שנת 1947-1948.

"המנהל המוסיקאלי " מעיר כי הנגן בהרכב המוצג איננו עודד זך .בסבירות גבוה הוא בנימין רפפורט.

העברה מ" זיכרונות קריית חיים " . 3.2.25

קריית חיים שנת 1935, עובדות המכבסה בקיבוץ 'פלוגת הים', קריית חיים, פלוגת הים הייתה הכשרה של צעירים וצעירות בשנות השלושים לעבודות דיג בסמוך לקריית חיים, השטח בין רחובות כ"ז , כ"ח והרב קוק, שהיום הם רחוב הפלוגות והקיבוצים היה השטח שבו התמקמו הקיבוצים לפני קבלת קרקעות מקק"ל להקמת קיבוצי הקבע.

תמונה מאוסף אבשלום וציפורה יעקובי חיים.

אלי רביד, ליישי :

לקבוץ אפק ולקבוץ שדות ים קשרים מיוחדים. חברי ההכשרות , מייסדי שני הקבוצים תכננו להיות יישובי דייגים ואנשי ים. בשנת 1935 "פלוגת הים " התישבה כהכשרה בחולות קריית חיים מזרחית למסילת הברזל חיפה-ראש הניקרה, בסמוך לתחנת הרכבת של קריית מוצקין. בשנת 1939 , במסגרת הקמת יישובי חומה ומגדל הקימו חברי ההכשרה ישוב דייגים בחוף עכו בשם " משמר הים ". בשנת 1943 נטשו את הדייג ,התרחקו מחוף הים אל שמורת אפק , הקימו בסמוך לה את הקבוץ ועסקו מאז בחקלאות. התמונה המוצגת היא משנת 1935 ובה חברות קבוץ אפק בראשית הכשרתן בקריה. שנה לאחר מכן , בשנת 1936 הוקמה על חולות קריית חיים ובסמוך להכשרת " פלוגת הים " , קבוצת הכשרה נוספת ,של חברי תנועת "הנוער העובד " ,שבסוף המסלול הקימו את קבוץ שדות ים .{על חברי הכשרה זו נמנתה חנה סנש הי'ד אשר הייתה באותן השנים רכזת ומדריכה בסניף "הנוער העובד" בקריה. } .בשנת 1940 יזמו תנועת "הנוער העובד "ותנועת "מחנות העולים" מיזם דייג משותף ליהודים וערבים , בהדרכת דייגים יוגוסלביים . הם שכנו במחנה אוהלים בחוף קיסריה העתיקה סמוך לשפך נחל התנינים. במיזם זה נטלו חלק חברים משדות ים וגם מ" פלוגת הים "{ לימים קבוץ אפק }שראו בדייג ובספנות הים את ייעודם. באותה עת ,במקביל למיזם הדייג במחנה האוהלים על חוף קיסריה , חלק מחברי הכשרת שדות ים המשיכו לשהות בחולות קריית חיים ,חבריו היו מכובשי העבודה העברית בנמל חיפה ובשנת 1941עזבו את קריית חיים והיצטרפו לחבריהם בשדות ים.

הליכה לקיסריה{ אלי אלי }.

הליכה לקיסריה

ביצוע השיר :בת קריית חיים חוה אלברשטיין. בלווי הפלטינה
מילים: חנה סנש
לחן: דוד זהבי

אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

בהתאחדות, יחד עם ההסתדרות ומרכז הפועל, בודקים אפשרות להסדיר את המשך קיום האצטדיון, כשיש גם אפשרות לשיפוצו והחזרתו לפעילות לטובת הספורט בצפון

אסי ממן | 03/02/25 . העברה מאתר ONE.

האם משחקי הכדורגל יחזרו לאצטדיון קריית חיים? ההסתדרות, מרכז הפועל וההתאחדות לכדורגל מנסים להסדיר את המשך קיומו של אצטדיון קריית חיים. ל-ONE נודע כי נבדקת לשפץ את המתחם ולהחזירו לפעילות לטובת הספורט בצפון. כזכור, הפועל חיפה התאמנה בעבר באצטדיון, אך לאחרונה הפך לפיל לבן והקבוצה מליגת העל נדדה למתקנים אחרים. כדי לשמור על האפשרות להתאמן ולשחק באצטדיון הנטוש, נבחנת האפשרות להציל את המגרש שנמצא על שטח של ההסתדרות.

