חייו. היה איש רוח ואיש ספר.עבר את משבר ההפרטה, בקבוצים בכלל ובכנרת בפרט,  שהיווה ניפוץ חלום מסוים ממנו היה לו קשה להתאושש.לפני 43 שנים שכל את בנו בכורו, מוטי, בעת שרותו הצבאי, בהיותו בן 20, בפעילות מבצעית "כמה קילומטרים מהבית", ליד הירמוך. מוטי הספיק לבקר בביתו, שעות אחדות קודם, יחד עם חבריו לפעולה, בדרך לפעילות ממנה לא שב. הוריו טענו שהם שמעו את היריות בלילה…בראשית שנת 2008 יצא לאור ספורה של קבוצת כנרת "ילדי החצר", פרי עטו, לאחר עבודה סיזיפית של שנים, בהן נבר בארכיונים, שוחח עם חברים, אסף, ליקט, כתב וערך חומר היסטורי שלא יסולא בפז.השקת הספר התקיימה בטקס חגיגי ורב משתתפים בחאן של מושבת כנרת(בסיס נח"ל כנרת. זוכרים?), מקום יסוד הקבוצה, טרם העברתה למיקומה הנוכחי.בשנים האחרונות וכמעט עד יומו האחרון, ניהל וטיפח את בית העלמין המיתולוגי של הקבוצה, שם גם קבורה רחל המשוררת, על שפת הכנרת, שם גם ייטמן מחר, ליד בנו וליד הוריו. הותיר אחריו את שלומית רעייתו, 2 בנותיו, עמית וגליה, 6 נכדים ו-2 נינים.

יהי זכרו ברוך,

אריק