לפי התכנון, נבדקת האפשרות לשפץ את האצטדיון בקריית חיים בהשקעה של מיליוני שקלים. בהתאחדות מעוניינים להקים בקריית חיים שלוחה של אחד ממרכזי המצוינות בצפון ורוצים גם שהאצטדיון יוכל לשמש למשחקי נוער בפריפריה. בנוסף, במרכז הפועל מעוניינים להקצות את המתחם לטובת קבוצת נשים להפועל חיפה בכדורגל שתוקם בקרוב. לאחרונה התקיימה פגישה לבדיקת ההיתכנות לשיפוץ המגרש, ביוזמת יו״ר ההסתדרות ארנון בר דוד, מנכ״ל ההסתדרות דודו בצלאל, מנכ״לית הפועל כנרת צדף ויו״ר ההתאחדות לכדורגל שינו זוארץ. כל הצדדים מעוניינים לשפץ את המגרש לטובת הפריפריה והצלת הנכס, אך בשלב זה טרם הושגו סיכומים ועדיין נבדקת האפשרות.

הכתבה נשלחה לאתר עי' יגאל ברק.

האצטדיון בצל חוות מכלי הנפט. צלם לא ידוע.

שלום ליישי,

אני שמח לחלוק עם בני קריית חיים דירוג עולמי שזכיתי בו לאחרונה וזה תיאורו :

חוקרים™ בעלי דירוג גבוה

2024

חוקרים™ בעלי דירוג גבוה הם המחברים הפוריים ביותר (מספר פרסומים) שעבודותיהם הן בעלות השפעה עמוקה (ציטוטים) ובאיכות הגבוהה ביותר (h-index). מופעל על ידי הדור של למעלה מ -30 מיליון פרופילי חוקרים מפורטים המבוססים על סיווג ייחודי של ScholarGPS™ של למעלה מ -200 מיליון פרסומים אקדמיים של שיא לאחד מ -350,000 התמחויות שונות, 177 דיסציפלינות ו -14 שדות, חוקרים™ בעלי דירוג גבוה מזוהים, לראשונה, בתוך כל התמחות, משמעת, שדה וכל התחומים. חוקרים™ בעלי דירוג גבוה הם אלה עם דירוג ScholarGPS™ של 0.05% או יותר. הנתונים המשמשים לזיהוי החוקרים בעלי הדירוג™ הגבוה של ScholarGPS™ מבוססים על פעילות של חיים או חמש שנים קודמות, תוך שקלול כל פרסום וציטוט במספר המחברים, ולא כולל ציטוטים עצמיים. כל המלומדים… כולל חוקרים לא פעילים, נפטרים ופנסיונרים… הם כלולים.

טריבולוגיה

חיים שלמים

#1

יו ספייקס

אימפריאל קולג' לונדון, בריטניה

תחום: הנדסה ומדעי המחשב

דיסציפלינה: הנדסת מכונות

#2

יצחק עציון

הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, ישראל

תחום: הנדסה ומדעי המחשב

דיסציפלינה: הנדסת מכונות

#3

מיכאל מ. ח'ונסארי

אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט, ארצות הברית

תחום: הנדסה ומדעי המחשב

דיסציפלינה: הנדסת מכונות

#4

בהראט בהושאן

אוניברסיטת אוהיו סטייט, ארצות הברית

תחום: הנדסה ומדעי המחשב

דיסציפלינה: הנדסת מכונות

#5

סקוט בייר

המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, ארצות הברית

תחום: הנדסה ומדעי המחשב

דיסציפלינה: הנדסת מכונות

בברכה,

צוויגי

—

Professor Izhak Etsion
Dept. of Mechanical Engineering
Technion, Haifa 32000, Israel
Tel: 972 4 829 2096
Fax: 972 4 829 5711
e-mail: [email protected]

היום לפני 80 שנה..העברה מ" זיכרונות קריית חיים ", 16.1.25.

מכתב אל הנהלת הטכניון העברי, חיפה, מאת א. בראולפן, מ"מ מנהל ביה"ס לילדי עובדים בקריית חיים, על קבלת ההזמנה לחגיגת יובל העשרים למוסד הטכניון, ינואר שנת 1945.

מאוסף ארכיון ההיסטורי של הטכניון .

אלי רביד , ליישי:

כותרת המסמך, שנכתב היום לפני 80 שנה , מצביעה על רוח התקופה ביישוב היהודי בפלשתינה- א'י , לקראת הקמת המדינה:

הוועד הלאומי לכנסת ישראל -מחלקת החינוך.

הוועד המפקח על זרם העובדים.

בית הספר לילדי עובדים קריית חיים.

איש החינוך ,אליקים בר אולפן ז'ל , היה אביה של חברתנו מילדות רינה ענבר { בר אולפן} ואחיה צבי בר אולפן ז'ל שהיו לימים גם הם מורים ומחנכים בישראל.

בתמונות , בנות ובני הקריה ,ילידי 1933 בסיום לימודיהם , מחזור 11 ,

בבית הספר העממי לילדי עובדים א' והמורים הראשונים , הזכורים לטוב ,

שעיצבו את מערכת החינוך בקריית חיים והטביעו חותמם על רבים מבני הקריה .

ניתן להבחין בזהות המוחלטת בשתי תעודות סיום לימודים אלה. חדי עין

יבחינו שברוח התקופה אז, מעמד הכתות { והתלמידים } היה שוויוני.

לא רשמו כתה ח'1 וכתה ח'2 כנהוג היום ,אלא הכתה " המקבילה".

התמונות מתוך ארכיון" האתר חופשי של בני קריית חיים."

העברה מ" מוסד הרצל לחקר הציונות" .קטע מספרו של יונתן גולן.

ראשיתה של רצועת עזה היה בתהליך שהביא לקבלת החלטת החלוקה של האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947, עובדת קיומה נקבעה בהסכם שביתת הנשק שנחתם בין ישראל לבין מצרים בפברואר 1949 וגבולותיה כוננו בהסכם פשרת השעה שנחתם כשנה לאחר מכן. למרות הסכמים אלו המשיכה לשרור מציאות של אלימות לאורך הקו שחצץ בין הרצועה שאוכלוסייתה שולשה עם הגעתם של עשרות אלפי פליטים פלסטינים לתחומה לבין מדינת ישראל שעיבתה והרחיבה את מערך ההתיישבות היהודי בצפון ובמערב הנגב ויצרה סביב הרצועה את המרחב היישובי של ספר עזה. מצרים שהרצועה נותרה תחת שליטתה סירבה להכיר בקו שביתת הנשק כגבול קבע ובקיומה של מדינת ישראל בכלל. לאורכו של הקו התפתחה מלחמת גבולות שראשיתה באביב 1949 ושנמשכה עד לפרוץ מלחמת סיני בשלהי אוקטובר 1956. ישראל מצדה ערכה תוכניות לכיבוש הרצועה שכללו העברה חלקית או מלאה של תושביה הערבים אל מחוץ לתחומה. בימי מלחמת סיני השלימה ישראל את כיבושה של רצועת עזה בלחימה שנמשכה כיומיים. למרות שבקרב הציבור ובממשלה בישראל שרר קונצנזוס כמעט כללי בדבר הצורך בסיפוח הרצועה, לחצן של ארה"ב וברה"מ ושל המערכת הבינלאומית בכללה הביא לסיום תקופת השלטון הישראלי הראשון ברצועת עזה במרס 1957.

במהלך של כעשור התקבעה הרצועה כאזור גיאופוליטי מובחן בתחומה של ארץ ישראל המנדטורית לשעבר. רצועת עזה הייתה למרחב המאוכלס בצפיפות שמרבית תושביו פליטי מלחמת 1948, חסרי כול ונתונים לחסדי אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים שפעלה מטעם ארגון האומות המאוחדות. בספר עזה הוקם מערך יישובי יהודי שלמרות שהתפתחותו לא הייתה חפה מבעיות, היה הישג מרשים של האסטרטגיה ההתיישבותית הישראלית שתכליתה הייתה חיזוק השליטה באמצעות עיבוי  ההתיישבות היהודית בפריפריה ולאורך הגבול. רצועת עזה וספר עזה היו תוצר של השינוי המרחבי תולדת המלחמה שהביא לפיצול מרחב מישור החוף הדרומי לשני חבלי ארץ שבינם הפריד קו של איבה ואלימות. אך גורלם נותר כרוך יחד עת היו ונותרו מוקד מרכזי של הסכסוך הישראלי-ערבי.

ראש הממשלה , דוד בן גוריון וחברים, ברצועת עזה. מלחמת סיני 1956.

עזה 2020.

מלחמת חרבות ברזל. בתמונה מימין אוקטובר 2023. בתמונה משמאל אוקטובר 2024.

עזה. ינואר 2025.

לו היו המפתחות בידי

הייתי ניגשת בצעדים כבדים

מול עיניהם האפלות של רוצחי הורי

אוחזת במפתח בידיים רועדות וגאות

במו ידי פותחת את סורגי כלאם

משחררת אותם – אחד אחד

כשברכי כושלות וגבי זקוף

נושאת את זכות ההצלה כמו כתר

כי אל מול נשימות ספורות באפלה

כל חשש היפותטי עתידי מחוויר

וחיים הנחנקים היום במחשכים

קודמים לסיוטי המחר

לא הייתי מהססת רגע

לא מחפשת תירוצים של אתמול

הייתי יורקת על צלם האנוש שאיבדו

ופותחת את השערים ברעד

הלב יתכווץ מכאב

על חיות האדם שישתחררו

על חיים שנגדעו וספק עוד יגדעו

אך באותה נשימה ירקוד הלב חיים

על נשמות נגאלות מן התופת.

בוודאות.

ואמלא בענווה ובגאון את הזכות הקדושה

להיות שליחה לפדיון נפש

בעוד שבחדרי השררה המרופדים

סופרים קולות במקום נשימות חנוקות

ומתוך הכאב אני נושאת תפילה

חרישית וזועקת

שיחושו גם הם את גודל השעה

קבוצת האתלטיקה של " הפועל " קריית חיים. בשנות ה-50. רמי זילברשטיין במרכז התמונה.

אלי רביד , ליישי : רמי היה פעיל בוועד קריית חיים וניהל שנים רבות ,כיושב ראש ,בצוותא עם רעייתו שולה, את "בית יד לבנים " בקריית חיים ,בית אשר שימש אותנו שנים רבות לפעילויות לשמירת מורשת הקריה, להנצחת בניה שנפלו במלחמות ישראל , להתכנסויות ,פגישות חברים ולפעילויות חברתיות ותרבותיות מגוונות. אנו משתתפים בצער בני המשפחה .

הודעת וועד קריית חיים מיום 14.1.25 {מתוך האתר הרשמי של ועד קריית חיים}

בצער רב ובכאב אנו מודיעים על לכתו של רמי זילברשטיין ז"ל

הנהלת ועד קריית חיים משתתפת בצער המשפחה

רמי זילברשטיין היה חבר הנהלת ועד קריית חיים במשך שנים רבות, ופעל למען הקריה בהתנדבות ובמסירות אין קץ. בזכות תרומתו האדירה לקהילה, זכה רמי לתואר יקיר הקריה כהוקרה על פועלו רב השנים בקרית חיים. בנוסף, כיהן רמי במשך שנים רבות כיו"ר בית "יד לבנים" קריית חיים, שם הקדיש את זמנו ומרצו לזכר הנופלים ולחיזוק הקהילה. הנהלת ועד קריית חיים, בראשות היו"ר צילה ברוך, מנכ"ל האגודה חיים סגל, עובדי האגודה ומתנדביה, מביעים את תנחומיהם הכנים והעמוקים למשפחת זילברשטיין. פועלו ייזכר לדורות, ותרומתו תמשיך להאיר את דרכם של רבים.
יהי זכרו ברוך.

העברה מ" חדשות בן עזר". גיליון מספר 2017 מיום 2.1.2025

המכתב הלילי צולל בזיכרונות. יש.

בפיקוד חיל הנח"ל נולדה לאחרונה היוזמה לזכור ולתעד את כל הנופלים של החטיבה מאז הקמתה ב-1949. רעיון יפה, מה גם שכבר לא נותרו הרבה זוכרים. הנח"ל הוא כיום בן 75. הוא הוקם בשעתו כיורש רעיוני ומעשי לפלמ"ח – זיווג של כוח לחימה עם יישוב הארץ (נוער חלוצי לוחם) . בשעתו זה היה נחוץ וגם אפשרי, אבל הדגם הפלמחי, כפי שהסתבר, לא התאים כלל למדינה מודרנית השואפת להיות ככל העמים. צה"ל בראשיתו היה חיקוי לצבא הבריטי, אשר ניצח במלחמת הגדולה ולכן הוא נחשב לטוב בצבאות. עד מהרה בלטו ההבדלים הגדולים בין החייל הבריטי לטוראי הישראלי. הלקחים נלמדו בדרך של ניסיון וטעות. מחלקות הנח"ל היו כבר יחידות גרעיניות מתוקף היותן חניכי תנועות נוער, והצירוף לקיבוצים צעירים חיזק את אלה ואת אלה. עם הזמן נצמד הנח"ל לחיל הצנחנים, והיה שותף להישגיו ולתהילתו. מעטים היום הזוכרים את צעדי ילדותו. יוזמת החיל עוררה זיכרון על הקרב הראשון היחיד של הנח"ל מאותם ימי בראשית (ניתוסף אליו הקרב המביש על תל מוטילה הסורית, כיום מושב אלמגור). הייתי מגויס במחזור ב' (הכשרת הצופים ח', חצרים-קֶלטָה) בשנתנו הראשונה בקלטה היינו עדיין במדים, וחיילים לכל דבר.

באותם הימים, לפני הקמת גדודי הצנחנים, היו חטיבת הנח"ל וגולני יחידות החי"ר היחידות של צה"ל. רמת האימונים שלנו בטירונות היתה עלובה לחלוטין, אבל את זה השלמנו בסדרת אימונים מפרכת ומחמירה בקיץ, בגבעות מנשה. בצדק או שלא בצדק נחשבנו כיחידה קרבית, ולכן נשלחנו למשימת אש נגד המשמר הלאומי הירדני, שבסיסם היה בכפר דוּוֵימה בגבול חבל לכיש, והם פלשו לתחומי הקו הירוק. תפקידנו היה לסלקם.

על אדמות הכפר דווימה שהוחרב , הוקמה היאחזות הנח'ל אמציה. היום מושב אמציה בחבל לכיש.

אינני זוכר מי היה המ"פ, אבל את הלחימה ניהל למעשה הסְגַן, דב גפני (דובה). הניווט הלילי בגבעות בית גוברין היה קטסטרופה (המ"מ אריה נתנזון נפל לבור ובנס שבר רק צלע, ונשלף משם בעזרת רצועות רובים קשורות). נחלצנו בחיל ופחד משדה מוקשים (דובה גישש וניווט) ותפסנו עמדות ירי בחומו של יום לוהט, בין הקוצים. הירדנים ניסו להסתער אבל עצרנו אותם בירי מכוון והם ברחו. דומני שלא נוצר מגע של ממש, אבל בצידנו היה הרוג אחד, ממחלקה אחרת. מחוסלים מעייפות של 48 שעות הליכה ולחימה חזרנו לבסיס היציאה שלנו, מחנה בית דָרָס, והתחלנו לפרוק ולהחזיר ציוד. ואז אירעה התאונה המחרידה: בעת פריקת הרימונים (רימוני מילס מיושנים, שטוענים אותם במצב דרוך) התפוצץ רימון באמצע חבורה של חיילים, הרג שלושה ופצע כ-7 (דני גלעדי איבד עין). שמיל (שמואל פלגי) העליז והחייכן, ומימי (משה נגרי) החסון, מתו כמעט מיד (אני חטפתי רק רסיסון).

כל המחלקה באה להלוויה בבית העלמין הצבאי בחיפה. הייתה תחושה של אפסות. בקרב העלוב הזה אף אחד לא היה צריך ליהרג. גם בשנים שאחר כך אירעו תאונות רימון לא מעטות, והלקחים נלמדו רק לאט. באותם הימים עוד לא היה מקובל שבוכים בהלוויות. רק האימהות התייפחו. התמונות האלה כה רבות עד כי היו לזרא, ואף על פי כן לא התרגלנו. למיטב ידיעתי לא נעשה דבר לזכרם של שמיל ומימי. רוב החברים החיפאים עזבו את הקבוץ תוך זמן קצר. הידידויות איתם היו טובות, אך קצרות קיום. צה"ל התעצם, וכיום הוא ידוע מלחמות, אך למרבה העצב גם אסונות.מעטים הזיכרונות ונתמעטו הזוכרים. אני הישיש אחד מהם. זו תרומתי.